ירמיהו-פרק-44

ביאורים

  • הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל־יִרְְְמְְיָהוּ והופנה אֶל כָָּל־הַיְְּהוּדִים הַיֹּשְְׁבִים בְְּאֶרֶץ מִצְְְרָיִם, הַיֹּשְְׁבִים בְְּמִגְְְדֹּל וּבְְְתַחְְְפַּנְְְחֵס וּבְְְנֹף וּבְְְאֶרֶץ פַּתְְְרוֹס, מצרים העליונה, הדרומית, לֵאמֹר׃

  • כֹּה־אָמַר ה' צְְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל: אַתֶּם רְְאִיתֶם אֵת כָָּל־הָרָעָה אֲשֶׁר הֵבֵאתִי עַל־יְְרוּשָׁלִַם וְְעַל כָָּל שאר עָרֵי יְְהוּדָה, וְְהִנָּם חָָרְְְבָּה הַיּוֹם הַזֶּה וְְאֵין בָּהֶם יוֹשֵׁב

  • מִפְְּנֵי רָעָתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ לְְהַכְְְעִסֵנִי, לָלֶכֶת לְְקַטֵּר ו לַעֲבֹד לֵאלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְְדָעוּם, לא הכירו אותם הֵמָּה — אנשי יהודה, כלומר אַתֶּם וַאֲבֹתֵיכֶם.

  • וָאֶשְְְׁלַח אֲלֵיכֶם אֶת־כָָּל־עֲבָדַי הַנְְּבִיאִים הַשְְְׁכֵּים וְְשָׁלֹחַ לֵאמֹר: אַל־נָא תַעֲשׂוּ אֵת דְְּבַר־הַתֹּעֵבָה הַזֹּאת אֲשֶׁר שָׂנֵאתִי. לא חידשתי בכך דבר. אינני אלא אחרון בסדרת הנביאים שהוכיחו את העם על העבודה הזרה שהם נוהגים בה.

  • וְְלֹא שָׁמְְעוּ וְְאף לֹא־הִטּוּ אֶת־אָָזְְְנָם לָשׁוּב מֵרָעָתָם, לְְבִלְְְתִּי קַטֵּר לֵאלֹהִים אֲחֵרִים.

  • וַתִּתַּךְְְ חֲמָתִי וְְאַפִּי, כעסי, וַתִּבְְְעַר בְְּעָרֵי יְְהוּדָה וּבְְְחֻצוֹת יְְרוּשָׁלִָם. וַתִּהְְְיֶינָה לְְחָָרְְְבָּה ו לִשְְְׁמָמָה כַּיּוֹם הַזֶּה, כפי שהן עכשיו.

  • וְְעַתָּה, כֹּה־אָמַר ה' אֱלֹהֵי צְְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל: לָמָה אַתֶּם עֹשִׂים רָעָה גְְדוֹלָה אֶל־נַפְְְשֹׁתֵכֶם, לעצמכם — הלוא מעשיכם יגרמו לְְהַכְְְרִית לָכֶם אִישׁ־וְְאִשָּׁה, עוֹלֵל, ילד רך וְְיוֹנֵק מִתּוֹךְְְ יְְהוּדָה, לְְבִלְְְתִּי הוֹתִיר לָכֶם שְְׁאֵרִית.

  • לְְהַכְְְעִסֵנִי בְְּמַעֲשֵׂי יְְדֵיכֶם, לְְקַטֵּר לֵאלֹהִים אֲחֵרִים בְְּאֶרֶץ מִצְְְרַיִם אֲשֶׁר־אַתֶּם בָּאִים לָגוּר שָׁם, לְְמַעַן, עד כדי הַכְְְרִית לָכֶם, אתכם, וּלְְְמַעַן הֱיוֹתְְכֶם לִקְְְלָלָה וּלְְְחֶרְְְפָּה בְְּכֹל גּוֹיֵי הָאָרֶץ?!

  • הַשְְׁכַחְְְתֶּם אֶת־רָעוֹת אֲבוֹתֵיכֶם וְְאֶת־רָעוֹת מַלְְְכֵי יְְהוּדָה וְְאֵת רָעוֹת נָשָׁיו של המלך, וְְאֵת רָעֹתֵיכֶם וְְאֵת רָעֹת נְְשֵׁיכֶם אֲשֶׁר עָשׂוּ בְְּאֶרֶץ יְְהוּדָה וּבְְְחֻצוֹת יְְרוּשָׁלִָם?!

