ירמיהו-פרק-51

ביאורים

• כֹּה אָמַר ה': הִנְְנִי מֵעִיר עַל־בָּבֶל וְְאֶל־יֹשְְׁבֵי לֵב קָמָי, הכשדים, רוּחַ מַשְְְׁחִית.

• וְְשִׁלַּחְְְתִּי לְְבָבֶל חילות זָרִים וְְזֵרוּהָ, יפזרו אותה וִיבֹקְְקוּ, ינפצו וירוקנו אֶת־אַרְְְצָהּ, כִּי־הָיוּ, יהיו אויביה עָלֶיהָ מִסָּבִיב בְְּיוֹם רָעָה.

• אֶל, אַל יִדְְְרֹךְְְ הַדֹּרֵךְְְ קַשְְְׁתּוֹ. החיילים הבבלים לא ידרכו את קשתם, וְְאֶל, אַל יִתְְְעַל, יתעלה, ייכנס בְְּסִרְְְיֹנוֹ, בשריונו — אין צורך באלו כי בבל מובסת מראש, וְְאתם , הכובשים , אַל־תַּחְְְמְְלוּ אֶל, על בַּחֻרֶיהָ, הַחֲרִימוּ, השמידו את כָָּל־צְְבָאָהּ.

• וְְנָפְְלוּ חֲלָלִים בְְּאֶרֶץ כַּשְְְׂדִּים, וּמְְְדֻקָּרִים בְְּחוּצוֹתֶיהָ.

• כִּי לֹא־אַלְְְמָן, עזוב יִשְְְׂרָאֵל וִיהוּדָה — מֵאֱלֹהָיו, מֵה' צְְבָאוֹת. ה' חי ושומר את 'רעייתו'. יֵדע הפולש לנחלתו ועושה בה כרצונו, שבעל הנחלה יבוא אתו חשבון כִּי אַרְְְצָם של הבבלים מָלְְאָה אָשָׁם מִפגיעתם ב קְְדוֹשׁ יִשְְְׂרָאֵל. מעבר לחשבונות אחרים שיש לאלוקים עם הבבלים, עונש מיוחד מגיע להם על הצרות שהביאו על ישראל. העובדה שהנביא מנבא את חורבנה של ממלכת יהודה, אין בה כדי להצדיק את מעשי הבבלים. כאן באה פנייה לתושבים הזרים המתגוררים בבבל:

• נֻסוּ מִתּוֹךְְְ בָּבֶל וּמַלְְּטוּ אִישׁ את נַפְְְשׁוֹ, אַל־תִּדַּמּוּ, כדי שלא תושמדו בַּעֲוֹנָהּ. בִּרחו מכאן כי המקום אבוד, כִּי עֵת נְְקָמָה הִיא לַה', גְְּמוּל הוּא מְְשַׁלֵּם לָהּ.ובדרך משל:

• כּוֹס־זָהָב היא בָּבֶל בְְּיַד־ה', ה מְְשַׁכֶּרֶת את כָָּל־הָאָרֶץ. ירמיהו מדמה את בבל של זמנו — לאחר שעלה לשלטון נבוכדנאצר השני, שהיה אחד משליטי העולם הגדולים — לכוס זהב יקרה מלאה יין תרעלה. מִיֵּינָהּ שָׁתוּ גוֹיִם, עמים, עַל־כֵּן יִתְְְהֹלְְלוּ, יתבלבלו גוֹיִם.

• פִּתְְְאֹם נָפְְלָה בָבֶל וַתִּשָּׁבֵר. מפלתה של בבל תתרחש במהירות יחסית, אפילו בלא מלחמה גלויה. הֵילִילוּ, בכו עָלֶיהָ כל העמים והאנשים הקשורים אל מעצמה זו. ובהצעה לעגנית — קְְחוּ צֳֳרִי, תרופה לְְמַכְְְאוֹבָהּ — אוּלַי תֵּרָפֵא. אולי תועיל לה עצה כלשהי ממומחים פוליטיים וכיוצא בהם. ובמענה לקריאה זו:

• רִפִּאנוּ, ניסינו לרפא אֶת־בָּבֶל, וְְלֹא נִרְְְפָּתָה, נרפאה. עִזְְְבוּהָ וְְנֵלֵךְְְ אִישׁ לְְאַרְְְצוֹ, כִּי־נָגַע אֶל־הַשָּׁמַיִם מִשְְְׁפָּטָהּ, וְְנִשָּׂא עַד־שְְׁחָקִים. המשפט של בבל גבוה וגדול מדי, ואין תוחלת למאמצי הסיוע לה.

