ירמיהו-פרק-29
ספר
מקבץ
ביאורים
-
וְְאֵלֶּה דִּבְְְרֵי הַסֵּפֶר, האיגרת שבה נכתבה הנבואה אֲשֶׁר שָׁלַח יִרְְְמְְיָה הַנָּבִיא מִירוּשָׁלִָם אֶל־יֶתֶר זִקְְְנֵי הַגּוֹלָה, בעלי המעמד שיצאו לגלות ונשארו בחיים, וְְאֶל־הַכֹּהֲנִים וְְאֶל־הַנְְּבִיאִים וְְאֶל־כָָּל־הָעָם אֲשֶׁר הֶגְְְלָה נְְבוּכַדְְְנֶאצַּר מִירוּשָׁלִַם בָּבֶלָה,
-
אַחֲרֵי צֵאת יְְכָָנְְְיָה הַמֶּלֶךְְְ וְְהַגְְּבִירָה, אמו, ואולי אשתו וְְהַסָּרִיסִים, פקידי בית המלכות שָׂרֵי יְְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם וְְהֶחָרָשׁ וְְהַמַּסְְְגֵּר, אומני מלאכה, או: יועצים וחכמים, מִירוּשָׁלִָם.
-
בְְּיַד אֶלְְְעָשָׂה בֶן־שָׁפָן וּגְְְמַרְְְיָה בֶּן־חִלְְְקִיָּה, הנציגים הדיפלומטיים אֲשֶׁר שָׁלַח צִדְְְקִיָּה מֶלֶךְְְ־יְְהוּדָה אֶל־נְְבוּכַדְְְנֶאצַּר מֶלֶךְְְ בָּבֶל בָּבֶלָה. כך התאפשר לירמיהו להעביר את המכתב לבני ישראל הגולים, לֵאמֹר׃
-
כֹּה אָמַר ה' צְְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל: לְְכָָל־הַגּוֹלָה אֲשֶׁר־הִגְְְלֵיתִי מִירוּשָׁלִַם בָּבֶלָה —
-
בְְּנוּ בָתִּים ושׁבוּ ישיבת קבע, וְְנִטְְְעוּ גַנּוֹת, גנים וְְאִכְְְלוּ אֶת־פִּרְְְיָן. כדאי שתעסקו בגידולים חקלאיים לפרנסתכם ובנטיעה ארוכת טווח כי שהייתכם בבבל לא תהיה קצרה.
-
קְְחוּ נָשִׁים, וְְהוֹלִידוּ בָּנִים וּבָנוֹת, וּקְְְחוּ לִבְְְנֵיכֶם נָשִׁים, וְְאֶת־בְְּנוֹתֵיכֶם תְְּנוּ לַאֲנָשִׁים וְְהן תֵלַדְְְנָה בָּנִים וּבָנוֹת, וּרְְְבוּ־שָׁם וְְאַל־תִּמְְְעָטוּ. התיישבו במקום, התרבו וחיו חיים נורמליים, שכן לפניכם גלות ממושכת. אין טעם אפוא שתחיו בציפייה לשעה שבה תחזרו.
-
וְְיתר על כן, דִרְְְשׁוּ אֶת־שְְׁלוֹם הָעִיר אֲשֶׁר הִגְְְלֵיתִי אֶתְְְכֶם שָׁמָּה, וְְהִתְְְפַּלְְּלוּ בַעֲדָהּ אֶל־ה'. כעת אתם תושביה של מדינה אחרת, ועליכם להתפלל לשלומה כִּי בִשְְְׁלוֹמָהּ יִהְְְיֶה לָכֶם שָׁלוֹם.
-
כִּי כֹה אָמַר ה' צְְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל: אַל־יַשִּׁיאוּ לָכֶם, יפתו אתכם נְְבִיאֵיכֶם אֲשֶׁר־בְְּקִרְְְבְְּכֶם וְְקֹסְְמֵיכֶם, וְְאַל־תִּשְְְׁמְְעוּ אֶל־חֲלֹמֹתֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם מַחְְְלְְמִים, חולמים. או: גורמים לחלום.
