ירמיהו-פרק-15

ביאורים

• וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי: גם אִם־יַעֲמֹד, יתפללו מֹשֶׁה וּשְְְׁמוּאֵל, גדולי מנהיגי ישראל שביקשו ועשו הכול לטובת עמם , לְְפָנַי – לא יועילו, כי אֵין נַפְְְשִׁי, רצוני פונה אֶל־הָעָם הַזֶּה. שַׁלַּח אותו מֵעַל־פָּנַי וְְיֵצֵאוּ.

• וְְהָיָה כִּי־יֹאמְְרוּ אֵלֶיךָ שומעיך : אָנָה, לאן נֵצֵא? וְְאָמַרְְְתָּ אֲלֵיהֶם: כֹּה־אָמַר ה': כל אחד ואחד יצא אל צרותיו שלו – אֲשֶׁר לַמָּוֶת סתם – לַמָּוֶת, וַאֲשֶׁר לַחֶרֶב – לַחֶרֶב, וַאֲשֶׁר לָרָעָב – לָרָעָב, וַאֲשֶׁר לַשְְּׁבִי – לַשֶּׁבִי.

• וּפָקַדְְְתִּי, אמַנה עֲלֵיהֶם אַרְְְבַּע מִשְְְׁפָּחוֹת, קבוצות משחיתים, נְְאֻם־ה': אֶת־הַחֶרֶב לַהֲרֹג אותם וְְאֶת־הַכְְּלָבִים לִסְְְחֹב את הגוויות וְְאֶת־עוֹף הַשָּׁמַיִם וְְאֶת־בֶּהֱמַת הָאָרֶץ לֶאֱכֹל וּלְְְהַשְְְׁחִית.

• וּנְְְתַתִּים לְְזַעֲוָה, לדגם מזעזע לְְכֹל מַמְְְלְְכוֹת הָאָרֶץ בִּגְְְלַל מְְנַשֶּׁה בֶן־יְְחִזְְְקִיָּהוּ מֶלֶךְְְ יְְהוּדָה עַל אֲשֶׁר־עָשָׂה בִּירוּשָׁלִָם. תקופת מלכותו של מנשה הייתה נקודת מפנה. אמנם אחריה הייתה התאוששות תחת המלך יאשיהו, שירמיהו היה עד לה, ואף התאבל על מפלתו של יאשיהו, אבל באופן כללי העם והממלכה התדרדרו והלכו בלי שחשו בכך.

• כִּי מִי־יַחְְְמֹל עָלַיִךְְְ, יְְרוּשָׁלִַם, וּמִי יָנוּד לָךְְְ, מי ישתתף בצערך, וּמִי יָסוּר לִשְְְׁאֹל לְְשָׁלֹם לָךְְְ?!

• אַתְְְּ נָטַשְְְׁתְְְּ אֹתִי, נְְאֻם־ה', אָחוֹר תֵּלֵכִי. חזרת אחורנית, כשכל הניסיונות במשך השנים הרבות לכונן עם של עובדי ה' בארץ ישראל ירדו לטמיון. וָאַט, הטיתי אֶת־יָדִי עָלַיִךְְְ וָאַשְְְׁחִיתֵךְְְ. למרות שכמה פעמים ביטלתי את רוע הגזרה, הפעם נִלְְְאֵיתִי הִנָּחֵם, אינני מתחרט עוד.

• וָאֶזְְְרֵם, אעיף אותם בְְּמִזְְְרֶה, כלי זרייה כעין קלשון בְְּשַׁעֲרֵי הָאָרֶץ, בגרנות, או: בערי תבל. שִׁכַּלְְְתִּי, השמדתי, אִבַּדְְְתִּי אֶת־עַמִּי, ולמרות כל הצרות והמכות שהבאתי עליהם, מִדַּרְְְכֵיהֶם לוֹא שָׁבוּ. דבר לא השתנה.

