ירמיהו-פרק-32

ביאורים

• הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל־יִרְְְמְְיָהוּ מֵאֵת ה' בַּשָּׁנָה הָעֲשִׂרִית לְְצִדְְְקִיָּהוּ מֶלֶךְְְ יְְהוּדָה, הִיא הַשָּׁנָה ה שְְׁמֹנֶה־עֶשְְְׂרֵה– שָׁנָה לִנְְְבוּכַדְְְרֶאצַּר.

• וְְאָז חֵיל מֶלֶךְְְ בָּבֶל צָרִים עַל־יְְרוּשָׁלִָם, מצור שהחל בעשרה בטבת של השנה התשיעית לצדקיהו, וְְיִרְְְמְְיָהוּ הַנָּבִיא הָיָה כָלוּא בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה, בית המשמר אֲשֶׁר ב בֵית־מֶלֶךְְְ יְְהוּדָה,

• אֲשֶׁר כְְּלָאוֹ צִדְְְקִיָּהוּ מֶלֶךְְְ־יְְהוּדָה לֵאמֹר, באומרו : מַדּוּעַ אַתָּה נִבָּא לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה': הִנְְנִי נֹתֵן אֶת־הָעִיר הַזֹּאת בְְּיַד מֶלֶךְְְ־בָּבֶל וּלְְְכָדָהּ,

• וְְצִדְְְקִיָּהוּ מֶלֶךְְְ יְְהוּדָה לֹא יִמָּלֵט מִיַּד־הַכַּשְְְׂדִּים כִּי־הִנָּתֹן יִנָּתֵן בְְּיַד מֶלֶךְְְ־בָּבֶל, וְְדִבֶּר־פִּיו עִם־פִּיו, וְְעֵינָיו אֶת־עֵינָו תִּרְְְאֶינָה. הם יראו זה את זה — שאר הדברים הנוראים שעתידים לקרות לו בפגישה זו אינם מפורטים כאן.

• וּל בָבֶל יוֹלִךְְְ אֶת־צִדְְְקִיָּהוּ, וְְשָׁם יִהְְְיֶה עַד־פָָּקְְְדִי אֹתוֹ ואטול את נשמתו, נְְאֻם־ה', וגם כִּי, כאשר תִלָּחֲמוּ אֶת־הַכַּשְְְׂדִּים לֹא תַצְְְלִיחוּ?! למה אתה אומר זאת כעת?!

• וַיֹּאמֶר באותו זמן יִרְְְמְְיָהוּ: הָיָה דְְּבַר־ה' אֵלַי בתוך כל מאורעות המצור, לֵאמֹר׃

• הִנֵּה חֲנַמְְְאֵל בֶּן־שַׁלֻּם-דֹּדְְְךָ בָּא, יבוא אֵלֶיךָ לֵאמֹר: קְְנֵה לְְךָ אֶת־שָׂדִי אֲשֶׁר בָּעֲנָתוֹת. אף שההצעה למכור שדה במצב הנוכחי מוזרה, ינסה חנמאל לעשות זאת; אולי יצליח לקבל כסף כלשהו בעדו. הוא יפנה אליך כבן דוד כִּי לְְךָ מִשְְְׁפַּט הַגְְּאֻלָּה לִקְְְנוֹת. חוקי הגאולה שבתורה קובעים שהמוכר שטח מנחלתו, אחד מקרוביו גואל את הנכס מיד הקונה. לקרוב ביותר במשפחת האב ניתנת זכות קדימה לקנות את השדה.

• וַיָּבֹא אֵלַי לבקר אותי במעצר חֲנַמְְְאֵל בֶּן־דֹּדִי שלֻם, כִּדְְְבַר ה' אֶל־חֲצַר הַמַּטָּרָה, וַיֹּאמֶר אֵלַי: קְְנֵה נָא אֶת־שָׂדִי אֲשֶׁר־בַּעֲנָתוֹת אֲשֶׁר בְְּאֶרֶץ בִּנְְְיָמִין, כִּי לְְךָ מִשְְְׁפַּט הַיְְרֻשָּׁה. אתה היורש הקרוב וּבתור שכזה לְְְךָ זכות הַגְְּאֻלָּה. קְְנֵה־לָךְְְ.וָאֵדַע כִּי דְְבַר־ה' הוּא.