-
כִּי בְְשֶׁקֶר הֵם נִבְְּאִים לָכֶם בִּשְְְׁמִי. לֹא שְְׁלַחְְְתִּים. נְְאֻם־ה'.
-
כִּי־כֹה אָמַר ה': כִּי לְְפִי, לעת מְְלֹאת לְְבָבֶל כמעצמת נבוכדנאצר שִׁבְְְעִים שָׁנָה — אֶפְְְקֹד אֶתְְְכֶם, וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיכֶם אֶת־דְְּבָרִי הַטּוֹב לְְהָשִׁיב אֶתְְְכֶם אֶל־הַמָּקוֹם הַזֶּה.
-
כִּי אָנֹכִי יָדַעְְְתִּי אֶת־הַמַּחֲשָׁבֹת אֲשֶׁר אָנֹכִי חֹשֵׁב עֲלֵיכֶם, נְְאֻם־ה', מַחְְְשְְׁבוֹת שָׁלוֹם וְְלֹא לְְרָעָה, לָתֵת לָכֶם אַחֲרִית, שארית וְְתִקְְְוָה. אני מייעד לכם צמיחה ושגשוג.
-
וּקְְְרָאתֶם אֹתִי, וַהֲלַכְְְתֶּם וְְהִתְְְפַּלַּלְְְתֶּם אֵלָי — וְְשָׁמַעְְְתִּי אֲלֵיכֶם,
-
וּבִקַּשְְְׁתֶּם אֹתִי — וּמְְְצָאתֶם, כִּי תִדְְְרְְשֻׁנִי בְְּכָָל־לְְבַבְְְכֶם,
-
וְְנִמְְְצֵאתִי, אמציא עצמי, אענה לָכֶם, נְְאֻם־ה'. וְְשַׁבְְְתִּי אֶת־שְְׁבוּתְְכֶם, חזרתכם למצב הראשון, וְְקִבַּצְְְתִּי אֶתְְְכֶם מִכָָּל־הַגּוֹיִם וּמִכָָּל־הַמְְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְְְתִּי, הרחקתי אֶתְְְכֶם ל שָׁם, נְְאֻם־ה', וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְְְכֶם אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר־הִגְְְלֵיתִי אֶתְְְכֶם מִשָּׁם. עתה ההזדמנות לחזור אל ה' ולעבדו בכל לב.
-
דברים אלו, כִּי אֲמַרְְְתֶּם: הֵקִים לָנוּ ה' נְְבִאִים בָּבֶלָה, והם צופים עתיד שונה וחזרה מהירה ארצה. אל תתנו להם להשלות אתכם, ראוי שתכלכלו בגולה לא רק את חייכם, אלא גם את חיי בניכם ונכדיכם אחריכם, במשך שבעים השנים הבאות.
-
כִּי לעומת גורלכם הטוב, בני הגולה — כֹה אָמַר ה' אֶל־הַמֶּלֶךְְְ הַיּוֹשֵׁב אֶל, על כִּסֵּא דָוִד וְְאֶל־כָָּל־הָעָם הַיּוֹשֵׁב בָּעִיר הַזֹּאת, ירושלים, אֲחֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא־יָצְְאוּ אִתְְּכֶם בַּגּוֹלָה.
-
כֹּה אָמַר ה' צְְבָאוֹת עליהם : הִנְְנִי מְְשַׁלֵּחַ בָּם אֶת־הַחֶרֶב, אֶת־הָרָעָב וְְאֶת־הַדָּבֶר, וְְנָתַתִּי אוֹתָם כַּתְְּאֵנִים הַשֹּׁעָרִים, המקולקלות, אֲשֶׁר לֹא־תֵאָכַלְְְנָה מֵרֹעַ.
