ירמיהו-פרק-23

ביאורים

• הוֹי רֹעִים שאינם ממלאים את תפקידם – ה מְְאַבְְּדִים וּמְְְפִצִים אֶת־צֹאן מַרְְְעִיתִי, נְְאֻם־ה'.

• לָכֵן כֹּה־אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל עַל־הָרֹעִים הָרֹעִים אֶת־עַמִּי: אַתֶּם הֲפִצֹתֶם אֶת־צֹאנִי וַתַּדִּחוּם, הרחקתם אותם, וְְלֹא פְְקַדְְְתֶּם, השגחתם, ביקרתם אֹתָם. על כן, הִנְְנִי פֹקֵד עֲלֵיכֶם אֶת־רֹעַ מַעַלְְלֵיכֶם. נְְאֻם־ה'.

• וַאֲנִי אֲקַבֵּץ אֶת־שְְׁאֵרִית צֹאנִי מִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר־הִדַּחְְְתִּי אֹתָם שָׁם, שהרי כבר שנים קודם לכן התחילה גלות, וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְְְהֶן עַל־נְְוֵהֶן, אל מקום המרעה שלהם, וּפָרוּ וְְרָבוּ.

• וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיהֶם רֹעִים נאמנים וְְרָעוּם, וְְלֹא־יִירְְאוּ, יפחדו עוֹד וְְלֹא־יֵחַתּוּ, יישברו וייבהלו, וְְלֹא יִפָּקֵדוּ, יחסרו עוד. נְְאֻם־ה'.

• הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְְאֻם־ה', וַהֲקִמֹתִי לְְדָוִד צֶמַח מלבלב, בן צַדִּיק וּמָלַךְְְ כ מֶלֶךְְְ וְְהִשְְְׂכִּיל, הוא יצליח וְְעָשָׂה מִשְְְׁפָּט וּצְְְדָקָה בָּאָרֶץ.

• בְְּיָמָיו תִּוָּשַׁע יְְהוּדָה, וְְיִשְְְׂרָאֵל יִשְְְׁכֹּן לָבֶטַח, וְְזֶה־שְְּׁמוֹ אֲשֶׁר־יִקְְְרְְאוֹ, שיקראוּ לו: ה' צִדְְְקֵנוּ, מקור ישועתנו.

• לָכֵן הִנֵּה־יָמִים בָּאִים, נְְאֻם־ה', וְְלֹא־יֹאמְְרוּ עוֹד האנשים: חַי־ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת־בְְּנֵי יִשְְְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְְְרָיִם. יבואו ימים שבהם כבר לא תיחשב היציאה ממצרים למופת הגדול –

• כִּי אִם יאמרו: חַי־ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה וַאֲשֶׁר הֵבִיא אֶת־זֶרַע בֵּית יִשְְְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹנָה וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְְְתִּים שָׁם, וְְיָשְְׁבוּ לבסוף עַל־אַדְְְמָתָם. הישועה שלעתיד לבוא תהיה גדולה מיציאת מצרים. – הנביאים לסוגיהם ה שונים. כאן יצוינו סוגים שונים של נביאי שקר: אלו הגונבים דעתם של הבריות ומגבבים שמועות מפי נביאים ומאנשי רוח ומאמצים אותם לעצמם; חולמי חלומות המאמינים שחלומותיהם נבואיים; אנשים המהפכים את דברי ה' לפי נטיית לבם ולפי אוזנו וטעמו של הציבור, ומנבאים על הווה ועל עתיד טובים. להם הנביא אומר לא אחת: הלוואי והייתם צודקים, אבל בפועל דבריכם – דברי שקר. מתוך הטיפול בהבדלים שבין נביאי אמת לנביאי שקר ומתוך ההתייחסות אליהם עולים יסודות בסיסיים אחדים להבנת מושג הנבואה. יכולתו של הנביא להבחין אם נבואתו אמתית אם לאו תלויה, בין השאר, באינטנסיביות של הנבואה. הנבואה נכנסת לעצמותיו של הנביא כאש ואינה נותנת לו מנוחה. הוא מאבד עשתונות וחווה אותה באופן בהיר ומוחשי ביותר. ועוד, אין היא באה לאחר שהרהר בה, הכין אותה וערך אותה. הנבואה מגיעה אל הנביא בהפתעה, וגם אם היא מגיבה לנסיבות ידועות מסוימות, אין הנביא יודע מראש מה הוא יגיד.

