ישעיהו-פרק-65

ביאורים

• נִדְרַשְׁתִּי, נעניתי לְאותם ש לוֹא שָׁאָלוּ. שלא כדרכו של עולם, אני נעתר לישראל בלי שהם מבקשים זאת. נִמְצֵאתִי לְלֹא בִקְשֻׁנִי, בלא חיפוש מוקדם מצדם. אָמַרְתִּי: הִנֵּנִי ה' מנכיח את עצמו, למרות שנראה שהעם אינו מעוניין בכך.

• פֵּרַשְׂתִּי יָדַי בבקשה, בהזמנה, ואפילו בהענקת ברכה כָּל הַיּוֹם אֶל עַם סוֹרֵר הַהֹלְכִים הַדֶּרֶךְ, בדרך לֹא טוֹב אַחַר מַחְשְׁבֹתֵיהֶם הרעות, מחשבות עבודה זרה –

• הָעָם הַמַּכְעִיסִים אוֹתִי עַל פָּנַי, בפני תָּמִיד, זֹבְחִים בַּגַּנּוֹת, בגינות לאלילים וּמְקַטְּרִים להם עַל הַלְּבֵנִים;

• הַיֹּשְׁבִים בַּקְּבָרִים, וּבַנְּצוּרִים, במקומות סתר יָלִינוּ. רומז לדורשים אל המתים, שהיו שוהים בבתי הקברות ובמחילות כדי ליצור קשר עם המתים; מלבד פו לחניהם הזרים – הָאֹכְלִים בְּשַׂר הַחֲזִיר, וּמְרַק פִּגֻּלִים, שיקוצים, מאכלי איסור, מלאים כְּלֵיהֶם;

• הָאֹמְרִים, אותם שנטמאו בכל מיני טומאות מזהירים את זולתם : קְרַב אֵלֶיךָ, אל תתקרב אלי אלא אל עצמך בלבד. אַל תִּגַּשׁ, תיגע בִּי כִּי קְדַשְׁתִּיךָ. אני קדוש יותר ממך, ולכן אל תטמא אותי בנגיעתך. על אֵלֶּה עָשָׁן בְּאַפִּי, אֵשׁ יֹקֶדֶת, הם מעוררים את כעסי עליהם כָּל הַיּוֹם, בכל עת.

• הִנֵּה כְתוּבָה לְפָנָי כל רשימת חטאיהם. לֹא אֶחֱשֶׁה, אשתוק, כִּי אִם שִׁלַּמְתִּי את עונשם, וְשִׁלַּמְתִּי כפי המגיע להם עַל חֵיקָם, אל קרבם. עתה הוא פונה אל העם:

• עֲוֹנֹתֵיכֶם וַעֲוֹנֹת אֲבוֹתֵיכֶם יַחְדָּו, אָמַר ה', על אֲשֶׁר קִטְּרוּ אבותיכם לאלילים עַל הֶהָרִים, וְעַל הַגְּבָעוֹת חֵרְפוּנִי, קיללוני, כמנהגם לקיים את הפולחנים במקומות הגבוהים. וּמַדֹּתִי, אקבע שיעור שילום פְעֻלָּתָם רִאשֹׁנָה, ראשית לכול, או: במלואה, כפי מה שהיא, או: אמדוד את מעשיהם מתחילתם, והם יקבלו את עונשם אֶל חֵיקָם. ואולם לא כל העם סורר.

• כֹּה אָמַר ה': כַּאֲשֶׁר יִמָּצֵא הַתִּירוֹשׁ, מיץ הענבים, היין החדש בָּאֶשְׁכּוֹל של הגפן, שפרותיה לא צמחו יפה, והם נחתכים ומושלכים, וְאָמַר אז איש לרעהו : עם האשכולות הרקובים, כִּי בְרָכָה בּוֹ. יש בו תוכן" – כֵּן אֶעֱשֶׂה לְמַעַן עֲבָדַי החיים בין הפושעים הרבים, לְבִלְתִּי הַשְׁחִית הַכֹּל, את כל העם.

• וְהוֹצֵאתִי מִתוך יַּעֲקֹב זֶרַע הראוי לברכה, וּמִיהוּדָה אוציא יוֹרֵשׁ ל הָרָי, להרי הארץ, וִירֵשׁוּהָ בְחִירַי, אלו שבחרתי בהם, משום שבחרו בי, וַעֲבָדַי יִשְׁכְּנוּ שָׁמָּה. למרות הפגיעה החמורה בארץ ובחוטאים, יישאר בה כדי להזין את את עבדי ה' ובחיריו .

