ירמיהו-פרק-24

ביאורים

• הִרְְְאַנִי ה' בחזון נבואי וְְהִנֵּה שְְׁנֵי דּוּדָאֵי, דוודים , סלים של תְְאֵנִים מוּעָדִים, עומדים הכן לִפְְְנֵי הֵיכַל ה'. הדבר אירע אַחֲרֵי הַגְְְלוֹת נְְבוּכַדְְְרֶאצַּר מֶלֶךְְְ־בָּבֶל אֶת־יְְכָָנְְְיָהוּ בֶן־יְְהוֹיָקִים מֶלֶךְְְ־יְְהוּדָה וְְאֶת־שָׂרֵי יְְהוּדָה וְְאֶת־הֶחָרָשׁ וְְאֶת־הַמַּסְְְגֵּר מִירוּשָׁלִַם וַיְְְבִאֵם בָּבֶל. גלות יכניהו הייתה קטנה מן הגלות הבאה אחריה, אבל היא הייתה משמעותית מבחינה היסטורית. יצאו בה אנשים איכותיים יותר. הבבלים הגלו חלק הארי משרי המדינה ומנהיגיה עם בעלי המלאכה המיומנים כדי למנוע מתושבי המדינה לייצר נשק ולתכנן מרד.

• הַדּוּד ה אֶחָד מלא תְְּאֵנִים טֹבוֹת מְְאֹד כִּתְְְאֵנֵי הַבַּכֻּרוֹת, המתבשלות לראשונה. התאנים המבכירות חביבות על הכול. וְְהַדּוּד ה אֶחָד מלא תְְּאֵנִים רָעוֹת מְְאֹד, אֲשֶׁר לֹא־תֵאָכַלְְְנָה מֵרֹעַ.

• וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי: מָה־אַתָּה רֹאֶה, יִרְְְמְְיָהוּ?וָאֹמַר: תְְּאֵנִים. הַתְְּאֵנִים הַטֹּבוֹת – טֹבוֹת מְְאֹד, וְְהָרָעוֹת – רָעוֹת מְְאֹד, אֲשֶׁר לֹא־תֵאָכַלְְְנָה מֵרֹעַ. ירמיהו לא נדרש לתיאור השטחי של המראה. הוא מחדד את ההבדל הבולט בין שני סוגי התאנים. מעבר לתמונה, ירמיהו שמע בנבואתו גם מסר מילולי:

• וַיְְְהִי דְְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹר׃

• כֹּה־אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל: כַּתְְּאֵנִים הַטֹּבוֹת הָאֵלֶּה, כֵּן אַכִּיר, אדע, אבחין ואבכר אֶת־גָּלוּת יְְהוּדָה, אֲשֶׁר שִׁלַּחְְְתִּי מִן־הַמָּקוֹם הַזֶּה אל אֶרֶץ כַּשְְְׂדִּים, לְְטוֹבָה.

• וְְשַׂמְְְתִּי עֵינִי עֲלֵיהֶם לְְטוֹבָה, וַהֲשִׁבֹתִים עַל, אל הָאָרֶץ הַזֹּאת, וּבְְְנִיתִים וְְלֹא אֶהֱרֹס וּנְְְטַעְְְתִּים וְְלֹא אֶתּוֹשׁ, אעקור.

• וְְנָתַתִּי לָהֶם לֵב לָדַעַת אֹתִי, להכיר כִּי אֲנִי ה', וְְהָיוּ־לִי לְְעָם וְְאָנֹכִי אֶהְְְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים, כִּי־יָשֻׁבוּ אֵלַי בְְּכָָל־לִבָּם.

• וְְכַתְְּאֵנִים הָרָעוֹת אֲשֶׁר לֹא־תֵאָכַלְְְנָה מֵרֹעַ, אלא מושלכות לכליה – כִּי־כֹה אָמַר ה', כֵּן אֶתֵּן אֶת־צִדְְְקִיָּהוּ מֶלֶךְְְ־יְְהוּדָה וְְאֶת־שָׂרָיו וְְאֵת שְְׁאֵרִית יְְרוּשָׁלִַם הַנִּשְְְׁאָרִים בָּאָרֶץ הַזֹּאת, וְְכן את הַיֹּשְְׁבִים בְְּאֶרֶץ מִצְְְרָיִם, אלו שברחו לשם מאימת נבוכדנאצר , ואולי הוגלו על ידי המצרים עם המלך, בן יאשיהו.

• וּנְְְתַתִּים לְְזַעֲוָה, זוועה, חלחלה לְְרָעָה לְְכֹל מַמְְְלְְכוֹת הָאָרֶץ, לְְחֶרְְְפָּה וּלְְְמָשָׁל, כדוגמא לצרות ואסונות לִשְְְׁנִינָה, לדיבור קשה, ללעג וְְלִקְְְלָלָה בְְּכָָל־הַמְְּקֹמוֹת אֲשֶׁר־אַדִּיחֵם שָׁם.

• וְְשִׁלַּחְְְתִּי בָם אֶת־הַחֶרֶב אֶת־הָרָעָב וְְאֶת־הַדָּבֶר, עַד־תֻּמָּם, עד שיכלו לגמרי מֵעַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר־נָתַתִּי לָהֶם וְְלַאֲבוֹתֵיהֶם. נבואה זו, הצופה את סוף ימי צדקיהו, מבחינה בין ישראל שגלו לבבל – שעתידים לשגשג ולחיות חיים טובים למדי ברוחם ובגופם, לבין האחרים – שיסבלו פעם אחר פעם.