ירמיהו-פרק-30

ביאורים

• בזמנו של ירמיהו אנשי ממלכת ישראל, שהיו רובו של עם ישראל, כבר שהו בגלות מספר דורות ונעלמו. הנביא מדגיש את התקווה שלא רק גלות יהודה, אלא גם שבטי אפרים האובדים והנידחים יחזרו. הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל־יִרְְְמְְיָהוּ מֵאֵת ה' לֵאמֹר. ייתכן שכותרת זו, המצויה רק בספר ירמיה, מעידה שהדברים נכתבו על ידי סופרו של הנביא, ברוך בן נריה.

• כֹּה־אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל לֵאמֹר: כְְּתָָב־לְְךָ אֵת כָָּל־הַדְְּבָרִים אֲשֶׁר־דִּבַּרְְְתִּי אֵלֶיךָ — אותם שייאמרו להלן, אֶל, על סֵפֶר. לעומת הנבואות המתייחסות אל קהל מסוים ומופנות אליו, נבואה זו מתארת מאורעות כלליים שיתרחשו בעתיד, אולי בעתיד רחוק. על כן היא נכתבת לזיכרון ולאו דווקא נאמרת בפה.

• כִּי הִנֵּה יָמִים בָּאִים, יבואו, נְְאֻם־ה', וְְשַׁבְְְתִּי אֶת־שְְׁבוּת עַמִּי יִשְְְׂרָאֵל וִיהוּדָה, אָמַר ה', וַהֲשִׁבֹתִים אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־נָתַתִּי לַאֲבֹתָם וִירֵשׁוּהָ.

• וְְאֵלֶּה הַדְְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל־יִשְְְׂרָאֵל וְְאֶל־יְְהוּדָה:

• כִּי־כֹה אָמַר ה': קוֹל חֲרָדָה שָׁמָעְְְנוּ, קול פַּחַד וְְאֵין שָׁלוֹם, שלווה.

• שַׁאֲלוּ, חפשו נָא וּרְְְאוּ אִם־יֹלֵד זָכָר, הלוא זכרים אינם יולדים, ואם כן מַדּוּעַ רָאִיתִי כָָל־גֶּבֶר ו יָדָיו עַל־חֲלָצָיו, מותניו כַּיּוֹלֵדָה, ומדוע נֶהֶפְְְכוּ כָָל־ה פָּנִים לְְיֵרָקוֹן, פני אנשים מיוסרות וחיוורות כשל חולים ומפוחדים ?!

• הוֹי, כִּי גָדוֹל, עז הַיּוֹם הַהוּא, מֵאַיִן כָּמֹהוּ, וְְעֵת־צָרָה הִיא לְְיַעֲקֹב — וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ. ייתכן שדימוי הלידה מרמז על תהליך שמתוך כאביו ומצוקתו תופיע הישועה.

• וְְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא, נְְאֻם ה' צְְבָאוֹת, אֶשְְְׁבֹּר את עֻלּוֹ של הנוגש מֵעַל צַוָּארֶךָ, וּמוֹסְְרוֹתֶיךָ, רצועות הרתמה שלך אֲנַתֵּק, וְְלֹא־יַעַבְְְדוּ־בוֹ — ביעקב עוֹד זָרִים.

• וְְעָבְְדוּ בני ישראל אֵת ה' אֱלֹהֵיהֶם וְְאֵת דָּוִד מַלְְְכָּם אֲשֶׁר אָקִים לָהֶם.

• וְְאַתָּה אַל־תִּירָא, עַבְְְדִּי יַעֲקֹב, נְְאֻם־ה', וְְאַל־תֵּחַת, תפחד, תישבר, יִשְְְׂרָאֵל, כִּי הִנְְנִי מוֹשִׁיעֲךָ, אחלץ אותך מֵרָחוֹק וְְאֶת־זַרְְְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְְְיָם. וְְשָׁב יַעֲקֹב וְְשָׁקַט וְְשַׁאֲנַן, יהיה שלֵו וישב לבטח וְְאֵין מַחֲרִיד, מבהיל,

• כִּי־אִתְְּךָ אֲנִי, נְְאֻם־ה', לְְהוֹשִׁיעֶךָ. כִּי, גם אם אֶעֱשֶׂה כָלָה, השמדה בְְּכָָל־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הֲפִצוֹתִיךָ שָּׁם, אַךְְְ אֹתְְךָ לֹא־אֶעֱשֶׂה כָלָה. אמנם אין פירוש הדבר שתצאו בלא כלום — וְְיִסַּרְְְתִּיךָ לַמִּשְְְׁפָּט, תקבלו את עונשכם, וְְאולם נַקֵּה לֹא אֲנַקֶּךָּ. לא אכרית אתכם. קיומכם מובטח.

• כִּי כֹה אָמַר ה': אָנוּשׁ לְְשִׁבְְְרֵךְְְ, אסונך חמור מאוד, נַחְְְלָה, חולה וכואבת מַכָּתֵךְְְ,

• אֵין דָּן, אין מי שיגזור את דִּינֵךְְְ לְְמָזוֹר, לרפואה, שהרי רְְפֻאוֹת תְְּעָלָה, תרופות מבריאות אֵין נמצאות לָךְְְ.