  • לֹא דֻכְְּאוּ, נכנעו עַד הַיּוֹם הַזֶּה. הם מקבלים את מעשיהם כמעשים ראויים, וְְלֹא יָרְְאוּ את ה', וְְלֹא־הָלְְכוּ בְְתוֹרָתִי וּבְְְחֻקֹּתַי אֲשֶׁר־נָתַתִּי לִפְְְנֵיכֶם וְְלִפְְְנֵי אֲבוֹתֵיכֶם.

  • לָכֵן כֹּה־אָמַר ה' צְְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל: הִנְְנִי שָׂם פָּנַי בָּכֶם, פונה אליכם לְְרָעָה, וּלְְְהַכְְְרִית אֶת־כָָּל־יְְהוּדָה.

  • וְְלָקַחְְְתִּי אֶת־שְְׁאֵרִית יְְהוּדָה אֲשֶׁר־שָׂמוּ פְְנֵיהֶם, פנו לָבוֹא אל אֶרֶץ־מִצְְְרַיִם לָגוּר שָׁם, וְְתַמּוּ, יִכלו כֹל, כולם. בְְּאֶרֶץ מִצְְְרַיִם יִפֹּלוּ, בַּחֶרֶב ו בָרָעָב יִתַּמּוּ, מִקָּטֹן וְְעַד־גָּדוֹל בַּחֶרֶב וּבָרָעָב יָמֻתוּ, וְְהָיוּ לְְאָלָה, לְְשַׁמָּה וְְלִקְְְלָלָה וּלְְְחֶרְְְפָּה.

  • וּפָקַדְְְתִּי עַל הַיּוֹשְְׁבִים בְְּאֶרֶץ מִצְְְרַיִם כַּאֲשֶׁר פָּקַדְְְתִּי עַל־יְְרוּשָׁלִָם — בַּחֶרֶב, בָּרָעָב וּבַדָּבֶר.

  • וְְלֹא יִהְְְיֶה פָּלִיט וְְשָׂרִיד לִשְְְׁאֵרִית יְְהוּדָה הַבָּאִים לָגוּר־שָׁם בְְּאֶרֶץ מִצְְְרָיִם, וְְלא לָשׁוּב ל אֶרֶץ יְְהוּדָה אֲשֶׁר־הֵמָּה מְְנַשְְּׂאִים אֶת־נַפְְְשָׁם, מתגעגעים ומצפים לָשׁוּב לָשֶׁבֶת שָׁם, כִּי לֹא־יָשׁוּבוּ כִּי אִם־פְְּלֵטִים שישרדו מן המכה שאכה במצרים. שלא כגולי בבל, לגולי מצרים אין תקווה לשוב לארצם. אם ישוב מי מהם, יהיו אלה רק פליטים שיברח ו לאחר שיכו אותם מכה גדולה.

  • וַיַּעֲנוּ אֶת־יִרְְְמְְיָהוּ כָָּל־הָאֲנָשִׁים הַיֹּדְְעִים כִּי־מְְקַטְְּרוֹת נְְשֵׁיהֶם לֵאלֹהִים אֲחֵרִים, וְְכָָל־הַנָּשִׁים הָעֹמְְדוֹת שם, אשר היו קָהָל גָּדוֹל, וְְכָָל־הָעָם הַיֹּשְְׁבִים בְְּאֶרֶץ־מִצְְְרַיִם בְְּפַתְְְרוֹס לֵאמֹר׃

  • הַדָּבָר אֲשֶׁר־דִּבַּרְְְתָּ אֵלֵינוּ בְְּשֵׁם ה' — אֵינֶנּוּ שֹׁמְְעִים אֵלֶיךָ. הם לא טוענים שאינם מאמינים לו, אלא שהם פשוט אינם מעוניינים לשמוע בקולו.

  • כִּי עָשֹׂה נַעֲשֶׂה אֶת־כָָּל־הַדָּבָר אֲשֶׁר־יָצָא מִפִּינוּ, שנדרנו לְְקַטֵּר לִמְְְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם, אלָה כלשהי שנחשבה למלכַּת השמים, מעין העשתורת הכנענית, וְְהַסֵּיךְְְ־לָהּ נְְסָכִים.הפולחן הזה היה נהוג בידי נשים, ואילו הגברים לא היו שותפים פעילים בו, אלא רק תמכו בנשותיהם. הנשים מוסיפות לנמק מדוע הן מתכוונות להמשיך בפולחן: כַּאֲשֶׁר עָשִׂינוּ אֲנַחְְְנוּ וַאֲבֹתֵינוּ, מְְלָכֵינוּ וְְשָׂרֵינוּ, בְְּעָרֵי יְְהוּדָה וּבְְְחֻצוֹת יְְרוּשָׁלִָם — וַנִּשְְְׂבַּע־לֶחֶם וַנִּהְְְיֶה טוֹבִים, התמלאנו טובה, וכך גם נראינו, וְְרָעָה לֹא רָאִינוּ. שום דבר רע לא אירע לנו. את כל הטובה הם מייחסים לעבודה הזרה הזו. נראה שזו הייתה אלה שהייתה קשורה בפריון האדמה ובשפע מתנות של מעלה, שלא יוצגה בפסל מיוחד משלה, ופולחנה העממי לא דרש קרבנות גדולים, אלא מנחות קטנות. ייתכן שהיא לא הוגדרה עבודה זרה של ממש, אלא ראו בה דבר שבין אמונה תפלה לפולחן אלילי שעבדו לו נוסף על עבודת ה', שמא יש גם בו תועלת למזל טוב.

