ירמיהו-פרק-14

ביאורים

• אֲשֶׁר הָיָה דְְבַר־ה' אֶל־יִרְְְמְְיָהוּ עַל־דִּבְְְרֵי הַבַּצָּרוֹת, שנמשכו כנראה תקופה ממושכת. וזו תמונת הרקע לנבואה:

• אָבְְלָה יְְהוּדָה, וּשְְְׁעָרֶיהָ אֻמְְְלְְלוּ, עריה יבשו. קָדְְרוּ, חשכו פניהם של יושבי יהודה ונפלו לָאָרֶץ, וְְצִוְְְחַת יְְרוּשָׁלִַם עָלָתָה.

• וְְאַדִּרֵיהֶם, גדולי יהודה, אנשיה החזקים שָׁלְְחוּ את צְְעִירֵיהֶם להביא מָּיִם. השליחים בָּאוּ עַל־גֵּבִים, נקיקים וחפירות שבהם נקווים המים, לֹא־מָצְְאוּ מַיִם. שָׁבוּ כְְלֵיהֶם רֵיקָם, והם בֹּשׁוּ וְְהָָכְְְלְְמוּ, התאכזבו ונכלמו וְְחָפוּ רֹאשָׁם, כיסו את ראשם כמנהג אבלים,

• בַּעֲבוּר ש הָאֲדָמָה חַתָּה, נשברה כִּי לֹא־הָיָה גֶשֶׁם בָּאָרֶץ – בֹּשׁוּ אִכָּרִים ו חָפוּ רֹאשָׁם.

• כִּי גַם־ה אַיֶּלֶת, שהיא חיה עדינה ומסורה לוולדותיה, אשר בַּשָּׂדֶה, יָלְְדָה וְְעָזוֹב, עזבה את עופריה לאחר המלטתם, כי הלכה לחזר אחר מזון בארץ אחרת, כִּי לֹא־הָיָה דֶּשֶׁא.

• וּפְְְרָאִים, חמורי בר הנודדים במדבר עָמְְדוּ עַל־שְְׁפָיִם, גבעות, שָׁאֲפוּ רוּחַ כַּתַּנִּים, יצורים בעלי ריאות גדולות, העומדים במקום גבוה ושואפים אוויר כדי לראות ולהריח היכן יש עשב או רטיבות כלשהי, אך כָּלוּ עֵינֵיהֶם, ציפו עד בוש, כִּי־אֵין עֵשֶׂב. הבצורת כבדה. אין מים לחקלאות, ואפילו החיות אינן מוצאות את העשב שהן זקוקות לו. עקב הבצורת הקשה העם פונה בתפילה:

• אִם־עֲוֹנֵינוּ עָנוּ, העידו בָנוּ, על אשמתנו, ה', עֲשֵׂה לפחות לְְמַעַן שְְׁמֶךָ. כִּי־רַבּוּ מְְשׁוּבֹתֵינוּ, מעשי שובבותינו , התנהגותנו הרעה, לְְךָ חָטָאנוּ.

• מִקְְְוֵה יִשְְְׂרָאֵל, מי שישראל מקווה אליו. אתה מוֹשִׁיעוֹ בְְּעֵת צָרָה, לָמָּה תִהְְְיֶה כְְּגֵר בָּאָרֶץ וּכְְְאֹרֵחַ נָטָה לָלוּן?! מול היעדר מענה לתפילותינו אנו חשים כאילו נוכחותך או התעניינותך בארץ עראית.

• לָמָּה תִהְְְיֶה כְְּאִישׁ נִדְְְהָם ונבהל, או כְְּגִבּוֹר ש לֹא־יוּכַל לְְהוֹשִׁיעַ?! והלוא אַתָּה בְְקִרְְְבֵּנוּ, ה', וְְשִׁמְְְךָ עָלֵינוּ נִקְְְרָא, ולכן אַל־תַּנִּחֵנוּ, תעזבנו.

• כֹּה־אָמַר ה' לָעָם הַזֶּה: כֵּן, אכן הם אָהֲבוּ לָנוּעַ, את רַגְְְלֵיהֶם לֹא חָשָׂכוּ, לא מנעו מלרוץ אחר כל עבודה זרה אפנתית, וַה' לֹא רָצָם, רצה אותם. על כן עַתָּה יִזְְְכֹּר עֲוֹנָם וְְיִפְְְקֹד חַטֹּאתָם. זו הסיבה לעצירת הגשמים.

• וַיֹּאמֶר ה' אֵלָי: אַל־תִּתְְְפַּלֵּל בְְּעַד־הָעָם הַזֶּה לְְטוֹבָה.

• כִּי, כאשר יָצֻמוּ – אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ אֶל־רִנָּתָם, נעימת תפילתם, וְְכִי יַעֲלוּ עֹלָה וּמִנְְְחָה – אֵינֶנִּי רֹצָם, כִּי בַּחֶרֶב וּבָרָעָב וּבַדֶּבֶר אָנֹכִי מְְכַלֶּה אוֹתָם. כיוון שה' הורה לירמיהו למסור את הדברים לעם, ירמיהו חזר ופנה אל ה' כמליץ בשם העם.

• וָאֹמַר: אֲהָהּ, ה' אֱלוֹהִים! אני מייסר את העם על חטאיו ומנבא להם שאם לא ישובו אליך במהרה, לא תהיה להם תקומה, לא כמדינה ולא כעם. ו הִנֵּה הַנְְּבִאִים הפופולריים מקהילים קהילות ו אֹמְְרִים לָהֶם בשמך : לֹא־תִרְְְאוּ חֶרֶב, וְְרָעָב לֹא־יִהְְְיֶה לָכֶם, כִּי־שְְׁלוֹם אֱמֶת אֶתֵּן לָכֶם בַּמָּקוֹם הַזֶּה.

• וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי: שֶׁקֶר הַנְְּבִאִים נִבְְּאִים בִּשְְְׁמִי, לֹא שְְׁלַחְְְתִּים וְְלֹא צִוִּיתִים וְְלֹא דִבַּרְְְתִּי אֲלֵיהֶם. חזונם חֲזוֹן שֶׁקֶר וְְקֶסֶם וֶאֱלִיל, ד ברי הבלים , וְְתַרְְְמִית, ודברי רמאות הבדויים מ לִבָּם הֵמָּה מִתְְְנַבְְּאִים לָכֶם.

• לָכֵן כֹּה־אָמַר ה' כעונש עַל־הַנְְּבִאִים הַנִּבְְּאִים בִּשְְְׁמִי וַאֲנִי לֹא־שְְׁלַחְְְתִּים, וְְהֵמָּה אֹמְְרִים: חֶרֶב וְְרָעָב לֹא יִהְְְיֶה בָּאָרֶץ הַזֹּאת – בַּחֶרֶב וּבָרָעָב יִתַּמּוּ הַנְְּבִאִים הָהֵמָּה, ההם.

• וְְהָעָם אֲשֶׁר־הֵמָּה נִבְְּאִים לָהֶם טובות, יִהְְְיוּ מֻשְְְׁלָכִים בְְּחֻצוֹת יְְרוּשָׁלִַם מִפְְּנֵי הָרָעָב וְְהַחֶרֶב, וְְאֵין מְְקַבֵּר לָהֵמָּה – הֵמָּה, הם עצמם, נְְשֵׁיהֶם וּבְְְנֵיהֶם וּבְְְנֹתֵיהֶם. לא יהיה מי שיוכל אפילו לקבור את כל המתים. וְְשָׁפַכְְְתִּי, אשליך עֲלֵיהֶם אֶת־גמול רָעָתָם.

• וְְאָמַרְְְתָּ אֲלֵיהֶם אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה: תֵּרַדְְְנָה עֵינַי דִּמְְְעָה לַיְְְלָה וְְיוֹמָם וְְאַל־תִּדְְְמֶינָה, עיני לא יפסיקו מלדמוע, כִּי שֶׁבֶר גָּדוֹל נִשְְְׁבְְּרָה בְְּתוּלַת בַּת־עַמִּי, מַכָּה נַחְְְלָה, אנושה, כואבת מְְאֹד. שימו לב למתרחש.

• אִם־יָצָאתִי אל הַשָּׂדֶה – וְְהִנֵּה חַלְְלֵי־חֶרֶב עוד לפני שפורצת מלחמה של ממש. מכיוון שהמדינה מורעבת, עמי הסביבה ושבטי הנוודים פושטים עליה ומפילים חללים. וְְאִם בָּאתִי אל תוך הָעִיר, המתפרנסת בדרך כלל מיבולי הכפרים – וְְהִנֵּה תַּחֲלוּאֵי רָעָב, כִּי גַם־נָבִיא גַם־כֹּהֵן סָחֲרוּ, הסתובבו ופנו אֶל־אֶרֶץ אחרת, וְְלֹא יָדָעוּ. אפשרות נוספת: זהו תיאור מעט נלעג למסחר כושל. על פי רוב המסחר מניב רווחים, ואילו כאן אנשי רוח סוחרים בארץ זרה בלא לדעת כלום.

• הֲמָאֹס מָאַסְְְתָּ אֶת־יְְהוּדָה לחלוטין?! ה אִם־בְְּצִיּוֹן גָּעֲלָה נַפְְְשֶׁךָ?! מַדּוּעַ הִכִּיתָנוּ וְְאֵין לָנוּ מַרְְְפֵּא?! מדוע קַוֵּה, אנחנו מקווים לְְשָׁלוֹם – וְְאֵין טוֹב, וּלְְְעֵת מַרְְְפֵּא, לזמן של תיקון – וְְהִנֵּה בְְעָתָה, פחד.

• יָדַעְְְנוּ, ה', את רִשְְְׁעֵנוּ ואת עֲוֹן אֲבוֹתֵינוּ, כִּי חָטָאנוּ לָךְְְ.

• אַל־תִּנְְְאַץ, תזעם לְְמַעַן שִׁמְְְךָ, אַל־תְְּנַבֵּל, תבזה את כִּסֵּא כְְבוֹדֶךָ, המקדש, שבו אתה כביכול יושב. לחלופין, עם ישראל כולו הוא כיסא כבוד ה'. אל נא תשפיל אותו, זְְכֹר ו אַל־תָּפֵר את בְְּרִיתְְךָ אִתָּנוּ. אולי לא נהגנו כראוי, אבל הברית שבינינו עדיין קיימת.

• הֲיֵשׁ בְְּהַבְְְלֵי הַגּוֹיִם מַגְְְשִׁמִים?! האם בין כל האלילים יש המסוגלים להביא גשם?!! וְְאִם־הַשָּׁמַיִם שהגויים מתפללים אליהם יִתְְּנוּ רְְבִבִים, טיפות מים ?! הֲלֹא אַתָּה־הוּא, ה' אֱלֹהֵינוּ, וּנְְְקַוֶּה־לָּךְְְ. רק אליך אנו מצפים ומתפללים . כִּי־אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת־כָָּל־אֵלֶּה, את מערכות השמים והגשמים.