ירמיהו-פרק-17
ספר
מקבץ
ביאורים
-
חַטַּאת יְְהוּדָה כְְּתוּבָה, חקוקה בְְּעֵט בַּרְְְזֶל, בְְּצִפֹּרֶן, חרט חד של שָׁמִיר. חומר או יצור כלשהו שבכוחו לבקוע אבנים, לחרוץ בהן ואף לחתוך אותן. חטאתם של בני יהודה חֲרוּשָׁה, חרותה עַל־לוּחַ לִבָּם וּלְְְקַרְְְנוֹת מִזְְְבְְּחוֹתֵיכֶם, על קרנות מזבחות העבודה הזרה שלכם .
-
כִּזְְְכֹּר כפי שהם זוכרים את בְְּנֵיהֶם כך הם זוכרים את מִזְְְבְְּחוֹתָם וַאֲשֵׁרֵיהֶם, עצי הפולחן שלהם ש עַל־עֵץ רַעֲנָן ו עַל גְְּבָעוֹת הַגְְּבֹהוֹת, אנשים זוכרים ומזכירים את מזבחותיהם ואשריהם באותה ערגה ותדירות שהם זוכרים את בניהם. חטאת יהודה איננה שטחית.
-
הֲרָרִי, הרִי, או: הרים ש בַּשָּׂדֶה! כינוי לירושלים או לארץ יהודה ההררית שמימינה ומשמאלה ארץ מישור, את חֵילְְְךָ, הונך ו כָָל־אוֹצְְְרוֹתֶיךָ – לָבַז אֶתֵּן, בָּמֹתֶיךָ כרוכות בְְּחַטָּאת, בעברה ובפגם בְְּכָָל־גְְּבוּלֶיךָ.
-
וְְשָׁמַטְְְתָּה, תיעזב – וּבְְְךָ, בגללך – מִנַּחֲלָתְְְךָ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָךְְְ, וְְהַעֲבַדְְְתִּיךָ, אעביד אותך אֶת־אֹיְְְבֶיךָ בּארֶץ רחוקה אֲשֶׁר לֹא־יָדָעְְְתָּ, כִּי־אֵשׁ קְְדַחְְְתֶּם, הדלקתם בְְּאַפִּי, הרגזתם אותי, עַד־עוֹלָם תּוּקָד, אש שתבער שנים רבות. עד כה תוארו חטא העבודה הזרה ועונשה החמור. מכאן והלאה ידבר הנביא על דברים אנושיים ופרטיים יותר.
-
כֹּה אָמַר ה': אָרוּר הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְְְטַח רק בָּאָדָם, וְְשָׂם בָּשָׂר זְְרֹעוֹ, ומבסס את כוחו על בשר ודם בלבד, וּמִן־ה' יָסוּר לִבּוֹ. אדם כזה מתכנן תכניות גדולות, המתבססות אך ורק על בני אדם, על פעולות עסקיות וכיוצא בכך.
-
וְְהָיָה האיש הזה כְְּעַרְְְעָר, כעץ עלוב, ערום וערירי שאינו עושה פֵרות ומתקיים בקושי בָּעֲרָבָה, מישור שאין בו עצים אלא שיחים נמוכים. וְְלֹא יִרְְְאֶה כִּי־יָבוֹא טוֹב, וְְשָׁכַן חֲרֵרִים, בסביבה יבשה ושרופה מחום בַּמִּדְְְבָּר, ב אֶרֶץ מְְלֵחָה וְְלֹא תֵשֵׁב, חרבה שאינה מיושבת.
-
בָּרוּךְְְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְְְטַח בַּה', וְְהָיָה ה' מִבְְְטַחוֹ של איש זה.