• הוֹצִיא ה' לאור אֶת־צִדְְְקֹתֵינוּ, את דין הצדק בין עַמנו לבין בבל. בֹּאוּ וּנְְְסַפְְּרָה בְְצִיּוֹן אֶת־מַעֲשֵׂה ה' אֱלֹהֵינוּ.

• הָבֵרוּ, בררו, או מרקו, השחיזו הַחִצִּים, הכינו חצים טובים, מִלְְְאוּ, אִספו את הַשְְּׁלָטִים, מגנים. הֵעִיר ה' אֶת־רוּחַ מַלְְְכֵי מָדַי ופרס, כִּי־עַל־בָּבֶל מְְזִמָּתוֹ, מחשבתו לְְהַשְְְׁחִיתָהּ, כִּי־נִקְְְמַת ה' הִיא בבבל, נִקְְְמַת הֵיכָלוֹ.

• אֶל־חוֹמֹת בָּבֶל שְְׂאוּ־נֵס, הרימו דגל, הַחֲזִיקוּ הַמִּשְְְׁמָר, הָקִימוּ שֹׁמְְרִים, הָכִינוּ הָאֹרְְבִים. היערכו והכינו את כל צורכי ההתקפה כִּי גַּם־זָמַם ה' ו גַם־עָשָׂה אֵת אֲשֶׁר־דִּבֶּר אֶל, על יֹשְְׁבֵי בָבֶל.

• שֹׁכַנְְְתְְְּ, השוכנת עַל־מַיִם רַבִּים של נהר הפרת, ובהיותך עיר נמל ומסחר את רַבַּת אוֹצָרֹת, בָּא קִצֵּךְְְ, סופך, אַמַּת בִּצְְְעֵךְְְ, במידת גזלותייך.

• נִשְְְׁבַּע ה' צְְבָאוֹת בְְּנַפְְְשׁוֹ: כִּי אִם, אמנם מִלֵּאתִיךְְְ אָדָם כַּיֶּלֶק, אחד הגלגולים של החגב, כנראה קודם שהצמיח כנפיים. וְְעָנוּ עָלַיִךְְְ האויבים : הֵידָד. הם ימחצו אותך כמו דורכי הענבים, הדורכים ושרים הידד.

• עֹשֵׂה אֶרֶץ בְְּכֹחוֹ, מֵכִין תֵּבֵל בְְּחָָכְְְמָתוֹ וּבִתְְְבוּנָתוֹ נָטָה שָׁמָיִם.

• לקראת קוֹל תִּתּוֹ, נתינתו הֲמוֹן מַיִם, המיית הגשם בַּשָּׁמַיִם — וַיַּעַל נְְשִׂאִים, עננים מִקְְְצֵה־אָרֶץ, בְְּרָקִים לקראת ירידת ה מָּטָר עָשָׂה, וַיּוֹצֵא רוּחַ מֵאֹצְְרֹתָיו.

• נִבְְְעַר כָָּל־אָדָם שאינו מבין את האמת הזאת, שה' הוא בורא העולם ומנהלו, מִדַּעַת. המוני עובדי האלילים חיים בשקר, בערות וטעות. הֹבִישׁ, התבייש והתאכזב כָָּל־צֹרֵף מִפָּסֶל, מהפסלים שעיצב, כִּי שֶׁקֶר נִסְְְכּוֹ, יציקתו וְְלֹא־רוּחַ בָּם.

