ירמיהו-פרק-25

ביאורים

• הַדָּבָר אֲשֶׁר־הָיָה עַל, אל יִרְְְמְְיָהוּ עַל־כָָּל־עַם יְְהוּדָה בַּשָּׁנָה הָרְְבִעִית לִיהוֹיָקִים בֶּן־יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְְְ יְְהוּדָה, הִיא הַשָּׁנָה הָרִאשֹׁנִית, הראשונה לִנְְְבוּכַדְְְרֶאצַּר מֶלֶךְְְ בָּבֶל,

• אֲשֶׁר דִּבֶּר יִרְְְמְְיָהוּ הַנָּבִיא עַל־כָָּל־עַם יְְהוּדָה וְְאֶל כָָּל־יֹשְְׁבֵי יְְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר׃הקדמה אישית קצרה:

• מִן־שְְׁלֹשׁ עֶשְְְׂרֵה שָׁנָה לְְיֹאשִׁיָּהוּ בֶן־אָמוֹן מֶלֶךְְְ יְְהוּדָה וְְעַד הַיּוֹם הַזֶּה, זֶה שָׁלֹשׁ וְְעֶשְְְׂרִים שָׁנָה, הָיָה דְְבַר־ה' אֵלָי, וָאֲדַבֵּר אֲלֵיכֶם אַשְְְׁכֵּים, השכם וְְדַבֵּר וְְלֹא שְְׁמַעְְְתֶּם. כבר עשרים ושלוש שנים אני מנבא לכם, אך השפעת דברַי מזערית.

• וְְשָׁלַח ה' אֲלֵיכֶם אֶת־כָָּל־עֲבָדָיו הַנְְּבִאִים. על חלקם יש רק שברי ידיעות שהרי לא נכתבה נבואתם בספר. גם הם נשלחו הַשְְְׁכֵּם וְְשָׁלֹחַ, וְְלֹא שְְׁמַעְְְתֶּם וְְלֹא־הִטִּיתֶם אֶת־אָָזְְְנְְכֶם לִשְְְׁמֹעַ.

• לֵאמֹר: שׁוּבוּ־נָא אִישׁ מִדַּרְְְכּוֹ הָרָעָה וּמֵרֹעַ מַעַלְְלֵיכֶם – וּבכך ת שְְְׁבוּ עַל־הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַן ה' לָכֶם וְְלַאֲבוֹתֵיכֶם לְְמִן־עוֹלָם וְְעַד־עוֹלָם. תשבו בארצכם לנצח.

• וְְאַל־תֵּלְְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְְעָָבְְְדָם וּלְְְהִשְְְׁתַּחֲוֹת לָהֶם, וְְלֹא־תַכְְְעִיסוּ אוֹתִי בְְּמַעֲשֵׂה יְְדֵיכֶם, וְְלֹא אָרַע לָכֶם כתוצאה ממעשים כאלה.

• וְְלֹא־שְְׁמַעְְְתֶּם אֵלַי, נְְאֻם־ה', לְְמַעַן הַכְְְעִיסֵנִי בְְּמַעֲשֵׂה יְְדֵיכֶם – לְְרַע לָכֶם.

• לָכֵן, כֹּה אָמַר ה' צְְבָאוֹת: יַעַן אֲשֶׁר לֹא־שְְׁמַעְְְתֶּם אֶת־דְְּבָרָי –

• הִנְְנִי שֹׁלֵחַ וְְלָקַחְְְתִּי אֶת־כָָּל־מִשְְְׁפְְּחוֹת, עמֵי ה צָפוֹן, נְְאֻם־ה', וְְאֶל־נְְבוּכַדְְְרֶאצַּר מֶלֶךְְְ־בָּבֶל עַבְְְדִּי, וַהֲבִאֹתִים עַל־הָאָרֶץ הַזֹּאת וְְעַל־יֹשְְׁבֶיהָ וְְעַל כָָּל־הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה שבכל האזור סָבִיב, וְְהַחֲרַמְְְתִּים. הבבלים יבואו בצבא המורכב מכל עמי הצפון ויתקפו את האזור כולו, לא בפלישה חד-פעמית אלא תהא זו מתקפה לשם השתלטות על הארץ. גם הגויים שאתם תולים בהם תקוות יאבדו, וְְשַׂמְְְתִּים לְְשַׁמָּה, שממה והשתוממות וְְלִשְְְׁרֵקָה, תופעה ששורקים עליה מתימהון, וּלְְְחָָרְְְבוֹת עוֹלָם.

