ירמיהו-פרק-5

ביאורים

• שׁוֹטְְטוּ בְְּחוּצוֹת יְְרוּשָׁלִַם וּרְְְאוּ, התבוננו נָא וּדְְְעוּ וּבַקְְְשׁוּ, חפשו בִרְְְחוֹבוֹתֶיהָ אִם־תִּמְְְצְְאוּ אִישׁ, אישיות הגונה, אִם־יֵשׁ עֹשֶׂה מִשְְְׁפָּט ו מְְבַקֵּשׁ אֱמוּנָה. אם תמצאו אפילו אחד – וְְאֶסְְְלַח לָהּ – לירושלים כולה. אי אפשר לסמוך על איש.

• וְְאִם חַי־ה' יֹאמֵרוּ, כשאנשים נשבעים בשם ה' – לָכֵן, אך לַשֶּׁקֶר יִשָּׁבֵעוּ.

• ה', עֵינֶיךָ, השגחתך בעולם, תוכחותיך וגמולך, או: ציפייתך ומעייניך הֲלוֹא לֶאֱמוּנָה, למען הנאמנות והיושר, וגם: למען החוזק ויציבות. הִכִּיתָה אֹתָם כדי שיהיו נאמנים – וְְלֹא־חָלוּ, חרדו. כִּלִּיתָם, השמדת בהם – ועדיין מֵאֲנוּ ל קַחַת מוּסָר. חִזְְּקוּ פְְנֵיהֶם יותר מִסֶּלַע, מֵאֲנוּ לָשׁוּב. הם נענשים וסובלים, אבל אינם משנים את דרכם.

• וַאֲנִי אָמַרְְְתִּי להגנתם של אנשי ירושלים : אַךְְְ־דַּלִּים הֵם בממון ובהשכלה, ולכן נוֹאֲלוּ, נהגו בטפשות , כִּי לֹא יָדְְעוּ דֶּרֶךְְְ ה' ו מִשְְְׁפַּט אֱלֹהֵיהֶם. הם ממשיכים בדרכם בעקשנות בגלל בורות.

• אֵלְְכָה־לִּי אֶל־הַגְְּדֹלִים וַאֲדַבְְּרָה, אוכיח אוֹתָם, כִּי הֵמָּה יָדְְעוּ דֶּרֶךְְְ ה' ו מִשְְְׁפַּט אֱלֹהֵיהֶם. אַךְְְ הֵמָּה יַחְְְדָּו, כולם כאחד שָׁבְְרוּ עֹל, פרקו עול מלכות שמים, נִתְְּקוּ את ה מוֹסֵרוֹת, הכבלים. הם עושים כרצונם, ללא כל מחויבות. דעתנותם אינה משפיעה על אורחות חייהם.

• עַל־כֵּן הִכָּם אַרְְְיֵה היוצא מִיַּעַר, זְְאֵב עֲרָבוֹת יְְשָָׁדְְדֵם, ישדוד אותם, נָמֵר שֹׁקֵד, אורב עַל־עָרֵיהֶם להחריבן. כָָּל־הַיּוֹצֵא מֵהֵנָּה, מהן יִטָּרֵף. אלה הם דימויים לאומות או לכנופיות, שאי אפשר להינצל מפניהן. כִּי רַבּוּ פִּשְְְׁעֵיהֶם, עָצְְמוּ מְְשֻׁבוֹתֵיהֶם, סטיותיהם מדרך הישר. ו שוב, פנייה לכנסת ישראל:

• אֵי, היכן, איך לָזֹאת אֶסְְְלַח־לָךְְְ?! בָּנַיִךְְְ עֲזָבוּנִי וַיִּשָּׁבְְעוּ בְְּלֹא אֱלֹהִים. משבועותיהם נעדר אלוקים, וגם אם הם נשבעים בשמו, שבועותיהן חסרות משמעות. וָאַשְְְׂבִּעַ אוֹתָם בכל טוב – וַיִּנְְְאָפוּ. השובע והרווחה גורמים להם להשתמש בכוחותיהם ובמרצם לניאוף. וּב בֵית זוֹנָה יִתְְְגּוֹדָדוּ, מתאספים, או: מתקוטטים ופוצעים.

• סוּסִים מְְיֻזָּנִים, מיוחמים מַשְְְׁכִּים, משכימים הָיוּ. אִישׁ אֶל־אֵשֶׁת רֵעֵהוּ יִצְְְהָלוּ. הם שמחים כסוסים איש לקראת אשת חברו.

• הַעַל־אֵלֶּה לוֹא־אֶפְְְקֹד את עונשם ?! נְְאֻם־ה', וְְאִם בְְּגוֹי אֲשֶׁר־כָּזֶה לֹא תִתְְְנַקֵּם נַפְְְשִׁי?! האם לא ראוי לנקום בעם שכזה?!