• לַנְְּבִאִים, על אודותיהם: נִשְְְׁבַּר לִבִּי בְְקִרְְְבִּי, הצטערתי עד כאב, רָחֲפוּ, רעדו, התפקקו כָָּל־עַצְְְמֹתַי, הָיִיתִי כְְּאִישׁ שִׁכּוֹר וּכְְְגֶבֶר עֲבָרוֹ יָיִן מִפְְּנֵי ה' וּמִפְְּנֵי דִּבְְְרֵי קָָדְְְשׁוֹ. הנביא מתאר כיצד הוא מרגיש כאשר הוא מקבל את הנבואה, כדי להסביר את ההבדל המהותי בין דבריו שלו לדבריהם של אחרים המפרסמים את תחזיותיהם בעל פה או בכתב. מכאן לתוכחה על מצבם המוסרי של העם ושל מנהיגיו הרוחניים:

• כִּי מְְנָאֲפִים מָלְְאָה הָאָרֶץ, כִּי־מִפְְּנֵי אָלָה, קללה, או שבועת שקר אָבְְלָה, קדרה, חרבה הָאָרֶץ. הניאוף והקללות הממלאים את הארץ גורמים לפורענויות שונות – יָבְְשׁוּ נְְאוֹת מִדְְְבָּר, וַתְְּהִי מְְרוּצָתָם, ריצתם של יושבי הארץ רָעָה, וּגְְְבוּרָתָם לֹא־כֵן, אינה כראוי. ריצתם וגבורתם נחלשו.

• כִּי־גַם־נָבִיא ו גַם־כֹּהֵן חָנֵפוּ, הושחתו וחטאו. גַּם־בְְּבֵיתִי, בבית ה', מקום שהכהנים, ולפעמים גם הנביאים, נמצאים, מָצָאתִי את רָעָתָם. נְְאֻם־ה'.

• לָכֵן יִהְְְיֶה דַרְְְכָּם החוטאת לָהֶם כַּחֲלַקְְְלַקּוֹת, כדברים חלקים בָּאֲפֵלָה, הם יִדַּחוּ, ייהדפו, ייתקלו וְְנָפְְלוּ בָהּ, כִּי־אָבִיא עֲלֵיהֶם רָעָה ב שְְׁנַת פְְּקֻדָּתָם, בזמן קבלת גמולם. נְְאֻם־ה'.

• וּבִנְְְבִיאֵי שֹׁמְְרוֹן רָאִיתִי משכבר תִפְְְלָה, דבר מגונה – הִנַּבְְּאוּ, הם התנבאו בשם ה בַּעַל וַיַּתְְְעוּ אֶת־עַמִּי, אֶת־יִשְְְׂרָאֵל.

• וּבִנְְְבִאֵי יְְרוּשָׁלִַם, שהם לכאורה נביאי ה', גם בהם רָאִיתִי שַׁעֲרוּרָה, קלקול – נָאוֹף וְְהָלֹךְְְ בַּשֶּׁקֶר, הם נואפים והולכים בשקר בעצמם, וְְיתר על כן, הם גם חִזְְּקוּ יְְדֵי מְְרֵעִים, מעודדים אחרים לְְבִלְְְתִּי־שָׁבוּ אִישׁ מֵרָעָתוֹ, וכך הָיוּ־לִי כֻלָּם כִּסְְְדֹם, וְְיֹשְְׁבֶיהָ של ירושלים – כַּעֲמֹרָה.

