ירמיהו-פרק-2

ביאורים

• וַיְְְהִי דְְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹר׃

• הָלֹךְְְ וְְקָרָאתָ בְְאָזְְְנֵי יְְרוּשָׁלַם. קריאה זו לירושלים מבטאת את יחסו של ה' לעם ישראל כולו, לֵאמֹר: כֹּה אָמַר ה': זָכַרְְְתִּי, אני זוכר לָךְְְ לעולם את חֶסֶד נְְעוּרַיִךְְְ, אַהֲבַת כְְּלוּלֹתָיִךְְְ, האהבה שאהבת אותי כאשר היית כלתי. היה זה בעת לֶכְְְתֵּךְְְ אַחֲרַי בַּמִּדְְְבָּר בְְּאֶרֶץ לֹא זְְרוּעָה. כשעזבתם את ארץ מצרים שבה נולדו הוריכם, נולדתם אתם ואף גדלתם שם – כדי ללכת אחרי ה'. לא היגרתם ממדינה למדינה, אלא יצאתם במצוותי למדבר שממה. על כן תיזכר לכם זכות זו לעד.

• קֹדֶשׁ יִשְְְׂרָאֵל לַה', רֵאשִׁית, תרומת תְְּבוּאָתֹה. כשם שבעלי התבואה מרימים ממנה תרומה ובכך היא מתקדשת, כך ישראל שהופרשו מכל העמים התקדשו לה'. כיוון שכך, כָָּל־אֹכְְלָיו יֶאְְְשָׁמוּ. פגיעה בתרומה היא עברה על מצוות התורה. אסור באיסור חמור שאחרים יאכלו את התרומה, אלא היא שייכת לכהן לבדו, ובהקשר זה הוא ה' בעצמו. רָעָה תָּבֹא אֲלֵיהֶם. נְְאֻם־ה'.כאן מובאת טענתם העיקרית של הנביאים כלפי ישראל – העבודה הזרה ונטישת דרך ה'. דברי התוכחה הללו מופנים לכל ישראל. בחלקם הם ציוריים ומוחשיים מאוד, ואופיים עממי יותר מאשר התוכחות שמשמיע ישעיהו הנביא.

• שִׁמְְְעוּ דְְבַר־ה', בֵּית יַעֲקֹב וְְכָל־מִשְְְׁפְְּחוֹת בֵּית יִשְְְׂרָאֵל.

• כֹּה אָמַר ה': מַה־מָּצְְְאוּ אֲבוֹתֵיכֶם בִּי עָוֶל, איזה עוול מצאו בי כִּי רָחֲקוּ מֵעָלָי?! וַיֵּלְְכוּ אַחֲרֵי הַהֶבֶל, הבלי האומות שאין בהם ממש – וַיֶּהְְְבָּלוּ, נעשו אנשי הבל ושטות. ההליכה אחרי עבודה זרה נראית מטופשת. מדוע יאמינו בדברים שהם עצמם יודעים שאין להם חשיבות?!

• וְְלֹא אָמְְְרוּ, כפי שהיה ראוי להם לומר : אַיֵּה ה', איך נעזוב את ה', הַמַּעֲלֶה אֹתָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְְְרָיִם, הַמּוֹלִיךְְְ אֹתָנוּ בַּמִּדְְְבָּר, בְְּאֶרֶץ עֲרָבָה וְְשׁוּחָה, מדבר וחתחתים, בְְּאֶרֶץ צִיָּה וְְצַלְְְמָוֶת, שוממת וחשכה, בְְּאֶרֶץ לֹא־עָבַר, לא שוטט בָּהּ אִישׁ, וְְלֹא־יָשַׁב אָדָם שָׁם?! המדבר אינו מתאים למגורי בני אדם, ואינו נוח להליכתם של בני אדם גם אם חוצות אותו שיירות.

• וָאָבִיא אֶתְְְכֶם אֶל־אֶרֶץ הַכַּרְְְמֶל, ארץ מטע וגן לֶאֱכֹל את פִּרְְְיָהּ וְְטוּבָהּ. למרות כל זאת – וַתָּבֹאוּ וַתְְּטַמְְּאוּ אֶת־אַרְְְצִי, וְְאת נַחֲלָתִי שַׂמְְְתֶּם לְְתוֹעֵבָה.