-
וְְרָדַפְְְתִּי אַחֲרֵיהֶם בכל מקום שילכו, בַּחֶרֶב, בָּרָעָב וּבַדָּבֶר, וּנְְְתַתִּים לְְזַעֲוָה, זוועה, חלחלה לְְכֹל מַמְְְלְְכוֹת הָאָרֶץ, לְְאָלָה, לקללה וּלְְְשַׁמָּה וְְלִשְְְׁרֵקָה, תופעה ששורקים עליה מתימהון, וּלְְְחֶרְְְפָּה בְְּכָָל־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר־הִדַּחְְְתִּים, אגרשם שָׁם. גם בני העם שנשארו בארץ יודחו לבסוף, אלא שהם לא יצאו לגלות בכבוד.
-
תַּחַת אֲשֶׁר־לֹא־שָׁמְְעוּ אֶל־דְְּבָרַי, נְְאֻם־ה', אֲשֶׁר שָׁלַחְְְתִּי אֲלֵיהֶם אֶת־עֲבָדַי הַנְְּבִאִים הַשְְְׁכֵּם וְְשָׁלֹחַ, וְְלֹא שְְׁמַעְְְתֶּם גם אתם, נְְאֻם־ה'.
-
וְְאַתֶּם שִׁמְְְעוּ דְְבַר־ה', כָָּל־הַגּוֹלָה אֲשֶׁר־שִׁלַּחְְְתִּי מִירוּשָׁלִַם בָּבֶלָה, כי עתה ההזדמנות לתקן ולשפר. לאחר הנבואה הרחבה על העתיד להתרחש בבבל ובארץ ישראל באות נבואות המתייחסות לאנשים פרטיים שפעלו בקרב בני הגולה שבבבל:
-
כֹּה־אָמַר ה' צְְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל אֶל, על אַחְְְאָב בֶּן־קוֹלָיָה וְְאֶל, על צִדְְְקִיָּהוּ בֶן־מַעֲשֵׂיָה, הַנִּבְְּאִים לָכֶם בִּשְְְׁמִי שָׁקֶר. על נביאי השקר הללו לא ידוע דבר מלבד האמור כאן. הִנְְנִי נֹתֵן אֹתָם בְְּיַד נְְבוּכַדְְְרֶאצַּר מֶלֶךְְְ־בָּבֶל וְְהִכָּם לְְעֵינֵיכֶם
-
וְְלֻקַּח מֵהֶם דוגמה ומופת ל קְְלָלָה לְְכֹל גָּלוּת יְְהוּדָה אֲשֶׁר בְְּבָבֶל לֵאמֹר, כך יאחלו המקללים זה לזה : יְְשִׂמְְךָ ה' כְְּצִדְְְקִיָּהוּ וּכְְְאֶחָב, אחאב אֲשֶׁר־קָלָם, שרף אותם מֶלֶךְְְ־בָּבֶל בָּאֵשׁ. אולי לא הומתו בשרפה רגילה על המוקד, אלא כפשטות הלשון — בייסורים של קלייה אטית.
-
יַעַן אֲשֶׁר עָשׂוּ נְְבָלָה בְְּיִשְְְׂרָאֵל, וַיְְְנַאֲפוּ אֶת־נְְשֵׁי רֵעֵיהֶם, וַיְְְדַבְְּרוּ דָבָר בִּשְְְׁמִי, דבר שֶׁקֶר אֲשֶׁר לוֹא צִוִּיתִם — וְְאָנֹכִי הַיּוֹדֵעַ וה עֵד על כך. נְְאֻם־ה'.