• וְהָיָה הַשָּׁרוֹן, שאין בו תבואה מרובה, לִנְוֵה צֹאן, למקום מרעה, וְעֵמֶק עָכוֹר, מלוכלך, שיש בו ביצות או מים רעים, יהיה מנוצל לְרֵבֶץ בָּקָר. קרקעות שאי אפשר לגדל בהם תבואה ישמשו לגידול צאן ובקר, לְפרנסת עַמִּי אֲשֶׁר דְּרָשׁוּנִי. שלעומת האנשים שהוזכרו לעיל, שלא שאלו ולא ביקשו את ה', מי שדרשו את ה' יירשו את הארץ הטובה וישכנו בה במנוחה. עת ה פונה אל החוטאים:

• וְאַתֶּם, עֹזְבֵי ה' הַשְּׁכֵחִים, השוכחים אֶת הַר קָדְשִׁי, שאינכם באים לעבוד אותי במקדש, הַעֹרְכִים לַגַּד, לאליל המזל שֻׁלְחָן, וְהַמְמַלְאִים לַמְנִי, כנראה שם אליל מִמְסָךְ, כנראה נהגו לנסך לכבוד אליל זה משקאות.

• וּמָנִיתִי, ספרתי או זימנתי אֶתְכֶם לַחֶרֶב. זהו משחק לשון: הממלאים למני יימנו לחרב, וְכֻלְּכֶם לַטֶּבַח תִּכְרָעוּ, תיהרגו כשבויים, הכורעים על ברכיהם וראשיהם נערפים. כל העונשים הללו מגיעים לכם, יַעַן קָרָאתִי וְלֹא עֲנִיתֶם, דִּבַּרְתִּי וְלֹא שְׁמַעְתֶּם, וַתַּעֲשׂוּ הָרַע בְּעֵינַי, וּבַאֲשֶׁר לֹא חָפַצְתִּי בְּחַרְתֶּם.

• לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים:הִנֵּה עֲבָדַי יֹאכֵלוּ, וְאַתֶּם, העורכים שולחן לגד, תִּרְעָבוּ.הִנֵּה עֲבָדַי יִשְׁתּוּ, וְאַתֶּם, המנסכים למני, תִּצְמָאוּ.הִנֵּה עֲבָדַי יִשְׂמָחוּ, וְאַתֶּם, העובדים לאלילי מזל והצלחה, תֵּבֹשׁוּ.

• הִנֵּה עֲבָדַי יָרֹנּוּ, ישירו בשמחה מִטּוּב לֵב, מרוב אושר בטובתם, וְאַתֶּם תִּצְעֲקוּ מִכְּאֵב לֵב, וּמִשֵּׁבֶר רוּחַ, מתוך דיכאון, משברים וצרות תְּיֵלִילוּ, תיַללו .

• וְהִנַּחְתֶּם שִׁמְכֶם לִשְׁבוּעָה, לקללה לִבְחִירַי. לא תיזכרו אלא כאשר הנשארים יאיימו על עוברי השבועות בגורלכם. דרך הנשבע או המשביע אחרים, להזכיר עונש בשבועה, שלעובר על השבועה יארע רע כמו שאירע לפלוני : כדרך שהמית את הרשעים הללו". לעומת זאת – וְלַעֲבָדָיו יִקְרָא ה' שֵׁם אַחֵר. ייתכן שהשם הנוכחי של עבדי ה' הפך לכינוי גנאי. לכן ה' יבחר להם שם אחר, שאינו נושא משמעות לוואי שלילית. לאחר כילוי הרשע, העולם כולו יהיה טוב בלבד.

• אֲשֶׁר, כי הַמִּתְבָּרֵךְ שיישאר בָּאָרֶץ יִתְבָּרֵךְ רק בּשמו של אלֹהֵי אָמֵן, אל נאמן, השומר את בריתו ומקיים הבטחתו, שראוי להאמין בו. וְהַנִּשְׁבָּע בָּאָרֶץ יִשָּׁבַע רק בֵּאלֹהֵי אָמֵן, שכל הנבואות שנאמרו בשמו התקיימו והתממשו. כִּי, אכן, בסופו של דבר נִשְׁכְּחוּ הַצָּרוֹת הָרִאשֹׁנוֹת, הפורענויות שבאו על מי שהלכו בדרכים אחרות, וְכִי הן נִסְתְּרוּ מֵעֵינָי. לא אסתכל בהן עוד, אלא במציאות החדשה, ולכן הן ייעלמו לחלוטין.

