ירמיהו-פרק-28

ביאורים

• וַיְְְהִי בַּשָּׁנָה הַהִיא, שבה הבאתי את צווארי תחת כלי העול וקראתי לקבל את עול בבל, בְְּרֵאשִׁית מַמְְְלֶכֶת צִדְְְקִיָּה מֶלֶךְְְ־יְְהוּדָה, בַּשָּׁנָה הָרְְבִעִית למלך, בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי, שנקרא מאוחר יותר חודש אב, אָמַר אֵלַי חֲנַנְְְיָה בֶן־עַזּוּר, הַנָּבִיא אֲשֶׁר מִגִּבְְְעוֹן, בְְּבֵית ה' לְְעֵינֵי הַכֹּהֲנִים וְְכָָל־הָעָם לֵאמֹר:

• כֹּה־אָמַר ה' צְְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל לֵאמֹר: שָׁבַרְְְתִּי אֶת־עֹל מֶלֶךְְְ בָּבֶל.

• בְְּעוֹד שְְׁנָתַיִם יָמִים אֲנִי מֵשִׁיב אֶל־הַמָּקוֹם הַזֶּה — בית המקדש, אֶת־כָָּל־כְְּלֵי בֵּית ה' אֲשֶׁר לָקַח נְְבוּכַדנֶאצַּר מֶלֶךְְְ־בָּבֶל מִן־הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיְְְבִיאֵם בָּבֶל.

• ויתרה מזו, אֶת־יְְכָָנְְְיָה בֶן־יְְהוֹיָקִים מֶלֶךְְְ־יְְהוּדָה וְְאֶת־כָָּל־גָּלוּת יְְהוּדָה הַבָּאִים, שבאו בָּבֶלָה אֲנִי מֵשִׁיב אֶל־הַמָּקוֹם הַזֶּה, נְְאֻם־ה', כִּי אֶשְְְׁבֹּר אֶת־עֹל מֶלֶךְְְ בָּבֶל. עצמת בבל תישבר, והגולים ישובו.

• וַיֹּאמֶר יִרְְְמְְיָה הַנָּבִיא אֶל־חֲנַנְְְיָה הַנָּבִיא, לְְעֵינֵי הַכֹּהֲנִים וּלְְְעֵינֵי כָָל־הָעָם הָעֹמְְדִים בְְּבֵית ה',

• וַיֹּאמֶר יִרְְְמְְיָה הַנָּבִיא: אָמֵן, כֵּן יַעֲשֶׂה ה'. הלוואי שכך יהיה. יָקֵם ה' אֶת־דְְּבָרֶיךָ אֲשֶׁר נִבֵּאתָ לְְהָשִׁיב כְְּלֵי בֵית־ה' וְְאת כָָל־הַגּוֹלָה מִבָּבֶל אֶל־הַמָּקוֹם הַזֶּה. אינני מתנגד לכך. אדרבא, הייתי שמח אילו כך קרה,

• אַךְְְ שְְׁמַע־נָא את הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר בְְּאָָזְְְנֶיךָ וּבְְְאָָזְְְנֵי כָָּל־הָעָם:

• הַנְְּבִיאִים אֲשֶׁר הָיוּ לְְפָנַי וּלְְְפָנֶיךָ מִן־הָעוֹלָם, וַיִּנָּבְְאוּ אֶל־אֲרָצוֹת רַבּוֹת וְְעַל־מַמְְְלָכוֹת גְְּדֹלוֹת לְְמִלְְְחָמָה וּלְְְרָעָה וּלְְְדָבֶר. נבואת פורענות, כדרך שאני מתנבא, מצויה אצל הנביאים, והיא משמשת לרוב כאזהרה ואיום. לכן ראוי לנבואה כזו שלא תתקיים או שתידחה לזמן אחר — אם אנשים משנים את דרכם בעקבות הנבואה.

