ירמיהו-פרק-10

ביאורים

• שִׁמְְְעוּ אֶת־הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' עֲלֵיכֶם, בֵּית יִשְְְׂרָאֵל.

• כֹּה אָמַר ה': ראשית לכול, אֶל, את דֶּרֶךְְְ הַגּוֹיִם באשר היא – מנהגיהם, אמונותיהם ודתם, אַל־תִּלְְְמָדוּ, וּמֵאֹתוֹת הַשָּׁמַיִם אַל־תֵּחָתּוּ, תפחדו. האסטרולוגיה בהיקפה הגדול אינה צריכה לאיים עליכם כִּי־יֵחַתּוּ הַגּוֹיִם מֵהֵמָּה. לאומות העולם מתאים אולי לפחד מסימנים הבאים מצבא השמים; לא לכם .

• כִּי־חֻקּוֹת הָעַמִּים, דתם ומושא יראתם הֶבֶל הוּא, כִּי הפסל שהם עובדים לו הוא עֵץ מִיַּעַר, ש כְְּרָתוֹ הכורת, מַעֲשֵׂה יְְדֵי־חָרָשׁ, נגר בַּמַּעֲצָד, מין קרדום.

• בְְּכֶסֶף וּבְְְזָהָב יְְיַפֵּהוּ, ואז בְְּמַסְְְמְְרוֹת וּבְְְמַקָּבוֹת, בפטישים יְְחַזְְּקוּם – את טסי המתכות היקרים, וְְכך הפסל לוֹא יָפִיק, יצא ממקומו, יתערער.

• כְְּתֹמֶר, עץ תמר מִקְְְשָׁה, כבול עץ זקוף, או: כדחליל הניצב בשדה קישואים הֵמָּה – הפסילים , וְְלֹא יְְדַבֵּרוּ. נָשׂוֹא יִנָּשׂוּא, הם מורמים על הידיים, כִּי־לֹא יִצְְְעָדוּ. לכן אַל־תִּירְְאוּ מֵהֶם כִּי־לֹא יָרֵעוּ, וְְגַם־הֵיטֵיב אֵין אוֹתָם, היכולת להיטיב אינה עמם .

• מֵאֵין כָּמוֹךָ, מכיוון שאין דבר שהוא בר השוואה אליך, ה', גָּדוֹל אַתָּה וְְגָדוֹל שִׁמְְְךָ בִּגְְְבוּרָה. גבורותיך ידועות בעולם.

• מִי לֹא יִרָאֲךָ, מֶלֶךְְְ הַגּוֹיִם?! כִּי לְְךָ יָאָתָה, ראויה תחושת היראה והכבוד, כִּי בְְכָָל־חַכְְְמֵי הַגּוֹיִם וּבְְְכָָל־מַלְְְכוּתָם מֵאֵין כָּמוֹךָ, לא בחכמה ולא בגבורת ההנהגה.

• וּבְְְאַחַת, בדבר אחד יִבְְְעֲרוּ, הם נבערים מדעת וְְיִכְְְסָלוּ, נעשים טיפשים – ב מוּסַר הֲבָלִים, שהוא עבודת אליל, שהרי עֵץ הוּא. האלילים אמנם מפוארים, ופולחנם מרשים בלי ספק – ומשום כך האנושות בכל הזמנים פונה אליהם, אבל בסופו של דבר אינם אלא דברי הבאי.

• כֶּסֶף מְְרֻקָּע, מרודד מִתַּרְְְשִׁישׁ יוּבָא. ייתכן שזוהי תרשיש שבספרד, כי גם אז היו שם מכרות כסף גדולים – שאינם מצויים בסביבת ארץ ישראל. וְְזָהָב יובא מֵאוּפָז לאותה מטרה, וכך יעוצבו האלילים – מַעֲשֵׂה חָרָשׁ וִידֵי צוֹרֵף, תְְּכֵלֶת וְְאַרְְְגָּמָן לְְבוּשָׁם של האלילים, מַעֲשֵׂה חֲכָמִים כֻּלָּם. אולי הם יצירות אמנות, אבל אינן אלא צעצועים שאין בהם רוח.

• וַה' אֱלֹהִים אֱמֶת. הוּא־אֱלֹהִים חַיִּים וּמֶלֶךְְְ עוֹלָם. מִקִּצְְְפּוֹ, מכעסו תִּרְְְעַשׁ, תרעד כל הָאָרֶץ, וְְלֹא־יָכִלוּ, יישאו גוֹיִם את זַעְְְמוֹ. לפי שעה האלילים נראים ממשיים, אבל כשה' יכעס לא יישאר דבר מכל אלה. הפסוק הבא נאמר בארמית קדומה, ונראה שהוא פונה למתגוררים במדינות רחוקות, אולי אפילו לאנשים שבבבל:

• כִּדְְְנָה, כך תֵּאמְְרוּן, תאמרו לְְהוֹם, להם – לגויים : אֱלָהַיָּא, אותם אלוהים דִּי־שְְׁמַיָּא, שאת השמים וְְאַרְְְקָא, והארץ לָא עֲבַדוּ, לא עשו, יֵאבַדוּ, יאבדו מֵאַרְְְעָא, מן הארץ וּמִן־תְְּחוֹת שְְׁמַיָּא אֵלֶּה, ומתחת השמים האלה. תוכן הדברים דומה לתוכן הפסוק הקודם, אלא שהוא נאמר בניב ארמי מיוחד. עתה חוזר הנביא ללשונו וממשיך את דבריו הקודמים:

• עֹשֵׂה אֶרֶץ בְְּכֹחוֹ, מֵכִין, מכונן, מייסד תֵּבֵל בְְּחָָכְְְמָתוֹ, וּבִתְְְבוּנָתוֹ נָטָה את ה שָׁמָיִם.