-
וְְאֶל־שְְׁמַעְְְיָהוּ הַנֶּחֱלָמִי, שהיה ככל הנראה מחשובי היהודים בבבל, ואולי בעל יומרה נבואית, תֹּאמַר לֵאמֹר׃
-
כֹּה־אָמַר ה' צְְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל לֵאמֹר: יַעַן אֲשֶׁר אַתָּה שָׁלַחְְְתָּ בְְשִׁמְְְכָה, בשמך סְְפָרִים, איגרות אֶל־כָָּל־הָעָם אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִַם, וְְאֶל־צְְפַנְְְיָה בֶן־מַעֲשֵׂיָה הַכֹּהֵן וְְאֶל־כָָּל־הַכֹּהֲנִים לֵאמֹר, ובהן כתבת :
-
ה' נְְתָנְְךָ כֹהֵן תַּחַת, במקום יְְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן, כדי לִהְְְיוֹת פְְּקִדִים, להעמיד ממונים בתוך בֵּית ה', לשמור על הסדר, להשגיח לְְכָָל־אִישׁ מְְשֻׁגָּע וּמִתְְְנַבֵּא שיימצא שם — וְְנָתַתָּה אֹתוֹ אֶל־הַמַּהְְְפֶּכֶת, בית סוהר, או: מכשיר עינויים וְְאֶל־הַצִּינֹק לכליאה.
-
וְְעַתָּה, מאחר שאתה הממונה על הדבר, לָמָּה לֹא גָעַרְְְתָּ בְְּיִרְְְמְְיָהוּ הָעַנְְּתֹתִי, שמענתות הַמִּתְְְנַבֵּא לָכֶם, הרי הוא משוגע מפורסם, ומדוע אינך גוער בו ?!
-
כִּי עַל־כֵּן, שהרי שָׁלַח אֵלֵינוּ ל בָּבֶל לֵאמֹר: אֲרֻכָּה הִיא הגלות הזו, בְְּנוּ בָתִּים וְְשֵׁבוּ, וְְנִטְְְעוּ גַנּוֹת וְְאִכְְְלוּ אֶת־פְְּרִיהֶן.
-
וַיִּקְְְרָא צְְפַנְְְיָה הַכֹּהֵן אֶת־הַסֵּפֶר הַזֶּה בְְּאָָזְְְנֵי יִרְְְמְְיָהוּ הַנָּבִיא. ירמיהו ידע על המכתב לא רק משום שהיה נביא, אלא מפני שאותו כהן היה ידידותי כלפיו והקריא באוזניו את המכתב שנשלח אליו מבבל. נראה שלא התכוון לעשות דבר בנידון, אלא רק ביקש להראות לירמיהו מה חושבים עליו אנשים מסוימים.
-
וַיְְְהִי דְְּבַר־ה' אֶל־יִרְְְמְְיָהוּ לֵאמֹר׃
-
שְְׁלַח עַל־כָָּל־הַגּוֹלָה לֵאמֹר: כֹּה אָמַר ה' אֶל, על שְְׁמַעְְְיָה הַנֶּחֱלָמִי: יַעַן אֲשֶׁר נִבָּא לָכֶם שְְׁמַעְְְיָה — וַאֲנִי לֹא שְְׁלַחְְְתִּיו, וַיַּבְְְטַח אֶתְְְכֶם עַל־שָׁקֶר, השלה אתכם בביטחון שווא.
-
לָכֵן כֹּה־אָמַר ה': הִנְְנִי פֹקֵד, מביא עונש עַל־שְְׁמַעְְְיָה הַנֶּחֱלָמִי וְְעַל־זַרְְְעוֹ — לֹא־יִהְְְיֶה לוֹ אִישׁ יוֹשֵׁב קבוע בְְּתוֹךְְְ־הָעָם הַזֶּה שבבבל, וְְלֹא־יִרְְְאֶה בַטּוֹב אֲשֶׁר־אֲנִי עֹשֶׂה־לְְעַמִּי, לקיימם ולהשיבם, נְְאֻם־ה', כִּי־סָרָה דִבֶּר עַל־ה'.