• וָאֶקְְְנֶה אֶת־הַשָּׂדֶה מֵאֵת חֲנַמְְְאֵל בֶּן־דֹּדִי אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת, וָאֶשְְְׁקֲלָה־לּוֹ אֶת־הַכֶּסֶף שביקש בעד השדה — שִׁבְְְעָה שְְׁקָלִים וַעֲשָׂרָה הַכָּסֶף.

• וָאֶכְְְתֹּב בַּסֵּפֶר את הסכם הקניין, וָאֶחְְְתֹּם וָאָעֵד עֵדִים, וָאֶשְְְׁקֹל הַכֶּסֶף בְְּמֹאזְְְנָיִם. באותה תקופה עדיין לא השתמשו באזור הזה במטבעות, והשקלים היו גושים קטנים במשקל מסוים ולא יחידות מוטבעות.

• וָאֶקַּח אֶת־סֵפֶר הַמִּקְְְנָה, חוזה המכר — אֶת־הֶחָתוּם, החלק בשטר שנשמר סגור, הכולל את הַמִּצְְְוָה וְְהַחֻקִּים של המכירה, פרטיה ותנאיה, וְְאֶת־הַגָּלוּי, החלק הפתוח לכול של החוזה, אולי העתק של החלק החתום.

• וָאֶתֵּן אֶת־הַסֵּפֶר הַמִּקְְְנָה אֶל־בָּרוּךְְְ בֶּן־נֵרִיָּה בֶּן־מַחְְְסֵיָה מזכירי-סופרי, לְְעֵינֵי חֲנַמְְְאֵל בן דֹּדִי וּלְְְעֵינֵי הָעֵדִים הַכֹּתְְְבִים את חתימותיהם בְְּסֵפֶר הַמִּקְְְנָה, לְְעֵינֵי כָָּל־הַיְְּהוּדִים, בני יהודה הַיֹּשְְְׁבִים בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה. לאחר הכתיבה והחתימות ניתן הספר ביד ירמיהו כאישור המכירה, וירמיהו מסר אותו למזכירו למשמרת.

• וָאֲצַוֶּה אֶת בָּרוּךְְְ לְְעֵינֵיהֶם לֵאמֹר׃

• כֹּה־אָמַר ה' צְְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל: לָקוֹחַ, קח אֶת־הַסְְּפָרִים הָאֵלֶּה, אֵת סֵפֶר הַמִּקְְְנָה הַזֶּה — וְְאֵת, את הֶחָתוּם וְְאֵת סֵפֶר הַגָּלוּי הַזֶּה, וּנְְְתַתָּם בִּכְְְלִי־חָרֶשׂ, חרס לְְמַעַן יַעַמְְְדוּ, יתקיימו יָמִים רַבִּים. הספרים באותם הימים היו מגילות כתובות על גבי עור או קלף. כדי שלא יתעפשו צריך להצניען במקום יבש. בכלי חרס סגור היטב הן עשויות להחזיק מעמד גם אלפי שנים.

• כִּי כֹה אָמַר ה' צְְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל: עוֹד יִקָּנוּ בָתִּים וְְשָׂדוֹת וּכְְְרָמִים בָּאָרֶץ הַזֹּאת. הקניין הזה לא נעשה לשם עסקה מסחרית, שהרי קיומה בנסיבות אלו מוזר, אלא כטקס הצהרתי. שמירת השטר הייתה פעולה סמלית שנועדה להפגין את ערכם של השטרות. כאמור, מחמת המצור לא הייתה דעתם של אנשים פנויה לעסקים ולהשקעות עתידיות. קניית השדה, שאיננה למראית עין בלבד, היא צעד נושא משמעות המבטא את הנבואה שעוד ייקנו קרקעות בארץ, וכי לחיים בה עוד תהיה תקומה.