• עֲלוּ בְְשָׁרוֹתֶיהָ, בחומותיה וְְשַׁחֵתוּ, השחיתו אותן, וְְאולם כָלָה, השמדה גמורה אַל־תַּעֲשׂוּ. הָסִירוּ נְְטִישׁוֹתֶיהָ, ענפי הפרא הגדולים המתפשטים מחוץ לכרם או לפרדס , כִּי לוֹא לַה' הֵמָּה.

• כִּי בָגוֹד בָּגְְדוּ בִּי בֵּית יִשְְְׂרָאֵל וּבֵית יְְהוּדָה. נְְאֻם־ה'.

• כִּחֲשׁוּ בַּה'. התעלמו ממנו וַיֹּאמְְרוּ: לוֹא־הוּא. לא אליו אנחנו שומעים. לדעתנו הוא אינו נוכח ולא גומל לא רעות ולא טובות. וְְלֹא־תָבוֹא עָלֵינוּ רָעָה, וְְחֶרֶב וְְרָעָב לוֹא נִרְְְאֶה.

• וְְהַנְְּבִיאִים יִהְְְיוּ לְְרוּחַ. הנביאים אינם אלא אנשים המדברים דברי רוח. וְְהַדִּבֵּר, הדיבור אֵין בָּהֶם. דבריהם בטלים. כֹּה – ככל הרעות שהם מנבאים לנו – יֵעָשֶׂה לָהֶם.

• לָכֵן כֹּה־אָמַר ה' אֱלֹהֵי צְְבָאוֹת: יַעַן דַּבֶּרְְְכֶם אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה – כיוון שאתם מזלזלים בה', בחוקותיו ובקשר עמו, וגם כשיש ביניכם נביאים אתם בזים להם, דברי הנבואה לא יישארו בגדר נאומים גרידא, אלא הִנְְנִי נֹתֵן דְְּבָרַי בְְּפִיךָ לְְאֵשׁ, וְְהָעָם הַזֶּה יהיה עֵצִים, וַאֲכָלָתַם אש דברי הנבואה.

• הִנְְנִי מֵבִיא עֲלֵיכֶם גּוֹי מִמֶּרְְְחָק, בֵּית יִשְְְׂרָאֵל, נְְאֻם־ה'. לא יהיה זה עם קטן מפינה נידחת בעולם, אלא גּוֹי אֵיתָן, חזק הוּא, גּוֹי מֵעוֹלָם, בעל מסורת עתיקה וכוחות גדולים הוּא, ועם זאת, יהיה זה גּוֹי זר, ש לֹא־תֵדַע לְְשֹׁנוֹ, וְְלֹא תִשְְְׁמַע, תבין מַה־יְְּדַבֵּר. אילו התקיפו אתכם עמים מן האזור, שלשונם קרובה לשלכם , הייתם יכולים לתקשר עמם.

• אַשְְְׁפָּתוֹ, נרתיקי החצים של העם הזה יהיו כְְּקֶבֶר פָּתוּחַ. מאגר החצים, והמוות הטמון בו, לא ייגמר, והחיילים – כֻּלָּם גִּבּוֹרִים ויילחמו עד חורמה.

• וְְאָכַל האויב את קְְצִירְְךָ וְְלַחְְְמֶךָ אשר יֹאכְְלוּ, אוכלים בדרך כלל בָּנֶיךָ וּבְְְנוֹתֶיךָ. כמו כן הוא יֹאכַל את צֹאנְְךָ וּבְְְקָרֶךָ, יֹאכַל את גַּפְְְנְְךָ וּתְְְאֵנָתֶךָ. הוא ישדוד את כל מה שבידיכם. יתרה מזו, הוא יְְרֹשֵׁשׁ, ירוצץ וידלדל את עָרֵי מִבְְְצָרֶיךָ אֲשֶׁר אַתָּה בּוֹטֵחַ בָּהֵנָּה, בהן, בֶּחָרֶב.

• וְְגַם בַּיָּמִים הָהֵמָּה, נְְאֻם־ה', לֹא־אֶעֱשֶׂה אִתְְּכֶם כָּלָה.

• וְְהָיָה כִּי תֹאמְְרוּ: תַּחַת, בגלל מֶה עָשָׂה ה' אֱלֹהֵינוּ לָנוּ אֶת־כָָּל הצרות ה אֵלֶּה? כך אמר לי ה' במענה לשאלתכם העתידה – וְְאָמַרְְְתָּ אֲלֵיהֶם: כַּאֲשֶׁר, כמו ש עֲזַבְְְתֶּם אוֹתִי וַתַּעַבְְְדוּ אֱלֹהֵי נֵכָר בְְּאַרְְְצְְכֶם, כֵּן, כך תַּעַבְְְדוּ זָרִים בְְּאֶרֶץ לֹא לָכֶם.