  • ואדרבא, מִן־אָז, מאז חָדַלְְְנוּ, פסקנו לְְקַטֵּר לִמְְְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם וְְהַסֵּךְְְ־לָהּ נְְסָכִים — חָסַרְְְנוּ כֹל, וּבַחֶרֶב וּבָרָעָב תָּמְְְנוּ.

  • וְְכִי־אֲנַחְְְנוּ לבדנו מְְקַטְְּרִים לִמְְְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם וּלְְְהַסֵּךְְְ לָהּ נְְסָכִים?! אמנם אנחנו אלו שעושות זאת בפועל, א בל הכול מסכימים אתנו — הֲמִבַּלְְְעֲדֵי אֲנָשֵׁינוּ, האם בלי דעת הגברים שלנו עָשִׂינוּ לָהּ כַּוָּנִים, מיני עוגות, אולי בדמות כוכב, לְְהַעֲצִבָה, לשמח את האלה או לקדשה. נראה שהנשים אמרו שהן מבקשות לספק ולשמח את האלה, אלא שכותב הספר הפך את משמע המלה כדרכם של ספרי המקרא לכנות עבודה זרה בשמות גנאי. וְְהַסֵּךְְְ לָהּ נְְסָכִים?!

  • וַיֹּאמֶר יִרְְְמְְיָהוּ תשובה משלו, לא דברי נבואה, אֶל־כָָּל־הָעָם, עַל, אל הַגְְּבָרִים וְְעַל הַנָּשִׁים וְְעַל כָָּל־הָעָם הָעֹנִים אֹתוֹ דָּבָר, לֵאמֹר׃

  • הֲלוֹא אֶת־הַקִּטֵּר, ההקטרה אֲשֶׁר קִטַּרְְְתֶּם בְְּעָרֵי יְְהוּדָה וּבְְְחֻצוֹת יְְרוּשָׁלִַם אַתֶּם וַאֲבוֹתֵיכֶם, מַלְְְכֵיכֶם וְְשָׂרֵיכֶם וְְעַם הָאָרֶץ — אֹתָם זָכַר ה' וַתַּעֲלֶה עַל־לִבּוֹ.

  • וְְלֹא־יוּכַל ה' עוֹד לָשֵׂאת ולעכב את העונש מִפְְּנֵי רֹעַ מַעַלְְלֵיכֶם, מעשיכם, מִפְְּנֵי הַתּוֹעֵבֹת אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם — וַתְְּהִי אַרְְְצְְכֶם לְְחָָרְְְבָּה וּלְְְשַׁמָּה וְְלִקְְְלָלָה מֵאֵין יוֹשֵׁב כְְּהַיּוֹם הַזֶּה,

  • מִפְְּנֵי אֲשֶׁר קִטַּרְְְתֶּם וַאֲשֶׁר חֲטָאתֶם לַה', וְְלֹא שְְׁמַעְְְתֶּם בְְּקוֹל ה', וּבְְְתֹרָתוֹ וּבְְְחֻקֹּתָיו וּבְְְעֵדְְוֹתָיו לֹא הֲלַכְְְתֶּם, עַל־כֵּן קָרָאת אֶתְְְכֶם הָרָעָה הַזֹּאת כַּיּוֹם הַזֶּה. ראו את התוצאה של מעשיכם אלה. בגללם אתם יושבים פה, ארצכם חרבה כולה, ועודכם טוענים שנהגתם כראוי וראיתם טובה בזכות מעשיכם?!

  • וַיֹּאמֶר יִרְְְמְְיָהוּ אֶל־כָָּל־הָעָם וְְאֶל כָָּל־הַנָּשִׁים: שִׁמְְְעוּ דְְּבַר־ה', כָָּל־יְְהוּדָה אֲשֶׁר בְְּאֶרֶץ מִצְְְרָיִם,

  • כֹּה־אָמַר ה'־צְְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל לֵאמֹר: אַתֶּם וּנְְְשֵׁיכֶם, וַתְְּדַבֵּרְְְנָה בְְּפִיכֶם, המדברות מפיכם. מלותיכם אינן אלא המלים שנשותיכם רוצות לומר, וּבִידֵיכֶם מִלֵּאתֶם את רצונן, לֵאמֹר: עָשֹׂה נַעֲשֶׂה אֶת־נְְדָרֵינוּ אֲשֶׁר נָדַרְְְנוּ לְְקַטֵּר לִמְְְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם וּלְְְהַסֵּךְְְ לָהּ נְְסָכִים, ואתם, הגברים, מחזקים את ידי נשיכם: הָקֵים תָּקִימְְְנָה אֶת־נִדְְְרֵיכֶם וְְעָשֹׂה תַעֲשֶׂינָה אֶת־נִדְְְרֵיכֶם. הנשים מדובבות את הגברים, והגברים מאשרים ומעודדים את הנשים, וכך הכול מרוצים ממעשיהם.

  • לָכֵן שִׁמְְְעוּ דְְבַר־ה' כָָּל־יְְהוּדָה הַיֹּשְְׁבִים בְְּאֶרֶץ מִצְְְרָיִם: הִנְְנִי נִשְְְׁבַּעְְְתִּי בִּשְְְׁמִי הַגָּדוֹל, אָמַר ה', אִם־יִהְְְיֶה, לא יהיה עוֹד שְְׁמִי נִקְְְרָא בְְּפִי כָָּל־אִישׁ יְְהוּדָה, ולא מי ש אֹמֵר: חַי־אֲדֹנָי אֱלוֹהִים בְְּכָָל־אֶרֶץ מִצְְְרָיִם. אתם ממשיכים להישבע בשם ה' ולערבב יסודות מפולחנים זרים, ונדמה לכם שאין בכך רע.

  • הִנְְנִי שֹׁקֵד, ממהר עֲלֵיהֶם לְְרָעָה וְְלֹא לְְטוֹבָה, וְְתַמּוּ כָָל־אִישׁ יְְהוּדָה אֲשֶׁר בְְּאֶרֶץ־מִצְְְרַיִם בַּחֶרֶב וּבָרָעָב עַד־כְְּלוֹתָם.

  • וּפְְְלִיטֵי חֶרֶב יְְשֻׁבוּן מִן־אֶרֶץ מִצְְְרַיִם אל אֶרֶץ יְְהוּדָה, רק מְְתֵי מִסְְְפָּר. אתם למעשה כלואים כאן ללא מוצא. וְְיָדְְעוּ כָָּל־שְְׁאֵרִית יְְהוּדָה הַבָּאִים לְְאֶרֶץ־מִצְְְרַיִם לָגוּר שָׁם דְְּבַר־מִי יָקוּם — הדבר שיצא מִמֶּנִּי וּמֵהֶם, או הדבר שיצא מהם .

  • וְְזֹאת לָכֶם הָאוֹת, נְְאֻם־ה', כִּי־פֹקֵד אֲנִי עֲלֵיכֶם, אעניש אתכם על חטאתיכם בַּמָּקוֹם הַזֶּה, לְְמַעַן תֵּדְְעוּ כִּי קוֹם יָקוּמוּ דְְבָרַי עֲלֵיכֶם לְְרָעָה —

  • כֹּה אָמַר ה': הִנְְנִי נֹתֵן אֶת־פַּרְְְעֹה חָָפְְְרַע, כינוי לשמו הפרטי המצרי מֶלֶךְְְ־מִצְְְרַיִם בְְּיַד אֹיְְבָיו וּבְְְיַד מְְבַקְְְשֵׁי נַפְְְשׁוֹ, כַּאֲשֶׁר נָתַתִּי אֶת־צִדְְְקִיָּהוּ מֶלֶךְְְ־יְְהוּדָה בְְּיַד נְְבוּכַדְְְרֶאצַּר מֶלֶךְְְ־בָּבֶל אֹיְְבוֹ וּמְְְבַקֵּשׁ נַפְְְשׁוֹ. המלך שאליו ברחתם, ייפול ביד הבבלים.