• הֶבֶל הֵמָּה, מַעֲשֵׂה תַּעְְְתֻּעִים. כל פסילי האלילים הגדולים של בבל, שהיא חיה מפיהם כביכול, אינם אלא הבל ותעתוע. בְְּעֵת פְְּקֻדָּתָם, כשתבוא שעת הגמול של הבבלים, גם הם יֹאבֵדוּ.

• לֹא־כְְאֵלֶּה חֵלֶק יַעֲקוֹב, ה', כִּי־יוֹצֵר הַכֹּל הוּא, וְְיעקב הוא שֵׁבֶט, עַם נַחֲלָתוֹ, ה' צְְבָאוֹת שְְׁמוֹ.

• מַפֵּץ, כלי ברזל שבעזרתו היו מנפצים חומות, סוג של איל נגיחה, אַתָּה לִי, הצבא המדיי-הפרסי, כְְּלֵי מִלְְְחָמָה.וְְנִפַּצְְְתִּי בְְךָ, באמצעותך, גּוֹיִם, וְְהִשְְְׁחַתִּי בְְךָ מַמְְְלָכוֹת. אתה מכונת קרב המרסקת ורומסת כל מה שעומד בדרכה –

• וְְנִפַּצְְְתִּי בְְךָ סוּס וְְרֹכְְבוֹ;וְְנִפַּצְְְתִּי בְְךָ רֶכֶב וְְרֹכְְבוֹ;

• וְְנִפַּצְְְתִּי בְְךָ אִישׁ וְְאִשָּׁה;וְְנִפַּצְְְתִּי בְְךָ זָקֵן וָנָעַר;וְְנִפַּצְְְתִּי בְְךָ בָּחוּר וּבְְְתוּלָה;

• וְְנִפַּצְְְתִּי בְְךָ רֹעֶה וְְעֶדְְְרוֹ;וְְנִפַּצְְְתִּי בְְךָ אִכָּר וְְצִמְְְדּוֹ, צמד הבקר שהוא עובד בו; וְְנִפַּצְְְתִּי בְְךָ פַּחוֹת וּסְְְגָנִים, מושלים ופקידים בכירים.

• וְְשִׁלַּמְְְתִּי לְְבָבֶל וּלְְְכֹל יוֹשְְׁבֵי כַשְְְׂדִּים אֵת כָָּל־רָעָתָם אֲשֶׁר־עָשׂוּ בְְצִיּוֹן לְְעֵינֵיכֶם. נְְאֻם ה'. אתם, ישראל הנמצאים בבבל ועמים אחרים שישבו מרחוק, תיווכחו במו עיניכם בעונש שאביא על בבל.

• הִנְְנִי פונה אֵלֶיךָ, הַר הַמַּשְְְׁחִית, בבל. נְְאֻם־ה'. אתה הַמַּשְְְׁחִית אֶת־כָָּל־הָאָרֶץ. וְְנָטִיתִי אֶת־יָדִי עָלֶיךָ וְְגִלְְְגַּלְְְתִּיךָ, אפיל אותך מִן־הַסְְּלָעִים, מביצוריך וּנְְְתַתִּיךָ לְְהַר שְְׂרֵפָה.

• וְְלֹא־יִקְְְחוּ מִמְְּךָ אֶבֶן לְְפִנָּה, אבן גדולה שמתחילים בה את הבניין, וְְאֶבֶן לְְמוֹסָדוֹת, ליסודות, כִּי־שִׁמְְמוֹת עוֹלָם תִּהְְְיֶה. נְְאֻם־ה'. היא לא תשוקם עוד.

• שְְׂאוּ־נֵס, דגל בָּאָרֶץ, הצבא הצועד או הנאסף לקרב, תִּקְְְעוּ שׁוֹפָר בַּגּוֹיִם להתקבץ, קַדְְּשׁוּ, הכינו עָלֶיהָ — על בבל גּוֹיִם, הַשְְְׁמִיעוּ, קראו למלחמה עָלֶיהָ את מַמְְְלְְכוֹת אֲרָרַט, מִנִּי וְְאַשְְְׁכְְּנָז שהיו סמוכות לבבל, ונחשבו ממלכות ברבריות. פִּקְְְדוּ עָלֶיהָ טִפְְְסָר, מנהיג גבוה הנושא משרה צבאית, הַעֲלוּ־סוּס, סוסים רבים כְְּיֶלֶק, כנחיל חגבים — סָמָר, סוסים זקופים, שכן סוסים מתקיפים נעמדים על רגליהם האחוריות.