• הַכֹּהֲנִים לֹא אָמְְְרוּ: אַיֵּה ה'? עבודתם לא הייתה מתוך מעורבות וחיפוש כן אחריי, וְְתֹפְְשֵׂי הַתּוֹרָה, עוסקיה לֹא יְְדָעוּנִי. הלמדנים אינם יודעים את ה' ואינם מתייחסים אליו. עסקם בתורה הוא טכני לחלוטין, והלימוד אינו אלא ידיעת טקסט. וְְהָרֹעִים, מנהיגי הקהל פָּשְְְׁעוּ בִי, אינם נאמנים לי. וְְהַנְְּבִיאִים ואנשי הרוח בכלל נִבְְּאוּ בַבַּעַל, וְְאַחֲרֵי אלילים ואידיאות ש לֹא־יוֹעִלוּ הָלָכוּ, הולכים ומוליכים אִתם גם אחרים.

• לָכֵן עֹד אָרִיב אִתְְּכֶם, נְְאֻם־ה', וְְאֶת, עם בְְּנֵי בְְנֵיכֶם אָרִיב. מריבה מהותית זו אינה מתייחסת לדור אחד או לתקופה מסוימת.

• כִּי עִבְְְרוּ, לכו ל אִיֵּי כִתִּיִּים, איי יוון ואיטליה במערב וּרְְְאוּ, וְְל קֵדָר, לישמעאלים שבמזרח שִׁלְְְחוּ וְְהִתְְְבּוֹנְְְנוּ מְְאֹד, וּרְְְאוּ הֵן, אם הָיְְתָה תופעה כָּזֹאת:

• הַהֵימִיר גּוֹי, האם החליף עם כלשהו אֱלֹהִים?! וְְהֵמָּה לֹא אֱלֹהִים. והרי אין בהם ממש, וְְאילו עַמִּי הֵמִיר את כְְּבוֹדוֹ, הדבקות בה', שהיא הכבוד הגדול, בְְּדבר ש לוֹא יוֹעִיל.

• שֹׁמּוּ, השתוממו והשתאו, או: הֱיו שוממים, שָׁמַיִם, עַל־זֹאת, וְְשַׂעֲרוּ, סערו ו חָרְְְבוּ מְְאֹד. ראוי שהשמים ייהרסו ממעשיכם. נְְאֻם־ה'.

• כִּי־שְְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה עַמִּי – תחילה אֹתִי עָזְְְבוּ, שאני מְְקוֹר מַיִם חַיִּים, ובמקום זאת הם הלכו לַחְְְצֹב לָהֶם בֹּארוֹת, לא בורות תקינים אלא בֹּארֹת נִשְְְׁבָּרִים, אֲשֶׁר לֹא־יָכִלוּ את הַמָּיִם. במקום לסמוך על מימיו של המעיין השופע, הם חפרו בורות שגם כשממלאים אותם מים המים מחלחלים באדמה ומשאירים את הבורות ריקים.

• הַעֶבֶד יִשְְְׂרָאֵל, האם ישראל הוא עבד?! ה אִם־יְְלִיד בַּיִת, שנולד וגדל כעבד, הוּא?! הלוא הוא עם אדונים חופשי, ו מַדּוּעַ הָיָה לָבַז, לביזה , או: לביזיון?!

• עָלָיו יִשְְְׁאֲגוּ כְְפִרִים, אריות, דימוי לאויבים , נָתְְְנוּ קוֹלָם, וַיָּשִׁיתוּ, שמו את אַרְְְצוֹ לְְשַׁמָּה, לשממה. עָרָיו נִצְְּתוּ חרבו מִבְְּלִי ישֵׁב. נראה שהדברים מכוונים לא רק לארץ יהודה שעדיין קיימת, אלא גם לאלה שישבו בחלקה הצפוני של הארץ, שהיה כבר שמם וחרב.

• גַּם־בְְּנֵי־נֹף וְְְתַחְְְפַּנְְְחֵס, ערים מצריות יִרְְְעוּךְְְ, יכו אותך על ה קָדְְְקֹד, הראש. גם על האומה שמדרום אין אתם יכולים לסמוך.