• וְְהַאֲבַדְְְתִּי מֵהֶם את כל סימני החיים האנושיים: קוֹל שָׂשׂוֹן וְְקוֹל שִׂמְְְחָה, קוֹל חָתָן וְְקוֹל כַּלָּה, קוֹל רֵחַיִם, הנשמע בכל מקום המיושב בבני אדם המכינים את מזונם, וְְאוֹר נֵר, המאיר לאנשים את הלילה. כל אלה יאבדו –

• וְְהָיְְתָה כָָּל־הָאָרֶץ הַזֹּאת לְְחָָרְְְבָּה ו לְְשַׁמָּה, וְְעָבְְדוּ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה, שבארץ ישראל וסביבותיה – עמון, מואב וכיוצא בהם, אֶת־מֶלֶךְְְ בָּבֶל שמרדו בו, במשך שִׁבְְְעִים שָׁנָה.

• וְְהָיָה כִמְְְלֹאות שִׁבְְְעִים שָׁנָה, אֶפְְְקֹד, אזכור לרעה עַל־מֶלֶךְְְ־בָּבֶל וְְעַל־הַגּוֹי הַהוּא, העם הבבלי, נְְאֻם־ה', אֶת־עֲוֹנָם וְְעַל־אֶרֶץ כַּשְְְׂדִּים, בבל, וְְשַׂמְְְתִּי אֹתוֹ – את מלך בבל על עמו וארצו לְְשִׁמְְמוֹת עוֹלָם.

• וְְהֵבֵאתִי עַל־הָאָרֶץ הַהִיא – בבל אֶת־כָָּל־דְְּבָרַי אֲשֶׁר־דִּבַּרְְְתִּי עָלֶיהָ – אֵת כָָּל־הַכָּתוּב בַּסֵּפֶר הַזֶּה אֲשֶׁר־נִבָּא יִרְְְמְְיָהוּ עַל־כָָּל־הַגּוֹיִם. בסוף ספר ירמיה מופיע קובץ נבואות על הגויים, ונכללות בו נבואות פורענות לבבל.

• כִּי עָבְְדוּ־בָם גַּם־הֵמָּה, גם הבבלים ישתעבדו תחת ידיהם של גּוֹיִם רַבִּים וּמְְְלָכִים גְְּדוֹלִים, הם מדי ופרס, וְְשִׁלַּמְְְתִּי לָהֶם כְְּפָָעֳֳלָם וּכְְְמַעֲשֵׂה יְְדֵיהֶם.

• כִּי כֹה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל אֵלַי: קַח אֶת־כּוֹס הַיַּיִן הַחֵמָה, הכעס וגם הרעל הַזֹּאת, שאותה אתה רואה, מִיָּדִי, וְְהִשְְְׁקִיתָה אוֹתוֹ, ביין התרעלה אֶת־כָָּל־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁלֵחַ אוֹתְְךָ אֲלֵיהֶם.

• וְְשָׁתוּ אותו וְְהִתְְְגֹּעֲשׁוּ וְְהִתְְְהֹלָלוּ, ישתוללו ויתרוצצו כמשוגעים, מִפְְּנֵי הַחֶרֶב אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁלֵחַ בֵּינֹתָם, בתוכם.

• וָאֶקַּח אֶת־הַכּוֹס מִיַּד ה' וָאַשְְְׁקֶה, הגשתי את כוס התרעלה, אֶת־כָָּל־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר־שְְׁלָחַנִי ה' אֲלֵיהֶם:

• אֶת־יְְרוּשָׁלִַם וְְאֶת־עָרֵי יְְהוּדָה וְְאֶת־מְְלָכֶיהָ, אֶת־שָׂרֶיהָ – לָתֵת אֹתָם לְְחָָרְְְבָּה, לְְשַׁמָּה, לִשְְְׁרֵקָה וְְלִקְְְלָלָה כַּיּוֹם הַזֶּה, כידוע לנו עכשיו, בשעה שהדברים נכתבים. או: בבירור.

