ירמיהו-פרק-27

ביאורים

  • בְְּרֵאשִׁית מַמְְְלֶכֶת יְְהוֹיָקִם בֶּן־יֹאושִׁיָּהוּ מֶלֶךְְְ יְְהוּדָה הָיָה הַדָּבָר הַזֶּה אֶל־יִרְְְמְְיָה, ירמיהו מֵאֵת ה' לֵאמֹר.

  • כֹּה־אָמַר ה' אֵלַי: עֲשֵׂה לְְךָ מוֹסֵרוֹת, רצועות וּמֹטוֹת, קורות העול, וּנְְְתַתָּם, שים מוטה אחת עם מוסרותיה עַל־צַוָּארֶךָ כמו שנותנים על צווארה של בהמה עובדת.

  • וְְשִׁלַּחְְְתָּם — את המוסרות והמוטות הנוספות אֶל־מֶלֶךְְְ אֱדוֹם וְְאֶל־מֶלֶךְְְ מוֹאָב וְְאֶל־מֶלֶךְְְ בְְּנֵי עַמּוֹן וְְאֶל־מֶלֶךְְְ צֹר וְְאֶל־מֶלֶךְְְ צִידוֹן בְְּיַד מַלְְְאָכִים, שליחים הַבָּאִים מהממלכות הללו ל ירוּשָׁלִַם אֶל־צִדְְְקִיָּהוּ מֶלֶךְְְ יְְהוּדָה. כאן נראה שהדבר אירע בימי צדקיהו, אף על פי שהנבואה נאמרה לירמיהו עוד בראשית ממלכת יהויקים. ייתכן שהמוטות היו אצל ירמיהו או על צוואריו זמן ממושך עד ששלח אותן אל המלכים.

  • וְְצִוִּיתָ אֹתָם להעביר מסר אֶל־אֲדֹנֵיהֶם, לֵאמֹר: כֹּה־אָמַר ה' צְְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל: כֹּה תֹאמְְרוּ אֶל־אֲדֹנֵיכֶם:

  • אָנֹכִי עָשִׂיתִי אֶת־הָאָרֶץ, אֶת־הָאָדָם וְְאֶת־הַבְְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל־פְְּנֵי הָאָרֶץ בְְּכֹחִי הַגָּדוֹל וּבִזְְְרוֹעִי הַנְְּטוּיָה. אני הוא בורא העולם והמושל בו, וּנְְְתַתִּיהָ — את הארץ לַאֲשֶׁר יָשַׁר בְְּעֵינָי, למי שמצאתי לנכון.

  • וְְעַתָּה אָנֹכִי נָתַתִּי אֶת־כָָּל־הָאֲרָצוֹת הָאֵלֶּה בְְּיַד נְְבוּכַדְְְנֶאצַּר מֶלֶךְְְ־בָּבֶל עַבְְְדִּי. וְְגַם אֶת־חַיַּת הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לוֹ לְְעָָבְְְדוֹ. הכול נתונים למרותו.

  • וְְעָבְְדוּ אֹתוֹ כָָּל־הַגּוֹיִם וְְאֶת־בְְּנוֹ וְְאֶת־בֶּן־בְְּנוֹ עַד בֹּא־עֵת קץ אַרְְְצוֹ גַּם־הוּא. ירמיהו מנבא לבבל שלושה דורות של גדולה ושלטון, ולאחריהם גם מלכות בבל תיפול, וְְעָבְְדוּ בוֹ, יעבידו אותו גּוֹיִם רַבִּים וּמְְְלָכִים גְְּדֹלִים.

  • וְְהָיָה הַגּוֹי וְְהַמַּמְְְלָכָה אֲשֶׁר לֹא־יַעַבְְְדוּ אֹתוֹ — אֶת־נְְבוּכַדְְְנֶאצַּר מֶלֶךְְְ־בָּבֶל וְְאֵת אֲשֶׁר לֹא־יִתֵּן אֶת־צַוָּארוֹ בְְּעֹל מֶלֶךְְְ בָּבֶל — בַּחֶרֶב וּבָרָעָב וּבַדֶּבֶר אֶפְְְקֹד עַל־הַגּוֹי הַהוּא, נְְאֻם־ה', עַד־תֻּמִּי, כלותי אֹתָם בְְּיָדוֹ. נבוכדנאצר מקבל את הכוח, את המינוי ואת הסיוע מאת ה'.

