ירמיהו-פרק-27

ביאורים

• בְְּרֵאשִׁית מַמְְְלֶכֶת יְְהוֹיָקִם בֶּן־יֹאושִׁיָּהוּ מֶלֶךְְְ יְְהוּדָה הָיָה הַדָּבָר הַזֶּה אֶל־יִרְְְמְְיָה, ירמיהו מֵאֵת ה' לֵאמֹר.

• כֹּה־אָמַר ה' אֵלַי: עֲשֵׂה לְְךָ מוֹסֵרוֹת, רצועות וּמֹטוֹת, קורות העול, וּנְְְתַתָּם, שים מוטה אחת עם מוסרותיה עַל־צַוָּארֶךָ כמו שנותנים על צווארה של בהמה עובדת.

• וְְשִׁלַּחְְְתָּם — את המוסרות והמוטות הנוספות אֶל־מֶלֶךְְְ אֱדוֹם וְְאֶל־מֶלֶךְְְ מוֹאָב וְְאֶל־מֶלֶךְְְ בְְּנֵי עַמּוֹן וְְאֶל־מֶלֶךְְְ צֹר וְְאֶל־מֶלֶךְְְ צִידוֹן בְְּיַד מַלְְְאָכִים, שליחים הַבָּאִים מהממלכות הללו ל ירוּשָׁלִַם אֶל־צִדְְְקִיָּהוּ מֶלֶךְְְ יְְהוּדָה. כאן נראה שהדבר אירע בימי צדקיהו, אף על פי שהנבואה נאמרה לירמיהו עוד בראשית ממלכת יהויקים. ייתכן שהמוטות היו אצל ירמיהו או על צוואריו זמן ממושך עד ששלח אותן אל המלכים.

• וְְצִוִּיתָ אֹתָם להעביר מסר אֶל־אֲדֹנֵיהֶם, לֵאמֹר: כֹּה־אָמַר ה' צְְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל: כֹּה תֹאמְְרוּ אֶל־אֲדֹנֵיכֶם:

• אָנֹכִי עָשִׂיתִי אֶת־הָאָרֶץ, אֶת־הָאָדָם וְְאֶת־הַבְְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל־פְְּנֵי הָאָרֶץ בְְּכֹחִי הַגָּדוֹל וּבִזְְְרוֹעִי הַנְְּטוּיָה. אני הוא בורא העולם והמושל בו, וּנְְְתַתִּיהָ — את הארץ לַאֲשֶׁר יָשַׁר בְְּעֵינָי, למי שמצאתי לנכון.

• וְְעַתָּה אָנֹכִי נָתַתִּי אֶת־כָָּל־הָאֲרָצוֹת הָאֵלֶּה בְְּיַד נְְבוּכַדְְְנֶאצַּר מֶלֶךְְְ־בָּבֶל עַבְְְדִּי. וְְגַם אֶת־חַיַּת הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לוֹ לְְעָָבְְְדוֹ. הכול נתונים למרותו.

• וְְעָבְְדוּ אֹתוֹ כָָּל־הַגּוֹיִם וְְאֶת־בְְּנוֹ וְְאֶת־בֶּן־בְְּנוֹ עַד בֹּא־עֵת קץ אַרְְְצוֹ גַּם־הוּא. ירמיהו מנבא לבבל שלושה דורות של גדולה ושלטון, ולאחריהם גם מלכות בבל תיפול, וְְעָבְְדוּ בוֹ, יעבידו אותו גּוֹיִם רַבִּים וּמְְְלָכִים גְְּדֹלִים.

• וְְהָיָה הַגּוֹי וְְהַמַּמְְְלָכָה אֲשֶׁר לֹא־יַעַבְְְדוּ אֹתוֹ — אֶת־נְְבוּכַדְְְנֶאצַּר מֶלֶךְְְ־בָּבֶל — וְְאֵת אֲשֶׁר לֹא־יִתֵּן אֶת־צַוָּארוֹ בְְּעֹל מֶלֶךְְְ בָּבֶל — בַּחֶרֶב וּבָרָעָב וּבַדֶּבֶר אֶפְְְקֹד עַל־הַגּוֹי הַהוּא, נְְאֻם־ה', עַד־תֻּמִּי, כלותי אֹתָם בְְּיָדוֹ. נבוכדנאצר מקבל את הכוח, את המינוי ואת הסיוע מאת ה'.

• וְְאַתֶּם אַל־תִּשְְְׁמְְעוּ אֶל־נְְבִיאֵיכֶם. גם לעמים האחרים היו מעין נביאים. וְְאֶל־קֹסְְמֵיכֶם וְְאֶל חֲלֹמֹתֵיכֶם, היו בהם בעלי חלומות שצפו את העתיד, וְְאֶל־עֹנְְנֵיכֶם, מגלי עתידות על פי עונות, המתייחסים לזמנים המסוגלים לפעולות ולהתרחשויות, וְְאֶל־כַּשָּׁפֵיכֶם המראים מעשי להטים בנוגע להצלחות או לכישלונות אפשריים. אֲשֶׁר־הֵם כולם אֹמְְרִים אֲלֵיכֶם לֵאמֹר: לֹא תַעַבְְְדוּ אֶת־מֶלֶךְְְ בָּבֶל,

• כִּי שֶׁקֶר הֵם נִבְְּאִים לָכֶם, לְְמַעַן הַרְְְחִיק אֶתְְְכֶם מֵעַל אַדְְְמַתְְְכֶם, וְְהִדַּחְְְתִּי אֶתְְְכֶם וַאֲבַדְְְתֶּם. התכלית שמעשיהם של הקוסמים מקדמים אינה תואמת את כוונתם המודעת. הם אינם אלא משרתים ביד ה', הרוצה שכל מי שישמע בקולם יאבד.