-
וְְהָיָה כְְּעֵץ שָׁתוּל עַל־מַיִם, וְְעַל־יוּבַל, נחל, פלג מים יְְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו, ועל כן לֹא יִרְְְאֶה – או לא יירא, כפי הכתיב בפסוק – כִּי־יָבֹא חֹם. הוא אינו חושש מהתייבשות. וְְהָיָה עָלֵהוּ רַעֲנָן, ואפילו בִשְְְׁנַת בַּצֹּרֶת לֹא יִדְְְאָג, וְְלֹא יָמִישׁ, יחדל מֵעֲשׂוֹת פֶּרִי.
-
עָקֹב, עקום, מטעה ומְרמה הוא הַלֵּב האנושי מִכֹּל, וְְאָנֻשׁ, חולה מאוד הוּא – מִי יֵדָעֶנּוּ?! אין לדעת חייו של מי בנויים רק על תאוות העולם הזה ומיהו זה שסומך על ה' באמת והולך בדרכיו. הלב כה עקלקל וחולה, שלפעמים גם האדם עצמו אינו מכיר את מהותו.
-
אֲנִי ה' חֹקֵר לֵב, בֹּחֵן כְְּלָיוֹת, וְלָתֵת, כדי לתת לְְאִישׁ כִּדְְְרָכָיו, כִּפְְְרִי מַעֲלָלָיו.
-
קֹרֵא, עוף קטן ממשפחת התרנגולים. כאשר כמה מהעופות הללו מקננים יחד, הם נוטים לגרש זה את זה ולאסוף את ביצי זולתם מתחת לכנפיו. דָגַר, אוסף ביצים וְְלֹא, שאותן לא יָלָד. הקורא האוסף ביצים לא לו משמש דימוי לאדם ש עֹשֶׂה עשֶׁר וְְלֹא בְְמִשְְְׁפָּט, מוסיף לעצמו ממון שאינו שלו. כיוון שכנפיו של הקורא קצרות למדי, אין בכוחו לדגור כראוי על הביצים שלקח, וסופן שהן מתקלקלות ונעזבות. באותו אופן האיש שהתעשר שלא כדין, בַּחֲצִי יָמָָו, באמצע חייו יַעַזְְְבֶנּוּ, יעזוב את עושרו, וּבְְְאַחֲרִיתוֹ יִהְְְיֶה נָבָל, בזוי ונבול. או: יתגלה כרשע ופורע חוק.
-
כִּסֵּא כָבוֹד שהוא מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן, מרומם מאז ומקדם – מְְקוֹם מִקְְְדָּשֵׁנוּ,
-
מִקְְְוֵה, מושא התקווה של יִשְְְׂרָאֵל – ה', השוכן במקדש ישראל. על כן כָָּל־עֹזְְבֶיךָ יֵבשׁוּ, יתביישו, וְְְסוּרַי, אלה הסרים מעל ה' ומתרחקים ממרום הקודש, בָּאָרֶץ, בתחתיות, באדמה יִכָּתֵבוּ, ושמם לא ייוודע בעולם כִּי האנשים החמדניים שלבם מעוקם עָזְְְבוּ מְְקוֹר מַיִם־חַיִּים, אֶת־ה'. על כן העושר אינו נשמר בידם לאורך זמן; ולא זו בלבד אלא הם עצמם נשארים עזובים, זנוחים ומושפלים.
-
רְְפָאֵנִי, ה', וְְאֵרָפֵא, הוֹשִׁיעֵנִי וְְאִוָּשֵׁעָה, כִּי תְְהִלָּתִי אָתָּה.
-
הִנֵּה־הֵמָּה אֹמְְרִים אֵלָי: אַיֵּה דְְבַר־ה'? יָבוֹא־נָא. הבה נראה שנבואתך תתקיים.