• כָָּל־מְְאַהֲבַיִךְְְ, העמים שאהבו אותך בעבר, שְְׁכֵחוּךְְְ, אוֹתָךְְְ לֹא יִדְְְרֹשׁוּ כדרכם של יחסים פוליטיים, שהכול בהם נעשה מתוך אינטרסים, כִּי מַכַּת אוֹיֵב הִכִּיתִיךְְְ, מוּסַר, עונש אַכְְְזָרִי, עַל רֹב עֲוֹנֵךְְְ, על כי עָצְְמוּ חַטֹּאתָיִךְְְ.

• מַה־תִּזְְְעַקי עַל־שִׁבְְְרֵךְְְ ועל כך ש אָנוּשׁ מַכְְְאֹבֵךְְְ?! הלוא עַל רֹב עֲוֹנֵךְְְ, על כי עָצְְמוּ חַטֹּאתַיִךְְְ, עָשִׂיתִי אֵלֶּה לָךְְְ.

• לָכֵן, אמנם ראויים לך הייסורים בגלל חטאייך, אבל כָָּל־אֹכְְלַיִךְְְ יֵאָכֵלוּ, וְְכָָל־צָרַיִךְְְ כֻּלָּם בַּשְְּׁבִי יֵלֵכוּ. וְְהָיוּ שֹׁאסַיִךְְְ, שודדיך לִמְְְשִׁסָּה לשוד שישדדו אותם. וְְכָָל־בֹּזְְזַיִךְְְ אֶתֵּן לָבַז. כל אלה שפגעו בך עתידים לתת את הדין משום שלא הייתה להם הזכות לשדוד ולבזוז אותך.

• כִּי, אף שהכול גזרו דינך לאבדון, אני אַעֲלֶה אֲרֻכָה, רפואה לָךְְְ וּמִמַּכּוֹתַיִךְְְ אֶרְְְפָּאֵךְְְ, נְְאֻם־ה', כִּי נִדָּחָה, מגורשת קָרְְאוּ לָךְְְ, צִיּוֹן הִיא, דֹּרֵשׁ אֵין לָהּ. כך אמרו כולם והרשו לעצמם להשפילך עד עפר, אך לא ידעו כי אני אדרוש את נקמתך ואשיבך למעמדך.

• כֹּה אָמַר ה': הִנְְנִי־שָׁב, אשיב את שְְׁבוּת אָָהֳֳלֵי יַעֲקוֹב. ומשמע גם: אני עצמי אשוב כאשר אחזיר אתכם למקומכם, ועל מִשְְְׁכְְּנֹתָיו של יעקב אֲרַחֵם, וְְנִבְְְנְְתָה עִיר עַל־תִּלָּהּ, במקום מוגבה או: על תלי חרבות, כפי שהיה נהוג בימי קדם. וְְאַרְְְמוֹן עַל־מִשְְְׁפָּטוֹ, כמנהגו, כראוי לו יֵשֵׁב.

• וְְיָצָא מֵהֶם — מערי יעקב ואוהליו קולות תּוֹדָה וְְקוֹל מְְשַׂחֲקִים, קולות שעשוע. וְְהִרְְְבִּתִים וְְלֹא יִמְְְעָטוּ, וְְהִכְְְבַּדְְְתִּים, אגדיל אותם וְְלֹא יִצְְְעָרוּ, הם לא יהיו דלים וקטנים.

• וְְהָיוּ בָנָיו כְְּמ קֶדֶם, וַעֲדָתוֹ לְְפָנַי תִּכּוֹן, תתקיים, וּפָקַדְְְתִּי, אשיב גמול עַל כָָּל־לֹחֲצָיו.

• וְְהָיָה אַדִּירוֹ, מלכו יצמח מִמֶּנּוּ, וּמֹשְְׁלוֹ מִקִּרְְְבּוֹ יֵצֵא. לא ימשלו בו זרים. וְְהִקְְְרַבְְְתִּיו — את מנהיג ישראל, או: את ישראל בכלל, וְְנִגַּשׁ אֵלָי, כִּי מִי הוּא־זֶה אשר עָרַב אֶת־לִבּוֹ, יעז לָגֶשֶׁת אֵלַי, בלא שאקרב אני אותו, נְְאֻם־ה'?!

• וִהְְְיִיתֶם לִי לְְעָם, וְְאָנֹכִי אֶהְְְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים. זו תכלית התיקון למצבם של ישראל.

• הִנֵּה סַעֲרַת ה' ב חֵמָה, כעס יָצְְאָה, סַעַר מִתְְְגּוֹרֵר, מתחולל, חונה, עַל רֹאשׁ רְְשָׁעִים יָחוּל.

• לֹא יָשׁוּב חֲרוֹן אַף, כעסו של ה' עַד־עֲשֹׂתוֹ וְְעַד־הֲקִימוֹ מְְזִמּוֹת, מחשבות לִבּוֹ. בְְּאַחֲרִית הַיָּמִים תִּתְְְבּוֹנְְנוּ בָהּ. בסופו של דבר תוכלו לראות ולהבין את חשבונותי .

• בָּעֵת הַהִיא, נְְאֻם־ה', אֶהְְְיֶה לֵאלֹהִים לְְכֹל מִשְְְׁפְְּחוֹת יִשְְְׂרָאֵל, אקים את בריתי עם כל שבטי ישראל, וְְהֵמָּה יִהְְְיוּ־לִי לְְעָם.