• עָצְְמוּ־לִי, רבו בשבילי אַלְְְמְְנוֹתָו מֵחוֹל יַמִּים, מספר האלמנות שנותרו היה עצום. הֵבֵאתִי לָהֶם עַל־אֵם ו בָּחוּר שֹׁדֵד בַּצָָּהֳֳרָיִם, לאור יום, הִפַּלְְְתִּי עָלֶיהָ פִּתְְְאֹם עִיר. העיר התמוטטה עליהם בפתע, וּבעקבות זאת – בֶהָלוֹת.

• אֻמְְְלְְלָה יֹלֶדֶת הַשִּׁבְְְעָה, כל ילדיה של מרובת הבנים ימותו. נָפְְחָה נַפְְְשָׁהּ, דאבה במפח נפש, או: הוציאה נשמתה. מרוב הצרות נראה היה כי בָּא, שקעה שִׁמְְְשָׁהּ בְְּעֹד יוֹמָם, כשעדיין יום, והיא בּוֹשָׁה וְְחָפֵרָה, התביישה, וּשְְְׁאֵרִיתָם, שלא יצאה לגלות ולא מתה ברעב, לַחֶרֶב אֶתֵּן לִפְְְנֵי אֹיְְבֵיהֶם. נְְאֻם־ה'. לאחר הפורענות הפוקדת את האמהות ואת ילדיהם, מתלונן הנביא על גורלו:

• אוֹי־לִי, אִמִּי, כִּי יְְלִדְְְתִּנִי כ אִישׁ רִיב וְְאִישׁ מָדוֹן לְְכָָל־הָאָרֶץ. הרי לֹא־נָשִׁיתִי, אינני תובע חובות מאיש, וְְלֹא־נָשׁוּ־בִי, איני חייב כספים לאחרים, ואף על פי כן כֻּלֹּה, כולם מְְקַלְְלַוְְְנִי, מקללים אותי.

• אָמַר ה' בשבועה : אִם־לֹא שֵׁרִיתִיךָ, חיזקתי אותך, השארתי אותך, או: התרתי אותך מהאזיקים ומהקללות שקיללו אותך לְְטוֹב. אתה תתחזק ותתקיים. בסופו של דברי שלחתי אותך לתפקיד והובלתי אותך בדרך טובה. ועוד, אִם־לוֹא הִפְְְגַּעְְְתִּי, אפגיש, או: אפציר בְְךָ בְְּעֵת רָעָה וּבְְְעֵת צָרָה אֶת־הָאֹיֵב. בבוא העת, אויביך יתחננו בפניך על עצמם או יבקשו את הצלחתך.

• הֲאם יָרֹעַ, ישבור בַּרְְְזֶל פשוט את ה בַּרְְְזֶל הבא מִצָּפוֹן וּנְְְחֹשֶׁת, ברזל מובחר שהוא מין פלדה מעורבת עם נחושת ?! כשם שאין זה אפשרי, כך רודפיך לא יוכלו לך שהרי נתתי אותך לְעַמּוּד בַּרְזֶּל וּלְחֹמוֹת נְחֹשֶׁת. כאן חוזרת נבואת הפורענות לישראל:

• חֵילְְךָ, עושרך וְְאוֹצְְרֹתֶיךָ לָבַז אֶתֵּן ו לֹא בִמְְְחִיר, בחינם אתן, וזאת בְְְכָָל־חַטֹּאותֶיךָ, בגלל חטאיכם הרבים וּבְְְכָָל־גְְּבוּלֶיךָ, שבכל מקום ומקום.