• וָאֶתְְְפַּלֵּל אֶל־ה' אַחֲרֵי תִתִּי אֶת־סֵפֶר הַמִּקְְְנָה אֶל־בָּרוּךְְְ בֶּן־נֵרִיָּה לֵאמֹר׃

• אֲהָהּ, אוי, ה' אֱלוֹהִים! הִנֵּה אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת־הַשָּׁמַיִם וְְאֶת־הָאָרֶץ בְְּכֹחֲךָ הַגָּדוֹל וּבִזְְְרֹעֲךָ הַנְְּטוּיָה, לֹא־יִפָּלֵא, ייבצר מִמְְּךָ כָָּל־דָּבָר. אתה יוצר הכול, יודע כול, וכול יכול.

• עֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים וּמְְְשַׁלֵּם עֲוֹן אָבוֹת אֶל־חֵיק בְְּנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם, ככתוב בתורה, הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר, ה' צְְבָאוֹת שְְׁמוֹ.

• גְְּדֹל הָעֵצָה, מחשבותיך גדולות, וְְרַב הָעֲלִילִיָּה, מעשיך רבים. אֲשֶׁר־עֵינֶיךָ פְְקֻחוֹת עַל־כָָּל־דַּרְְְכֵי בְְּנֵי אָדָם, לָתֵת לְְאִישׁ כִּדְְְרָכָיו וְְכִפְְְרִי מַעֲלָלָיו. אתה המתכנן, העושה והמשגיח,

• אֲשֶׁר שַׂמְְְתָּ אֹתוֹת וּמֹפְְתִים בְְּאֶרֶץ מִצְְְרַיִם עַד־הַיּוֹם הַזֶּה, וּבְְְיִשְְְׂרָאֵל וּבשאר בני אָדָם,וַתַּעֲשֶׂה־לְְּךָ שֵׁם כַּיּוֹם הַזֶּה, כפי שברור עכשיו.

• וַתֹּצֵא אֶת־עַמְְּךָ, אֶת־יִשְְְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְְְרָיִם בְְּאֹתוֹת וּבְְְמוֹפְְְתִים וּבְְְיָד חֲזָקָה וּבְְְאֶזְְְרוֹעַ, זרוע נְְטוּיָה וּבְְְמוֹרָא גָּדוֹל,

• וַתִּתֵּן לָהֶם אֶת־הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר־נִשְְְׁבַּעְְְתָּ לַאֲבוֹתָם לָתֵת לָהֶם, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְְְבָשׁ.

• וַיָּבֹאוּ וַיִּרְְְשׁוּ אֹתָהּ וְְלֹא־שָׁמְְְעוּ בְְקוֹלֶךָ וּבְְְתוֹרָתְְְךָ לֹא־הָלָכוּ. אֵת כָָּל־אֲשֶׁר צִוִּיתָה לָהֶם לַעֲשׂוֹת — לֹא עָשׂוּ, וַתַּקְְְרֵא, זימנת, גרמת שתקרה אֹתָם אֵת כָָּל־הָרָעָה הַזֹּאת —

• הִנֵּה הַסֹּלְְְלוֹת בָּאוּ, נערמות ליד הָעִיר לְְלָכְְְדָהּ. סוללות העפר היו אחד האמצעים להכניע עיר חומה הנתונה במצור. הן הורמו עד לגובה החומה, ובאמצעותן אפשר היה לחדור אל העיר מעל החומה. וְְהָעִיר נִתְְּנָה להיכבש בְְּיַד הַכַּשְְְׂדִּים הַנִּלְְְחָמִים עָלֶיהָ, מִפְְּנֵי הַחֶרֶב וְְהָרָעָב וְְהַדָּבֶר שבעיר, וַאֲשֶׁר דִּבַּרְְְתָּ, ה', שיקרה אכן הָיָה, וְְהִנְְּךָ רֹאֶה.

• וְְעם כל זאת, אַתָּה אָמַרְְְתָּ אֵלַי, ה' אֱלוֹהִים: קְְנֵה־לְְךָ הַשָּׂדֶה בַּכֶּסֶף וְְהָעֵד עֵדִים. מה פשר הדבר ומה משמעותו, והלוא הָעִיר נִתְְּנָה בְְּיַד הַכַּשְְְׂדִּים?!

