ירמיהו-פרק-22
ספר
מקבץ
ביאורים
-
כֹּה אָמַר ה' אל ירמיהו : רֵד אל בֵּית־מֶלֶךְְְ יְְהוּדָה וְְדִבַּרְְְתָּ שָׁם אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה.
-
וְְאָמַרְְְתָּ: שְְׁמַע את דְְּבַר־ה', מֶלֶךְְְ יְְהוּדָה הַיֹּשֵׁב עַל־כִּסֵּא דָוִד, אַתָּה וַעֲבָדֶיךָ וְְעַמְְּךָ הַבָּאִים בַּשְְּׁעָרִים הָאֵלֶּה.
-
כֹּה אָמַר ה': עֲשׂוּ מִשְְְׁפָּט וּצְְְדָקָה, וְְהַצִּילוּ גָזוּל מִיַּד עָשׁוֹק, עושק, וְְגֵר יָתוֹם וְְאַלְְְמָנָה אַל־תֹּנוּ, תרמו, תקפחו ותצערו, אַל־תַּחְְְמֹסוּ, תאלצו אותם למכור את רכושם שלא מרצונם. וְְדָם נָקִי אַל־תִּשְְְׁפְְּכוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה.
-
כִּי אִם־עָשׂוֹ תַּעֲשׂוּ אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה הנדרש מכם – עשיית משפט וצדקה כפי שעשה דוד המלך – וּבָאוּ בְְשַׁעֲרֵי הַבַּיִת הַזֶּה מְְלָכִים יֹשְְׁבִים לְְדָוִד עַל־כִּסְְְאוֹ, רֹכְְבִים בָּרֶכֶב וּבַסּוּסִים, הוּא, המלך וַעֲבָדָו וְְעַמּוֹ.
-
וְְאִם לֹא תִשְְְׁמְְעוּ אֶת־הַדְְּבָרִים הָאֵלֶּה – בִּי נִשְְְׁבַּעְְְתִּי, נְְאֻם־ה', כִּי־לְְחָָרְְְבָּה יִהְְְיֶה הַבַּיִת הַזֶּה.
-
כִּי־כֹה אָמַר ה' עַל־בֵּית מֶלֶךְְְ יְְהוּדָה: כמו ה גִּלְְְעָד המצוין בצמחייתו, כך אַתָּה יקר לִי, כ רֹאשׁ הַלְְּבָנוֹן המהודר בארזיו. ולמרות זאת – אִם־לֹא, נשבע אני ש אֲשִׁיתְְךָ, אהפוך אותך ל מִדְְְבָּר ול עָרִים לֹא נוֹשָׁבוּ, שאינן מיושבות.
-
וְְקִדַּשְְְׁתִּי, אזמין עָלֶיךָ מַשְְְׁחִתִים, אִישׁ וְְכֵלָיו, כלי מלחמתו, וְְכָרְְתוּ מִבְְְחַר אֲרָזֶיךָ, וְְהִפִּילוּ אותם עַל־הָאֵשׁ.
-
וְְעָבְְרוּ גּוֹיִם רַבִּים עַל הָעִיר הַזֹּאת, וְְאָמְְרוּ אִישׁ אֶל־רֵעֵהוּ: עַל־מֶה עָשָׂה ה' כָּכָה לָעִיר הַגְְּדוֹלָה הַזֹּאת?
-
וְְאָמְְרוּ: עַל אֲשֶׁר עָזְְבוּ אֶת־בְְּרִית ה' אֱלֹהֵיהֶם, וַיִּשְְְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים וַיַּעַבְְְדוּם. על זה תאבד ארץ יהודה וירושלים תהפוך לשממה.
-
אַל־תִּבְְְכּוּ לְְזה ש מֵת, וְְאַל־תָּנֻדוּ לוֹ, שהרי הוא כבר איננו סובל. בְְּכוּ בָכוֹ לַהֹלֵךְְְ לגלות, כִּי לֹא יָשׁוּב עוֹד וְְרָאָה, לראות אֶת־אֶרֶץ מוֹלַדְְְתּוֹ.
-
כִּי־כֹה אָמַר־ה' אֶל, על שַׁלֻּם בֶּן־יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְְְ יְְהוּדָה, הַמֹּלֵךְְְ תַּחַת יֹאשִׁיָּהוּ אָבִיו, אֲשֶׁר יָצָא מִן־הַמָּקוֹם הַזֶּה. לאחר שמלך מצ רים הרג את יאשיהו, הוא לקח את בנו למצרים. הוא לֹא־יָשׁוּב שָׁם, למקום שיצא ממנו עוֹד.
-
כִּי בִּמְְְקוֹם אֲשֶׁר־הִגְְְלוּ אֹתוֹ – שָׁם יָמוּת, וְְאֶת־הָאָרֶץ הַזֹּאת לֹא־יִרְְְאֶה עוֹד. וכך אכן אירע לו. אחרי בנו הבכור של יאשיהו מָלך הבן השני, יהויקים. הוא היה משועבד למלך בבל, והנביא מבקר את התנהגותו:
-
הוֹי, בֹּנֶה את בֵיתוֹ בְְּלֹא־צֶדֶק ואת עֲלִיּוֹתָיו, חדריו העליונים בְְּלֹא מִשְְְׁפָּט – בְְּרֵעֵהוּ יַעֲבֹד חִנָּם, וּפֹעֲלוֹ, שכר עבודתו לֹא יִתֶּן־לוֹ. המלך משתמש בעובדים ואינו משלם להם את שכרם.
-
הָאֹמֵר: אֶבְְְנֶה־לִּי בֵּית מִדּוֹת, בית גדול וַעֲלִיּוֹת מְְרֻוָּחִים, וְְקָרַע לוֹ חַלּוֹנָי, ופתח בו חלונות לרווחה, וְְהבית סָפוּן, מקורה או מצופה מתוכו בָּאָרֶז בעצי ארזים, וּמָשׁוֹחַ בַּשָּׁשַׁר, בצבע אדום, כדי להבליטו ולפארו.
-
הֲתִמְְְלֹךְְְ, האם מלכותך תתקיים כִּי אַתָּה מְְתַחֲרֶה בָאָרֶז, בגלל תחרותך במלכים בארזי ארמונך?! אָבִיךָ יאשיהו הֲלוֹא אָכַל וְְשָׁתָה, אמנם חי חיי מלכים, וְְאולם הוא עָשָׂה מִשְְְׁפָּט וּצְְְדָקָה, אָז טוֹב לוֹ, שהרי אין המלך נדרש להסתגף.
-
דָּן דִּין־עָנִי וְְאֶבְְְיוֹן, ו אָז טוֹב לו, הֲלֹא הנהגה זו הִיא הַדַּעַת אֹתִי, נְְאֻם־ה'. על ידי משפט וצדקה יודעים את ה' ודבקים בדרכיו.
-
כִּי, אבל אתה, יהויקים, אֵין עֵינֶיךָ וְְלִבְְּךָ כִּי אִם־עַל־בִּצְְְעֶךָ, כספך, וְְעַל דַּם־הַנָּקִי לִשְְְׁפּוֹךְְְ וְְעַל־הָעֹשֶׁק וְְעַל־הַמְְּרוּצָה, רציצה, גזלה לַעֲשׂוֹת. הנך איש קט ן ונבזה, שכל עניינו לחטוף עוד קצת רכוש בלא יושר והגינות.
-
לָכֵן כֹּה־אָמַר ה' אֶל, על יְְהוֹיָקִים בֶּן־יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְְְ יְְהוּדָה: בסופו של דבר, לֹא־יִסְְְפְְּדוּ לוֹ כנוסח הקינה המקובל : הוֹי אָחִי וְְהוֹי אָחוֹת. לֹא־יִסְְְפְְּדוּ לוֹ: הוֹי אָדוֹן וְְהוֹי הֹדֹה, הודו, כנהוג במספד למלך,
-
קְְבוּרַת חֲמוֹר יִקָּבֵר, הוא יורחק וייעזב כגוויית חמור – סָחוֹב וְְהַשְְְׁלֵךְְְ, הוא ייגרר בביזיון גדול מֵהָלְְְאָה לְְשַׁעֲרֵי יְְרוּשָׁלִָם. כך אכן אירע לו, כאשר בא נבוכדנאצר לנקום בו על מרידתו. כאן פונה הנביא לבת ציון, הדמות הסמלית של האומה:
-
עֲלִי הַלְְּבָנוֹן וּצֳֳעָקִי, וּבַבָּשָׁן תְְּנִי קוֹלֵךְְְ בבכי. ראוי שתעלי להרים לשווע לעזרה, וְְצַעֲקִי מֵעֲבָרִים, מכל עבר, כִּי נִשְְְׁבְְּרוּ כָָּל־מְְאַהֲבָיִךְְְ, בעלי בריתך. תושבי ירושלים ניסו למרוד בנבוכדנאצר, אבל אף גורם פוליטי חזק לא תמך בהם, מפני שכולם נכנעו תחת ידו הקשה של מלך בבל. שנים של עיסוק בדיפלומטיה, שליחת מכתבים וקבלת הבטחות, היו לריק ולא הועילו כלל.
-
דִּבַּרְְְתִּי אֵלַיִךְְְ בְְּשַׁלְְְוֹתַיִךְְְ, בזמן שהיית שקטה ושלֵווה, ואת אָמַרְְְתְְְּ: לֹא אֶשְְְׁמָע. אינני מעוניינת לשמוע. זֶה דַרְְְכֵּךְְְ מִנְְּעוּרַיִךְְְ, כִּי לֹא־שָׁמַעַתְְְּ בְְּקוֹלִי מעולם.
-
כָָּל־רֹעַיִךְְְ, מנהיגייך תִּרְְְעֶה, תשבור, או: תוליך ה רוּחַ, וּמְְְאַהֲבַיִךְְְ בַּשְְּׁבִי יֵלֵכוּ. כל אלה שהיית קשורה אליהם בקשרי ידידות ואהבה יִגלו כִּי אָז תֵּבֹשִׁי וְְנִכְְְלַמְְְתְְְּ מִכֹּל רָעָתֵךְְְ.
-
יֹשַׁבְְְתְְְּ בַּלְְּבָנוֹן מְְקֻנַּנְְְתְְְּ, שׁוּכנת בָּאֲרָזִים. הביטויים הללו רומזים לבית המלך, שנקרא 'בית יער הלבנון', ואולי גם למקדש. את, המרגישה גבוהה וחסינה, מַה־נֵּחַנְְְתְְְּ, אילו חן או רחמים יהיו לך בְְּבֹא־לָךְְְ חֲבָלִים ו חִיל, צירים, כאב ורעד כַּיֹּלֵדָה.לאחר שמת יהויקים המליכו את בנו יהויכין, הנקרא פה כניהו. גם עליו מנבא ירמיהו דברים קשים.
-
חַי־אָנִי, אני נשבע, נְְאֻם־ה', כִּי גם אִם־יִהְְְיֶה כָָּנְְְיָהוּ בֶן־יְְהוֹיָקִים מֶלֶךְְְ יְְהוּדָה כ חוֹתָם בטבעת קבועה עַל־יַד יְְמִינִי – כִּי אפילו מִשָּׁם אֶתְְּקֶנְְְךָּ, אנתק אותך,
-
וּנְְְתַתִּיךָ בְְּיַד מְְבַקְְְשֵׁי נַפְְְשֶׁךָ וּבְְְיַד אלו אֲשֶׁר־אַתָּה יָגוֹר, מפחד מִפְְּנֵיהֶם וּבְְְיַד נְְבוּכַדְְְרֶאצַּר מֶלֶךְְְ־בָּבֶל וּבְְְיַד הַכַּשְְְׂדִּים. יהויכין קיווה שהרעה לא תפגע בו, משום שיהויקים אביו כבר מת, ואולי מלך בבל ימחל ויסלח, אך לא כך היה.
-
וְְהֵטַלְְְתִּי אֹתְְךָ וְְאֶת־אִמְְּךָ אֲשֶׁר יְְלָדַתְְְךָ עַל הָאָרֶץ אַחֶרֶת אֲשֶׁר לֹא־יֻלַּדְְְתֶּם שָׁם, וְְשָׁם תָּמוּתוּ. המלך ואמו עתידים לגלות לבבל,
-
וְְעַל, ואל הָאָרֶץ אֲשֶׁר הֵם מְְנַשְְּׂאִים אֶת־נַפְְְשָׁם, משתוקקים לָשׁוּב שָׁם – שָׁמָּה לֹא יָשׁוּבוּ.
-
הַאם עֶצֶב, פסל נִבְְְזֶה, בזוי ו נָפוּץ, מנופץ, שבור הוא הָאִישׁ הַזֶּה, כָָּנְְְיָהוּ, אִם־כְְּלִי אֵין חֵפֶץ בּוֹ, נטול כל ערך ?! מַדּוּעַ הוּטְְלוּ הוּא וְְזַרְְְעוֹ וְְהֻשְְְׁלְְכוּ עַל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא־יָדָעוּ, אף על פי שהוא לא הרשיע כאביו ?!
-
אֶרֶץ, אֶרֶץ, אָרֶץ, שִׁמְְְעִי דְְּבַר־ה'.
-
כֹּה אָמַר ה': כִּתְְְבוּ, ציינו אֶת־הָאִישׁ הַזֶּה, כניהו, שיהיה עֲרִירִי, גֶּבֶר לֹא־יִצְְְלַח בְְּיָמָיו, כִּי גם אם ייוולדו לו ילדים, לֹא יִצְְְלַח מִזַּרְְְעוֹ אִישׁ יֹשֵׁב עַל־כִּסֵּא דָוִד וּמֹשֵׁל עוֹד בִּיהוּדָה. זה סופו של האיש וסופה של השושלת.
פסוקים
-
כה אמר יהוה רד בית־מלך יהודה ודברת שם את־הדבר הזה
-
ואמרת שמע דבר־יהוה מלך יהודה הישב על־כסא דוד אתה ועבדיך ועמך הבאים בשערים האלה
-
כה אמר יהוה עשו משפט וצדקה והצילו גזול מיד עשוק וגר יתום ואלמנה אל־תנו אל־תחמסו ודם נקי אל־תשפכו במקום הזה
-
כי אם־עשו תעשו את־הדבר הזה ובאו בשערי הבית הזה מלכים ישבים לדוד על־כסאו רכבים ברכב ובסוסים הוא ועבדו [ועבדיו] ועמו
-
ואם לא תשמעו את־הדברים האלה בי נשבעתי נאם־יהוה כי־לחרבה יהיה הבית הזה
-
כי־כה אמר יהוה על־בית מלך יהודה גלעד אתה לי ראש הלבנון אם־לא אשיתך מדבר ערים לא נושבה [נושבו]
-
וקדשתי עליך משחתים איש וכליו וכרתו מבחר ארזיך והפילו על־האש
-
ועברו גוים רבים על העיר הזאת ואמרו איש אל־רעהו על־מה עשה יהוה ככה לעיר הגדולה הזאת
-
ואמרו על אשר עזבו את־ברית יהוה אלהיהם וישתחוו לאלהים אחרים ויעבדום
-
אל־תבכו למת ואל־תנדו לו בכו בכו להלך כי לא ישוב עוד וראה את־ארץ מולדתו
-
כי כה אמר־יהוה אל־שלם בן־יאשיהו מלך יהודה המלך תחת יאשיהו אביו אשר יצא מן־המקום הזה לא־ישוב שם עוד
-
כי במקום אשר־הגלו אתו שם ימות ואת־הארץ הזאת לא־יראה עוד
-
הוי בנה ביתו בלא־צדק ועליותיו בלא משפט ברעהו יעבד חנם ופעלו לא יתן־לו
-
האמר אבנה־לי בית מדות ועליות מרוחים וקרע לו חלוני וספון בארז ומשוח בששר
-
התמלך כי אתה מתחרה בארז אביך הלוא אכל ושתה ועשה משפט וצדקה אז טוב לו
-
דן דין־עני ואביון אז טוב הלוא־היא הדעת אתי נאם־יהוה
-
כי אין עיניך ולבך כי אם־על־בצעך ועל דם־הנקי לשפוך ועל־העשק ועל־המרוצה לעשות
-
לכן כה־אמר יהוה אל־יהויקים בן־יאשיהו מלך יהודה לא־יספדו לו הוי אחי והוי אחות לא־יספדו לו הוי אדון והוי הדה
-
קבורת חמור יקבר סחוב והשלך מהלאה לשערי ירושלם
-
עלי הלבנון וצעקי ובבשן תני קולך וצעקי מעברים כי נשברו כל־מאהביך
-
דברתי אליך בשלותיך אמרת לא אשמע זה דרכך מנעוריך כי לא־שמעת בקולי
-
כל־רעיך תרעה־רוח ומאהביך בשבי ילכו כי אז תבשי ונכלמת מכל רעתך
-
ישבתי [ישבת] בלבנון מקננתי [מקננת] בארזים מה־נחנת בבא־לך חבלים חיל כילדה
-
חי־אני נאם־יהוה כי אם־יהיה כניהו בן־יהויקים מלך יהודה חותם על־יד ימיני כי משם אתקנך
-
ונתתיך ביד מבקשי נפשך וביד אשר־אתה יגור מפניהם וביד נבוכדראצר מלך־בבל וביד הכשדים
-
והטלתי אתך ואת־אמך אשר ילדתך על הארץ אחרת אשר לא־ילדתם שם ושם תמותו
-
ועל־הארץ אשר־הם מנשאים את־נפשם לשוב שם שמה לא ישובו
-
העצב נבזה נפוץ האיש הזה כניהו אם־כלי אין חפץ בו מדוע הוטלו הוא וזרעו והשלכו על־הארץ אשר לא־ידעו
-
ארץ ארץ ארץ שמעי דבר־יהוה
-
כה אמר יהוה כתבו את־האיש הזה ערירי גבר לא־יצלח בימיו כי לא יצלח מזרעו איש ישב על־כסא דוד ומשל עוד ביהודה
פסוקים מנוקד
-
כֹּה אָמַר יְהוָה רֵד בֵּית־מֶלֶךְ יְהוּדָה וְדִבַּרְתָּ שָׁם אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה׃
-
וְאָמַרְתָּ שְׁמַע דְּבַר־יְהוָה מֶלֶךְ יְהוּדָה הַיֹּשֵׁב עַל־כִּסֵּא דָוִד אַתָּה וַעֲבָדֶיךָ וְעַמְּךָ הַבָּאִים בַּשְּׁעָרִים הָאֵלֶּה׃
-
כֹּה אָמַר יְהוָה עֲשׂוּ מִשְׁפָּט וּצְדָקָה וְהַצִּילוּ גָזוּל מִיַּד עָשׁוֹק וְגֵר יָתוֹם וְאַלְמָנָה אַל־תֹּנוּ אַל־תַּחְמֹסוּ וְדָם נָקִי אַל־תִּשְׁפְּכוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה׃
-
כִּי אִם־עָשׂוֹ תַּעֲשׂוּ אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה וּבָאוּ בְשַׁעֲרֵי הַבַּיִת הַזֶּה מְלָכִים יֹשְׁבִים לְדָוִד עַל־כִּסְאוֹ רֹכְבִים בָּרֶכֶב וּבַסּוּסִים הוּא ועבדו [וַעֲבָדָיו] וְעַמּוֹ׃