• קַדְְּשׁוּ עָלֶיהָ גוֹיִם — אֶת־מַלְְְכֵי מָדַי, אֶת־פַּחוֹתֶיהָ, מושליה וְְאֶת־כָָּל־סְְגָנֶיהָ, פקידיה הבכירים וְְאֵת כָָּל־אֶרֶץ מֶמְְְשַׁלְְְתּוֹ של מלך מדי.

• וַתִּרְְְעַשׁ הָאָרֶץ וַתָּחֹל, רעדה, כִּי קָמָה, התקיימו עַל־בָּבֶל מַחְְְשְְׁבוֹת ה', לָשׂוּם אֶת־אֶרֶץ בָּבֶל לְְשַׁמָּה, לשממה מֵאֵין יוֹשֵׁב.

• חָדְְלוּ גִבּוֹרֵי בָבֶל לְְהִלָּחֵם, יָשְְׁבוּ בַּמְְּצָדוֹת, מקומות מבוצרים, אך נָשְְׁתָה, סרה מהם גְְבוּרָתָם, ו הָיוּ לְְנָשִׁים בזמן שהאויבים הִצִּיתוּ מִשְְְׁכְְּנֹתֶיהָ, כי נִשְְְׁבְְּרוּ בְְרִיחֶיהָ של בבל.

• רָץ לִקְְְרַאת־רָץ יָרוּץ, וּמַגִּיד לִקְְְרַאת מַגִּיד, הרצים יבואו ממקומות שונים לְְהַגִּיד לְְמֶלֶךְְְ בָּבֶל כִּי־נִלְְְכְְּדָה עִירוֹ מִקָּצֶה. כל שליח יגיע מצד אחר ויספר שהעיר נלכדה. אין לה תקומה משום מקום.

• וְְהַמַּעְְְבָּרוֹת, מקומות המעבר בנהר בידי האויב נִתְְְפָּשׂוּ. הוא יכול להעביר בהן את צבאו, ואינו מאפשר לצבא העזר שלנו לעבור שם. וְְאֶת־הָאֲגַמִּים, אגמון, צמחיית הסוף והקנים שסביבות מקווי המים והביצות, שָׂרְְפוּ בָאֵשׁ, כדרך שנהגו האויבים לעשות, וְְאַנְְְשֵׁי הַמִּלְְְחָמָה נִבְְְהָלוּ, ואינם יכולים לעשות דבר.

• כִּי כֹה אָמַר ה' צְְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל: בַּת, אוכלוסיית בָּבֶל, שהיא עד עכשיו בראשית עלייתה, ועמים רבים נתונים למרמס רגליה כְְּגֹרֶן ב עֵת שהדורך הִדְְְרִיכָהּ, כמו גורן שאוספים אליה תבואה לדוש — עוֹד מְְעַט וּבָאָה עֵת־הַקָּצִיר לָהּ, כריתתה שלה.

• אֲכָלַנִי, הֲמָמַנִי, החריד אותי, נְְבוּכַדְְְרֶאצַּר מֶלֶךְְְ בָּבֶל המושל בכיפה, הִצִּיגַנִי כמו כְְּלִי רִיק, בְְּלָעַנִי כַּתַּנִּין מִלָּא כְְרֵשׂוֹ, כרסו מֵעֲדָנָי, ממאכלי המענגים ו הֱדִיחָנִי, הרחיק או שטף אותי.

• חֲמָסִי וּשְְְׁאֵרִי, בשרי שנאכל — מוטלת עַל בָּבֶל, תֹּאמַר יֹשֶׁבֶת צִיּוֹן. וְְאחריות שפיכת דָמִי — אֶל, על יֹשְְׁבֵי כַשְְְׂדִּים תֹּאמַר יְְרוּשָׁלִָם. עליכם לשלם על כל אלה.