-
וַאֲנִי מצדי לֹא־אַצְְְתִּי, נחפזתי או דחקתי את עצמי מֵלהיות רֹעֶה, ומדריך את העם ללכת אַחֲרֶיךָ. יתר על כן, ול יוֹם אָנוּשׁ, חמור של פורענות לֹא הִתְְְאַוֵּיתִי. באופן פרדוקסלי אני מקווה שנבואת הזעם שלי לא תתקיים. אינני מתאווה ליום שבו יגידו הכול שצדקתי. אַתָּה יָדָעְְְתָּ זאת. מוֹצָא שְְׂפָתַי – נֹכַח פָּנֶיךָ הָיָה. דברי היו מכוונים לרצונך. לא הטיתי את דבריך ולא שילבתי בהם דברים מלבי.
-
אַל־תִּהְְְיֵה־לִי לִמְְְחִתָּה, לדבר הגורם שבר, הרי מַחֲסִי־אַתָּה בְְּיוֹם רָעָה.
-
יֵבֹשׁוּ רֹדְְפַי, וְְאַל־אֵבֹשָׁה אָנִי. יֵחַתּוּ הֵמָּה, וְְאַל־אֵחַתָּה, אשבר אָנִי. הָבִיא, הבא עֲלֵיהֶם יוֹם רָעָה, וּמִשְְְׁנֶה שִׁבָּרוֹן, שבר כפול שָָׁבְְְרֵם. הנבואה שלפנינו מתמקדת בחובת שמירת השבת. שמירת השבת היא אחת המצוות המשמעותיות והכלליות ביותר, ומשום כך הקדישו לה הנביאים נבואות תוכחה מיוחדות. מלבד על שחיתות מוסרית וחברתית, הנביאים דיברו על מצוות עיקריות – מעט על שבת או על מאכלות אסורים, ובמידה רבה מאוד על עבודה זרה, שהייתה החטא הכללי של ישראל ויהודה. יש להניח שמורי התורה לרבים עסקו בכל פרטיהן של מצוות אלו, ואילו דברי הנביאים היו כלליים יותר ונגעו לקהל ישראל בכללו. סגנונה של נבואת ירמיהו על השבת מודגש ומפורט יותר מן המופיע בספרי ישעיה ויחזקאל באותו נושא.
-
כֹּה־אָמַר ה' אֵלַי: הָלֹךְְְ וְְעָמַדְְְתָּ בְְּשַׁעַר בְְּנֵי־הָעָם, השער הראשי של ירושלים, אֲשֶׁר יָבֹאוּ בוֹ מַלְְְכֵי יְְהוּדָה וַאֲשֶׁר יֵצְְאוּ בוֹ. ולאחר מכן התייצב בְְְכֹל שַׁעֲרֵי יְְרוּשָׁלִָם. שערי העיר הם המקומות ההומים שבהם פונים בפומבי אל הקהל.
-
וְְאָמַרְְְתָּ אֲלֵיהֶם: שִׁמְְְעוּ דְְבַר־ה', מַלְְְכֵי יְְהוּדָה וְְכָָל־יְְהוּדָה וְְכֹל יֹשְְׁבֵי יְְרוּשָׁלִָם הַבָּאִים בַּשְְּׁעָרִים הָאֵלֶּה.
-
כֹּה אָמַר ה': הִשָּׁמְְרוּ בְְּנַפְְְשׁוֹתֵיכֶם, וְְאַל־תִּשְְְׂאוּ מַשָּׂא בְְּיוֹם הַשַּׁבָּת וַהֲבֵאתֶם, ואל תביאו א ותו בְְּשַׁעֲרֵי יְְרוּשָׁלִָם.
-
וְְלֹא־תוֹצִיאוּ מַשָּׂא מִבָּתֵּיכֶם בְְּיוֹם הַשַּׁבָּת וְְכָָל־מְְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ, וְְקִדַּשְְְׁתֶּם אֶת־יוֹם הַשַּׁבָּת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת־אֲבוֹתֵיכֶם,
-
וְְלֹא שָׁמְְעוּ וְְלֹא הִטּוּ אֶת־אָָזְְְנָם, וַיַּקְְְשׁוּ אֶת־עָָרְְְפָּם, הם התעקשו לְְבִלְְְתִּי שְְׁמוֹעַ וּלְְְבִלְְְתִּי קַחַת מוּסָר.