• אֶת־פַּרְְְעֹה מֶלֶךְְְ־מִצְְְרַיִם וְְאֶת־עֲבָדָיו וְְאֶת־שָׂרָיו וְְאֶת־כָָּל־עַמּוֹ

• וְְאֵת כָָּל־הָעֶרֶב, כנראה עמי ערב עד המדבר וְְאֵת כָָּל־מַלְְְכֵי אֶרֶץ הָעוּץ, ממלכה צפונית, אולי ארם וכיוצא בה וְְאֵת כָָּל־מַלְְְכֵי אֶרֶץ פְְּלִשְְְׁתִּים – וְְאֶת, את אַשְְְׁקְְלוֹן וְְאֶת־עַזָּה וְְאֶת־עֶקְְְרוֹן וְְאֵת שְְׁאֵרִית אַשְְְׁדּוֹד, שבחלקה נחרבה, אולי ביד מלך מצרים.

• אֶת־אֱדוֹם וְְאֶת־מוֹאָב וְְאֶת־בְְּנֵי עַמּוֹן

• וְְאֵת כָָּל־מַלְְְכֵי צֹר וְְאֵת כָָּל־מַלְְְכֵי צִידוֹן וְְאֵת מַלְְְכֵי הָאִי אֲשֶׁר בְְּעֵבֶר הַיָּם, ייתכן שמדובר בקרתגו, שאוכלוסייתה הגיעה מצור ומצידון ונדדה אל מעבר לים. או: שם כללי לאיי הים.

• אֶת־דְְּדָן וְְאֶת־תֵּימָא וְְאֶת־בּוּז, בדרום ערב, וְְאֵת כָָּל־קְְצוּצֵי פֵאָה, עמים או שבטים שתספורת המיוחדת כללה פאות קצוצות.

• וְְאֵת כָָּל־מַלְְְכֵי עֲרָב וְְאֵת כָָּל־מַלְְְכֵי הָעֶרֶב הַשֹּׁכְְנִים בַּמִּדְְְבָּר, שבטים ששכנו במדבריות סביב ארץ ישראל.

• וְְאֵת כָָּל־מַלְְְכֵי זִמְְְרִי וְְאֵת כָָּל־מַלְְְכֵי עֵילָם וְְאֵת כָָּל־מַלְְְכֵי מָדָי. גבולות האימפריה של נבוכדנאצר התרחבו מעבר לסהרון הפורה.

• וְְאֵת כָָּל־מַלְְְכֵי הַצָּפוֹן הַקְְּרֹבִים וְְהָרְְחֹקִים אִישׁ אֶל־אָחִיו, זה אחר זה, וְְאֵת כָָּל־הַמַּמְְְלְְכוֹת הָאָרֶץ אֲשֶׁר עַל־פְְּנֵי הָאֲדָמָה, וּמֶלֶךְְְ שֵׁשַׁךְְְ, בבל יִשְְְׁתֶּה אַחֲרֵיהֶם.

• וְְאָמַרְְְתָּ אֲלֵיהֶם: כֹּה־אָמַר ה' צְְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל: שְְׁתוּ את כוס יין החמה וְְשִׁכְְְרוּ וּקְְְיוּ וְְנִפְְְלוּ, תקיאו ותפלו וְְלֹא תָקוּמוּ, מִפְְּנֵי הַחֶרֶב אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁלֵחַ בֵּינֵיכֶם.

• וְְהָיָה כִּי יְְמָאֲנוּ לָקַחַת־הַכּוֹס מִיָּדְְךָ כדי לִשְְְׁתּוֹת – וְְאָמַרְְְתָּ אֲלֵיהֶם: כֹּה אָמַר ה' צְְבָאוֹת: שָׁתוֹ תִשְְְׁתּוּ על כורחכם,

• כִּי הִנֵּה אפילו בָעִיר אֲשֶׁר־נִקְְְרָא שְְׁמִי עָלֶיהָ, ירושלים, אָנֹכִי מֵחֵל, מתחיל לְְהָרַע – וְְאַתֶּם הִנָּקֵה תִנָּקוּ?! האם אתם תצאו חפים?! לֹא תִנָּקוּ, כִּי חֶרֶב אֲנִי קֹרֵא עַל־כָָּל־יֹשְְׁבֵי הָאָרֶץ. נְְאֻם ה' צְְבָאוֹת.

