ירמיהו-פרק-1

ביאורים

• דִּבְְְרֵי יִרְְְמְְיָהוּ בֶּן־חִלְְְקִיָּהוּ, מִן־הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת ש בְְּאֶרֶץ בִּנְְְיָמִן.

• אֲשֶׁר הָיָה דְְבַר־ה' אֵלָיו בנבואה בִּימֵי יֹאשִׁיָּהוּ בֶן־אָמוֹן מֶלֶךְְְ יְְהוּדָה, בִּשְְְׁלשׁ־עֶשְְְׂרֵה שָׁנָה לְְמָלְְְכוֹ.

• וַיְְְהִי מנבא גם בִּימֵי יְְהוֹיָקִים בֶּן־יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְְְ יְְהוּדָה, ומן הסתם גם בתקופת מלכותו הקצרה של יהויכין בנו, עַד־תֹּם עַשְְְׁתֵּי עֶשְְְׂרֵה, אחת-עשרה שָׁנָה לְְצִדְְְקִיָּהוּ בֶן־יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְְְ יְְהוּדָה, עַד־גְְּלוֹת יְְרוּשָׁלַם בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי. מקצת נבואותיו נאמרו לאחר חורבן הממלכה וגלות ירושלים.

• וַיְְְהִי דְְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹר:

• בְְּטֶרֶם אֶצָּרְְְךָ בַבֶּטֶן, עוד לפני שנוצרת – יְְדַעְְְתִּיךָ, הכרתי אותך וייחדתי אותך לקשר קרוב אתי, וּבְְְטֶרֶם תֵּצֵא מֵרֶחֶם – הִקְְְדַּשְְְׁתִּיךָ. הקדשתך לנביא אינה מתרחשת כעת. נועדתָּ לכך עוד לפני לידתך ואף לפני יצירתך. נָבִיא לַגּוֹיִם, לעמים נְְתַתִּיךָ. ירמיהו מדבר בעיקר על בני ישראל יושבי יהודה וירושלים, אבל בספרו מצויות גם נבואות המיועדות לכמה מעמי האזור. תגובתו של הנביא מסתייגת.

• וָאֹמַר: אֲהָהּ, אוי , ה' אֱלוֹהִים! הִנֵּה לֹא־יָדַעְְְתִּי דַבֵּר, כִּי־נַעַר, איש צעיר מאוד אָנֹכִי, ואינני איש דברים. כיצד אוכל להתנבא?

• וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי: אַל־תֹּאמַר נַעַר אָנֹכִי כדי להימנע מהשליחות, כִּי, אלא עַל־כָָּל־אֲשֶׁר אֶשְְְׁלָחֲךָ – תֵּלֵךְְְ, וְְאֵת כָָּל־אֲשֶׁר אֲצַוְְּךָ – תְְּדַבֵּר.

• אַל־תִּירָא מִפְְּנֵיהֶם, מפני אלו שאשלח אותך אליהם, אף שלא תמיד יאהבו את דברי נבואתך, כִּי־אִתְְּךָ אֲנִי לְְהַצִּלֶךָ. נְְאֻם־ה'.

• וַיִּשְְְׁלַח ה' אֶת־יָדוֹ וַיַּגַּע עַל־פִּי. ירמיהו הרגיש כמין יד נוגעת בפיו. וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי: הִנֵּה נָתַתִּי דְְבָרַי בְְּפִיךָ. הדברים מסורים לך, והם בתוך פיך.

• רְְאֵה הִפְְְקַדְְְתִּיךָ הַיּוֹם הַזֶּה לנביא עַל־הַגּוֹיִם וְְעַל־הַמַּמְְְלָכוֹת, למסור להם נבואות, התראות והוראות שיש בהם לִנְְְתוֹשׁ, לעקור, לסלק וְְלִנְְְתוֹץ, לשבור וּלְְְהַאֲבִיד וְְלַהֲרוֹס, אך גם לִבְְְנוֹת וְְלִנְְְטוֹעַ.לאחר נבואת ההקדשה הראשונה, שבה קיבל ירמיהו את תפקידו, נגלה לו מראה נבואי:

• וַיְְְהִי דְְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹר: פָּרֵשׁ מָה־אַתָּה רֹאֶה, יִרְְְמְְיָהוּ?וָאֹמַר: מַקֵּל, ענף של עץ שָׁקֵד אֲנִי רֹאֶה.

• וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי: הֵיטַבְְְתָּ לִרְְְאוֹת. ייתכן שלא כל אדם היה מבחין שזהו מקל שקד, אבל אתה רואה היטב וגם יודע להגדיר את המראה. כִּי־שֹׁקֵד, ממהר אֲנִי עַל־דְְּבָרִי לַעֲשֹׂתוֹ. מקל עץ השקד המקדים בפריחתו עצים אחרים מסמל את תוכן נבואתך.

• וַיְְְהִי דְְבַר־ה' אֵלַי שֵׁנִית לֵאמֹר: מָה אַתָּה רֹאֶה?וָאֹמַר: סִיר נָפוּחַ, שנפחו אש מתחתיו, או: דחוס באוויר מחמת רתיחתו אֲנִי רֹאֶה. וּפָנָיו מִפְְּנֵי, כנגד צָפוֹנָה. אני מבחין שהסיר פונה לצפון. ייתכן שעל הסיר מונח מכסה המתרומם מפעם לפעם מחמת האדים.

• וַיֹּאמֶר ה' אֵלָי: מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה עַל כָָּל־יֹשְְׁבֵי הָאָרֶץ. הסיר הלוהט הדחוס בקיטור מסמל פורענות שתפרוץ.

• כִּי הִנְְנִי קֹרֵא לְְכָל־מִשְְְׁפְְּחוֹת, עמֵּי מַמְְְלְְכוֹת צָפוֹנָה, נְְאֻם־ה', וּבָאוּ וְְנָתְְְנוּ אִישׁ את כִּסְְְאוֹ, שלטונו על פֶּתַח שַׁעֲרֵי יְְרוּשָׁלַם וְְעַל כָָּל־חוֹמֹתֶיהָ סָבִיב וְְעַל כָָּל־עָרֵי יְְהוּדָה.

• וְְדִבַּרְְְתִּי מִשְְְׁפָּטַי אוֹתָם, אוכיח ואעניש את אנשי ירושלים ויהודה עַל כָָּל־רָעָתָם, אֲשֶׁר עֲזָבוּנִי, ונוסף לכך – וַיְְקַטְְּרוּ, קטורת או קרבנות לֵאלֹהִים אֲחֵרִים, וַיִּשְְְׁתַּחֲווּ לְְמַעֲשֵׂי יְְדֵיהֶם.

• וְְאַתָּה תֶּאְְְזֹר מָתְְְנֶיךָ, התחזק וזרז עצמך לעבודה קשה, וְְקַמְְְתָּ וְְדִבַּרְְְתָּ אֲלֵיהֶם אֵת כָָּל־אֲשֶׁר אָנֹכִי אֲצַוֶּךָּ. אַל־תֵּחַת, תפחד מִפְְּנֵיהֶם, פֶּן־אֲחִתְְּךָ, אשבור אותך לִפְְְנֵיהֶם. לא תוכל להחזיק מעמד מולם אלא אם כן תסמוך עלי.

• וַאֲנִי הִנֵּה נְְתַתִּיךָ הַיּוֹם בגלל התפקיד הקשה שאתה מקבל, לְְעִיר מִבְְְצָר, שקשה לכבשה, וּלְְְעַמּוּד בַּרְְְזֶל וּלְְְחֹמוֹת נְְחֹשֶׁת עַל־כָָּל־הָאָרֶץ, לְְמַלְְְכֵי יְְהוּדָה, לְְשָׂרֶיהָ, לְְכֹהֲנֶיהָ וּלְְְעַם הָאָרֶץ,

• וְְנִלְְְחֲמוּ כל אלה אֵלֶיךָ, נגדך וְְלֹא־יוּכְְְלוּ לָךְְְ, לא יעלה בידם לנצח אותך, כִּי־אִתְְּךָ אֲנִי, נְְאֻם־ה', לְְהַצִּילֶךָ. מכאן והלאה אתה נביא ועליך להוכיחם , לנבא להם את העתיד ולנסות להחזירם למוטב.