פסוקים

  1. הדבר אשר היה אל־ירמיהו אל כל־היהודים הישבים בארץ מצרים הישבים במגדל ובתחפנחס ובנף ובארץ פתרוס לאמר
  2. כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישראל אתם ראיתם את כל־הרעה אשר הבאתי על־ירושלם ועל כל־ערי יהודה והנם חרבה היום הזה ואין בהם יושב
  3. מפני רעתם אשר עשו להכעסני ללכת לקטר לעבד לאלהים אחרים אשר לא ידעום המה אתם ואבתיכם
  4. ואשלח אליכם את־כל־עבדי הנביאים השכים ושלח לאמר אל־נא תעשו את דבר־התעבה הזאת אשר שנאתי
  5. ולא שמעו ולא־הטו את־אזנם לשוב מרעתם לבלתי קטר לאלהים אחרים
  6. ותתך חמתי ואפי ותבער בערי יהודה ובחצות ירושלם ותהיינה לחרבה לשממה כיום הזה
  7. ועתה כה־אמר יהוה אלהי צבאות אלהי ישראל למה אתם עשים רעה גדולה אל־נפשתכם להכרית לכם איש־ואשה עולל ויונק מתוך יהודה לבלתי הותיר לכם שארית
  8. להכעסני במעשי ידיכם לקטר לאלהים אחרים בארץ מצרים אשר־אתם באים לגור שם למען הכרית לכם ולמען היותכם לקללה ולחרפה בכל גויי הארץ
  9. השכחתם את־רעות אבותיכם ואת־רעות מלכי יהודה ואת רעות נשיו ואת רעתכם ואת רעת נשיכם אשר עשו בארץ יהודה ובחצות ירושלם
  10. לא דכאו עד היום הזה ולא יראו ולא־הלכו בתורתי ובחקתי אשר־נתתי לפניכם ולפני אבותיכם
  11. לכן כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הנני שם פני בכם לרעה ולהכרית את־כל־יהודה
  12. ולקחתי את־שארית יהודה אשר־שמו פניהם לבוא ארץ־מצרים לגור שם ותמו כל בארץ מצרים יפלו בחרב ברעב יתמו מקטן ועד־גדול בחרב וברעב ימתו והיו לאלה לשמה ולקללה ולחרפה
  13. ופקדתי על היושבים בארץ מצרים כאשר פקדתי על־ירושלם בחרב ברעב ובדבר
  14. ולא יהיה פליט ושריד לשארית יהודה הבאים לגור־שם בארץ מצרים ולשוב ארץ יהודה אשר־המה מנשאים את־נפשם לשוב לשבת שם כי לא־ישובו כי אם־פלטים
  15. ויענו את־ירמיהו כל־האנשים הידעים כי־מקטרות נשיהם לאלהים אחרים וכל־הנשים העמדות קהל גדול וכל־העם הישבים בארץ־מצרים בפתרוס לאמר
  16. הדבר אשר־דברת אלינו בשם יהוה איננו שמעים אליך
  17. כי עשה נעשה את־כל־הדבר אשר־יצא מפינו לקטר למלכת השמים והסיך־לה נסכים כאשר עשינו אנחנו ואבתינו מלכינו ושרינו בערי יהודה ובחצות ירושלם ונשבע־לחם ונהיה טובים ורעה לא ראינו
  18. ומן־אז חדלנו לקטר למלכת השמים והסך־לה נסכים חסרנו כל ובחרב וברעב תמנו
  19. וכי־אנחנו מקטרים למלכת השמים ולהסך לה נסכים המבלעדי אנשינו עשינו לה כונים להעצבה והסך לה נסכים
  20. ויאמר ירמיהו אל־כל־העם על־הגברים ועל־הנשים ועל־כל־העם הענים אתו דבר לאמר
  21. הלוא את־הקטר אשר קטרתם בערי יהודה ובחצות ירושלם אתם ואבותיכם מלכיכם ושריכם ועם הארץ אתם זכר יהוה ותעלה על־לבו
  22. ולא־יוכל יהוה עוד לשאת מפני רע מעלליכם מפני התועבת אשר עשיתם ותהי ארצכם לחרבה ולשמה ולקללה מאין יושב כהיום הזה
  23. מפני אשר קטרתם ואשר חטאתם ליהוה ולא שמעתם בקול יהוה ובתרתו ובחקתיו ובעדותיו לא הלכתם על־כן קראת אתכם הרעה הזאת כיום הזה
  24. ויאמר ירמיהו אל־כל־העם ואל כל־הנשים שמעו דבר־יהוה כל־יהודה אשר בארץ מצרים
  25. כה־אמר יהוה־צבאות אלהי ישראל לאמר אתם ונשיכם ותדברנה בפיכם ובידיכם מלאתם לאמר עשה נעשה את־נדרינו אשר נדרנו לקטר למלכת השמים ולהסך לה נסכים הקים תקימנה את־נדריכם ועשה תעשינה את־נדריכם
  26. לכן שמעו דבר־יהוה כל־יהודה הישבים בארץ מצרים הנני נשבעתי בשמי הגדול אמר יהוה אם־יהיה עוד שמי נקרא בפי כל־איש יהודה אמר חי־אדני יהוה בכל־ארץ מצרים
  27. הנני שקד עליהם לרעה ולא לטובה ותמו כל־איש יהודה אשר בארץ־מצרים בחרב וברעב עד־כלותם
  28. ופליטי חרב ישבון מן־ארץ מצרים ארץ יהודה מתי מספר וידעו כל־שארית יהודה הבאים לארץ־מצרים לגור שם דבר־מי יקום ממני ומהם
  29. וזאת־לכם האות נאם־יהוה כי־פקד אני עליכם במקום הזה למען תדעו כי קום יקומו דברי עליכם לרעה
  30. כה אמר יהוה הנני נתן את־פרעה חפרע מלך־מצרים ביד איביו וביד מבקשי נפשו כאשר נתתי את־צדקיהו מלך־יהודה ביד נבוכדראצר מלך־בבל איבו ומבקש נפשו