  • וְְאַתֶּם אַל־תִּשְְְׁמְְעוּ אֶל־נְְבִיאֵיכֶם. גם לעמים האחרים היו מעין נביאים. וְְאֶל־קֹסְְמֵיכֶם וְְאֶל חֲלֹמֹתֵיכֶם, היו בהם בעלי חלומות שצפו את העתיד, וְְאֶל־עֹנְְנֵיכֶם, מגלי עתידות על פי עונות, המתייחסים לזמנים המסוגלים לפעולות ולהתרחשויות, וְְאֶל־כַּשָּׁפֵיכֶם המראים מעשי להטים בנוגע להצלחות או לכישלונות אפשריים. אֲשֶׁר־הֵם כולם אֹמְְרִים אֲלֵיכֶם לֵאמֹר: לֹא תַעַבְְְדוּ אֶת־מֶלֶךְְְ בָּבֶל,

  • כִּי שֶׁקֶר הֵם נִבְְּאִים לָכֶם, לְְמַעַן הַרְְְחִיק אֶתְְְכֶם מֵעַל אַדְְְמַתְְְכֶם, וְְהִדַּחְְְתִּי אֶתְְְכֶם וַאֲבַדְְְתֶּם. התכלית שמעשיהם של הקוסמים מקדמים אינה תואמת את כוונתם המודעת. הם אינם אלא משרתים ביד ה', הרוצה שכל מי שישמע בקולם יאבד.

  • וְְאילו הַגּוֹי אֲשֶׁר יָבִיא אֶת־צַוָּארוֹ בְְּעֹל מֶלֶךְְְ־בָּבֶל וַעֲבָדוֹ — וְְהִנַּחְְְתִּיו עַל־אַדְְְמָתוֹ, נְְאֻם־ה', וַעֲבָדָהּ וְְיָשַׁב בָּהּ.

  • וְְאֶל־צִדְְְקִיָּה מֶלֶךְְְ־יְְהוּדָה דִּבַּרְְְתִּי כְְּכָָל־הַדְְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר: הָבִיאוּ אֶת־צַוְְּארֵיכֶם בְְּעֹל מֶלֶךְְְ בָּבֶל וְְעִבְְְדוּ אֹתוֹ וְְעַמּוֹ, ואז ת חְְְיוּ.

  • לָמָּה תָמוּתוּ אַתָּה וְְעַמֶּךָ בַּחֶרֶב, בָּרָעָב וּבַדָּבֶר, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל, על הַגּוֹי אֲשֶׁר לֹא־יַעֲבֹד אֶת־מֶלֶךְְְ בָּבֶל?!

  • וְְאַל־תִּשְְְׁמְְעוּ אֶל־דִּבְְְרֵי הַנְְּבִאִים הָאֹמְְרִים אֲלֵיכֶם לֵאמֹר: לֹא תַעַבְְְדוּ אֶת־מֶלֶךְְְ בָּבֶל, כִּי שֶׁקֶר הֵם נִבְְּאִים לָכֶם.

  • כִּי לֹא שְְׁלַחְְְתִּים, נְְאֻם־ה', וְְהֵם נִבְְּאִים בִּשְְְׁמִי לַשָּׁקֶר, לְְמַעַן הַדִּיחִי, אסלק אֶתְְְכֶם, וַאֲבַדְְְתֶּם אַתֶּם וְְהַנְְּבִאִים הַנִּבְְּאִים לָכֶם.