• וְְאילו הַגּוֹי אֲשֶׁר יָבִיא אֶת־צַוָּארוֹ בְְּעֹל מֶלֶךְְְ־בָּבֶל וַעֲבָדוֹ — וְְהִנַּחְְְתִּיו עַל־אַדְְְמָתוֹ, נְְאֻם־ה', וַעֲבָדָהּ וְְיָשַׁב בָּהּ.

• וְְאֶל־צִדְְְקִיָּה מֶלֶךְְְ־יְְהוּדָה דִּבַּרְְְתִּי כְְּכָָל־הַדְְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר: הָבִיאוּ אֶת־צַוְְּארֵיכֶם בְְּעֹל מֶלֶךְְְ בָּבֶל וְְעִבְְְדוּ אֹתוֹ וְְעַמּוֹ, ואז ת חְְְיוּ.

• לָמָּה תָמוּתוּ אַתָּה וְְעַמֶּךָ בַּחֶרֶב, בָּרָעָב וּבַדָּבֶר, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל, על הַגּוֹי אֲשֶׁר לֹא־יַעֲבֹד אֶת־מֶלֶךְְְ בָּבֶל?!

• וְְאַל־תִּשְְְׁמְְעוּ אֶל־דִּבְְְרֵי הַנְְּבִאִים הָאֹמְְרִים אֲלֵיכֶם לֵאמֹר: לֹא תַעַבְְְדוּ אֶת־מֶלֶךְְְ בָּבֶל, כִּי שֶׁקֶר הֵם נִבְְּאִים לָכֶם.

• כִּי לֹא שְְׁלַחְְְתִּים, נְְאֻם־ה', וְְהֵם נִבְְּאִים בִּשְְְׁמִי לַשָּׁקֶר, לְְמַעַן הַדִּיחִי, אסלק אֶתְְְכֶם, וַאֲבַדְְְתֶּם אַתֶּם וְְהַנְְּבִאִים הַנִּבְְּאִים לָכֶם.

• וְְאֶל־הַכֹּהֲנִים וְְאֶל־כָָּל־הָעָם הַזֶּה דִּבַּרְְְתִּי לֵאמֹר: כֹּה אָמַר ה': אַל־תִּשְְְׁמְְעוּ אֶל־דִּבְְְרֵי נְְבִיאֵיכֶם הַנִּבְְּאִים לָכֶם לֵאמֹר: הִנֵּה כְְלֵי בֵית־ה' שנבוכדנאצר לקח בגלות הראשונה, כשפלש לארץ בתחילת ימי צדקיהו, מוּשָׁבִים מִבָּבֶלָה עַתָּה מְְהֵרָה, כִּי שֶׁקֶר הֵמָּה נִבְְּאִים לָכֶם.

• אַל־תִּשְְְׁמְְעוּ אֲלֵיהֶם. עִבְְְדוּ אֶת־מֶלֶךְְְ בָּבֶל וִחְְְיוּ — לָמָּה תִהְְְיֶה הָעִיר הַזֹּאת חָָרְְְבָּה?!

• וְְאדרבא, אִם אכן נְְבִאִים הֵם וְְאִם־יֵשׁ דְְּבַר־ה' אִתָּם — יִפְְְגְְּעוּ, יתחננו נָא בַּה' צְְבָאוֹת ויבקשו ממנו לְְבִלְְְתִּי־בֹאוּ, שלא יבואו הַכֵּלִים הַנּוֹתָרִים בְְּבֵית־ה' וּב בֵית מֶלֶךְְְ יְְהוּדָה וּבִירוּשָׁלִַם בָּבֶלָה. הרי לנביא אמור להיות קשר מיוחד עם ה', אם כן ראוי שיפנו אליו בבקשה שלפחות הכלים שנשארו במקדש ובירושלים לא יילקחו גם הם.

• כִּי כֹה אָמַר ה' צְְבָאוֹת אֶל־הָעַמֻּדִים, על עמודי הנחושת העצומים שהיו במקדש, וְְעַל־הַיָּם, מקווה המים שעשה שלמה, וְְעַל־הַמְְּכֹנוֹת, שעליהן עמדו הכיורות , אף הן מנחושת, וְְעַל יֶתֶר הַכֵּלִים הַנּוֹתָרִים בָּעִיר הַזֹּאת,

• אֲשֶׁר לֹא־לְְקָחָם נְְבוּכַדְְְנֶאצַּר מֶלֶךְְְ בָּבֶל בַּגְְְלוֹתוֹ, כשהגלה אֶת־יְְכָָנְְְיָה בֶן־יְְהוֹיָקִים מֶלֶךְְְ־יְְהוּדָה מִירוּשָׁלִַם בָּבֶלָה וְְאֵת כָָּל־חֹרֵי, חשובי יְְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם. אז הגלה נבוכדנאצר חלק גדול מהאליטה של ירושלים, ומן המקדש לקח את כלי הזהב. הפריטים שנשארו במקדש היו עשויים נחושת, ואף שהיו בעלי ערך הוא לא מיהר לקחת גם אותם.

• כִּי כֹה אָמַר ה' צְְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל עַל אותם הַכֵּלִים הַנּוֹתָרִים בתוך בֵּית ה' וּב בֵית מֶלֶךְְְ־יְְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם׃

• בָּבֶלָה יוּבָאוּ גם הם וְְשָׁמָּה יִהְְְיוּ עַד יוֹם פָָּקְְְדִי אֹתָם, נְְאֻם־ה', וְְהַעֲלִיתִים וַהֲשִׁיבֹתִים אֶל־הַמָּקוֹם הַזֶּה. לא רק שהכלים שכבר נלקחו לא יחזרו בזמן הקרוב, אלא גם הכלים שנשארו יילקחו לבבל.