• לָכֵן כֹּה־אָמַר ה' צְְבָאוֹת עַל־הַנְְּבִאִים: הִנְְנִי מַאֲכִיל אוֹתָם לַעֲנָה, צמח מר, וְְהִשְְְׁקִתִים מֵי־רֹאשׁ, צמח רעיל, כִּי מֵאֵת נְְבִיאֵי יְְרוּשָׁלִַם יָצְְאָה חֲנֻפָּה, צביעות וטומאה לְְכָָל־הָאָרֶץ.

• כֹּה־אָמַר ה' צְְבָאוֹת: אַל־תִּשְְְׁמְְעוּ עַל, אל דִּבְְְרֵי הַנְְּבִאִים הַנִּבְְּאִים לָכֶם. מַהְְְבִּלִים, מתעים, מטמטמים הֵמָּה אֶתְְְכֶם. את חֲזוֹן לִבָּם יְְדַבֵּרוּ, ו לֹא מִפִּי ה'.

• אֹמְְרִים אָמוֹר אמירה ברורה ונחרצת לִמְְְנַאֲצַי: דִּבֶּר ה' אלינו ואמר : שָׁלוֹם יִהְְְיֶה לָכֶם. ול כֹל הֹלֵךְְְ בִּשְְְׁרִרוּת לִבּוֹ אָמְְרוּ הנביאים : לֹא־תָבוֹא עֲלֵיכֶם רָעָה.

• כִּי, והרי מִי מכל אלה עָמַד בְְּסוֹד, בפמליה או בשיח החשאי של ה', וְְיֵרֶא וְְיִשְְְׁמַע אֶת־דְְּבָרוֹ?! מִי־הִקְְְשִׁיב דְְּבָרוֹ וַיִּשְְְׁמָע?!

• הִנֵּה סַעֲרַת ה' ב חֵמָה יָצְְאָה. מה' תצא סערה זועמת. וְְסַעַר מִתְְְחוֹלֵל, מסתובב כמערבולת, עַל רֹאשׁ רְְשָׁעִים יָחוּל.

• לֹא יָשׁוּב אַף, כעס ה' עַד־עֲשֹׂתוֹ וְְעַד־הֲקִימוֹ מְְזִמּוֹת לִבּוֹ, מחשבותיו. רק בְְּאַחֲרִית הַיָּמִים, לאחר זמן תִּתְְְבּוֹנְְנוּ בָהּ בִּינָה. תבינו את דברי.

• לֹא־שָׁלַחְְְתִּי אֶת־הַנְְּבִאִים הללו, וְְהֵם רָצוּ מיהרו מעצמם לנבא. לֹא־דִבַּרְְְתִּי אֲלֵיהֶם, וְְהֵם נִבָּאוּ.

• וְְאִם, ואילו באמת עָמְְדוּ בְְּסוֹדִי, וְְיַשְְְׁמִעוּ, והיו משמיעים את דְְבָרַי האמתיים אֶת־עַמִּי – וִישִׁבוּם, כי אז היו משיבים את העם מִדַּרְְְכָּם הָרָע וּמֵרֹעַ מַעַלְְלֵיהֶם. והרי עתה אין הם קוראים לשום תיקון, אלא דרכם לשמר את המצב הקיים ולהנציחו. בסגנון אחר, ומתוך תפיסה כללית יותר, ממשיך הנביא לבקר את נביאי השקר:

• הַאֱלֹהֵי מִקָּרֹב אָנִי, נְְאֻם־ה' וְְלֹא אֱלֹהֵי מֵרָחֹק?! האם אתם חושבים שנוכחותי והשגחתי מוגבלת, ואיננה מגיעה למרחקים?!

• אִם־יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְְְתָּרִים, וַאֲנִי לֹא־אֶרְְְאֶנּוּ, נְְאֻם־ה'?! האם דבר עשוי להיעלם ממני?! הֲלוֹא אֶת־הַשָּׁמַיִם וְְאֶת־הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא, נְְאֻם־ה', וממילא הכול גלוי לפני ואין מושגי קרבה וריחוק תקפים לגבי.