• וְְהַעֲבַרְְְתִּי אותך אֶת, אל אֹיְְבֶיךָ בְְּאֶרֶץ לֹא יָדָעְְְתָּ, כִּי־אֵשׁ קָדְְחָה בְְאַפִּי והיא עֲלֵיכֶם תּוּקָד, תבעָר. ושוב דברי ירמיהו עצמו:

• אַתָּה יָדַעְְְתָּ מצוקתי וחרפתי, ה', זָָכְְְרֵנִי וּפָָקְְְדֵנִי וְְהִנָּקֶם לִי מֵרֹדְְפַי, אך אַל־לְְאֶרֶךְְְ אַפְְּךָ תִּקָּחֵנִי, אל תנהג במשפטי במידת אריכות האפיים שלך, בסבלנותך, אלא הינקם מרודפי מהר. דַּע שְְׂאֵתִי עָלֶיךָ, שאני נושא עבורך חֶרְְְפָּה.

• נִמְְְצְְאוּ, נגלו לי דְְבָרֶיךָ, נבואתך – וָאֹכְְלֵם. קיבלתי אותם ברצון אל קרבי. וַיְְְהִי דְְבָרְְךָ לִי לְְשָׂשׂוֹן וּלְְְשִׂמְְְחַת לְְבָבִי, כִּי־נִקְְְרָא שִׁמְְְךָ עָלַי, ה' אֱלֹהֵי צְְבָאוֹת. מכיוון שאני קשור בך – זו שמחתי; אולם מכל הבחינות האחרות חיי נהיו אומללים –

• לֹא־יָשַׁבְְְתִּי בְְסוֹד, בחבורת מְְשַׂחֲקִים, אנשים שמחים וָאֶעְְְלֹז. אינני משתתף במסיבות רעים, ובני אדם אינם חשים נוח בחברתי. מִפְְּנֵי יָדְְךָ, רוח נבואתך שגברה עלי בָּדָד יָשַׁבְְְתִּי, כִּי־זַעַם מִלֵּאתָנִי בנבואות הפורענות שניבאת אותי.

• לָמָּה הָיָה כְְאֵבִי נֶצַח, תמידי, וּמַכָּתִי אֲנוּשָׁה, ו מֵאֲנָה ל הֵרָפֵא?! ואילו אתה ה' הָיוֹ תִהְְְיֶה לִי כְְּמוֹ אַכְְְזָב, מַיִם לֹא נֶאֱמָנוּ, שאין לסמוך עליהם. שכן לא הבטחת לי דבר.

• לָכֵן כֹּה־אָמַר ה' אלי : אִם־תָּשׁוּב לאיתנך ולשליחותך – וַאֲשִׁיבְְךָ, אסייע לך. אם לְְפָנַי תַּעֲמֹד להינבא , וְְאִם־תּוֹצִיא דבר יָקָר מִזּוֹלֵל, מדבר זול ובזוי, כלומר אם תפיק את הטוב מהרשעים ותחזירם למוטב – כְְּפִי, כמוני תִהְְְיֶה, כי אני הוא המסוגל להוציא את הנכבד מן השפל. אם גם אתה תנהג כך – המציאות תישמע אליך כמו אל פי – יָשֻׁבוּ, יתקרבו הֵמָּה אֵלֶיךָ, וְְאַתָּה לֹא־תָשׁוּב אֲלֵיהֶם, ואתה לא תצטרך להתאמץ להתקרב אליהם.

• וּנְְְתַתִּיךָ לָעָם הַזֶּה לְְחוֹמַת נְְחֹשֶׁת בְְּצוּרָה, על מנת שתוכל לעמוד בפניהם. וְְנִלְְְחֲמוּ אֵלֶיךָ וְְלֹא־יוּכְְלוּ לָךְְְ, לנצח אותך, כִּי־אִתְְּךָ אֲנִי לְְהוֹשִׁיעֲךָ וּלְְְהַצִּילֶךָ. נְְאֻם־ה'.

• וְְהִצַּלְְְתִּיךָ מִיַּד אנשים רָעִים, וּפְְְדִתִיךָ מִכַּף עָרִיצִים. אני מבטיח לך שמירה והצלה על אף הצרות העתידות להתרבות עוד.