ירמיהו-פרק-42

ביאורים

• וַיִּגְְּשׁוּ אל ירמיהו כָָּל־שָׂרֵי הַחֲיָלִים וְְיוֹחָנָן בֶּן־קָרֵחַ וִיזַנְְְיָה בֶּן־הוֹשַׁעְְְיָה וְְכָָל־הָעָם ששרדו את החורבן והתגבשו לקבוצה, מִקָּטֹן וְְעַד־גָּדוֹל,

• וַיֹּאמְְרוּ אֶל־יִרְְְמְְיָהוּ הַנָּבִיא: תִּפָָּל־נָא תְְחִנָּתֵנוּ לְְפָנֶיךָ, וְְהִתְְְפַּלֵּל בַּעֲדֵנוּ אֶל־ה' אֱלֹהֶיךָ בְְּעַד כָָּל־הַשְְּׁאֵרִית הַזֹּאת, כִּי־נִשְְְׁאַרְְְנוּ מְְעַט מֵהַרְְְבֵֶּה, כַּאֲשֶׁר עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֹתָנוּ. מכל הממלכה, שריה וצבאה נשארו מספר גדודים קטנים ומעט תושבים ששרדו.

• וְיַגֶּד־לָנוּ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת־הַדֶּרֶךְְְ אֲשֶׁר נֵלֶךְְְ־בָּהּ, וְְאֶת־הַדָּבָר אֲשֶׁר נַעֲשֶׂה. מתוך מצוקה ומבוכה הם פונים אל הנביא שיביא לפני ה' את בקשתם, והוא יורה להם מה לעשות.

• וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יִרְְְמְְיָהוּ הַנָּבִיא: שָׁמַעְְְתִּי, קיבלתי. הִנְְנִי מִתְְְפַּלֵּל אֶל־ה' אֱלֹהֵיכֶם כְְּדִבְְְרֵיכֶם ומבקש ממנו מענה לשאלתכם. וְְהָיָה כָָּל־הַדָּבָר אֲשֶׁר־יַעֲנֶה ה' אֶתְְְכֶם — אַגִּיד לָכֶם. לֹא־אֶמְְְנַע מִכֶּם דָּבָר. אמנם רק משה רבנו היה יכול לפנות אל אלוקים ולקבל תשובה מידית, יתן בפי מענה — אמסור אותו לכם בדיוק. את דעתי הפוליטית והאסטרטגית אוכל אולי לומר מעצמי, אך לא את דבר ה'.

• וְְהֵמָּה אָמְְרוּ אֶל־יִרְְְמְְיָהוּ: יְְהִי ה' בָּנוּ לְְעֵד אֱמֶת וְְנֶאֱמָן, אִם־לֹא כְְּכָָל־הַדָּבָר אֲשֶׁר יִשְְְׁלָחֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֵלֵינוּ — כֵּן נַעֲשֶׂה.

• אִם־טוֹב וְְאִם־רָע — בְְּקוֹל ה' אֱלֹהֵינוּ אֲשֶׁר אֲנַחְְְנוּ שֹׁלְְחִים אֹתְְךָ אֵלָיו — נִשְְְׁמָע, לְְמַעַן אֲשֶׁר יִיטַב־לָנוּ כִּי נִשְְְׁמַע בְְּקוֹל ה' אֱלֹהֵינוּ. הם מביעים מחויבות מוחלטת לדבר ה'.

• וַיְְְהִי מִקֵּץ עֲשֶׂרֶת יָמִים, וַיְְְהִי דְְבַר־ה' אֶל־יִרְְְמְְיָהוּ.

• וַיִּקְְְרָא ירמיהו אֶל־יוֹחָנָן בֶּן־קָרֵחַ וְְאֶל כָָּל־שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר אִתּוֹ וּלְְְכָָל־הָעָם לְְמִקָּטֹן וְְעַד־גָּדוֹל,

• וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: כֹּה־אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל, אֲשֶׁר שְְׁלַחְְְתֶּם אֹתִי אֵלָיו לְְהַפִּיל תְְּחִנַּתְְְכֶם לְְפָנָיו׃

• אִם־שׁוֹב תֵּשְְׁבוּ בָּאָרֶץ הַזֹּאת — וּבָנִיתִי אֶתְְְכֶם וְְלֹא אֶהֱרֹס, וְְנָטַעְְְתִּי אֶתְְְכֶם וְְלֹא אֶתּוֹשׁ, אעקור, כִּי נִחַמְְְתִּי, התחרטתי כביכול אֶל־הָרָעָה אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לָכֶם. אם תישארו בארץ — תשתרשו ותצליחו בה. ולנוכח פחדם מנקמתו הצפויה של מלך בבל ביהודה המורדת אומר הנביא:

• אַל־תִּירְְאוּ מִפְְּנֵי מֶלֶךְְְ בָּבֶל אֲשֶׁר־אַתֶּם יְְרֵאִים מִפָּנָיו. והוא שב ומבטיחם : אַל־תִּירְְאוּ מִמֶּנּוּ, נְְאֻם־ה', כִּי־אִתְְּכֶם אָנִי לְְהוֹשִׁיעַ אֶתְְְכֶם וּלְְְהַצִּיל אֶתְְְכֶם מִיָּדוֹ. אתם תוכלו לחיות בבטחה בארץ.