פסוקים
-
ואלה דברי הספר אשר שלח ירמיה הנביא מירושלם אל־יתר זקני הגולה ואל־הכהנים ואל־הנביאים ואל־כל־העם אשר הגלה נבוכדנאצר מירושלם בבלה
-
אחרי צאת יכניה־המלך והגבירה והסריסים שרי יהודה וירושלם והחרש והמסגר מירושלם
-
ביד אלעשה בן־שפן וגמריה בן־חלקיה אשר שלח צדקיה מלך־יהודה אל־נבוכדנאצר מלך בבל בבלה לאמר
-
כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל לכל־הגולה אשר־הגליתי מירושלם בבלה
-
בנו בתים ושבו ונטעו גנות ואכלו את־פרין
-
קחו נשים והולידו בנים ובנות וקחו לבניכם נשים ואת־בנותיכם תנו לאנשים ותלדנה בנים ובנות ורבו־שם ואל־תמעטו
-
ודרשו את־שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה והתפללו בעדה אל־יהוה כי בשלומה יהיה לכם שלום
-
כי כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל אל־ישיאו לכם נביאיכם אשר־בקרבכם וקסמיכם ואל־תשמעו אל־חלמתיכם אשר אתם מחלמים
-
כי בשקר הם נבאים לכם בשמי לא שלחתים נאם־יהוה
-
כי־כה אמר יהוה כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקד אתכם והקמתי עליכם את־דברי הטוב להשיב אתכם אל־המקום הזה
-
כי אנכי ידעתי את־המחשבת אשר אנכי חשב עליכם נאם־יהוה מחשבות שלום ולא לרעה לתת לכם אחרית ותקוה
-
וקראתם אתי והלכתם והתפללתם אלי ושמעתי אליכם
-
ובקשתם אתי ומצאתם כי תדרשני בכל־לבבכם
-
ונמצאתי לכם נאם־יהוה ושבתי את־שביתכם [שבותכם] וקבצתי אתכם מכל־הגוים ומכל־המקומות אשר הדחתי אתכם שם נאם־יהוה והשבתי אתכם אל־המקום אשר־הגליתי אתכם משם
-
כי אמרתם הקים לנו יהוה נבאים בבלה
-
כי־כה אמר יהוה אל־המלך היושב אל־כסא דוד ואל־כל־העם היושב בעיר הזאת אחיכם אשר לא־יצאו אתכם בגולה
-
כה אמר יהוה צבאות הנני משלח בם את־החרב את־הרעב ואת־הדבר ונתתי אותם כתאנים השערים אשר לא־תאכלנה מרע
-
ורדפתי אחריהם בחרב ברעב ובדבר ונתתים לזועה [לזעוה] לכל ממלכות הארץ לאלה ולשמה ולשרקה ולחרפה בכל־הגוים אשר־הדחתים שם
-
תחת אשר־לא־שמעו אל־דברי נאם־יהוה אשר שלחתי אליהם את־עבדי הנבאים השכם ושלח ולא שמעתם נאם־יהוה
-
ואתם שמעו דבר־יהוה כל־הגולה אשר־שלחתי מירושלם בבלה
-
כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישראל אל־אחאב בן־קוליה ואל־צדקיהו בן־מעשיה הנבאים לכם בשמי שקר הנני נתן אתם ביד נבוכדראצר מלך־בבל והכם לעיניכם
-
ולקח מהם קללה לכל גלות יהודה אשר בבבל לאמר ישמך יהוה כצדקיהו וכאחב אשר־קלם מלך־בבל באש
-
יען אשר עשו נבלה בישראל וינאפו את־נשי רעיהם וידברו דבר בשמי שקר אשר לוא צויתם ואנכי הוידע [היודע] ועד נאם־יהוה
-
ואל־שמעיהו הנחלמי תאמר לאמר
-
כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישראל לאמר יען אשר אתה שלחת בשמכה ספרים אל־כל־העם אשר בירושלם ואל־צפניה בן־מעשיה הכהן ואל כל־הכהנים לאמר
-
יהוה נתנך כהן תחת יהוידע הכהן להיות פקדים בית יהוה לכל־איש משגע ומתנבא ונתתה אתו אל־המהפכת ואל־הצינק
-
ועתה למה לא גערת בירמיהו הענתתי המתנבא לכם
-
כי על־כן שלח אלינו בבל לאמר ארכה היא בנו בתים ושבו ונטעו גנות ואכלו את־פריהן
-
ויקרא צפניה הכהן את־הספר הזה באזני ירמיהו הנביא
-
ויהי דבר־יהוה אל־ירמיהו לאמר
-
שלח על־כל־הגולה לאמר כה אמר יהוה אל־שמעיה הנחלמי יען אשר נבא לכם שמעיה ואני לא שלחתיו ויבטח אתכם על־שקר
-
לכן כה־אמר יהוה הנני פקד על־שמעיה הנחלמי ועל־זרעו לא־יהיה לו איש יושב בתוך־העם הזה ולא־יראה בטוב אשר־אני עשה־לעמי נאם־יהוה כי־סרה דבר על־יהוה
פסוקים מנוקד
-
וְאֵלֶּה דִּבְרֵי הַסֵּפֶר אֲשֶׁר שָׁלַח יִרְמְיָה הַנָּבִיא מִירוּשָׁלִָם אֶל־יֶתֶר זִקְנֵי הַגּוֹלָה וְאֶל־הַכֹּהֲנִים וְאֶל־הַנְּבִיאִים וְאֶל־כָּל־הָעָם אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְנֶאצַּר מִירוּשָׁלִַם בָּבֶלָה׃
-
אַחֲרֵי צֵאת יְכָנְיָה־הַמֶּלֶךְ וְהַגְּבִירָה וְהַסָּרִיסִים שָׂרֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם וְהֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר מִירוּשָׁלִָם׃
-
בְּיַד אֶלְעָשָׂה בֶן־שָׁפָן וּגְמַרְיָה בֶּן־חִלְקִיָּה אֲשֶׁר שָׁלַח צִדְקִיָּה מֶלֶךְ־יְהוּדָה אֶל־נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל בָּבֶלָה לֵאמֹר׃
-
כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לְכָל־הַגּוֹלָה אֲשֶׁר־הִגְלֵיתִי מִירוּשָׁלִַם בָּבֶלָה׃
-
בְּנוּ בָתִּים וְשֵׁבוּ וְנִטְעוּ גַנּוֹת וְאִכְלוּ אֶת־פִּרְיָן׃
-
קְחוּ נָשִׁים וְהוֹלִידוּ בָּנִים וּבָנוֹת וּקְחוּ לִבְנֵיכֶם נָשִׁים וְאֶת־בְּנוֹתֵיכֶם תְּנוּ לַאֲנָשִׁים וְתֵלַדְנָה בָּנִים וּבָנוֹת וּרְבוּ־שָׁם וְאַל־תִּמְעָטוּ׃
-
וְדִרְשׁוּ אֶת־שְׁלוֹם הָעִיר אֲשֶׁר הִגְלֵיתִי אֶתְכֶם שָׁמָּה וְהִתְפַּלְלוּ בַעֲדָהּ אֶל־יְהוָה כִּי בִשְׁלוֹמָהּ יִהְיֶה לָכֶם שָׁלוֹם׃
-
כִּי כֹה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אַל־יַשִּׁיאוּ לָכֶם נְבִיאֵיכֶם אֲשֶׁר־בְּקִרְבְּכֶם וְקֹסְמֵיכֶם וְאַל־תִּשְׁמְעוּ אֶל־חֲלֹמֹתֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם מַחְלְמִים׃
-
כִּי בְשֶׁקֶר הֵם נִבְּאִים לָכֶם בִּשְׁמִי לֹא שְׁלַחְתִּים נְאֻם־יְהוָה׃
-