פסוקים מנוקד

  1. הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל־יִרְמְיָהוּ אֶל כָּל־הַיְּהוּדִים הַיֹּשְׁבִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם הַיֹּשְׁבִים בְּמִגְדֹּל וּבְתַחְפַּנְחֵס וּבְנֹף וּבְאֶרֶץ פַּתְרוֹס לֵאמֹר׃
  2. כֹּה־אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אַתֶּם רְאִיתֶם אֵת כָּל־הָרָעָה אֲשֶׁר הֵבֵאתִי עַל־יְרוּשָׁלִַם וְעַל כָּל־עָרֵי יְהוּדָה וְהִנָּם חָרְבָּה הַיּוֹם הַזֶּה וְאֵין בָּהֶם יוֹשֵׁב׃
  3. מִפְּנֵי רָעָתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ לְהַכְעִסֵנִי לָלֶכֶת לְקַטֵּר לַעֲבֹד לֵאלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּם הֵמָּה אַתֶּם וַאֲבֹתֵיכֶם׃
  4. וָאֶשְׁלַח אֲלֵיכֶם אֶת־כָּל־עֲבָדַי הַנְּבִיאִים הַשְׁכֵּים וְשָׁלֹחַ לֵאמֹר אַל־נָא תַעֲשׂוּ אֵת דְּבַר־הַתֹּעֵבָה הַזֹּאת אֲשֶׁר שָׂנֵאתִי׃
  5. וְלֹא שָׁמְעוּ וְלֹא־הִטּוּ אֶת־אָזְנָם לָשׁוּב מֵרָעָתָם לְבִלְתִּי קַטֵּר לֵאלֹהִים אֲחֵרִים׃
  6. וַתִּתַּךְ חֲמָתִי וְאַפִּי וַתִּבְעַר בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלִָם וַתִּהְיֶינָה לְחָרְבָּה לִשְׁמָמָה כַּיּוֹם הַזֶּה׃
  7. וְעַתָּה כֹּה־אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לָמָה אַתֶּם עֹשִׂים רָעָה גְדוֹלָה אֶל־נַפְשֹׁתֵכֶם לְהַכְרִית לָכֶם אִישׁ־וְאִשָּׁה עוֹלֵל וְיוֹנֵק מִתּוֹךְ יְהוּדָה לְבִלְתִּי הוֹתִיר לָכֶם שְׁאֵרִית׃
  8. לְהַכְעִסֵנִי בְּמַעֲשֵׂי יְדֵיכֶם לְקַטֵּר לֵאלֹהִים אֲחֵרִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר־אַתֶּם בָּאִים לָגוּר שָׁם לְמַעַן הַכְרִית לָכֶם וּלְמַעַן הֱיוֹתְכֶם לִקְלָלָה וּלְחֶרְפָּה בְּכֹל גּוֹיֵי הָאָרֶץ׃
  9. הַשְׁכַחְתֶּם אֶת־רָעוֹת אֲבוֹתֵיכֶם וְאֶת־רָעוֹת מַלְכֵי יְהוּדָה וְאֵת רָעוֹת נָשָׁיו וְאֵת רָעֹתֵכֶם וְאֵת רָעֹת נְשֵׁיכֶם אֲשֶׁר עָשׂוּ בְּאֶרֶץ יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלִָם׃
  10. לֹא דֻכְּאוּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה וְלֹא יָרְאוּ וְלֹא־הָלְכוּ בְתוֹרָתִי וּבְחֻקֹּתַי אֲשֶׁר־נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם וְלִפְנֵי אֲבוֹתֵיכֶם׃
  11. לָכֵן כֹּה־אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי שָׂם פָּנַי בָּכֶם לְרָעָה וּלְהַכְרִית אֶת־כָּל־יְהוּדָה׃