• שנוכחותי מקיפה הכול, שָׁמַעְְְתִּי אֵת אֲשֶׁר־אָמְְרוּ הַנְְּבִאִים הַנִּבְְּאִים בִּשְְְׁמִי שֶׁקֶר לֵאמֹר: חָלַמְְְתִּי, חָלָמְְְתִּי. לא כל נביאי השקר דיברו כנביאים, כי הם ידעו שנבואה של ממש נאמרת בדרך כלל מתוך סערה גדולה ומתוך מאמץ מיוחד. מכיוון שחששו להתיימר לכך, ואולי נרתעו מלהכין עצמם לנבואה כזו, הם רק טענו שחלמו חלום נבואי.

• עַד־מָתַי ימשיכו לומר כך?! הֲיֵשׁ אמת בְְּלֵב הַנְְּבִאִים האומרים כן, הלוא אינם אלא נִבְְּאֵי הַשָּׁקֶר וּנְְְבִיאֵי תַּרְְְמִת, רמאות לִבָּם?!

• הַחֹשְְׁבִים לְְהַשְְְׁכִּיחַ אֶת־עַמִּי, מעמי את שְְׁמִי בַּחֲלוֹמֹתָם אֲשֶׁר יְְסַפְְּרוּ אִישׁ לְְרֵעֵהוּ, כַּאֲשֶׁר שָׁכְְחוּ אֲבוֹתָם אֶת־שְְׁמִי כשהתנבאו בַּבָּעַל. אמנם באותה עת נותרה עדיין מעט עבודה זרה בישראל, אבל פולחן הבעל על כל חומרתו וגסותו הוסתר, וכלפי חוץ לא נשארו אלא אמונות תפלות ומנהגים עממיים בלבד. לפיכך נביאי ירושלים באותה תקופה לא היו נביאים לבעל. אף על פי כן, חלומותיהם ודבריהם הסיטו את העם מדרך הישר. עליכם להבחין הבחנה מהותית:

• הַנָּבִיא אֲשֶׁר־אִתּוֹ חֲלוֹם, שחלם חלום יפה או מעניין – ש יְְסַפֵּר שאין זה אלא חֲלוֹם. ולעומת זאת אֲשֶׁר דְְּבָרִי אִתּוֹ, מי שקיבל נבואה – יְְדַבֵּר דְְּבָרִי אֱמֶת. מַה־לַּתֶּבֶן אֶת, עם הַבָּר, התבואה המבוררת, נְְאֻם־ה'?! ייתכן שהתיאורים נשמעים זהים, בפרט כאשר הם נאמרים ברטוריקה מוצלחת, ובכל זאת חלום ונבואה דומים לקש ותבואה. אמנם גם בחלום יכול להופיע לעתים הד של התגלות אמתית, אבל ערכו אינו כערכה של נבואה.

• הֲלוֹא כֹה דְְבָרִי – כָּאֵשׁ, נְְאֻם־ה', דברי אינו נותן מנוח למתנבא, וּכְְְפַטִּישׁ יְְפֹצֵץ סָלַע. כשם שאין הסלע חוזר לקדמותו עוד, כך פעולת הדיבור הנבואי מזעזעת את נפש הנביא בעצמה רבה. לעומת זאת, הנביאים הללו, דבר אינו מתחולל בהם, ואף לא בשומעיהם. אין הם אלא אנשים נינוחים החיים את חייהם בשקט.

• לָכֵן הִנְְנִי עַל־הַנְְּבִאִים, נְְאֻם־ה', מְְגַנְְּבֵי דְְבָרַי אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ, השומעים רעיון טוב או סברה נאה מזולתם, ואומרים אותם בשם עצמם.

• הִנְְנִי עַל, אני בא להעניש את הַנְְּבִיאִם, נְְאֻם־ה', הַלֹּקְְחִים את לְְשׁוֹנָם כמו כלי אומנות הניטל ביד האומן, וַיִּנְְְאֲמוּ נְְאֻם, ותו לא.