• וְְאַתָּה, ירמיהו, תִּנָּבֵא אֲלֵיהֶם אֵת כָָּל־הַדְְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְְאָמַרְְְתָּ אֲלֵיהֶם: ה' מִמָּרוֹם יִשְְְׁאָג, וּמִמְְּעוֹן קָָדְְְשׁוֹ, ממקומו, ממקור הקודש יִתֵּן קוֹלוֹ. שָׁאֹג יִשְְְׁאַג שאגות גדולות שוב ושוב עַל־נָוֵהוּ שנחרב. בקריאות הֵידָד כּקולות העידוד ההדדיות של דֹרְְכִים, דורכי הענבים, כך ה' יַעֲנֶה, יקרא בקול אֶל, על כָָּל־יֹשְְׁבֵי הָאָרֶץ.

• בָּא שָׁאוֹן, רעש מלחמה עַד־קְְצֵה הָאָרֶץ, כִּי רִיב לַה' בַּגּוֹיִם, נִשְְְׁפָּט הוּא לְְכָָל־בָּשָׂר, מתדיין עמם, ואת הָרְְשָׁעִים נְְתָנָם לַחֶרֶב. נְְאֻם־ה'.

• כֹּה אָמַר ה' צְְבָאוֹת: הִנֵּה רָעָה יֹצֵאת מִגּוֹי אֶל־גּוֹי, מלחמה כוללת, וְְסַעַר גָּדוֹל יֵעוֹר, יתגבר מִיַּרְְְכְְּתֵי, מקצה אָרֶץ.

• וְְהָיוּ חַלְְלֵי ה' בַּיּוֹם הַהוּא מִקְְְצֵה הָאָרֶץ וְְעַד־קְְצֵה הָאָרֶץ כה רבים עד ש לֹא יִסָּפְְדוּ וְְלֹא יֵאָסְְפוּ וְְלֹא יִקָּבֵרוּ. לְְדֹמֶן, לזבל עַל־פְְּנֵי הָאֲדָמָה יִהְְְיוּ. לא יהיה מי שידאג לגוויות המוטלות על פני האדמה, והן יירקבו.

• הֵילִילוּ, יללו, הָרֹעִים, מנהיגי העמים, וְְזַעֲקוּ, וְְהִתְְְפַּלְְּשׁוּ בעפר, אַדִּירֵי, מנהיגי הַצֹּאן, כִּי־מָלְְאוּ יְְמֵיכֶם, הגיע זמנכם לִטְְְבוֹחַ, וּתְְְפוֹצוֹתִיכֶם, אתם תתפזרו וּנְְְפַלְְְתֶּם כִּכְְְלִי חֶמְְְדָּה, ככלי יקר ועדין, שבנפלו הוא מתנפץ לרסיסים ללא תקנה, וצער שבירתו מרובה.

• וְְאָבַד מָנוֹס, בריחה, מפלט מִן־הָרֹעִים, וּפְְְלֵיטָה תאבד מֵאַדִּירֵי הַצֹּאן.

• קוֹל צַעֲקַת הָרֹעִים נשמע וִילְְלַת אַדִּירֵי הַצֹּאן, כִּי־שֹׁדֵד ה' אֶת־מַרְְְעִיתָם, צאנם.

• וְְנָדַמּוּ, ישתתקו, או: יחרבו נְְאוֹת הַשָּׁלוֹם, המקומות השלווים מִפְְּנֵי חֲרוֹן אַף־ה'.

• נבוכדנאצר, שעלה עכשיו למלוכה, עָזַב, יצא כַּכְְּפִיר, כמו אריה צעיר, מ סֻכּוֹ, מקום משכנו בסבך העצים. ראוי לרועים שייללו על כך כִּי־הָיְְתָה אַרְְְצָם לְְשַׁמָּה, לשממה מִפְְּנֵי חֲרוֹן הַיּוֹנָה, החרב המצערת, הגורמת ייסורים וכאב, וּמִפְְּנֵי חֲרוֹן אַפּוֹ של ה '.