  12. וְלָקַחְתִּי אֶת־שְׁאֵרִית יְהוּדָה אֲשֶׁר־שָׂמוּ פְנֵיהֶם לָבוֹא אֶרֶץ־מִצְרַיִם לָגוּר שָׁם וְתַמּוּ כֹל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם יִפֹּלוּ בַּחֶרֶב בָּרָעָב יִתַּמּוּ מִקָּטֹן וְעַד־גָּדוֹל בַּחֶרֶב וּבָרָעָב יָמֻתוּ וְהָיוּ לְאָלָה לְשַׁמָּה וְלִקְלָלָה וּלְחֶרְפָּה׃
  13. וּפָקַדְתִּי עַל הַיּוֹשְׁבִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם כַּאֲשֶׁר פָּקַדְתִּי עַל־יְרוּשָׁלִָם בַּחֶרֶב בָּרָעָב וּבַדָּבֶר׃
  14. וְלֹא יִהְיֶה פָּלִיט וְשָׂרִיד לִשְׁאֵרִית יְהוּדָה הַבָּאִים לָגוּר־שָׁם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְלָשׁוּב אֶרֶץ יְהוּדָה אֲשֶׁר־הֵמָּה מְנַשְּׂאִים אֶת־נַפְשָׁם לָשׁוּב לָשֶׁבֶת שָׁם כִּי לֹא־יָשׁוּבוּ כִּי אִם־פְּלֵטִים׃
  15. וַיַּעֲנוּ אֶת־יִרְמְיָהוּ כָּל־הָאֲנָשִׁים הַיֹּדְעִים כִּי־מְקַטְּרוֹת נְשֵׁיהֶם לֵאלֹהִים אֲחֵרִים וְכָל־הַנָּשִׁים הָעֹמְדוֹת קָהָל גָּדוֹל וְכָל־הָעָם הַיֹּשְׁבִים בְּאֶרֶץ־מִצְרַיִם בְּפַתְרוֹס לֵאמֹר׃
  16. הַדָּבָר אֲשֶׁר־דִּבַּרְתָּ אֵלֵינוּ בְּשֵׁם יְהוָה אֵינֶנּוּ שֹׁמְעִים אֵלֶיךָ׃
  17. כִּי עָשֹׂה נַעֲשֶׂה אֶת־כָּל־הַדָּבָר אֲשֶׁר־יָצָא מִפִּינוּ לְקַטֵּר לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם וְהַסֵּיךְ־לָהּ נְסָכִים כַּאֲשֶׁר עָשִׂינוּ אֲנַחְנוּ וַאֲבֹתֵינוּ מְלָכֵינוּ וְשָׂרֵינוּ בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלִָם וַנִּשְׂבַּע־לֶחֶם וַנִּהְיֶה טוֹבִים וְרָעָה לֹא רָאִינוּ׃
  18. וּמִן־אָז חָדַלְנוּ לְקַטֵּר לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם וְהַסֵּךְ־לָהּ נְסָכִים חָסַרְנוּ כֹל וּבַחֶרֶב וּבָרָעָב תָּמְנוּ׃
  19. וְכִי־אֲנַחְנוּ מְקַטְּרִים לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם וּלְהַסֵּךְ לָהּ נְסָכִים הֲמִבַּלְעֲדֵי אֲנָשֵׁינוּ עָשִׂינוּ לָהּ כַּוָּנִים לְהַעֲצִבָה וְהַסֵּךְ לָהּ נְסָכִים׃
  20. וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ אֶל־כָּל־הָעָם עַל־הַגְּבָרִים וְעַל־הַנָּשִׁים וְעַל־כָּל־הָעָם הָעֹנִים אֹתוֹ דָּבָר לֵאמֹר׃
  21. הֲלוֹא אֶת־הַקִּטֵּר אֲשֶׁר קִטַּרְתֶּם בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלִַם אַתֶּם וַאֲבוֹתֵיכֶם מַלְכֵיכֶם וְשָׂרֵיכֶם וְעַם הָאָרֶץ אֹתָם זָכַר יְהוָה וַתַּעֲלֶה עַל־לִבּוֹ׃
  22. וְלֹא־יוּכַל יְהוָה עוֹד לָשֵׂאת מִפְּנֵי רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם מִפְּנֵי הַתּוֹעֵבֹת אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם וַתְּהִי אַרְצְכֶם לְחָרְבָּה וּלְשַׁמָּה וְלִקְלָלָה מֵאֵין יוֹשֵׁב כְּהַיּוֹם הַזֶּה׃