• וַיְְְהִי דְְּבַר־ה' אֶל־יִרְְְמְְיָהוּ לֵאמֹר׃

• הִנֵּה אֲנִי ה' אֱלֹהֵי כָָּל־בָּשָׂר — הֲמִמֶּנִּי יִפָּלֵא כָָּל־דָּבָר?! לא ייבצר ממני כלום, כדבריך.

• לָכֵן, כֹּה אָמַר ה': הִנְְנִי נֹתֵן אֶת־הָעִיר הַזֹּאת בְְּיַד הַכַּשְְְׂדִּים וּבְְְיַד נְְבוּכַדְְְרֶאצַּר מֶלֶךְְְ־בָּבֶל וּלְְְכָדָהּ,

• וּבָאוּ הַכַּשְְְׂדִּים הַנִּלְְְחָמִים עַל־הָעִיר הַזֹּאת, וְְהִצִּיתוּ אֶת־הָעִיר הַזֹּאת בָּאֵשׁ וּשְְְׂרָפוּהָ, וְְאֵת הַבָּתִּים אֲשֶׁר קִטְְּרוּ, העלו עשן בשר או קטורת עַל־גַּגּוֹתֵיהֶם לַבַּעַל וְְהִסִּכוּ, שפכו נְְסָכִים לֵאלֹהִים אֲחֵרִים לְְמַעַן הַכְְְעִסֵנִי.

• כִּי־הָיוּ בְְנֵי־יִשְְְׂרָאֵל וּבְְְנֵי יְְהוּדָה אַךְְְ, רק עֹשִׂים הָרַע בְְּעֵינַי מִנְְּעֻרֹתֵיהֶם, מתחילת היותם לעם. כִּי בְְנֵי־יִשְְְׂרָאֵל אַךְְְ מַכְְְעִסִים אֹתִי בְְּמַעֲשֵׂה יְְדֵיהֶם, נְְאֻם־ה'.

• כִּי עַל־אַפִּי וְְעַל־חֲמָתִי, למורת רוח הָיְְתָה לִּי הָעִיר הַזֹּאת — ירושלים לְְמִן־הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּנוּ אוֹתָהּ וְְעַד הַיּוֹם הַזֶּה. אמנם בה בנוי מקדשי, אבל לרוב הכעיסה אותי העיר ולא צייתה לי עד כדי כך שאני מבקש לַהֲסִירָהּ מֵעַל פָּנָי,

• עַל כָָּל־רָעַת בְְּנֵי־יִשְְְׂרָאֵל וּבְְְנֵי יְְהוּדָה אֲשֶׁר עָשׂוּ לְְהַכְְְעִסֵנִי — הֵמָּה, מַלְְְכֵיהֶם, שָׂרֵיהֶם, כֹּהֲנֵיהֶם וּנְְְבִיאֵיהֶם וְְאִישׁ יְְהוּדָה וְְיֹשְְׁבֵי יְְרוּשָׁלִָם,

• וַיִּפְְְנוּ אֵלַי עֹרֶף וְְלֹא הפנו אלי פָנִים, וְלַמֵּד, ואני מלמד, מכוון אֹתָם הַשְְְׁכֵּם וְְלַמֵּד, וְְאילו הם אֵינָם שֹׁמְְעִים לָקַחַת מוּסָר.

• וַיָּשִׂימוּ שִׁקּוּצֵיהֶם, צלמיהם ומזבח לעבודה זרה בַּבַּיִת אֲשֶׁר־נִקְְְרָא־שְְׁמִי עָלָיו, בתוך בית המקדש לְְטַמְְּאוֹ.