• לָכֵן כֹּה אָמַר ה': הִנְְנִי־רָב אֶת־רִיבֵךְְְ, ירושלים, וְְנִקַּמְְְתִּי אֶת־נִקְְְמָתֵךְְְ, וְְהַחֲרַבְְְתִּי אֶת־יַמָּהּ, מקווי המים שנכרו סביב לעיר בבל, וְְהוֹבַשְְְׁתִּי אֶת־מְְקוֹרָהּ, מקור מימיה.

• וְְהָיְְתָה בָבֶל לְְגַלִּים, תלי עפר ואבנים ול מְְעוֹן־תַּנִּים, מקום שבו שוכנים יצורי בר, שַׁמָּה, שממה וּשְְְׁרֵקָה, שריקה של יצורי המקום או של בני אדם המשתוממים על חורבנו, מֵאֵין יוֹשֵׁב.

• יַחְְְדָּו כַּכְְּפִרִים יִשְְְׁאָגוּ, נָעֲרוּ, צעקו כְְּגוֹרֵי אֲרָיוֹת.

• בְְּחֻמָּם, בשעה שחם להם, אָשִׁית, אערוך אֶת־מִשְְְׁתֵּיהֶם כדי שירבו בשתייה עקב החום או ההתלהבות, וְְהִשְְְׁכַּרְְְתִּים לְְמַעַן יַעֲלֹזוּ. בבל תיפול בעת שמחה ושכרות. ואכן מסופר שבלשאצר, מושל בבל האחרון, נהרג תוך כדי משתה, ואיש לא היה מוכן לכך. וְְיָשְְׁנוּ שְְׁנַת־עוֹלָם וְְלֹא יָקִיצוּ. נְְאֻם ה'.

• אוֹרִידֵם כְְּכָרִים, כבשים שמנים המושכבים לִטְְְבוֹחַ, לשחיטה, כְְּאֵילִים, כבשים בוגרים עִם־עַתּוּדִים, תיישים. גדולי בבל ייהרגו.

• אֵיךְְְ נִלְְְכְְּדָה שֵׁשַׁךְְְ, 'בבל', וַתִּתָּפֵשׂ תְְּהִלַּת כָָּל־הָאָרֶץ?! כיצד נכבשה הממלכה המפוארת הזו?! אֵיךְְְ הָיְְתָה לְְשַׁמָּה בָּבֶל בַּגּוֹיִם?!

• עָלָה עַל־בָּבֶל הַיָּם, שֶׁטף אויבים יטביע את הממלכה ללא מלחמה של ממש. בַּהֲמוֹן גַּלָּיו נִכְְְסָתָה, התכסתה.

• הָיוּ עָרֶיהָ לְְשַׁמָּה, אֶרֶץ צִיָּה וַעֲרָבָה, אֶרֶץ לֹא־יֵשֵׁב בָּהֵן — בערים כָָּל־אִישׁ, וְְלֹא־יַעֲבֹר בָּהֵן בֶּן־אָדָם. האימפריה הבבלית תהפוך לאתר ארכיאולוגי ותו לא.

• וּפָקַדְְְתִּי עַל־בֵּל, האל הראשי שלה, בְְּבָבֶל. מפלת בל היא סמל לתבוסת הממלכה. וְְהֹצֵאתִי אֶת־בִּלְְְעוֹ, המתנות והתקרובת שהגישו לו מִפִּיו כביכול, וְְלֹא־יִנְְְהֲרוּ אֵלָיו עוֹד גּוֹיִם לכבדו. במשך זמן היה נהוג לחלוק כבוד למושל העיר באמצעות הכרה באלוהיה, אך בעתיד יפסיק האליל להיות פופולרי. גַּם־חוֹמַת בָּבֶל לא תחזיק מעמד — נָפָלָה.ושוב פנייה לגולי בבל הישראלים:

• צְְאוּ מִתּוֹכָהּ — מבבל הנכבשת, עַמִּי, וּמַלְְּטוּ אִישׁ אֶת־נַפְְְשׁוֹ מֵחֲרוֹן אַף־ה'.