-
וְְהָיָה אִם־שָׁמֹעַ תִּשְְְׁמְְעוּן אֵלַי, נְְאֻם־ה', לְְבִלְְְתִּי, שלא ל הָבִיא מַשָּׂא בְְּשַׁעֲרֵי הָעִיר הַזֹּאת בְְּיוֹם הַשַּׁבָּת, וּלְְְקַדֵּשׁ אֶת־יוֹם הַשַּׁבָּת לְְבִלְְְתִּי עֲשׂוֹת־בֹּה, בו כָָּל־מְְלָאכָה. אם תשמרו את השבת, מובטח לכם שהשבת תשמור אתכם. אתם תזכו לגדולה וכבוד –
-
וּבָאוּ בְְשַׁעֲרֵי הָעִיר הַזֹּאת מְְלָכִים וְְשָׂרִים יֹשְְׁבִים עַל־כִּסֵּא דָוִד, והם יהיו רֹכְְבִים בָּרֶכֶב וּבַסּוּסִים, הֵמָּה וְְשָׂרֵיהֶם, אִישׁ יְְהוּדָה וְְיֹשְְׁבֵי יְְרוּשָׁלִָם, וְְיָשְְׁבָה הָעִיר הַזֹּאת לְְעוֹלָם. אתם טועים לחשוב שאם לא תרוויחו ממון ביום השבת, תתמעט העיר, ותושביה יברחו ממנה. ההיפך הוא הנכון.
-
וּבָאוּ אנשים מֵעָרֵי־יְְהוּדָה וּמִסְְּבִיבוֹת יְְרוּשָׁלִַם וּמֵאֶרֶץ בִּנְְְיָמִן וּמִן־הַשְְּׁפֵלָה וּמִן־הָהָר וּמִן־הַנֶּגֶב, וכל אלה יהיו מְְבִאִים עוֹלָה וְְזֶבַח וּמִנְְְחָה וּלְְְבוֹנָה, וּמְְְבִאֵי תוֹדָה אל בֵּית ה'. גם כאשר עמד בית המקדש בירושלים, לא תמיד עלו אליו כל ישראל, אבל כשתכבדו את העיר ותשמרו בה את השבת, היא תגדל, תשגשג ותהווה מוקד עלייה לרגל.
-
וְְאִם־לֹא תִשְְְׁמְְעוּ אֵלַי לְְקַדֵּשׁ אֶת־יוֹם הַשַּׁבָּת וּלְְְבִלְְְתִּי שְְׂאֵת מַשָּׂא וּבֹא בְְּשַׁעֲרֵי יְְרוּשָׁלִַם בְְּיוֹם הַשַּׁבָּת – וְְהִצַּתִּי, אבעיר אֵשׁ בִּשְְְׁעָרֶיהָ, וְְאָכְְלָה האש הזו את אַרְְְמְְנוֹת יְְרוּשָׁלִַם וְְלֹא תִכְְְבֶּה.
פסוקים
-
חטאת יהודה כתובה בעט ברזל בצפרן שמיר חרושה על־לוח לבם ולקרנות מזבחותיכם
-
כזכר בניהם מזבחותם ואשריהם על־עץ רענן על גבעות הגבהות
-
הררי בשדה חילך כל־אוצרותיך לבז אתן במתיך בחטאת בכל־גבוליך
-
ושמטתה ובך מנחלתך אשר נתתי לך והעבדתיך את־איביך בארץ אשר לא־ידעת כי־אש קדחתם באפי עד־עולם תוקד
-
כה אמר יהוה ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרעו ומן־יהוה יסור לבו
-
והיה כערער בערבה ולא יראה כי־יבוא טוב ושכן חררים במדבר ארץ מלחה ולא תשב
-
ברוך הגבר אשר יבטח ביהוה והיה יהוה מבטחו
-
והיה כעץ שתול על־מים ועל־יובל ישלח שרשיו ולא ירא [יראה] כי־יבא חם והיה עלהו רענן ובשנת בצרת לא ידאג ולא ימיש מעשות פרי
-
עקב הלב מכל ואנש הוא מי ידענו
-
אני יהוה חקר לב בחן כליות ולתת לאיש כדרכו [כדרכיו] כפרי מעלליו
-
קרא דגר ולא ילד עשה עשר ולא במשפט בחצי ימו [ימיו] יעזבנו ובאחריתו יהיה נבל
-
כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו
-
מקוה ישראל יהוה כל־עזביך יבשו יסורי [וסורי] בארץ יכתבו כי עזבו מקור מים־חיים את־יהוה
-
רפאני יהוה וארפא הושיעני ואושעה כי תהלתי אתה
-
הנה־המה אמרים אלי איה דבר־יהוה יבוא נא
-
ואני לא־אצתי מרעה אחריך ויום אנוש לא התאויתי אתה ידעת מוצא שפתי נכח פניך היה
-
אל־תהיה־לי למחתה מחסי־אתה ביום רעה
-
יבשו רדפי ואל־אבשה אני יחתו המה ואל־אחתה אני הביא עליהם יום רעה ומשנה שברון שברם
-
כה־אמר יהוה אלי הלך ועמדת בשער בני־עם [העם] אשר יבאו בו מלכי יהודה ואשר יצאו בו ובכל שערי ירושלם
-
ואמרת אליהם שמעו דבר־יהוה מלכי יהודה וכל־יהודה וכל ישבי ירושלם הבאים בשערים האלה
-
כה אמר יהוה השמרו בנפשותיכם ואל־תשאו משא ביום השבת והבאתם בשערי ירושלם
-
ולא־תוציאו משא מבתיכם ביום השבת וכל־מלאכה לא תעשו וקדשתם את־יום השבת כאשר צויתי את־אבותיכם
-
ולא שמעו ולא הטו את־אזנם ויקשו את־ערפם לבלתי שומע [שמוע] ולבלתי קחת מוסר
-
והיה אם־שמע תשמעון אלי נאם־יהוה לבלתי הביא משא בשערי העיר הזאת ביום השבת ולקדש את־יום השבת לבלתי עשות־בה [בו] כל־מלאכה
-
ובאו בשערי העיר הזאת מלכים ושרים ישבים על־כסא דוד רכבים ברכב ובסוסים המה ושריהם איש יהודה וישבי ירושלם וישבה העיר־הזאת לעולם
-
ובאו מערי־יהודה ומסביבות ירושלם ומארץ בנימן ומן־השפלה ומן־ההר ומן־הנגב מבאים עולה וזבח ומנחה ולבונה ומבאי תודה בית יהוה
-
ואם־לא תשמעו אלי לקדש את־יום השבת ולבלתי שאת משא ובא בשערי ירושלם ביום השבת והצתי אש בשעריה ואכלה ארמנות ירושלם ולא תכבה
פסוקים מנוקד
-
חַטַּאת יְהוּדָה כְּתוּבָה בְּעֵט בַּרְזֶל בְּצִפֹּרֶן שָׁמִיר חֲרוּשָׁה עַל־לוּחַ לִבָּם וּלְקַרְנוֹת מִזְבְּחוֹתֵיכֶם׃
-