• הִנְְנִי עַל־נִבְְּאֵי חֲלֹמוֹת שֶׁקֶר, נְְאֻם־ה', וַיְְְסַפְְּרוּם וַיַּתְְְעוּ אֶת־עַמִּי בְְּשִׁקְְְרֵיהֶם וּבְְְפַחֲזוּתָם, בקלות דעתם. וְְאָנֹכִי לֹא־שְְׁלַחְְְתִּים וְְלֹא צִוִּיתִים, וְְהוֹעֵיל לֹא־יוֹעִילוּ לָעָם־הַזֶּה. נְְאֻם־ה'.

• וְְכִי־יִשְְְׁאָלְְךָ הָעָם הַזֶּה אוֹ־הַנָּבִיא אוֹ־כֹהֵן לֵאמֹר: מַה־מַּשָּׂא, נבואת ה'?. כאשר יפנו אליך, ירמיהו, כדי לשמוע מלה טובה, אִמרה חדשה ומבריקה – וְְאָמַרְְְתָּ אֲלֵיהֶם: אֶת השאלה מַה־מַּשָּׂא שאלתם – וְְנָטַשְְְׁתִּי אֶתְְְכֶם, כפי שמשליכים וזונחים משא כבד ומעיק. נְְאֻם־ה'.

• וְְהַנָּבִיא וְְהַכֹּהֵן וְְהָעָם אֲשֶׁר יֹאמַר וישאל על מַשָּׂא ה' – וּפָקַדְְְתִּי, אזכור להביא את המשא עַל־הָאִישׁ הַהוּא וְְעַל־בֵּיתוֹ. המלה 'משא', שהשואלים השתמשו בה לציון נבואה, תקבל משמעות של כובד ומעמסה שה' יטיל עליהם.

• כֹּה, בסגנון הזה ראוי ש תֹאמְְרוּ אִישׁ עַל, אל רֵעֵהוּ וְְאִישׁ אֶל־אָחִיו: מֶה־עָנָה ה'? וּמַה־דִּבֶּר ה'?

• ואילו הביטוי מַשָּׂא ה' לֹא תִזְְְכְְּרוּ־עוֹד, כִּי הַמַּשָּׂא יִהְְְיֶה לְְאִישׁ דְְּבָרוֹ, לנביא. לוֹ נחשבת הנבואה משא על שום הקושי והמאמץ לשאת את דבר ה' בקרבו. ואתם הֲפַכְְְתֶּם אֶת־דִּבְְְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים ה' צְְבָאוֹת אֱלֹהֵינוּ. הטיתם את משא הנבואה כרצונכם.

• כֹּה תֹאמַר אֶל־הַנָּבִיא: מֶה־עָנָךְְְ ה'? וּמַה־דִּבֶּר ה'? כך ראוי שתדבר על הנבואה ותתייחס אליה, כדבר ה' כמות שהוא, בלא הערכה שלילית.

• וְְאִם מַשָּׂא ה' תֹּאמֵרוּ למרות כל האזהרות – לָכֵן כֹּה אָמַר ה': יַעַן אֲמָָרְְְכֶם אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה – מַשָּׂא ה', ביטוי שיש בו הסתייגות או לגלוג על הנושא בכובד המשא, וָאֶשְְְׁלַח אֲלֵיכֶם לֵאמֹר: לֹא תֹאמְְרוּ מַשָּׂא ה' ובכל זאת לא שמעתם בקולי –

• לָכֵן הִנְְנִי וְְנָשִׁיתִי אֶתְְְכֶם נָשֹׁא, אשכח אתכם. ה'משא' יהיה לנשייה, וְְנָטַשְְְׁתִּי אֶתְְְכֶם וְְאֶת־הָעִיר אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם וְְלַאֲבוֹתֵיכֶם מֵעַל פָּנָי.

• וְְנָתַתִּי עֲלֵיכֶם חֶרְְְפַּת עוֹלָם, וּכְְְלִמּוּת, כלימת עוֹלָם אֲשֶׁר לֹא תִשָּׁכֵחַ.