  • וְְאֶל־הַכֹּהֲנִים וְְאֶל־כָָּל־הָעָם הַזֶּה דִּבַּרְְְתִּי לֵאמֹר: כֹּה אָמַר ה': אַל־תִּשְְְׁמְְעוּ אֶל־דִּבְְְרֵי נְְבִיאֵיכֶם הַנִּבְְּאִים לָכֶם לֵאמֹר: הִנֵּה כְְלֵי בֵית־ה' שנבוכדנאצר לקח בגלות הראשונה, כשפלש לארץ בתחילת ימי צדקיהו, מוּשָׁבִים מִבָּבֶלָה עַתָּה מְְהֵרָה, כִּי שֶׁקֶר הֵמָּה נִבְְּאִים לָכֶם.

  • אַל־תִּשְְְׁמְְעוּ אֲלֵיהֶם. עִבְְְדוּ אֶת־מֶלֶךְְְ בָּבֶל וִחְְְיוּ — לָמָּה תִהְְְיֶה הָעִיר הַזֹּאת חָָרְְְבָּה?!

  • וְְאדרבא, אִם אכן נְְבִאִים הֵם וְְאִם־יֵשׁ דְְּבַר־ה' אִתָּם — יִפְְְגְְּעוּ, יתחננו נָא בַּה' צְְבָאוֹת ויבקשו ממנו לְְבִלְְְתִּי־בֹאוּ, שלא יבואו הַכֵּלִים הַנּוֹתָרִים בְְּבֵית־ה' וּב בֵית מֶלֶךְְְ יְְהוּדָה וּבִירוּשָׁלִַם בָּבֶלָה. הרי לנביא אמור להיות קשר מיוחד עם ה', אם כן ראוי שיפנו אליו בבקשה שלפחות הכלים שנשארו במקדש ובירושלים לא יילקחו גם הם.

  • כִּי כֹה אָמַר ה' צְְבָאוֹת אֶל־הָעַמֻּדִים, על עמודי הנחושת העצומים שהיו במקדש, וְְעַל־הַיָּם, מקווה המים שעשה שלמה, וְְעַל־הַמְְּכֹנוֹת, שעליהן עמדו הכיורות , אף הן מנחושת, וְְעַל יֶתֶר הַכֵּלִים הַנּוֹתָרִים בָּעִיר הַזֹּאת,

  • אֲשֶׁר לֹא־לְְקָחָם נְְבוּכַדְְְנֶאצַּר מֶלֶךְְְ בָּבֶל בַּגְְְלוֹתוֹ, כשהגלה אֶת־יְְכָָנְְְיָה בֶן־יְְהוֹיָקִים מֶלֶךְְְ־יְְהוּדָה מִירוּשָׁלִַם בָּבֶלָה וְְאֵת כָָּל־חֹרֵי, חשובי יְְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם. אז הגלה נבוכדנאצר חלק גדול מהאליטה של ירושלים, ומן המקדש לקח את כלי הזהב. הפריטים שנשארו במקדש היו עשויים נחושת, ואף שהיו בעלי ערך הוא לא מיהר לקחת גם אותם.

  • כִּי כֹה אָמַר ה' צְְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל עַל אותם הַכֵּלִים הַנּוֹתָרִים בתוך בֵּית ה' וּב בֵית מֶלֶךְְְ־יְְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם׃

  • בָּבֶלָה יוּבָאוּ גם הם וְְשָׁמָּה יִהְְְיוּ עַד יוֹם פָָּקְְְדִי אֹתָם, נְְאֻם־ה', וְְהַעֲלִיתִים וַהֲשִׁיבֹתִים אֶל־הַמָּקוֹם הַזֶּה. לא רק שהכלים שכבר נלקחו לא יחזרו בזמן הקרוב, אלא גם הכלים שנשארו יילקחו לבבל.