• וַיִּבְְְנוּ אֶת־בָּמוֹת הַבַּעַל אֲשֶׁר בְְּגֵיא בֶן־הִנֹּם לְְהַעֲבִיר אֶת־בְְּנֵיהֶם וְְאֶת־בְְּנוֹתֵיהֶם לַמֹּלֶךְְְ, אֲשֶׁר לֹא־צִוִּיתִים וְְלֹא עָלְְתָה עַל־לִבִּי לַעֲשׂוֹת הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת, לְְמַעַן הַחֲטִיא אֶת־יְְהוּדָה. הפולחן האלילי לא נעשה בסתר. הוא הוכנס אפילו אל המקדש, ובגיא בן הינום הסמוך הם הקימו מרכז שוקק של עבודה זרה.

• וְְעַתָּה, הפנה דעתך — לָכֵן, כיוון שלא נבצר ממני כל דבר, כֹּה־אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל אֶל, על הָעִיר הַזֹּאת אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְְרִים עליה שהיא נִתְְּנָה בְְּיַד מֶלֶךְְְ־בָּבֶל, בַּחֶרֶב וּבָרָעָב וּבַדָּבֶר —

• הִנְְנִי מְְקַבְְּצָם מִכָָּל־הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְְְתִּים שָׁם בְְּאַפִּי וּבַחֲמָתִי וּבְְְקֶצֶף, בכעס גָּדוֹל, וַהֲשִׁבֹתִים אֶל־הַמָּקוֹם הַזֶּה, וְְהֹשַׁבְְְתִּים לָבֶטַח,

• וְְהָיוּ לִי לְְעָם, וַאֲנִי אֶהְְְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים. נשוב ונחדש את הקשר האמיץ.

• וְְנָתַתִּי לָהֶם לֵב, רצון אֶחָד וְְדֶרֶךְְְ, אופן התנהגות אֶחָד, לְְיִרְְְאָה אוֹתִי כָָּל־הַיָּמִים, לְְטוֹב לָהֶם וְְלִבְְְנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם.

• וְְכָרַתִּי לָהֶם בְְּרִית עוֹלָם אֲשֶׁר לֹא־אָשׁוּב מֵאַחֲרֵיהֶם לְְהֵיטִיבִי אוֹתָם, ברית קבועה שלא אסור ממנה, וְְאֶת־יִרְְְאָתִי אֶתֵּן בִּלְְְבָבָם לְְבִלְְְתִּי סוּר אף הם מֵעָלָי.

• וְְשַׂשְְְׂתִּי, אשמח עֲלֵיהֶם לְְהֵטִיב אוֹתָם, וּנְְְטַעְְְתִּים בָּאָרֶץ הַזֹּאת בֶּאֱמֶת, בְְּכָָל־לִבִּי וּבְְְכָָל־נַפְְְשִׁי. על אף הגלות הקרבה עוד תהיה גאולה לישראל, והם ישובו אל ארצם ואל אלוקיהם.

• כִּי־כֹה אָמַר ה': כַּאֲשֶׁר הֵבֵאתִי אֶל־הָעָם הַזֶּה אֵת כָָּל־הָרָעָה הַגְְּדוֹלָה הַזֹּאת, כֵּן אָנֹכִי מֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת־כָָּל־הַטּוֹבָה אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר עֲלֵיהֶם.

• וְְנִקְְְנָה הַשָּׂדֶה בָּאָרֶץ הַזֹּאת, אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְְרִים ש שְְׁמָמָה הִיא, מֵאֵין אָדָם וּבְְְהֵמָה, זו הארץ ש נִתְְּנָה בְְּיַד הַכַּשְְְׂדִּים.

• שָׂדוֹת — בַּכֶּסֶף יִקְְְנוּ, וְְכָתוֹב בַּסֵּפֶר וְְחָתוֹם וְְהָעֵד עֵדִים בְְּאֶרֶץ בִּנְְְיָמִן וּבִסְְְבִיבֵי, בסביבות יְְרוּשָׁלִַם וּבְְְכל עָרֵי יְְהוּדָה — וּבְְְעָרֵי, בערי הָהָר וּבְְְעָרֵי הַשְְּׁפֵלָה וּבְְְעָרֵי הַנֶּגֶב שבנחלת יהודה – כִּי עוד אָשִׁיב אֶת־שְְׁבוּתָם. נְְאֻם־ה'.