• הַנָּבִיא אֲשֶׁר יִנָּבֵא לְְשָׁלוֹם, שיש בנבואתו זמן ומאורע מוגדרים — בְְּבֹא דְְּבַר הַנָּבִיא יִוָּדַע הַנָּבִיא אֲשֶׁר־שְְׁלָחוֹ ה' בֶּאֱמֶת. אם נבואה כזאת לא תתקיים — יתבטל ערכו של הנביא מיד. כאמור לעיל, ירמיהו הניח על צווארו מוטה כדי לסמל את עול בבל שיינתן על כל עמי האזור.

• וַיִּקַּח חֲנַנְְְיָה הַנָּבִיא אֶת־הַמּוֹטָה ש מֵעַל צַוַּאר יִרְְְמְְיָה הַנָּבִיא וַיִּשְְְׁבְְּרֵהוּ, את העול.

• וַיֹּאמֶר חֲנַנְְְיָה לְְעֵינֵי כָָל־הָעָם לֵאמֹר: כֹּה אָמַר ה': כָּכָה אֶשְְְׁבֹּר אֶת־עֹל נְְבֻכַדְְְנֶאצַּר מֶלֶךְְְ־בָּבֶל בְְּעוֹד שְְׁנָתַיִם יָמִים מֵעַל צַוַּאר כָָּל־הַגּוֹיִם. לאחר שירמיהו הזהיר את חנניה להתייחס בכובד ראש לנבואה, וזה נשאר מחזיק בנבואתו — וַיֵּלֶךְְְ יִרְְְמְְיָה הַנָּבִיא לְְדַרְְְכּוֹ.

• וַיְְְהִי דְְבַר־ה' אֶל־יִרְְְמְְיָה, אַחֲרֵי שְְׁבוֹר חֲנַנְְְיָה הַנָּבִיא אֶת־הַמּוֹטָה מֵעַל צַוַּאר יִרְְְמְְיָה הַנָּבִיא, לֵאמֹר׃

• הָלוֹךְְְ וְְאָמַרְְְתָּ אֶל־חֲנַנְְְיָה לֵאמֹר: כֹּה אָמַר ה': מוֹטֹת עֵץ שָׁבָרְְְתָּ — וְְעָשִׂיתָ תַחְְְתֵּיהֶן, לך ועשה במקומן מֹטוֹת בַּרְְְזֶל, חזקות וכבדות משל העץ.

• כִּי כֹה־אָמַר ה' צְְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל: אכן, לא עול עץ, שהוא שביר, אביא אלא עֹל בַּרְְְזֶל נָתַתִּי עַל־צַוַּאר כָָּל־הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה, שמסביב לַעֲבֹד אֶת־נְְבֻכַדְְְנֶאצַּר מֶלֶךְְְ־בָּבֶל, וַעֲבָדֻהוּ, וְְגַם אֶת־חַיַּת הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לוֹ.

• וַיֹּאמֶר יִרְְְמְְיָה הַנָּבִיא אֶל־חֲנַנְְְיָה הַנָּבִיא באופן נחרץ וחריף הרבה יותר : שְְׁמַע־נָא חֲנַנְְְיָה, לֹא־שְְׁלָחֲךָ ה', וְְאַתָּה הִבְְְטַחְְְתָּ אֶת־הָעָם הַזֶּה עַל־שָׁקֶר.

• לָכֵן כֹּה אָמַר ה': הִנְְנִי מְְשַׁלֵּחֲךָ מֵעַל פְְּנֵי הָאֲדָמָה — הַשָּׁנָה אַתָּה מֵת, כִּי־סָרָה דִבַּרְְְתָּ אֶל, על ה'. דיברת בשמו דברים שאינם נכונים, והדברים הללו יפגעו בך.

• וַיָּמָָת חֲנַנְְְיָה הַנָּבִיא בַּשָּׁנָה הַהִיא בַּחֹדֶשׁ הַשְְּׁבִיעִי, כחודשיים לאחר ששבר את המוטה מעל ירמיה.