• כִּי הִנְנִי בוֹרֵא שָׁמַיִם חֲדָשִׁים וָאָרֶץ חֲדָשָׁה, העולם כולו יתחדש חידוש נפלא, וְלֹא תִזָּכַרְנָה העברות והפורענויות הָרִאשֹׁנוֹת וְלֹא תַעֲלֶינָה עַל לֵב,

• כִּי אִם שִׂישׂוּ וְגִילוּ עֲדֵי עַד, שמחו לנצח על אֲשֶׁר אֲנִי בוֹרֵא, כִּי בעולם החדש הִנְנִי בוֹרֵא אֶת יְרוּשָׁלִַם גִּילָה, ירושלים תהיה כולה שִׂמחה, וְעַמָּהּ יהיה מָשׂוֹשׂ.

• וְגַלְתִּי, אשמח בִירוּשָׁלִַם וְשַׂשְׂתִּי בְעַמִּי, וְלֹא יִשָּׁמַע בָּהּ עוֹד קוֹל בְּכִי וְקוֹל זְעָקָה. בעולם החדש יישמעו רק קולות שמחה לישראל.

• לֹא יִהְיֶה מִשָּׁם, שם עוֹד עוּל יָמִים, צעיר וְזָקֵן אֲשֶׁר לֹא יְמַלֵּא אֶת יָמָיו. הכול יגיעו לזִקנה מופלגת. כִּי הַנַּעַר בֶּן מֵאָה שָׁנָה יָמוּת. על מי שימות בגיל מאה, יאמרו שמת צעיר, וְהַחוֹטֶא בֶּן מֵאָה שָׁנָה יְקֻלָּל. בימים שבהם תוחלת החיים תתארך, רק כאשר יגיע החוטא למאה שנה אפשר יהיה לדון במע שיו, לא כמו בזמן הזה, שחשבון חטאיו של אדם מתחיל מגיל בר מצווה או קצת לאחר מכן.

• וּבָנוּ בָתִּים וְיָשָׁבוּ בתוכם, וְנָטְעוּ כְרָמִים וְאָכְלוּ הנוטעים את פִּרְיָם, שלא כמו בזמן הזה, שמפני הגלות, הצרות או האויבים לא תמיד היוצרים נהנים מפרי עמלם.

• לֹא יִבְנוּ, וְאַחֵר יֵשֵׁב. לֹא יִטְּעוּ, וְאַחֵר יֹאכֵל. כִּי כִימֵי הָעֵץ הארוכים, העשויים להשתרע על פני אלף שנים ויותר, יהיו יְמֵי עַמִּי, וּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם יְבַלּוּ בְחִירָי. שלא כבהווה, בחירי ה' יאריכו ימים יותר ממעשי ידיהם. הבתים והרהיטים אשר יבנו לא יחזיקו מעמד זמן רב כתוחלת חייהם.

• לֹא יִיגְעוּ, יעבדו קשה לָרִיק, לחינם. כל מאמץ שיושקע יישא תוצאות. וְלֹא יֵלְדוּ לַבֶּהָלָה, למהומה, לפחד ולחוסר ודאות, כִּי זֶרַע בְּרוּכֵי ה' הֵמָּה וְצֶאֱצָאֵיהֶם אִתָּם, ולא ייכבשו ויוגלו למקומות אחרים, אלא הם וצאצאיהם יחיו יחד.

• וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ – וַאֲנִי אֶעֱנֶה, עוֹד הֵם מְדַבְּרִים – וַאֲנִי אֶשְׁמָע. אם כיום צריך אדם להתפלל ולחזור ולהתפלל, באותם זמנים ייענו תפילותיהם עוד לפני שיקראו. העולם כולו יהיה שלֵו וטוב:

• זְאֵב וְטָלֶה יִרְעוּ כְאֶחָד, ויאכלו שניהם מן הצומח, וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן, וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ. החיות לא יטרפו עוד, והנחש לא יכיש ויבלע יצורים אחרים. לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי, אָמַר ה'.