ירמיהו-פרק-37

ביאורים

• וַיִּמְְְלָָךְְְ־מֶלֶךְְְ, הוא צִדְְְקִיָּהוּ בֶּן־יֹאשִׁיָּהוּ, תַּחַת כָָּנְְְיָהוּ, יהויכין בֶּן־יְְהוֹיָקִים. צדקיהו היה המלך אֲשֶׁר הִמְְְלִיךְְְ נְְבוּכַדְְְרֶאצַּר מֶלֶךְְְ־בָּבֶל בְְּאֶרֶץ יְְהוּדָה, אחרי שכבש את ירושלים והגלה את יהויכין, מלך צעיר וטרי, המליך נבוכדנאצר את בנו של יאשיהו המלך. שמו המקורי היה מתניה, ומלך בבל הסב את שמו לצדקיהו — מן הסתם כדי לבטא את מרותו עליו, ולרמז שעליו לנהוג בצדק ולשמור לו אמונים.

• וְְלֹא שָׁמַע המלך צדקיהו, הוּא וַעֲבָדָיו וְְעַם הָאָרֶץ אֶל־דִּבְְְרֵי ה' אֲשֶׁר דִּבֶּר בְְּיַד יִרְְְמְְיָהוּ הַנָּבִיא שלא למרוד בבבל.

• וַיִּשְְְׁלַח הַמֶּלֶךְְְ צִדְְְקִיָּהוּ אֶת־יְְהוּכַל בֶּן־שֶׁלֶמְְְיָה וְְאֶת־צְְפַנְְְיָהוּ בֶן־מַעֲשֵׂיָה הַכֹּהֵן אֶל־יִרְְְמְְיָהוּ הַנָּבִיא בבקשה לֵאמֹר: הִתְְְפַּלֶּל־נָא בַעֲדֵנוּ אֶל־ה' אֱלֹהֵינוּ, שיציל אותנו מן הכשדים הצרים עלינו.

• וְְיִרְְְמְְיָהוּ באותה שעה בָּא וְְיֹצֵא באופן חפשי בְְּתוֹךְְְ הָעָם, וְְלֹא־נָתְְנוּ אֹתוֹ בֵּית הַכְְּלוּא, הכלא. מצב זה לא היה קבוע.

• ובתוך כך חֵיל פַּרְְְעֹה יָצָא מִמִּצְְְרָיִם צפונה. וַיִּשְְְׁמְְעוּ הַכַּשְְְׂדִּים הַצָּרִים עַל־יְְרוּשָׁלִַם אֶת־שִׁמְְְעָם, וַיֵּעָלוּ, הסתלקו מֵעַל יְְרוּשָׁלִָם. יריבות שררה תמיד בין שתי המעצמות האזוריות, ומלכי יהודה וישראל השתדלו להביא בחשבון שיקוליהם את מצב הכוחות האזורי. כאשר הצבא המצרי התקדם לעבר צבא נבוכדנאצר , עזבו הכשדים את המצור על העיר על מנת להתארגן מחדש במערך התגוננות.

• וַיְְְהִי דְְּבַר־ה' אֶל־יִרְְְמְְיָהוּ הַנָּבִיא לֵאמֹר׃

• כֹּה־אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל: כֹּה תֹאמְְרוּ אֶל־מֶלֶךְְְ יְְהוּדָה הַשֹּׁלֵחַ אֶתְְְכֶם אֵלַי לְְדָָרְְְשֵׁנִי, בתפילה להיענות לו : הִנֵּה חֵיל פַּרְְְעֹה הַיֹּצֵא לָכֶם לְְעֶזְְְרָה לכאורה, שָׁב משיקוליו שלו לְְאַרְְְצוֹ מִצְְְרָיִם. הפוליטיקה המצרית לא הייתה עקיבה ואמינה במיוחד. התברר שלא היה זה אלא איום סרק על בבל —

• וְְשָׁבוּ הַכַּשְְְׂדִּים בסופו של דבר וְְנִלְְְחֲמוּ עַל־הָעִיר הַזֹּאת, וּלְְְכָדֻהָ וּשְְְׂרָפֻהָ בָאֵשׁ.

• כֹּה אָמַר ה': אַל־תַּשִּׁאוּ, תשלו את נַפְְְשֹׁתֵיכֶם, עצמכם לֵאמֹר: הָלֹךְְְ יֵלְְכוּ, יסתלקו לגמרי מֵעָלֵינוּ הַכַּשְְְׂדִּים — כִּי־לֹא יֵלֵכוּ.

• כִּי גם אִם־הִכִּיתֶם את כָָּל־חֵיל כַּשְְְׂדִּים הַנִּלְְְחָמִים אִתְְּכֶם, וְְנִשְְְׁאֲרוּ־בָם רק אֲנָשִׁים מְְדֻקָּרִים, פצועים אִישׁ בְְּאָָהֳֳלוֹ — הם יָקוּמוּ וְְשָׂרְְפוּ אֶת־הָעִיר הַזֹּאת בָּאֵשׁ. אתם עומדים בפני מפלה, ולא תימלטו ממנה גם אם תצליחו להכות באויב.

• וְְהָיָה בְְּהֵעָלוֹת חֵיל הַכַּשְְְׂדִּים מֵעַל יְְרוּשָׁלִָם מִפְְּנֵי חֵיל פַּרְְְעֹה, כשהכשדים התרחקו מהעיר, ונפתח המצור,

• וַיֵּצֵא יִרְְְמְְיָהוּ מִירוּשָׁלִַם כדי לָלֶכֶת אל מקומו, ל אֶרֶץ בִּנְְְיָמִן, לַחֲלִק, לקבל את חלקו מִשָּׁם, שכן יש לו בענתות שדה ואולי משפחה, וייתכן שרצה לקבל חלק מהמזון שהוכן לו שם. בְְּתוֹךְְְ הָעָם, בין רבים אחרים שיצאו לראות מה ביכולתם לעשות לאחר שהוסר המצור הממושך.