• הֲלוֹא־זֹאת תַּעֲשֶׂה־לָּךְְְ, זה הגורם למכותייך – עָזְְְבֵךְְְ, עזיבתך אֶת־ה' אֱלֹהַיִךְְְ בְְּעֵת שהוא מוֹלִיכֵךְְְ בּדָּרֶךְְְ הישרה. אילו דבקתם בו, לא היו קורים לכם כל המאורעות הללו, אבל פניותיכם לכל הכיוונים האחרים, מבחינה דתית, תרבותית ומדינית, מפילות אתכם שוב ושוב.

• וְְעַתָּה מַה־לָּךְְְ, כנסת ישראל, או: מדינת יהודה, ללכת לְְדֶרֶךְְְ מִצְְְרַיִם לִשְְְׁתּוֹת מֵי שִׁחוֹר?! חלק מנהר הנילוס, שאולי מכונה כך גם על שם צבעו הכהה, בשל הכמות הגדולה של טין ורפש שהוא סוחף. מה לכם לרקום קשרים עם האימפריה המצרית, וּמַה־לָּךְְְ ל פנות לְְדֶרֶךְְְ אַשּׁוּר לִשְְְׁתּוֹת מֵי נָהָר פרת, הם המים שמגיעים לאשור ?! ניסיתם לא אחת לתמרן בין שתי המעצמות, אלא שאשור ומצרים אינן עושות אלא לצרכי עצמן, ובסופו של דבר לא תוכלו לסמוך עליהן.

• תְְּיַסְְּרֵךְְְ רָעָתֵךְְ, הרעה שעשית היא שגורמת לייסוריך, וּמְְְשֻׁבוֹתַיִךְְְ, הסטיות והמרידות שלך תּוֹכִחֻךְְְ, ידונו אותך, וּדְְְעִי וּרְְְאִי כִּי־רַע וָמָר עָזְְְבֵךְְְ אֶת־ה' אֱלֹהָיִךְְְ, וְְלֹא הייתה פַחְְְדָּתִי, יִראתי אֵלַיִךְְְ, עליך. נְְאֻם־ה' אֱלוֹהִים צְְבָאוֹת.

• כִּי מֵעוֹלָם, מימי קדם שָׁבַרְְְתִּי עֻלֵּךְְְ, נִתַּקְְְתִּי מוֹסְְְרוֹתַיִךְְְ, הענקתי לך חופש, וַתֹּאמְְְרִי: לֹא אֶעֱבוֹר על מצוות ה', אבל לא כך עשית, כִּי עַל־כָָּל־גִּבְְְעָה גְְּבֹהָה וְְתַחַת כָָּל־עֵץ רַעֲנָן – מקומות הפולחן – אַתְְּ צֹעָה זֹנָה, נודדת ומזנה. אף על פי שהכוונה היא לזנות תאולוגית ומוסרית – סטייה מה' לעבר עבודות זרות, הביטוי מרמז גם להתנהגות האישית המופקרת במהלך הפולחנים הכנעניים.

• וְְאָנֹכִי נְְטַעְְְתִּיךְְְ שׂוֹרֵק, זמורת גפן מובחרת, כֻּלֹּה, שכולו זֶרַע אֱמֶת, שאיננו מכזיב בתנובתו, וְְאֵיךְְְ נֶהְְְפַּכְְְתְְּ לִי ל סוּרֵי הַגֶּפֶן נָכְְְרִיָּה?! לזמורות בר הגדלות פרא ומשחיתות את העץ.

• כִּי גם אִם־תְְּכַבְְּסִי בַּנֶּתֶר, חומר נתרני ששימש לכיבוס ולניקוי, וְְתַרְְְבִּי־לָךְְְ בֹּרִית, מעין סבון, שהופק כנראה מצמחים. גם אם תתאמצי להתנקות – נִכְְְתָּם, התלכלך עֲוֹנֵךְְְ לְְפָנַי, ורושמו לא נמחק ברחיצה זו. נְְאֻם ה' אֱלוֹהִים.בממלכת יהודה היה אמנם מקדש, באופן מוצהר תושביה היו עובדי ה', ופולחן הבעל לא קיבל מעמד רשמי בה, אבל באופן פרטי אנשים נהגו אחרת –

• אֵיךְְְ תֹּאמְְְרִי: לֹא נִטְְְמֵאתִי, אַחֲרֵי הַבְְּעָלִים לֹא הָלַכְְְתִּי?! הרי בפועל סגדת לבעל, ואינך רשאית לטעון לחפותך. רְְאִי דַרְְְכֵּךְְְ בַּגַּיְְְא, בשפל המדרגה, דְְּעִי מֶה עָשִׂית. את משוטטת בשדות זרים כמו בִּכְְְרָה, גמלה צעירה קַלָּה, מהירה, ה מְְשָׂרֶכֶת, מעקמת דְְּרָכֶיהָ. הבהמה הצעירה אינה מרוסנת, ולכן היא שועטת לכל עבר ללא כיוון.

• פֶּרֶה, פרא, חמור בר שהיה מצוי במדבריות באזור ארץ ישראל. לִמֻּד, המורגל ל מִדְְְבָּר ואי אפשר לתרבת אותו, בְְּאַוַּת נַפְְְשָׁהּ בהמת הפרא או הבכרה שָׁאֲפָה רוּחַ. בתאוותה שואבת אוויר בחזקה, אולי כדי לקלוט את ריח הזכרים, או רצה כרצונה ללא מעצור. הפראים ידועים בריצתם המהירה במיוחד. תַּאֲנָתָהּ, כאשר מתגבר רצונה בעונת הייחום, שאז היא פראית במיוחד ומתרוצצת מהר יותר – מִי יְְשִׁיבֶנָּה?! אין מי שיוכל לעצור בעדה. למרות כל זאת, כָָּל־מְְבַקְְְשֶׁיהָ המנסים לצודה לֹא יִיעָפוּ, ייכשלו. אמנם אין ביכולתם לרוץ אחריה במדבר, אבל בְְּחָדְְְשָׁהּ, בחודש הלידה יִמְְְצָאוּנְְְהָ, יפגשו בה וישיגו אותה. מהדימויים לחיות הבר שאין מעצור לרגלן ולרוחן עובר הנביא לרימוזי אשה המשרכת דרכיה:

• מִנְְְעִי רַגְְְלֵךְְְ מִיָּחֵף, מלהיות יחפה, וּגְְְרוֹנֵךְְְ מנעי מִצִּמְְְאָה, מצמא. אל תרחיקי לכת למקומות צחיחים. וַתֹּאמְְְרִי נוֹאָשׁ אמרת בייאושך: לוֹא, אין לי תוחלת בביתי , כִּי־אָהַבְְְתִּי זָרִים וְְאַחֲרֵיהֶם אֵלֵךְְְ.

• כְְּבֹשֶׁת גַּנָּב כִּי, כאשר יִמָּצֵא – כֵּן הֹבִישׁוּ, התנהגו באופן מביש, בֵּית יִשְְְׂרָאֵל – הֵמָּה – העם, מַלְְְכֵיהֶם, שָׂרֵיהֶם וְְכֹהֲנֵיהֶם וּנְְְבִיאֵיהֶם. כולם עובדי עבודה זרה, ולא רק בסתר ובשולי החברה.

• אֹמְְרִים לָעֵץ: אָבִי אַתָּה, וְְלָאֶבֶן אומרים : אַתְְּ יְְְלִדְְְתָּנוּ. הם פונים לאלילים זכרים ונקבות. כִּי־פָנוּ, הפנו אֵלַי עֹרֶף וְְלֹא פָנִים, כמי שלא מעוניין בקשר ובהתייחסות, וּבְְְעֵת רָעָתָם, בצרתם לא יוכלו להסתמך עוד על אליליהם, ואז יֹאמְְְרוּ לי: אנו שבים אליך, קוּמָה וְְהוֹשִׁיעֵנוּ. ובתגובה לועגת:

• וְְאַיֵּה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לָּךְְְ?! היכן כל אלילי העץ, האבן והמתכת שלכם?! יָקוּמוּ ונראה אִם־יוֹשִׁיעוּךָ בְְּעֵת רָעָתֶךָ, כִּי, הרי יש לכם די והותר מהם, כ מִסְְְפַּר עָרֶיךָ הָיוּ אֱלֹהֶיךָ, יְְהוּדָה. בכל עיר היה פולחן אחר. בהיותם אנשים רחבי דעת, הם לא התעסקו באלילים ממין אחד בלבד, אלא יצרו אוסף אקלקטי של פולחנים מכל הארצות מסביב. אתם פונים אלי בטענות שעזבתי אתכם ושכך עוללתי לכם.