• וּפֶן־יֵרַךְְְ לְְבַבְְְכֶם וְְתִירְְאוּ, אתם עלולים להיבהל בּגלל שְְׁמוּעָה הַנִּשְְְׁמַעַת בָּאָרֶץ. מפלת בבל הייתה מאורע מוזר. העיר שנמנתה בין הערים הגדולות בעולם התרבותי של אז נפלה ללא קרב של ממש; בבית המלך השתכרו, ובמקומות אחרים לא שמו לב למתחולל. יש להניח שהמאורעות נכרכו בשמועות רבות ושונות. וּבָא בַשָּׁנָה האחת הַשְְּׁמוּעָה וְְאַחֲרָיו בַּשָּׁנָה האחרת, או באותה שנה הַשְְּׁמוּעָה, שמועה נוספת, וְְחָמָס בא בָּאָרֶץ, ו מֹשֵׁל קם עַל־מֹשֵׁל, יהיו בבבל תהפוכות שלטוניות.

• לָכֵן, כדי להסיר חששות מלבכם אני מודיע לכם את הדבר מראש: הִנֵּה יָמִים בָּאִים וּפָקַדְְְתִּי עַל־פְְּסִילֵי בָבֶל, וְְכָָל־אַרְְְצָהּ תֵּבוֹשׁ, וְְכָָל־חֲלָלֶיהָ יִפְְּלוּ בְְתוֹכָהּ. הם לא יפלו במהלך מסע כיבושים, אלא ייכבשו בתוך ארצם.

• וְְרִנְְּנוּ עַל מפלת בָּבֶל שָׁמַיִם וָאָרֶץ וְְכֹל אֲשֶׁר בָּהֶם, כִּי, כאשר מִצָּפוֹן יָבוֹא־לָהּ הַשּׁוֹדְְדִים. נְְאֻם־ה'.

• גַּם־בָּבֶל גרמה לִנְְְפֹּל חַלְְלֵי יִשְְְׂרָאֵל, גַּם־לְְבָבֶל, בגללה נָפְְלוּ חַלְְלֵי כָָל־הָאָרֶץ. ושוב :

• פְְּלֵטִים מֵחֶרֶב, הִלְְְכוּ אַל־תַּעֲמֹדוּ, זִכְְְרוּ מֵרָחוֹק אֶת־ה', וִירוּשָׁלִַם תַּעֲלֶה עַל־לְְבַבְְְכֶם, לומר:

• בֹּשְְְׁנוּ בעבר כִּי־שָׁמַעְְְנוּ חֶרְְְפָּה, כִּסְְּתָה כְְלִמָּה פָּנֵינוּ, כִּי בָּאוּ זָרִים עַל־מִקְְְדְְּשֵׁי בֵּית ה', אבל עכשיו הזרים המחריבים יושמדו, ועלינו להסיר את החרפה מירושלים.

• לָכֵן הִנֵּה־יָמִים בָּאִים, נְְאֻם־ה', וּפָקַדְְְתִּי, אעניש את בבל עַל־פְְּסִילֶיהָ, וּבְְְכָָל־אַרְְְצָהּ יֶאֱנֹק חָלָל. קול אנקת חללי המלחמה יישמע בבבל.

• כִּי־תַעֲלֶה בָבֶל הַשָּׁמַיִם, וְְכִי תְְבַצֵּר מְְרוֹם עֻזָּהּ, תחזק ותגביה חומות וביצורים, מֵאִתִּי יָבֹאוּ שֹׁדְְדִים לָהּ. נְְאֻם־ה'.

• קוֹל זְְעָקָה מִבָּבֶל וְְשֶׁבֶר גָּדוֹל מֵאֶרֶץ כַּשְְְׂדִּים.

