ישעיהו-פרק-50

ביאורים

• כֹּה אָמַר ה' לישראל : אֵי זֶה, היכן סֵפֶר כְּרִיתוּת, הגט של אִמְּכֶם, הדמות הסמלית של ישראל, כנסת ישראל, אֲשֶׁר שִׁלַּחְתִּיהָ?! הגלות, הייסורים או הסבל יכולים להתפרש כגירושין הכורתים את העם מאלוקיו. ה' שולל זאת בשאלה הרטורית: היכן הוא הגט שניתן בידה?! אוֹ מִי מִנּוֹשַׁי, מי הוא הנושה התובע ממני את חובו, אֲשֶׁר מָכַרְתִּי אֶתְכֶם לוֹ?! לא נמכרתם כעבדים לעמים אחרים בגלל עסקות או רווחים כלשהם, ולא מפני שרציתי להיפטר מכם, אלא כעונש על מעשיכם – הֵן בַּעֲוֹנֹתֵיכֶם נִמְכַּרְתֶּם, וּבְפִשְׁעֵיכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם. על כן מן הראוי שתבואו לקול קריאתי:

• מַדּוּעַ בָּאתִי וְאֵין אִישׁ, קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה?! הֲקָצוֹר קָצְרָה יָדִי מִלהביא פְּדוּת, ישועה, וְה אִם אֵין בִּי כֹחַ לְהַצִּיל?! הֵן בְּגַעֲרָתִי אַחֲרִיב, אייבש יָם, אָשִׂים נְהָרוֹת ל מִדְבָּר. אז תִּבְאַשׁ דְּגָתָם, הדגים יצחינו מֵאֵין מַיִם וְתָמֹת בַּצָּמָא.

• אַלְבִּישׁ שָׁמַיִם קַדְרוּת, וְשַׂק אָשִׂים כְּסוּתָם. ביכולתי להביא לקדרות ואבל בעולם. הדברים שלפנינו עוסקים בעיקרם בעניין אישי: נכונותו של הנביא למלא את תפקידו על אף הקושי הכרוך בו. יש שתוכן נבואתו אינו פופולרי כלל; הוא אומר דברים שאינם ערבים לאוזן שומעיו. בספר ישעיה מובאות כמה נבואות העולבות ביותר בתושבי יהודה וירושלים, בישראל ובמלכיהם. מכיוון שהנביא אינו סופר המבקש להשאיר ספר לדורות, אלא בראש ובראשונה הוא פונה אל אנשים חיים, אנשים אלו נפגעים ומגיבים מתוך פגיעתם. המכובדים שבהם מכלימים אותו בדברים, ואחרים אף יורקים בפניו או פועלים בחזקת היד. ייתכן שההקשר הענייני של נבואה זו לכאן הוא סירובם של הגולים לקבל את דברי הנבואה על יציאתם ממקום מושבם, כפי שבא לידי ביטוי בחתימת העניין הקודם: מַדּוּעַ בָּאתִי וְאֵין אִישׁ, קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה?! שלא כנביאים אחרים, ישעיהו ממעט מאוד להזכיר את צרותיו, המביאות אותו לבכי ולתחנונים לפני ה'. זוהי הנבואה הראשונה שבה הוא מבטא את כאביו וייסורי נפשו. ישעיהו, המצטייר כאדם גדול מהיבטים שונים, מגלה את תעצומותיו גם בתגובותיו לקשיים הכרוכים בתפקידו. קשיי ההתקבלות של נבואתו אינם מערערים את ביטחונו ואינם מביאים אותו לידי אומללות. הוא איננו נשבר או מבכה את גורלו; להיפך, הוא בז לשומעיו האטומים, ובמקום לעסוק בגורלו, הוא מעורר אותם לדאוג לגורל שנועד להם.

• ה' אֱלֹהִים נָתַן לִי לְשׁוֹן לִמּוּדִים, מלומדת, בהירה ומיומנת לָדַעַת לָעוּת, לייעץ דבר בעתו, או: לעזור ולעודד אֶת יָעֵף, עייף, מותש דָּבָר. ה' יָעִיר אותי בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר, יָעִיר לִי אֹזֶן, יעורר את אוזני לִשְׁמֹעַ כַּלִּמּוּדִים. לא רק את כישרון הדיבור קיבלתי מה', אלא גם את המיומנות להקשיב.

• ה' אֱלֹהִים פָּתַח לִי אֹזֶן לשמוע הן את דברו והן את בני האדם, וְאָנֹכִי לֹא מָרִיתִי. אף על פי שיכולתי לסרב לקבל כוחות מיוחדים אלו ולהיות כאחד האדם, הייתי נכון לקבלם. אָחוֹר לֹא נְסוּגֹתִי.

• גֵּוִי, גופי נָתַתִּי לְמַכִּים, ואת לְחָיַי נתתי לְמֹרְטִים את שער זקני. את פָּנַי לֹא הִסְתַּרְתִּי מִכְּלִמּוֹת וָרֹק.

• ה' אֱלֹהִים יַעֲזָר לִי, עַל כֵּן לֹא נִכְלָמְתִּי. עַל כֵּן שַׂמְתִּי פָנַי כַּחַלָּמִישׁ, כאבן קשה. המכות והיריקות אינן עושות עלי כל רושם. וָאֵדַע שנבואתי היא דבר ה', כִּי, על כן לֹא אֵבוֹשׁ מן ההשפלה.

• קָרוֹב מַצְדִּיקִי, ה' המאשר את צדקתי, עומד בצדי, ואני פועל תחת חסותו. לכן מִי יָרִיב אִתִּי?! הבה נַעַמְדָה יָּחַד ונתעמת, מִי בַעַל מִשְׁפָּטִי – יִגַּשׁ אֵלָי להתווכח ולדון כנגדי.

• הֵן ה' אֱלֹהִים יַעֲזָר לִי, מִי הוּא יַרְשִׁיעֵנִי?! מי יכול להרשיע אותי?! הֵן אני נשען על אלוקים נצחי, ואילו כֻּלָּם – כל אנשי ריבי כַּבֶּגֶד יִבְלוּ, עָשׁ יֹאכְלֵם. קיומם עראי כסמרטוטים בלויים אכולי עש.

• מִי, האם יש בָכֶם יְרֵא ה', שֹׁמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ, הנביא, אֲשֶׁר אותו העבד נראה בעיניהם כמי ש הָלַךְ חֲשֵׁכִים, וְאֵין נֹגַהּ, אור לוֹ. כאדם חשוך, בן לימים עברו ש יִבְטַח בְּשֵׁם ה' וְיִשָּׁעֵן בֵּאלֹהָיו?! אתם, לעומת זאת, נאורים ומוארים בעיני עצמכם.

• הֵן כֻּלְּכֶם קֹדְחֵי אֵשׁ, עמלים כדי להבעיר אש, מְאַזְּרֵי זִיקוֹת, מחזקים ו'קושרים' את זיקוקי האש שיצרתם כדי שיהיו ללהבה. אם כן לְכוּ בְּאוּר אֶשְׁכֶם וּבְזִיקוֹת ש בִּעַרְתֶּם. שמרו על נאורותכם העלובה, ולכו לאורה. מִיָּדִי הָיְתָה זֹּאת – הגורל שיביא עליכם ה' לָכֶם, לְמַעֲצֵבָה, בלא מרגוע, אכולי דאגה וספקות תִּשְׁכָּבוּן. האור שיצרתם ידעך, ותישארו בחשכה.