• וְְאֶתֵּן לָכֶם רַחֲמִים לפני מלך בבל, וְְרִחַם אֶתְְְכֶם, וְְהֵשִׁיב אֶתְְְכֶם אֶל־אַדְְְמַתְְְכֶם, הנחלות שהיו לכם בעבר.

• וְְאִם־אֹמְְרִים אַתֶּם: לֹא נֵשֵׁב בָּאָרֶץ הַזֹּאת, לְְבִלְְְתִּי שְְׁמֹעַ בְְּקוֹל ה' אֱלֹהֵיכֶם, אם אתם סבורים שלא לציית לדברי —

• לֵאמֹר: לֹא, כִּי אל אֶרֶץ מִצְְְרַיִם נָבוֹא, אֲשֶׁר שם לֹא־נִרְְְאֶה מִלְְְחָמָה, וְְקוֹל שׁוֹפָר התרעה לֹא נִשְְְׁמָע, וְְלַלֶּחֶם לֹא־נִרְְְעָב, וְְשָׁם נֵשֵׁב, נתקיים.

• וְְעַתָּה, כיוון שנראה שאתם מעדיפים את האפשרות האחרת — לברוח לממלכה הסמוכה, שבה אתם חושבים למצוא ביטחון — לָכֵן שִׁמְְְעוּ דְְבַר־ה' שְְׁאֵרִית יְְהוּדָה: כֹּה־אָמַר ה' צְְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל: אִם־אַתֶּם שׂוֹם תְְּשִׂמוּן פְְּנֵיכֶם לָבֹא מִצְְְרַיִם וּבָאתֶם לָגוּר שָׁם —

• וְְהָיְְתָה הַחֶרֶב אֲשֶׁר אַתֶּם יְְרֵאִים מִמֶּנָּה — שָׁם תַּשִּׂיג אֶתְְְכֶם, בְְּאֶרֶץ מִצְְְרָיִם; וְְהָרָעָב אֲשֶׁר־אַתֶּם דֹּאֲגִים מִמֶּנּוּ — שָׁם יִדְְְבַּק אַחֲרֵיכֶם, ב מִצְְְרַיִם, וְְשָׁם תָּמֻתוּ.

• וְְיִהְְְיוּ כָָל־הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר־שָׂמוּ אֶת־פְְּנֵיהֶם, תכננו לָבוֹא ל מִצְְְרַיִם לָגוּר שָׁם — יָמוּתוּ בַּחֶרֶב בָּרָעָב וּבַדָּבֶר, וְְלֹא־יִהְְְיֶה לָהֶם שָׂרִיד וּפָלִיט מִפְְּנֵי הָרָעָה אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא עֲלֵיהֶם.

• כִּי כֹה אָמַר ה' צְְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל: כַּאֲשֶׁר נִתַּךְְְ אַפִּי וַחֲמָתִי, כעסי הרב עַל־יֹשְְׁבֵי יְְרוּשָׁלִַם — כֵּן תִּתַּךְְְ חֲמָתִי עֲלֵיכֶם בְְּבֹאֲכֶם ל מִצְְְרָיִם, וִהְְְיִיתֶם דגם לְְאָלָה, קללה וּלְְְשַׁמָּה, להשתוממות וְְלִקְְְלָלָה וּלְְְחֶרְְְפָּה, וְְלֹא־תִרְְְאוּ עוֹד אֶת־הַמָּקוֹם הַזֶּה — ארץ יהודה. אם תִּגלו למצרים — שם תמותו, ולא בכבוד. נראה שכשירמיהו מסר להם את דברי ה', הוא חש שכבר גמלה בלבם ההחלטה לצאת למצרים, שלא כפי שהצהירו, שישמעו לכל מה שיאמר להם; ובעצם הם הוליכו שולל אותו ואת עצמם.

• דִּבֶּר ה' עֲלֵיכֶם, שְְׁאֵרִית יְְהוּדָה: אַל־תָּבֹאוּ מִצְְְרָיִם. יָדֹעַ תֵּדְְעוּ כִּי־הַעִידֹתִי, התריתי בָכֶם הַיּוֹם,

• כִּי הִתְְְעֵיתֶם בְְּנַפְְְשׁוֹתֵיכֶם, עשיתם שקר בעצמכם, כִּי־אַתֶּם שְְׁלַחְְְתֶּם אֹתִי אֶל־ה' אֱלֹהֵיכֶם לֵאמֹר: הִתְְְפַּלֵּל בַּעֲדֵנוּ אֶל־ה' אֱלֹהֵינוּ, וּכְְְכֹל אֲשֶׁר יֹאמַר ה' אֱלֹהֵינוּ — כֵּן הַגֶּד־לָנוּ וְְעָשִׂינוּ.

• וָאַגִּד לָכֶם הַיּוֹם, וְְלֹא שְְׁמַעְְְתֶּם בְְּקוֹל ה' אֱלֹהֵיכֶם וּלְְְכֹל אֲשֶׁר־שְְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם.

• וְְעַתָּה יָדֹעַ תֵּדְְעוּ כִּי בַּחֶרֶב, בָּרָעָב וּבַדֶּבֶר תָּמוּתוּ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר חֲפַצְְְתֶּם לָבוֹא לָגוּר שָׁם. נבואתו של ירמיהו היא אפוא חד-משמעית: אם תישארו בארץ תזכו בביטחון, הצלחה ושגשוג, ולא תהיה לכם סיבה לפחד ממלך בבל. לעומת זאת, אם תצאו למצרים, יבואו עליכם רק צרות, סבל וייסורים.