פסוקים

  1. בראשית ממלכת יהויקם בן־יאושיהו מלך יהודה היה הדבר הזה אל־ירמיה מאת יהוה לאמר
  2. כה־אמר יהוה אלי עשה לך מוסרות ומטות ונתתם על־צוארך
  3. ושלחתם אל־מלך אדום ואל־מלך מואב ואל־מלך בני עמון ואל־מלך צר ואל־מלך צידון ביד מלאכים הבאים ירושלם אל־צדקיהו מלך יהודה
  4. וצוית אתם אל־אדניהם לאמר כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישראל כה תאמרו אל־אדניכם
  5. אנכי עשיתי את־הארץ את־האדם ואת־הבהמה אשר על־פני הארץ בכחי הגדול ובזרועי הנטויה ונתתיה לאשר ישר בעיני
  6. ועתה אנכי נתתי את־כל־הארצות האלה ביד נבוכדנאצר מלך־בבל עבדי וגם את־חית השדה נתתי לו לעבדו
  7. ועבדו אתו כל־הגוים ואת־בנו ואת־בן־בנו עד בא־עת ארצו גם־הוא ועבדו בו גוים רבים ומלכים גדלים
  8. והיה הגוי והממלכה אשר לא־יעבדו אתו את־נבוכדנאצר מלך־בבל ואת אשר לא־יתן את־צוארו בעל מלך בבל בחרב וברעב ובדבר אפקד על־הגוי ההוא נאם־יהוה עד־תמי אתם בידו
  9. ואתם אל־תשמעו אל־נביאיכם ואל־קסמיכם ואל חלמתיכם ואל־ענניכם ואל־כשפיכם אשר־הם אמרים אליכם לאמר לא תעבדו את־מלך בבל
  10. כי שקר הם נבאים לכם למען הרחיק אתכם מעל אדמתכם והדחתי אתכם ואבדתם
  11. והגוי אשר יביא את־צוארו בעל מלך־בבל ועבדו והנחתיו על־אדמתו נאם־יהוה ועבדה וישב בה
  12. ואל־צדקיה מלך־יהודה דברתי ככל־הדברים האלה לאמר הביאו את־צואריכם בעל מלך־בבל ועבדו אתו ועמו וחיו
  13. למה תמותו אתה ועמך בחרב ברעב ובדבר כאשר דבר יהוה אל־הגוי אשר לא־יעבד את־מלך בבל
  14. ואל־תשמעו אל־דברי הנבאים האמרים אליכם לאמר לא תעבדו את־מלך בבל כי שקר הם נבאים לכם
  15. כי לא שלחתים נאם־יהוה והם נבאים בשמי לשקר למען הדיחי אתכם ואבדתם אתם והנבאים הנבאים לכם
  16. ואל־הכהנים ואל־כל־העם הזה דברתי לאמר כה אמר יהוה אל־תשמעו אל־דברי נביאיכם הנבאים לכם לאמר הנה כלי בית־יהוה מושבים מבבלה עתה מהרה כי שקר המה נבאים לכם
  17. אל־תשמעו אליהם עבדו את־מלך־בבל וחיו למה תהיה העיר הזאת חרבה
  18. ואם־נבאים הם ואם־יש דבר־יהוה אתם יפגעו־נא ביהוה צבאות לבלתי־באו הכלים הנותרים בבית־יהוה ובית מלך יהודה ובירושלם בבלה
  19. כי כה אמר יהוה צבאות אל־העמדים ועל־הים ועל־המכנות ועל יתר הכלים הנותרים בעיר הזאת
  20. אשר לא־לקחם נבוכדנאצר מלך בבל בגלותו את־יכוניה בן־יהויקים מלך־יהודה מירושלם בבלה ואת כל־חרי יהודה וירושלם
  21. כי כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל על־הכלים הנותרים בית יהוה ובית מלך־יהודה וירושלם
  22. בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי אתם נאם־יהוה והעליתים והשיבתים אל־המקום הזה