  23. מִפְּנֵי אֲשֶׁר קִטַּרְתֶּם וַאֲשֶׁר חֲטָאתֶם לַיהוָה וְלֹא שְׁמַעְתֶּם בְּקוֹל יְהוָה וּבְתֹרָתוֹ וּבְחֻקֹּתָיו וּבְעֵדְוֺתָיו לֹא הֲלַכְתֶּם עַל־כֵּן קָרָאת אֶתְכֶם הָרָעָה הַזֹּאת כַּיּוֹם הַזֶּה׃
  24. וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ אֶל־כָּל־הָעָם וְאֶל כָּל־הַנָּשִׁים שִׁמְעוּ דְּבַר־יְהוָה כָּל־יְהוּדָה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם׃
  25. כֹּה־אָמַר יְהוָה־צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אַתֶּם וּנְשֵׁיכֶם וַתְּדַבֵּרְנָה בְּפִיכֶם וּבִידֵיכֶם מִלֵּאתֶם לֵאמֹר עָשֹׂה נַעֲשֶׂה אֶת־נְדָרֵינוּ אֲשֶׁר נָדַרְנוּ לְקַטֵּר לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם וּלְהַסֵּךְ לָהּ נְסָכִים הָקֵים תָּקִימְנָה אֶת־נִדְרֵיכֶם וְעָשֹׂה תַעֲשֶׂינָה אֶת־נִדְרֵיכֶם׃
  26. לָכֵן שִׁמְעוּ דְבַר־יְהוָה כָּל־יְהוּדָה הַיֹּשְׁבִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם הִנְנִי נִשְׁבַּעְתִּי בִּשְׁמִי הַגָּדוֹל אָמַר יְהוָה אִם־יִהְיֶה עוֹד שְׁמִי נִקְרָא בְּפִי כָּל־אִישׁ יְהוּדָה אֹמֵר חַי־אֲדֹנָי יְהוִה בְּכָל־אֶרֶץ מִצְרָיִם׃
  27. הִנְנִי שֹׁקֵד עֲלֵיהֶם לְרָעָה וְלֹא לְטוֹבָה וְתַמּוּ כָל־אִישׁ יְהוּדָה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ־מִצְרַיִם בַּחֶרֶב וּבָרָעָב עַד־כְּלוֹתָם׃
  28. וּפְלִיטֵי חֶרֶב יְשֻׁבוּן מִן־אֶרֶץ מִצְרַיִם אֶרֶץ יְהוּדָה מְתֵי מִסְפָּר וְיָדְעוּ כָּל־שְׁאֵרִית יְהוּדָה הַבָּאִים לְאֶרֶץ־מִצְרַיִם לָגוּר שָׁם דְּבַר־מִי יָקוּם מִמֶּנִּי וּמֵהֶם׃
  29. וְזֹאת־לָכֶם הָאוֹת נְאֻם־יְהוָה כִּי־פֹקֵד אֲנִי עֲלֵיכֶם בַּמָּקוֹם הַזֶּה לְמַעַן תֵּדְעוּ כִּי קוֹם יָקוּמוּ דְבָרַי עֲלֵיכֶם לְרָעָה׃
  30. כֹּה אָמַר יְהוָה הִנְנִי נֹתֵן אֶת־פַּרְעֹה חָפְרַע מֶלֶךְ־מִצְרַיִם בְּיַד אֹיְבָיו וּבְיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשׁוֹ כַּאֲשֶׁר נָתַתִּי אֶת־צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה בְּיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל אֹיְבוֹ וּמְבַקֵּשׁ נַפְשׁוֹ׃

מקומות

  • ירושלים

    ליבם סולגק. בראיט ולחת צורק מונחף, בגורמי מגמש. תרבנך וסתעד לכנו סתשם השמה – לתכי מורגם בורק? לתיג ישבעס.

  • תחפנחס
  • נוף, מוף
  • פתרוס? (צפונית)

    ארץ פתרוס מוזכרת במקומות שונים בתנ"ך כחבל ארץ הסמוך למצרים.

  • יהודה

    חבל ארץ הררי המשתרע בין אזור בית אל בצפון לבקעת באר שבע בדרום.

  • פתרוס? (דרומית)