-
וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם־יְהוָה כִּי־לְחָרְבָּה יִהְיֶה הַבַּיִת הַזֶּה׃
-
כִּי־כֹה אָמַר יְהוָה עַל־בֵּית מֶלֶךְ יְהוּדָה גִּלְעָד אַתָּה לִי רֹאשׁ הַלְּבָנוֹן אִם־לֹא אֲשִׁיתְךָ מִדְבָּר עָרִים לֹא נושבה [נוֹשָׁבוּ׃]
-
וְקִדַּשְׁתִּי עָלֶיךָ מַשְׁחִתִים אִישׁ וְכֵלָיו וְכָרְתוּ מִבְחַר אֲרָזֶיךָ וְהִפִּילוּ עַל־הָאֵשׁ׃
-
וְעָבְרוּ גּוֹיִם רַבִּים עַל הָעִיר הַזֹּאת וְאָמְרוּ אִישׁ אֶל־רֵעֵהוּ עַל־מֶה עָשָׂה יְהוָה כָּכָה לָעִיר הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת׃
-
וְאָמְרוּ עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת־בְּרִית יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים וַיַּעַבְדוּם׃
-
אַל־תִּבְכּוּ לְמֵת וְאַל־תָּנֻדוּ לוֹ בְּכוּ בָכוֹ לַהֹלֵךְ כִּי לֹא יָשׁוּב עוֹד וְרָאָה אֶת־אֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ׃
-
כִּי כֹה אָמַר־יְהוָה אֶל־שַׁלֻּם בֶּן־יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה הַמֹּלֵךְ תַּחַת יֹאשִׁיָּהוּ אָבִיו אֲשֶׁר יָצָא מִן־הַמָּקוֹם הַזֶּה לֹא־יָשׁוּב שָׁם עוֹד׃
-
כִּי בִּמְקוֹם אֲשֶׁר־הִגְלוּ אֹתוֹ שָׁם יָמוּת וְאֶת־הָאָרֶץ הַזֹּאת לֹא־יִרְאֶה עוֹד׃
-
הוֹי בֹּנֶה בֵיתוֹ בְּלֹא־צֶדֶק וַעֲלִיּוֹתָיו בְּלֹא מִשְׁפָּט בְּרֵעֵהוּ יַעֲבֹד חִנָּם וּפֹעֲלוֹ לֹא יִתֶּן־לוֹ׃
-
הָאֹמֵר אֶבְנֶה־לִּי בֵּית מִדּוֹת וַעֲלִיּוֹת מְרֻוָּחִים וְקָרַע לוֹ חַלּוֹנָי וְסָפוּן בָּאָרֶז וּמָשׁוֹחַ בַּשָּׁשַׁר׃
-
הֲתִמְלֹךְ כִּי אַתָּה מְתַחֲרֶה בָאָרֶז אָבִיךָ הֲלוֹא אָכַל וְשָׁתָה וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה אָז טוֹב לוֹ׃
-
דָּן דִּין־עָנִי וְאֶבְיוֹן אָז טוֹב הֲלוֹא־הִיא הַדַּעַת אֹתִי נְאֻם־יְהוָה׃
-
כִּי אֵין עֵינֶיךָ וְלִבְּךָ כִּי אִם־עַל־בִּצְעֶךָ וְעַל דַּם־הַנָּקִי לִשְׁפּוֹךְ וְעַל־הָעֹשֶׁק וְעַל־הַמְּרוּצָה לַעֲשׂוֹת׃
-
לָכֵן כֹּה־אָמַר יְהוָה אֶל־יְהוֹיָקִים בֶּן־יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה לֹא־יִסְפְּדוּ לוֹ הוֹי אָחִי וְהוֹי אָחוֹת לֹא־יִסְפְּדוּ לוֹ הוֹי אָדוֹן וְהוֹי הֹדֹה׃
-