כִּזְכֹּר בְּנֵיהֶם מִזְבְּחוֹתָם וַאֲשֵׁרֵיהֶם עַל־עֵץ רַעֲנָן עַל גְּבָעוֹת הַגְּבֹהוֹת׃
-
הֲרָרִי בַּשָּׂדֶה חֵילְךָ כָל־אוֹצְרוֹתֶיךָ לָבַז אֶתֵּן בָּמֹתֶיךָ בְּחַטָּאת בְּכָל־גְּבוּלֶיךָ׃
-
וְשָׁמַטְתָּה וּבְךָ מִנַּחֲלָתְךָ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָךְ וְהַעֲבַדְתִּיךָ אֶת־אֹיְבֶיךָ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא־יָדָעְתָּ כִּי־אֵשׁ קְדַחְתֶּם בְּאַפִּי עַד־עוֹלָם תּוּקָד׃
-
כֹּה אָמַר יְהוָה אָרוּר הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בָּאָדָם וְשָׂם בָּשָׂר זְרֹעוֹ וּמִן־יְהוָה יָסוּר לִבּוֹ׃
-
וְהָיָה כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה וְלֹא יִרְאֶה כִּי־יָבוֹא טוֹב וְשָׁכַן חֲרֵרִים בַּמִּדְבָּר אֶרֶץ מְלֵחָה וְלֹא תֵשֵׁב׃
-
בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּיהוָה וְהָיָה יְהוָה מִבְטַחוֹ׃
-
וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל־מַיִם וְעַל־יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו וְלֹא ירא [יִרְאֶה] כִּי־יָבֹא חֹם וְהָיָה עָלֵהוּ רַעֲנָן וּבִשְׁנַת בַּצֹּרֶת לֹא יִדְאָג וְלֹא יָמִישׁ מֵעֲשׂוֹת פֶּרִי׃
-
עָקֹב הַלֵּב מִכֹּל וְאָנֻשׁ הוּא מִי יֵדָעֶנּוּ׃
-
אֲנִי יְהוָה חֹקֵר לֵב בֹּחֵן כְּלָיוֹת וְלָתֵת לְאִישׁ כדרכו [כִּדְרָכָיו] כִּפְרִי מַעֲלָלָיו׃
-
קֹרֵא דָגַר וְלֹא יָלָד עֹשֶׂה עֹשֶׁר וְלֹא בְמִשְׁפָּט בַּחֲצִי ימו [יָמָיו] יַעַזְבֶנּוּ וּבְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה נָבָל׃
-
כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן מְקוֹם מִקְדָּשֵׁנוּ׃
-
מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל יְהוָה כָּל־עֹזְבֶיךָ יֵבֹשׁוּ יסורי [וְסוּרַי] בָּאָרֶץ יִכָּתֵבוּ כִּי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם־חַיִּים אֶת־יְהוָה׃
-
רְפָאֵנִי יְהוָה וְאֵרָפֵא הוֹשִׁיעֵנִי וְאִוָּשֵׁעָה כִּי תְהִלָּתִי אָתָּה׃
-
הִנֵּה־הֵמָּה אֹמְרִים אֵלָי אַיֵּה דְבַר־יְהוָה יָבוֹא נָא׃
-
וַאֲנִי לֹא־אַצְתִּי מֵרֹעֶה אַחֲרֶיךָ וְיוֹם אָנוּשׁ לֹא הִתְאַוֵּיתִי אַתָּה יָדָעְתָּ מוֹצָא שְׂפָתַי נֹכַח פָּנֶיךָ הָיָה׃
-
אַל־תִּהְיֵה־לִי לִמְחִתָּה מַחֲסִי־אַתָּה בְּיוֹם רָעָה׃
-
יֵבֹשׁוּ רֹדְפַי וְאַל־אֵבֹשָׁה אָנִי יֵחַתּוּ הֵמָּה וְאַל־אֵחַתָּה אָנִי הָבִיא עֲלֵיהֶם יוֹם רָעָה וּמִשְׁנֶה שִׁבָּרוֹן שָׁבְרֵם׃
-
כֹּה־אָמַר יְהוָה אֵלַי הָלֹךְ וְעָמַדְתָּ בְּשַׁעַר בְּנֵי־עם [הָעָם] אֲשֶׁר יָבֹאוּ בוֹ מַלְכֵי יְהוּדָה וַאֲשֶׁר יֵצְאוּ בוֹ וּבְכֹל שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִָם׃