• וַיְְְהִי־הוּא בְְּשַׁעַר בִּנְְְיָמִן, כנראה שער שפנה לכיוון נחלת בנימין, וְְשָׁם בַּעַל פְְּקִדֻת, ממונה על השער, וּשְְְׁמוֹ יִרְְְאִיָּיה בֶּן־שֶׁלֶמְְְיָה בֶּן־חֲנַנְְְיָה, וַיִּתְְְפֹּשׂ אֶת־יִרְְְמְְיָהוּ הַנָּבִיא, והאשים אותו לֵאמֹר: אֶל־הַכַּשְְְׂדִּים אַתָּה נֹפֵל. אתה יוצא לחבור אל הצבא הכשדי.

• וַיֹּאמֶר יִרְְְמְְיָהוּ: שֶׁקֶר. אֵינֶנִּי נֹפֵל עַל־הַכַּשְְְׂדִּים, לביתי אני הולך. וְְלֹא שָׁמַע אֵלָיו, וַיִּתְְְפֹּשׂ יִרְְְאִיָּיה בְְּיִרְְְמְְיָהוּ וַיְְְבִאֵהוּ אֶל־הַשָּׂרִים לדון בעניינו.

• וַיִּקְְְצְְפוּ הַשָּׂרִים עַל־יִרְְְמְְיָהוּ וְְהִכּוּ אֹתוֹ, וְְנָתְְנוּ אוֹתוֹ בֵּית הָאֵסוּר, האסורים שבתוך בֵּית יְְהוֹנָתָן הַסֹּפֵר, משרי המדינה, כִּי־אֹתוֹ עָשׂוּ לְְבֵית הַכֶּלֶא.

• כִּי, אכן, בָא יִרְְְמְְיָהוּ אֶל־בֵּית הַבּוֹר, בית הכלא וְְאֶל־הַחֲנֻיּוֹת, התאים שבמתקן הכליאה – וַיֵּשֶׁב־שָׁם יִרְְְמְְיָהוּ יָמִים רַבִּים.

• וַיִּשְְְׁלַח הַמֶּלֶךְְְ צִדְְְקִיָּהוּ וַיִּקָּחֵהוּ. וַיִּשְְְׁאָלֵהוּ הַמֶּלֶךְְְ בְְּבֵיתוֹ בַּסֵּתֶר וַיֹּאמֶר: הֲיֵשׁ דָּבָר מֵאֵת ה'?וַיֹּאמֶר יִרְְְמְְיָהוּ: יֵשׁ, והוא מפרט — וַיֹּאמֶר: בְְּיַד מֶלֶךְְְ־בָּבֶל תִּנָּתֵן.

• וַיֹּאמֶר יִרְְְמְְיָהוּ אֶל־הַמֶּלֶךְְְ צִדְְְקִיָּהוּ: מֶה חָטָאתִי לְְךָ וְְלַעֲבָדֶיךָ וְְלָעָם הַזֶּה כִּי־נְְתַתֶּם אוֹתִי אֶל־בֵּית הַכֶּלֶא?!

• וְְאַיֵּה נְְבִיאֵיכֶם אֲשֶׁר־נִבְְּאוּ לָכֶם לֵאמֹר: לֹא־יָבֹא מֶלֶךְְְ־בָּבֶל עֲלֵיכֶם וְְעַל הָאָרֶץ הַזֹּאת?! צדקיהו היה אמור לשמור אמונים לכשדים , שכן הם שהמליכו אותו. הוא העז למרוד בנבוכדנאצר למרות שלא היה מלך חזק, רק מפני שהסתמך על מדינאים ונביאי שווא שחזו שמלך בבל לא יטרח לבוא ולהענישו. ירמיהו, שבמשך כל השנים הזהיר מפני מרד וטען שהוא יוביל לחורבן, שאל אותו היכן הם כל אותם יועצים מומחים כעת.

• וְְעַתָּה שְְׁמַע־נָא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְְְ, אתה רואה שאינני בוגד, אלא רק מוסר את הנבואה שקיבלתי, וכעת אמתותה מתבררת לכול. מדוע אפוא עלי לשבת בבית הסוהר?! תִּפָָּל־נָא תְְחִנָּתִי לְְפָנֶיךָ, וְְאַל־תְְּשִׁבֵנִי אל בֵּית יְְהוֹנָתָן הַסֹּפֵר, וְְלֹא אָמוּת שָׁם, בתנאים הקשים של המאסר בבית הבור.

• וַיְְְצַוֶּה הַמֶּלֶךְְְ צִדְְְקִיָּהוּ, וַיַּפְְְקִדוּ אֶת־יִרְְְמְְיָהוּ בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה. הוא לא שילח את הנביא לחופשי, אלא שמר אותו בחצר שהייתה מעין מחנה מעצר, ולא בית סוהר של ממש. וְְנָתֹן לוֹ כִכַּר־לֶחֶם לַיּוֹם מִחוּץ, מרחוב, משוק הָאֹפִים, עַד־תֹּם כָָּל־הַלֶּחֶם מִן־הָעִיר. כל זמן שנותר לחם בעיר קיבל ירמיהו קצבה יומית לפי הוראת המלך. וַיֵּשֶׁב יִרְְְמְְיָהוּ בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה.