ישעיהו-פרק-52

ביאורים

• עוּרִי עוּרִי, לִבְשִׁי עֻזֵּךְ, צִיּוֹן, לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ, יְרוּשָׁלִַם עִיר הַקֹּדֶשׁ. הנביא מעורר ומעודד אותה בניצחונה ובנצחיותה, כִּי לֹא יוֹסִיף יָבֹא בָךְ עוֹד עָרֵל וְטָמֵא.

• הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר, קוּמִי מהעפר ו שְּׁבִי, יְרוּשָׁלִָם, הִתְפַּתְּחִי, פתחי את מוֹסְרֵי, העול אשר על צַוָּארֵךְ, שְׁבִיָּה, שבויה בַּת צִיּוֹן, כלל העם. הגיעה העת שתשתחררי.

• כִּי כֹה אָמַר ה': חִנָּם נִמְכַּרְתֶּם. כאשר נמכרתם בידי אויביכם, לא נתקבלה תמורה כלשהי בעדכם, וְלכן לֹא בְכֶסֶף תִּגָּאֵלוּ. אינכם חייבים לשלם כסף לפדיון נפשכם, לא לה' ולא לאחרים.

• כִּי כֹה אָמַר ה' אֱלֹהִים: ל מִצְרַיִם יָרַד עַמִּי בָרִאשֹׁנָה לָגוּר שָׁם, ושם סָבַל, כידוע. וְאַשּׁוּר בְּאֶפֶס, בלא כל סיבה עֲשָׁקוֹ, גזל את עמי במשך שנים.

• וְעַתָּה מַה לִּי פֹה, בגלות, נְאֻם ה'?! כִּי לֻקַּח עַמִּי חִנָּם, בלי הצדקה, ו מֹשְׁלָו יְהֵילִילוּ, יתפארו בהצלחתם, נְאֻם ה', וְתָמִיד כָּל הַיּוֹם שְׁמִי מִנֹּאָץ, מחולל, באשר עַמי שרוי בגלות.

• לָכֵן כאשר תבוא הגאולה יֵדַע עַמִּי את שְׁמִי, שהיום הוא מנואץ, ואת גדולתו. לָכֵן בַּיּוֹם הַהוּא יתקיים הדבר ויתאמת כִּי אֲנִי הוּא הַמְדַבֵּר, הִנֵּנִי.

• מַה נָּאווּ, כמה יפות עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר. כמה יפה יהיה כאשר יופיעו הרצים על ההרים להודיע את בשורות הגאולה העתידה. בניגוד למבשרי מלחמה, פורענות ושבי, מבשר זה יהיה מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם, מְבַשֵּׂר טוֹב, מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה, אֹמֵר לְצִיּוֹן: אֱלֹהָיִךְ

• קוֹל – צֹפַיִךְ, נביאייך, שחזו לך נחמה ועתה הם רואים בהתגשמותה, נָשְׂאוּ, הרימו קוֹל. יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ, כִּי עַיִן בְּעַיִן, ראייה מוחשית יִרְאוּ בְּשׁוּב ה' צִיּוֹן.

• פִּצְחוּ בשיר רַנְּנוּ יַחְדָּו, אפילו חָרְבוֹת יְרוּשָׁלִָם, כִּי נִחַם ה' עַמּוֹ, גָּאַל את יְרוּשָׁלִָם.

• חָשַׂף ה' אֶת זְרוֹעַ קָדְשׁוֹ לְעֵינֵי כָּל הַגּוֹיִם, וְרָאוּ כָּל אַפְסֵי, קצות ה אָרֶץ אֵת יְשׁוּעַת אֱלֹהֵינוּ.כך תיראה הגאולה, וכך יזמרו את שיריה כשתתגלה לעין כול, וכשהכול ייווכחו לדעת כי הנבואות והציפיות התממשו, וציון נוחמה.