-
וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם שִׁמְעוּ דְבַר־יְהוָה מַלְכֵי יְהוּדָה וְכָל־יְהוּדָה וְכֹל יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם הַבָּאִים בַּשְּׁעָרִים הָאֵלֶּה׃
-
כֹּה אָמַר יְהוָה הִשָּׁמְרוּ בְּנַפְשׁוֹתֵיכֶם וְאַל־תִּשְׂאוּ מַשָּׂא בְּיוֹם הַשַּׁבָּת וַהֲבֵאתֶם בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִָם׃
-
וְלֹא־תוֹצִיאוּ מַשָּׂא מִבָּתֵּיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת וְכָל־מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ וְקִדַּשְׁתֶּם אֶת־יוֹם הַשַּׁבָּת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת־אֲבוֹתֵיכֶם׃
-
וְלֹא שָׁמְעוּ וְלֹא הִטּוּ אֶת־אָזְנָם וַיַּקְשׁוּ אֶת־עָרְפָּם לְבִלְתִּי שומע [שְׁמוֹעַ] וּלְבִלְתִּי קַחַת מוּסָר׃
-
וְהָיָה אִם־שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּן אֵלַי נְאֻם־יְהוָה לְבִלְתִּי הָבִיא מַשָּׂא בְּשַׁעֲרֵי הָעִיר הַזֹּאת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת וּלְקַדֵּשׁ אֶת־יוֹם הַשַּׁבָּת לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת־בה [בּוֹ] כָּל־מְלָאכָה׃
-
וּבָאוּ בְשַׁעֲרֵי הָעִיר הַזֹּאת מְלָכִים וְשָׂרִים יֹשְׁבִים עַל־כִּסֵּא דָוִד רֹכְבִים בָּרֶכֶב וּבַסּוּסִים הֵמָּה וְשָׂרֵיהֶם אִישׁ יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם וְיָשְׁבָה הָעִיר־הַזֹּאת לְעוֹלָם׃
-
וּבָאוּ מֵעָרֵי־יְהוּדָה וּמִסְּבִיבוֹת יְרוּשָׁלִַם וּמֵאֶרֶץ בִּנְיָמִן וּמִן־הַשְּׁפֵלָה וּמִן־הָהָר וּמִן־הַנֶּגֶב מְבִאִים עוֹלָה וְזֶבַח וּמִנְחָה וּלְבוֹנָה וּמְבִאֵי תוֹדָה בֵּית יְהוָה׃
-
וְאִם־לֹא תִשְׁמְעוּ אֵלַי לְקַדֵּשׁ אֶת־יוֹם הַשַּׁבָּת וּלְבִלְתִּי שְׂאֵת מַשָּׂא וּבֹא בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִַם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת וְהִצַּתִּי אֵשׁ בִּשְׁעָרֶיהָ וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת יְרוּשָׁלִַם וְלֹא תִכְבֶּה׃
מקומות
-
ירושלים
ליבם סולגק. בראיט ולחת צורק מונחף, בגורמי מגמש. תרבנך וסתעד לכנו סתשם השמה – לתכי מורגם בורק? לתיג ישבעס.
-
נגב
הנגב הוא האיזור הדרומי של ארץ ישראל, הנמצא בגבול שבין הארץ המיוּשֶׁבֶת לבין המדבר. שורש המילה "נגב" משמעותו "יָבֵש", בגלל אוֹפיוֹ היבש והמדברי של איזור זה. העיר המרכזית בנגב היא באר שבע. בגלל מיקומו הגיאוגרפי של הנגב בדרום הארץ, המילה "נגב" משמשת במקרא פעמים רבות במשמעות של "דָרוֹם": "ופרצת ימה וקדמה, צפונה ונגבה" (בראשית כ"ח 28).
-
ארץ בנימין
-
שפלה
-
ערי יהודה
-
ההר