פסוקים מנוקד

  1. בְּרֵאשִׁית מַמְלֶכֶת יְהוֹיָקִם בֶּן־יֹאושִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה הָיָה הַדָּבָר הַזֶּה אֶל־יִרְמְיָה מֵאֵת יְהוָה לֵאמֹר׃
  2. כֹּה־אָמַר יְהוָה אֵלַי עֲשֵׂה לְךָ מוֹסֵרוֹת וּמֹטוֹת וּנְתַתָּם עַל־צַוָּארֶךָ׃
  3. וְשִׁלַּחְתָּם אֶל־מֶלֶךְ אֱדוֹם וְאֶל־מֶלֶךְ מוֹאָב וְאֶל־מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן וְאֶל־מֶלֶךְ צֹר וְאֶל־מֶלֶךְ צִידוֹן בְּיַד מַלְאָכִים הַבָּאִים יְרוּשָׁלִַם אֶל־צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה׃
  4. וְצִוִּיתָ אֹתָם אֶל־אֲדֹנֵיהֶם לֵאמֹר כֹּה־אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כֹּה תֹאמְרוּ אֶל־אֲדֹנֵיכֶם׃
  5. אָנֹכִי עָשִׂיתִי אֶת־הָאָרֶץ אֶת־הָאָדָם וְאֶת־הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי הָאָרֶץ בְּכֹחִי הַגָּדוֹל וּבִזְרוֹעִי הַנְּטוּיָה וּנְתַתִּיהָ לַאֲשֶׁר יָשַׁר בְּעֵינָי׃
  6. וְעַתָּה אָנֹכִי נָתַתִּי אֶת־כָּל־הָאֲרָצוֹת הָאֵלֶּה בְּיַד נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל עַבְדִּי וְגַם אֶת־חַיַּת הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לוֹ לְעָבְדוֹ׃
  7. וְעָבְדוּ אֹתוֹ כָּל־הַגּוֹיִם וְאֶת־בְּנוֹ וְאֶת־בֶּן־בְּנוֹ עַד בֹּא־עֵת אַרְצוֹ גַּם־הוּא וְעָבְדוּ בוֹ גּוֹיִם רַבִּים וּמְלָכִים גְּדֹלִים׃
  8. וְהָיָה הַגּוֹי וְהַמַּמְלָכָה אֲשֶׁר לֹא־יַעַבְדוּ אֹתוֹ אֶת־נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל וְאֵת אֲשֶׁר לֹא־יִתֵּן אֶת־צַוָּארוֹ בְּעֹל מֶלֶךְ בָּבֶל בַּחֶרֶב וּבָרָעָב וּבַדֶּבֶר אֶפְקֹד עַל־הַגּוֹי הַהוּא נְאֻם־יְהוָה עַד־תֻּמִּי אֹתָם בְּיָדוֹ׃
  9. וְאַתֶּם אַל־תִּשְׁמְעוּ אֶל־נְבִיאֵיכֶם וְאֶל־קֹסְמֵיכֶם וְאֶל חֲלֹמֹתֵיכֶם וְאֶל־עֹנְנֵיכֶם וְאֶל־כַּשָּׁפֵיכֶם אֲשֶׁר־הֵם אֹמְרִים אֲלֵיכֶם לֵאמֹר לֹא תַעַבְדוּ אֶת־מֶלֶךְ בָּבֶל׃
  10. כִּי שֶׁקֶר הֵם נִבְּאִים לָכֶם לְמַעַן הַרְחִיק אֶתְכֶם מֵעַל אַדְמַתְכֶם וְהִדַּחְתִּי אֶתְכֶם וַאֲבַדְתֶּם׃
  11. וְהַגּוֹי אֲשֶׁר יָבִיא אֶת־צַוָּארוֹ בְּעֹל מֶלֶךְ־בָּבֶל וַעֲבָדוֹ וְהִנַּחְתִּיו עַל־אַדְמָתוֹ נְאֻם־יְהוָה וַעֲבָדָהּ וְיָשַׁב בָּהּ׃
  12. וְאֶל־צִדְקִיָּה מֶלֶךְ־יְהוּדָה דִּבַּרְתִּי כְּכָל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר הָבִיאוּ אֶת־צַוְּארֵיכֶם בְּעֹל מֶלֶךְ־בָּבֶל וְעִבְדוּ אֹתוֹ וְעַמּוֹ וִחְיוּ׃
  13. לָמָּה תָמוּתוּ אַתָּה וְעַמֶּךָ בַּחֶרֶב בָּרָעָב וּבַדָּבֶר כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֶל־הַגּוֹי אֲשֶׁר לֹא־יַעֲבֹד אֶת־מֶלֶךְ בָּבֶל׃
  14. וְאַל־תִּשְׁמְעוּ אֶל־דִּבְרֵי הַנְּבִאִים הָאֹמְרִים אֲלֵיכֶם לֵאמֹר לֹא תַעַבְדוּ אֶת־מֶלֶךְ בָּבֶל כִּי שֶׁקֶר הֵם נִבְּאִים לָכֶם׃
  15. כִּי לֹא שְׁלַחְתִּים נְאֻם־יְהוָה וְהֵם נִבְּאִים בִּשְׁמִי לַשָּׁקֶר לְמַעַן הַדִּיחִי אֶתְכֶם וַאֲבַדְתֶּם אַתֶּם וְהַנְּבִאִים הַנִּבְּאִים לָכֶם׃
  16. וְאֶל־הַכֹּהֲנִים וְאֶל־כָּל־הָעָם הַזֶּה דִּבַּרְתִּי לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְהוָה אַל־תִּשְׁמְעוּ אֶל־דִּבְרֵי נְבִיאֵיכֶם הַנִּבְּאִים לָכֶם לֵאמֹר הִנֵּה כְלֵי בֵית־יְהוָה מוּשָׁבִים מִבָּבֶלָה עַתָּה מְהֵרָה כִּי שֶׁקֶר הֵמָּה נִבְּאִים לָכֶם׃
  17. אַל־תִּשְׁמְעוּ אֲלֵיהֶם עִבְדוּ אֶת־מֶלֶךְ־בָּבֶל וִחְיוּ לָמָּה תִהְיֶה הָעִיר הַזֹּאת חָרְבָּה׃
  18. וְאִם־נְבִאִים הֵם וְאִם־יֵשׁ דְּבַר־יְהוָה אִתָּם יִפְגְּעוּ־נָא בַּיהוָה צְבָאוֹת לְבִלְתִּי־בֹאוּ הַכֵּלִים הַנּוֹתָרִים בְּבֵית־יְהוָה וּבֵית מֶלֶךְ יְהוּדָה וּבִירוּשָׁלִַם בָּבֶלָה׃
  19. כִּי כֹה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֶל־הָעַמֻּדִים וְעַל־הַיָּם וְעַל־הַמְּכֹנוֹת וְעַל יֶתֶר הַכֵּלִים הַנּוֹתָרִים בָּעִיר הַזֹּאת׃
  20. אֲשֶׁר לֹא־לְקָחָם נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל בַּגְלוֹתוֹ אֶת־יְכָונְיָה בֶן־יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ־יְהוּדָה מִירוּשָׁלִַם בָּבֶלָה וְאֵת כָּל־חֹרֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם׃
  21. כִּי כֹה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עַל־הַכֵּלִים הַנּוֹתָרִים בֵּית יְהוָה וּבֵית מֶלֶךְ־יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם׃
  22. בָּבֶלָה יוּבָאוּ וְשָׁמָּה יִהְיוּ עַד יוֹם פָּקְדִי אֹתָם נְאֻם־יְהוָה וְהַעֲלִיתִים וַהֲשִׁיבֹתִים אֶל־הַמָּקוֹם הַזֶּה׃

מקומות

  • ירושלים

    ליבם סולגק. בראיט ולחת צורק מונחף, בגורמי מגמש. תרבנך וסתעד לכנו סתשם השמה – לתכי מורגם בורק? לתיג ישבעס.

  • צור

    עיר ממלכה כנענית.
    על חוף הים התיכון מצפון לארץ ישראל.

  • צידון

    עיר נמל מצפון לצור

  • אדום

    ארץ אדום היא מקום מושבה של ממלכת אדום.
    גבולותיה: מצפון: נחל זרד. ממערב: נחל הערבה. מדרום: מערכת מבצרים לאורך הקצה הדרומי של המישור. ממזרח: המדבר.

  • בבל

    ממלכה המכונה על-שם עיר הבירה שלה.
    משתרעת בדרום מסופוטמיה, עם גישה לדרכי הים שבמפרץ הפרסי.