כִּי־כֹה אָמַר יְהוָה כִּי לְפִי מְלֹאת לְבָבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה אֶפְקֹד אֶתְכֶם וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיכֶם אֶת־דְּבָרִי הַטּוֹב לְהָשִׁיב אֶתְכֶם אֶל־הַמָּקוֹם הַזֶּה׃
-
כִּי אָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת־הַמַּחֲשָׁבֹת אֲשֶׁר אָנֹכִי חֹשֵׁב עֲלֵיכֶם נְאֻם־יְהוָה מַחְשְׁבוֹת שָׁלוֹם וְלֹא לְרָעָה לָתֵת לָכֶם אַחֲרִית וְתִקְוָה׃
-
וּקְרָאתֶם אֹתִי וַהֲלַכְתֶּם וְהִתְפַּלַּלְתֶּם אֵלָי וְשָׁמַעְתִּי אֲלֵיכֶם׃
-
וּבִקַּשְׁתֶּם אֹתִי וּמְצָאתֶם כִּי תִדְרְשֻׁנִי בְּכָל־לְבַבְכֶם׃
-
וְנִמְצֵאתִי לָכֶם נְאֻם־יְהוָה וְשַׁבְתִּי אֶת־שביתכם [שְׁבוּתְכֶם] וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל־הַגּוֹיִם וּמִכָּל־הַמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּי אֶתְכֶם שָׁם נְאֻם־יְהוָה וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְכֶם אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר־הִגְלֵיתִי אֶתְכֶם מִשָּׁם׃
-
כִּי אֲמַרְתֶּם הֵקִים לָנוּ יְהוָה נְבִאִים בָּבֶלָה׃
-
כִּי־כֹה אָמַר יְהוָה אֶל־הַמֶּלֶךְ הַיּוֹשֵׁב אֶל־כִּסֵּא דָוִד וְאֶל־כָּל־הָעָם הַיּוֹשֵׁב בָּעִיר הַזֹּאת אֲחֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא־יָצְאוּ אִתְּכֶם בַּגּוֹלָה׃
-
כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת הִנְנִי מְשַׁלֵּחַ בָּם אֶת־הַחֶרֶב אֶת־הָרָעָב וְאֶת־הַדָּבֶר וְנָתַתִּי אוֹתָם כַּתְּאֵנִים הַשֹּׁעָרִים אֲשֶׁר לֹא־תֵאָכַלְנָה מֵרֹעַ׃
-
וְרָדַפְתִּי אַחֲרֵיהֶם בַּחֶרֶב בָּרָעָב וּבַדָּבֶר וּנְתַתִּים לזועה [לְזַעֲוָה] לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ לְאָלָה וּלְשַׁמָּה וְלִשְׁרֵקָה וּלְחֶרְפָּה בְּכָל־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר־הִדַּחְתִּים שָׁם׃
-
תַּחַת אֲשֶׁר־לֹא־שָׁמְעוּ אֶל־דְּבָרַי נְאֻם־יְהוָה אֲשֶׁר שָׁלַחְתִּי אֲלֵיהֶם אֶת־עֲבָדַי הַנְּבִאִים הַשְׁכֵּם וְשָׁלֹחַ וְלֹא שְׁמַעְתֶּם נְאֻם־יְהוָה׃
-
וְאַתֶּם שִׁמְעוּ דְבַר־יְהוָה כָּל־הַגּוֹלָה אֲשֶׁר־שִׁלַּחְתִּי מִירוּשָׁלִַם בָּבֶלָה׃
-
כֹּה־אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶל־אַחְאָב בֶּן־קוֹלָיָה וְאֶל־צִדְקִיָּהוּ בֶן־מַעֲשֵׂיָה הַנִּבְּאִים לָכֶם בִּשְׁמִי שָׁקֶר הִנְנִי נֹתֵן אֹתָם בְּיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל וְהִכָּם לְעֵינֵיכֶם׃
-
וְלֻקַּח מֵהֶם קְלָלָה לְכֹל גָּלוּת יְהוּדָה אֲשֶׁר בְּבָבֶל לֵאמֹר יְשִׂמְךָ יְהוָה כְּצִדְקִיָּהוּ וּכְאֶחָב אֲשֶׁר־קָלָם מֶלֶךְ־בָּבֶל בָּאֵשׁ׃