• הַגִּידוּ זֹאת בְְּבֵית יַעֲקֹב, וְְהַשְְְׁמִיעוּהָ בִיהוּדָה לֵאמֹר׃

• שִׁמְְְעוּ־נָא זֹאת, עַם סָכָל, טיפש וְְאֵין לֵב, נעדר תובנה. עֵינַיִם לָהֶם – וְְלֹא יִרְְְאוּ, אָָזְְְנַיִם לָהֶם – וְְלֹא יִשְְְׁמָעוּ.

• הַאוֹתִי לֹא־תִירָאוּ, נְְאֻם־ה', אִם מִפָּנַי לֹא תָחִילוּ, תפחדו ?! הלוא אני הוא אֲשֶׁר־שַׂמְְְתִּי חוֹל גְְּבוּל לַיָּם, חָָק־עוֹלָם וְְלֹא יַעַבְְְרֶנְְְהוּ, וַיִּתְְְגָּעֲשׁוּ הגלים וְְלֹא יוּכָלוּ לעבור את החול, וְְהָמוּ גַלָּיו של הים וְְלֹא־יַעַבְְְרֻנְְְהוּ.

• וְְאילו לָעָם הַזֶּה הָיָה לֵב סוֹרֵר וּמוֹרֶה. הם ראו את גדולת ה' ותוקפו אך איש לא התיירא ממנו ולא צמצם עצמו בפניו. סָרוּ וַיֵּלֵכוּ, הם פנו לכל רוח כרצונם.

• וְְלוֹא־אָמְְרוּ בִלְְְבָבָם: נִירָא נָא אֶת־ה' אֱלֹהֵינוּ, הַנֹּתֵן גֶּשֶׁם יוֹרֶה וּמַלְְְקוֹשׁ בְְּעִתּוֹ, שְְׁבֻעֹת חֻקּוֹת, את השבועות הקבועים ל קָצִיר יִשְְְׁמָָר־לָנוּ לבוא בעתם.

• עֲוֹנוֹתֵיכֶם הם ש הִטּוּ, הסירו מכם את אֵלֶּה – את הידיעה וההבנה, או: את הגשם והקציר מלבוא בזמנם, וְְחַטֹּאותֵיכֶם מָנְְעוּ את הַטּוֹב מִכֶּם.

• כִּי־נִמְְְצְְאוּ בְְעַמִּי רְְשָׁעִים, יָשׁוּר, יראה. הרשע צופה ואורב לזולתו כְְּשַׁךְְְ יְְקוּשִׁים, כמי שמניח מוקשים. כך רשעי עמי הִצִּיבוּ מַשְְְׁחִית, מלכודות שבהן אֲנָשִׁים יִלְְְכֹּדוּ.

• כִּכְְְלוּב מָלֵא עוֹף, בעופות שניצודו, כֵּן בָּתֵּיהֶם של הרשעים מְְלֵאִים מִרְְְמָה. עַל־כֵּן גָּדְְלוּ וַיַּעֲשִׁירוּ,

• שָׁמְְנוּ עָשְְׁתוּ, התעבו גַּם עָבְְרוּ ועשו דִבְְְרֵי־רָע, דִּין אמת לֹא־דָנוּ, אף לא דִּין יָתוֹם, וְְלמרות זאת יַצְְְלִיחוּ, וּמִשְְְׁפַּט אֶבְְְיוֹנִים לֹא שָׁפָטוּ. במדינה המסודרת שלהם יש מערכת משפט, אך היא אינה מועילה לעניים וליתומים ומתעלמת מן הזקוקים לה באמת.

• הַעַל־אֵלֶּה לֹא־אֶפְְְקֹד, נְְאֻם־ה'?! ה אִם בְְּגוֹי אֲשֶׁר־כָּזֶה לֹא תִתְְְנַקֵּם נַפְְְשִׁי?! ראו כיצד אתם נוהגים. האם לא מגיעים לכם כל העונשים על כך?!

• שַׁמָּה, מצב המעורר השתוממות וְְשַׁעֲרוּרָה, שחיתות נִהְְְיְְתָה בָּאָרֶץ.

• הַנְְּבִאִים נִבְְּאוּ בַשֶּׁקֶר, וְְהַכֹּהֲנִים יִרְְְדּוּ, ימשלו עַל־יְְדֵיהֶם – על ידי הנביאים. אם מישהו מפקפק באמינות ההנהגה, יבואו הנביאים המגויסים לעזרת המנהיגים וילמדו עליהם זכות. אנשי הרוח דואגים להצדיק את המערכת הקיימת. וְְגם עַמִּי, פשוטי העם אָהֲבוּ כֵן – את החיבור בין נביאי השקר וכהני הכזב, וּמַה־תַּעֲשׂוּ לְְאַחֲרִיתָהּ, כאשר האשליות יתנפצו לנגד עיניכם?! לְמה תקוו?!