• לקראת קוֹל תִּתּוֹ הֲמוֹן, המיית מַיִם בַּשָּׁמַיִם – וַיַּעֲלֶה נְְשִׂאִים, עננים מִקְְְצֵה הָאָרֶץ. הגשם מתחיל בהיווצרות עננים. בְְּרָקִים לקראת ירידת ה מָּטָר עָשָׂה, וַיּוֹצֵא רוּחַ מֵאֹצְְרֹתָיו לנשוב.

• נִבְְְעַר כָָּל־אָדָם העוסק בעבודה זרה מִדַּעַת, גם אם נכתבו ספרי שימוש ולימוד רבים בנושא. הֹבִישׁ, יתבייש, יתאכזב כָָּל־צוֹרֵף מִפָּסֶל, בפסל שיצר כִּי שֶׁקֶר נִסְְְכּוֹ, תבניתו היצוקה, וְְלֹא־רוּחַ בָּם – בפסל ובמסכה.

• הֶבֶל הֵמָּה, מַעֲשֵׂה תַּעְְְתֻּעִים, הטעיות, דמיונות שווא, בְְּעֵת פְְּקֻדָּתָם יֹאבֵדוּ.

• לֹא־כְְאֵלֶּה – כמו יצירי האדם חֵלֶק יַעֲקֹב, כִּי־יוֹצֵר הַכֹּל הוּא. ויתרה מזו, יִשְְְׂרָאֵל הוא שֵׁבֶט נַחֲלָתוֹ. ה' צְְבָאוֹת שְְׁמוֹ, המושל בצבאות של מעלה ושל מטה. הוא בחר בישראל וקירב אותם אליו באופן מיוחד.

• , אִסְְְפִּי מֵאֶרֶץ את כִּנְְְעָתֵךְְְ, סחורתך. קבצי את רכושך מהארץ והתכונני לגלות, יוֹשֶׁבֶת בַּמָּצוֹר.

• כִּי־כֹה אָמַר ה': הִנְְנִי קוֹלֵעַ, יורה, זורק אֶת־יוֹשְְׁבֵי הָאָרֶץ בַּפַּעַם הַזֹּאת, וַהֲצֵרֹתִי לָהֶם, אגרום להם צרות ומצוקה, לְְמַעַן יִמְְְצָאוּ את דרך האמת, כי כעת אין הם מחפשים אחריה.

• אוֹי לִי עַל־שִׁבְְְרִי, נַחְְְלָה, אנושה מַכָּתִי. וַאֲנִי אָמַרְְְתִּי, חשבתי בתחילה : אַךְְְ זֶה חֳֳלִי וְְאֶשָּׂאֶנּוּ. אסבול אותו כמו שנושאים חולשה זמנית, לא ידעתי שאין זו מחלה אלא מכה משמים. על דרך הדימוי:

• אָָהֳֳלִי שֻׁדָּד, נשדד, או: הוכרע , וְְכָָל־מֵיתָרַי המעמידים את האוהל נִתָּקוּ, האוהל התמוטט. בָּנַי יְְצָאֻנִי, יצאו ממני וְְאֵינָם, על כן אֵין־נֹטֶה עוֹד אָָהֳֳלִי ואין מֵקִים את יְְרִיעוֹתָי. אין מי שיקים שוב את האוהל וימתח את יריעותיו.

• כִּי נִבְְְעֲרוּ הָרֹעִים, המנהיגים, וְְאֶת־ה' לֹא דָרָשׁוּ. עַל־כֵּן לֹא הִשְְְׂכִּילוּ, וְְכָָל־מַרְְְעִיתָם נָפוֹצָה. העדר התפזר. ושוב תיאור הפורענות העתידה לבוא:

• קוֹל שְְׁמוּעָה הִנֵּה בָאָה, וְְרַעַשׁ גָּדוֹל מֵאֶרֶץ צָפוֹן, ותוכן השמועה – לָשׂוּם, להפוך אֶת־עָרֵי יְְהוּדָה ל שְְׁמָמָה ו מְְעוֹן תַּנִּים, מקום שחיות בר מתגוררות בו. עד כאן דברי ה' על הפורענות שתבוא לארץ. ועתה באים דברי הנביא:

• יָדַעְְְתִּי, ה', כִּי לֹא לָאָדָם גלויה דַּרְְְכּוֹ. אדם איננו יודע את הדרך הנכונה, שבה הוא צריך ללכת. לֹא־לְְאִישׁ הֹלֵךְְְ וְְהָכִין, האדם עצמו אינו יודע לכוון אֶת־צַעֲדוֹ.

• יַסְְּרֵנִי, ה', ולמד אותי אַךְְְ עשה זאת בְְּמִשְְְׁפָּט, במידה המתאימה, מתוך התחשבות. אַל־בְְּאַפְְּךָ, לא מתוך כעס, פֶּן־תַּמְְְעִטֵנִי, ולא אחזיק מעמד.

• שְְׁפֹךְְְ חֲמָתְְךָ עַל־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא־יְְדָעוּךָ, וְְעַל מִשְְְׁפָּחוֹת, עמים אֲשֶׁר בְְּשִׁמְְְךָ לֹא קָרָאוּ, כִּי־אָכְְלוּ כל אלה אֶת־יַעֲקֹב וַאֲכָלֻהוּ שוב ושוב וַיְְְכַלֻּהוּ, כילו אותו, וְְאֶת־נָוֵהוּ, מעונו הֵשַׁמּוּ, עשו אותו שומם, ועל כך הם הראויים לעונש.