-
יַעַן אֲשֶׁר עָשׂוּ נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל וַיְנַאֲפוּ אֶת־נְשֵׁי רֵעֵיהֶם וַיְדַבְּרוּ דָבָר בִּשְׁמִי שֶׁקֶר אֲשֶׁר לוֹא צִוִּיתִם וְאָנֹכִי הוידע [הַיּוֹדֵעַ] וָעֵד נְאֻם־יְהוָה׃
-
וְאֶל־שְׁמַעְיָהוּ הַנֶּחֱלָמִי תֹּאמַר לֵאמֹר׃
-
כֹּה־אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יַעַן אֲשֶׁר אַתָּה שָׁלַחְתָּ בְשִׁמְכָה סְפָרִים אֶל־כָּל־הָעָם אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִַם וְאֶל־צְפַנְיָה בֶן־מַעֲשֵׂיָה הַכֹּהֵן וְאֶל כָּל־הַכֹּהֲנִים לֵאמֹר׃
-
יְהוָה נְתָנְךָ כֹהֵן תַּחַת יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן לִהְיוֹת פְּקִדִים בֵּית יְהוָה לְכָל־אִישׁ מְשֻׁגָּע וּמִתְנַבֵּא וְנָתַתָּה אֹתוֹ אֶל־הַמַּהְפֶּכֶת וְאֶל־הַצִּינֹק׃
-
וְעַתָּה לָמָּה לֹא גָעַרְתָּ בְּיִרְמְיָהוּ הָעֲנְּתֹתִי הַמִּתְנַבֵּא לָכֶם׃
-
כִּי עַל־כֵּן שָׁלַח אֵלֵינוּ בָּבֶל לֵאמֹר אֲרֻכָּה הִיא בְּנוּ בָתִּים וְשֵׁבוּ וְנִטְעוּ גַנּוֹת וְאִכְלוּ אֶת־פְּרִיהֶן׃
-
וַיִּקְרָא צְפַנְיָה הַכֹּהֵן אֶת־הַסֵּפֶר הַזֶּה בְּאָזְנֵי יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא׃
-
וַיְהִי דְּבַר־יְהוָה אֶל־יִרְמְיָהוּ לֵאמֹר׃
-
שְׁלַח עַל־כָּל־הַגּוֹלָה לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְהוָה אֶל־שְׁמַעְיָה הַנֶּחֱלָמִי יַעַן אֲשֶׁר נִבָּא לָכֶם שְׁמַעְיָה וַאֲנִי לֹא שְׁלַחְתִּיו וַיַּבְטַח אֶתְכֶם עַל־שָׁקֶר׃
-
לָכֵן כֹּה־אָמַר יְהוָה הִנְנִי פֹקֵד עַל־שְׁמַעְיָה הַנֶּחֱלָמִי וְעַל־זַרְעוֹ לֹא־יִהְיֶה לוֹ אִישׁ יוֹשֵׁב בְּתוֹךְ־הָעָם הַזֶּה וְלֹא־יִרְאֶה בַטּוֹב אֲשֶׁר־אֲנִי עֹשֶׂה־לְעַמִּי נְאֻם־יְהוָה כִּי־סָרָה דִבֶּר עַל־יְהוָה׃
מקומות
-
חברון
חברון היא אחת הערים המרכזיות ביותר בארץ יהודה, שהיה לה מעמד של עיר ממלכה – עיר בירה, בתחילת מלכוּת דוד. העיר נקראת גם "קרית ארבע. חברון נזכרת בסיפורי האבות: אברהם ויצחק ישבו בה; אברהם בנה בה מזבח לה' ורכש אותה כדי לקבור בה את שרה אשתו. מאז ההתנחלות היתה חברון אחד המרכזים השלטוניים בתחום ההתיישבות הישראלית. דוד בחר בה כבירתו הראשונה, ובה נמשח למלך.
-
ירושלים
ליבם סולגק. בראיט ולחת צורק מונחף, בגורמי מגמש. תרבנך וסתעד לכנו סתשם השמה – לתכי מורגם בורק? לתיג ישבעס.
-
צור
עיר ממלכה כנענית.
על חוף הים התיכון מצפון לארץ ישראל. -
בבל
ממלכה המכונה על-שם עיר הבירה שלה.
משתרעת בדרום מסופוטמיה, עם גישה לדרכי הים שבמפרץ הפרסי.