• סוּרוּ סוּרוּ, צְאוּ מִשָּׁם – מן הגולה. בכל דבר טָמֵא אַל תִּגָּעוּ, כי אתם עתידים לנגוע בדברים טהורים. צְאוּ מִתּוֹכָהּ, הִבָּרוּ, התנקו, נֹשְׂאֵי כְּלֵי ה'.

• כִּי כאשר תשובו מהגולה הזו, לֹא בְחִפָּזוֹן תֵּצֵאוּ, וּבִמְנוּסָה לֹא תֵלֵכוּן. לא תשובו מתוך בריחה, מהומה וחשש כמו בשעת יציאת מצרים. הפעם תצאו ברוגע ותלכו בנחת, כִּי הֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם ה', ואף מְאַסִּפְכֶם, הולך מאחוריכם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. אתם מצויים תחת החסות המלאה והשלמה ביותר, ועל כן אין לכם סיבה לחשוש. הנבואה על עבד ה' עוסקת לכאורה בדמותו של אדם יחיד, ואכן מסורות שונות פירשוה כמתייחסת למשיח העתיד לגאול את ישראל. אולם מתוך ההקשר הכללי נראה שהיא מכוונת בעיקרה לדמות הקולקטיבית של עם ישראל. רבים מן המפרשים פנו לכיוון זה, בין השאר מפני שעניין זה נהיה פרשה כריסטולוגית מרכזית בתיאולוגיה הנוצרית. אגב, גם חלוקת הפרקים כאן אינה עניינית, והיא משרתת תעמולה נוצרית בלבד. האופנים והמצבים השונים שבהם מתואר עבד ה', המלך או הגואל, אינם מצטרפים לדמותו של אדם פרטי כלשהו, ואף לא לדמותו של מלך שימלוך בדור אחד. בזמן הגלות מופיע עבד ה' כעלוב, נדכא, נבזה, מוכה ומקולל, ובזמן הגאולה כולו הוד והדר, גאון ועצמה. תמורות אלה הולמות את הפנים המתחדשות שלובשת מהותו הפנימית של עם ישראל בכל דור ודור. כשם ש'בת ציון', המתוארת לעתים באופן מפורט למדי, אינה נערה מסוימת מארץ ישראל, כך 'עבד ה" הוא דימוי המבטא את העם כולו. המשיח, שדמותו נתונה בין הממשות לחלום, הוא אישיות פרטית, מצד אחד; ומצד אחר, הוא מסמל את גאולת ישראל. הנביא משרטט את תכונותיו המסוימות כאדם פרטי חי, ועם זאת הוא מתאר את תפקידו ומפעליו הציבוריים בעם ובעולם. זוהי דמות אנושית המייצגת את העם.

• הִנֵּה יַשְׂכִּיל, יצליח עַבְדִּי. עבד ה' עשוי להיות דמות פרטית, אך ממקומות אחרים בספר עולה שזוהי גם דמות סמלית המייצגת את עם ישראל כולו. יָרוּם וְנִשָּׂא וְגָבַהּ מְאֹד.

• כַּאֲשֶׁר שָׁמְמוּ, השתוממו עָלֶיךָ רַבִּים ואמרו : באמת, מִשְׁחַת, מושחת וחשוך יותר מכל אִישׁ מַרְאֵהוּ, וְתֹאֲרוֹ מִבְּנֵי אָדָם בתקופות שונות היו ישראל בזויים בגולה. דמותם שימשה כמוקד ללעג ולעלבון, והיו דורות ומקומות שבהם נתפס יהודי כתת-אדם.

• כֵּן יַזֶּה, יְיַדה, יפיץ עבד ה' גּוֹיִם רַבִּים. עָלָיו יִקְפְּצוּ, יסגרו מְלָכִים פִּיהֶם, ולא יעזו לדבר כנגדו, כִּי אֲשֶׁר לֹא סֻפַּר לָהֶם רָאוּ, וַאֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ הִתְבּוֹנָנוּ. הם יהיו עדים לתופעה שלא ראו מעולם. הם ייווכחו לדעת כי מי שנראה מסכן ובזוי בעיני הכול, הופך מושא לכבוד, והכול מביטים בו בתדהמה ומהללים אותו.