• לָמָּה תָרִיבוּ אֵלָי?! מה לכם לריב אתי?! – הרי כֻּלְְּכֶם פְְּשַׁעְְְתֶּם בִּי. נְְאֻם־ה'.

• לַשָּׁוְְְא הִכֵּיתִי אֶת־בְְּנֵיכֶם, כשם שמכים ילדים לשם חינוך – מוּסָר לֹא לָקָחוּ. במקום לקבל מוסר מנביאי האמת אָכְְלָה חַרְְְבְְּכֶם את נְְבִיאֵיכֶם כְְּאַרְְְיֵה מַשְְְׁחִית. שנים לא רבות קודם לכן לא רק רדפו את הנביאים, אלא אף היו הורגים בהם בפועל.

• הַדּוֹר, החיים כאן ועכשיו, אַתֶּם רְְאוּ, הקשיבו ל דְְבַר־ה': הֲאם כמו מִדְְְבָּר קשה ומייגע הָיִיתִי לְְיִשְְְׂרָאֵל, אִם אֶרֶץ מַאְְְפֵּלְְיָה, אזור חשוך מאוד ?! מַדּוּעַ אָמְְרוּ עַמִּי: רַדְְְנוּ, אנחנו יורדים, פורשים לנו, ו לוֹא־נָבוֹא עוֹד אֵלֶיךָ?

• הֲתִשְְְׁכַּח בְְּתוּלָה את עֶדְְְיָהּ, התכשיט שלה?! האם כַּלָּה תשכח את קִשֻּׁרֶיהָ, הסרטים שהיא מתקשטת בהם?! וְְעַמִּי שְְׁכֵחוּנִי יָמִים אֵין מִסְְְפָּר, זמן רב.

• מַה־תֵּיטִבִי, כמה תייפי את דַרְְְכֵּךְְְ לְְבַקֵּשׁ אַהֲבָה?! אתם הולכים אל האלילים השונים כמי שהולך לחפש אהבה. חיפוש זה אינו תיאורטי אלא כרוך במעשים הנדרשים לפולחן – לָכֵן גַּם אֶת־הָרָעוֹת לִמַּדְְְתְְְּ, למדת ולימדת אחרים אֶת־דְְּרָכָיִךְְְ.

• גַּם בִּכְְְנָפַיִךְְְ, בחסותך נִמְְְצְְאוּ דַּם נַפְְְשׁוֹת אֶבְְְיוֹנִים נְְקִיִּים, עניים חפים, באופן ישיר או על ידי הזנחת האנשים הדלים והמסכנים. לֹא־בַמַּחְְְתֶּרֶת, בסתר מְְצָאתִים, נמצאות העוולות הללו, כִּי עַל־כָָּל־אֵלֶּה – על כל העם וראשיו הן מוטלות .

• וַתֹּאמְְרִי: כִּי נִקֵּיתִי, אני נקייה אַךְְְ, הנה שָׁב אַפּוֹ מִמֶּנִּי, ה' אינו כועס עלי. לא דיברת נכון – הִנְְנִי נִשְְְׁפָּט אוֹתָךְְ, מאשים אותך עַל־אָָמְְְרֵךְְְ לֹא חָטָאתִי. כובד הדין אינו נובע רק מעצם החטאים, אלא מהכחשתם. כאן מופיעה אמירה פוליטית המתייחסת לניסיונות החוזרים ונשנים של מלכי יהודה לבנות יחסים דיפלומטים וצבאיים עם מצרים, המעצמה שעמדה מול האימפריות הצפוניות – אשור ואחר כך בבל.

• מַה־תֵּזְְלִי מְְאֹד, כמה את מזלזלת בעצמך לְְשַׁנּוֹת אֶת־דַּרְְְכֵּךְְְ ולפנות להסכמים מדיניים עם מצרים. גַּם מִמִּצְְְרַיִם תֵּבֹשִׁי, כַּאֲשֶׁר בֹּשְְְׁתְְְּ, כפי שהתאכזבת בזמנו מֵאַשּׁוּר, בת בריתך.

• גַּם מֵאֵת זֶה – מהשליט המצרי תֵּצְְאִי וְְיָדַיִךְְְ עַל־רֹאשֵׁךְְְ, כמו שהולכת וזועקת מי שנפגעה, כִּי־מָאַס ה' בְְּמִבְְְטָחַיִךְְְ, וְְלֹא תַצְְְלִיחִי לָהֶם.