קְבוּרַת חֲמוֹר יִקָּבֵר סָחוֹב וְהַשְׁלֵךְ מֵהָלְאָה לְשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִָם׃
-
עֲלִי הַלְּבָנוֹן וּצְעָקִי וּבַבָּשָׁן תְּנִי קוֹלֵךְ וְצַעֲקִי מֵעֲבָרִים כִּי נִשְׁבְּרוּ כָּל־מְאַהֲבָיִךְ׃
-
דִּבַּרְתִּי אֵלַיִךְ בְּשַׁלְוֺתַיִךְ אָמַרְתְּ לֹא אֶשְׁמָע זֶה דַרְכֵּךְ מִנְּעוּרַיִךְ כִּי לֹא־שָׁמַעַתְּ בְּקוֹלִי׃
-
כָּל־רֹעַיִךְ תִּרְעֶה־רוּחַ וּמְאַהֲבַיִךְ בַּשְּׁבִי יֵלֵכוּ כִּי אָז תֵּבֹשִׁי וְנִכְלַמְתְּ מִכֹּל רָעָתֵךְ׃
-
ישבתי [יֹשַׁבְתְּ] בַּלְּבָנוֹן מקננתי [מְקֻנַּנְתְּ] בָּאֲרָזִים מַה־נֵּחַנְתְּ בְּבֹא־לָךְ חֲבָלִים חִיל כַּיֹּלֵדָה׃
-
חַי־אָנִי נְאֻם־יְהוָה כִּי אִם־יִהְיֶה כָּנְיָהוּ בֶן־יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה חוֹתָם עַל־יַד יְמִינִי כִּי מִשָּׁם אֶתְּקֶנְךָּ׃
-
וּנְתַתִּיךָ בְּיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשֶׁךָ וּבְיַד אֲשֶׁר־אַתָּה יָגוֹר מִפְּנֵיהֶם וּבְיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל וּבְיַד הַכַּשְׂדִּים׃
-
וְהֵטַלְתִּי אֹתְךָ וְאֶת־אִמְּךָ אֲשֶׁר יְלָדַתְךָ עַל הָאָרֶץ אַחֶרֶת אֲשֶׁר לֹא־יֻלַּדְתֶּם שָׁם וְשָׁם תָּמוּתוּ׃
-
וְעַל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־הֵם מְנַשְּׂאִים אֶת־נַפְשָׁם לָשׁוּב שָׁם שָׁמָּה לֹא יָשׁוּבוּ׃
-
הַעֶצֶב נִבְזֶה נָפוּץ הָאִישׁ הַזֶּה כָּנְיָהוּ אִם־כְּלִי אֵין חֵפֶץ בּוֹ מַדּוּעַ הוּטֲלוּ הוּא וְזַרְעוֹ וְהֻשְׁלְכוּ עַל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא־יָדָעוּ׃
-
אֶרֶץ אֶרֶץ אָרֶץ שִׁמְעִי דְּבַר־יְהוָה׃
-
כֹּה אָמַר יְהוָה כִּתְבוּ אֶת־הָאִישׁ הַזֶּה עֲרִירִי גֶּבֶר לֹא־יִצְלַח בְּיָמָיו כִּי לֹא יִצְלַח מִזַּרְעוֹ אִישׁ יֹשֵׁב עַל־כִּסֵּא דָוִד וּמֹשֵׁל עוֹד בִּיהוּדָה׃
מקומות
-
ירושלים
ליבם סולגק. בראיט ולחת צורק מונחף, בגורמי מגמש. תרבנך וסתעד לכנו סתשם השמה – לתכי מורגם בורק? לתיג ישבעס.
-
גלעד
חבל ארץ בעבר הירדן המזרחי, משתרע מים הכנרת ועד ים המלח.
-
הלבנון
-
בשן
אזור נרחב המכוסה בסלעי בזלת, ממזרח לירדן ומצפון לירמוך, הכולל את רמת הגולן ודרום סוריה.
בבשן ישנם שטחים נרחבים הראויים לחקלאות בעל ואזורים אחרים הראויים למרעה.