• כִּי־שֹׁדֵד, מכריע ה' אֶת בָּבֶל, וְְאִבַּד מִמֶּנָּה קוֹל גָּדוֹל, שאון הממלכה העצום, ותחתיו — וְְהָמוּ גַלֵּיהֶם, השודדים כְְּמַיִם רַבִּים, ו נִתַּן שְְׁאוֹן קוֹלָם של הגלים.

• כִּי בָא עָלֶיהָ עַל־בָּבֶל שׁוֹדֵד, וְְנִלְְְכְְּדוּ גִּבּוֹרֶיהָ, חִתְְּתָה, נשברו קַשְְּׁתוֹתָם, כִּי אֵל גְְּמֻלוֹת ה', שַׁלֵּם יְְשַׁלֵּם את גמולה.

• וְְהִשְְְׁכַּרְְְתִּי שָׂרֶיהָ וַחֲכָמֶיהָ, פַּחוֹתֶיהָ וּסְְְגָנֶיהָ, שליטיה ופקידיה הבכירים וְְגִבּוֹרֶיהָ. כל אלה יהיו שיכורים וְְיָשְְׁנוּ שְְׁנַת־עוֹלָם וְְלֹא יָקִיצוּ. נְְאֻם־הַמֶּלֶךְְְ ה' צְְבָאוֹת שְְׁמוֹ.

• כֹּה־אָמַר ה' צְְבָאוֹת: חֹמוֹת בָּבֶל הָרְְחָבָה עַרְְְעֵר תִּתְְְעַרְְְעַר, וּשְְְׁעָרֶיהָ הַגְְּבֹהִים בָּאֵשׁ יִצַּתּוּ. וְְיִגְְעוּ, יתאמצו עַמִּים לעשות משהו למענה, או: יגיעת העמים בפיתוחה של בבל תצא בְְּדֵי־רִיק, לריק, וּלְְְאֻמִּים בְְּדֵי־אֵשׁ, השתדלותם תכלה באש, וְְיָעֵפוּ, יתעייפו.

• הַדָּבָר אֲשֶׁר־צִוָּה יִרְְְמְְיָהוּ הַנָּבִיא אֶת־שְְׂרָיָה, אחיו של ברוך, סופרו של ירמיהו, בֶן־נֵרִיָּה בֶּן־מַחְְְסֵיָה בְְּלֶכְְְתּוֹ אֶת, עם צִדְְְקִיָּהוּ מֶלֶךְְְ־יְְהוּדָה אל בָּבֶל בִּשְְְׁנַת הָרְְבִעִית לְְמָָלְְְכוֹ, וּשְְְׂרָיָה היה אז שַׂר־מְְנוּחָה, שר הטקסים והדיפלומטיה, הממונה על האופן שבו צריך המלך צדקיהו להתנהל בבואו לבבל כשליט צמית וכנוע המגיש לו מנחה.

• וַיִּכְְְתֹּב יִרְְְמְְיָהוּ אֵת כָָּל־הָרָעָה אֲשֶׁר־תָּבוֹא אֶל־בָּבֶל אֶל, על סֵפֶר אֶחָד, אֵת כָָּל־הַדְְּבָרִים הָאֵלֶּה שבעניין זה, הַכְְּתֻבִים אֶל, על בָּבֶל שבהם כמה וכמה נבואות מטילות אימה.

• וַיֹּאמֶר יִרְְְמְְיָהוּ אֶל־שְְׂרָיָה: כְְּבֹאֲךָ ל בָבֶל, לאחר מסע ממושך וְְרָאִיתָ וְְקָרָאתָ שם אֵת כָָּל־הַדְְּבָרִים הָאֵלֶּה.

• וְְאָמַרְְְתָּ בתפילה: ה', אַתָּה דִבַּרְְְתָּ אֶל־הַמָּקוֹם הַזֶּה לְְהַכְְְרִיתוֹ, לְְבִלְְְתִּי הֱיוֹת־בּוֹ יוֹשֵׁב, לְְמֵאָדָם וְְעַד־בְְּהֵמָה, כִּי־שִׁמְְמוֹת עוֹלָם תִּהְְְיֶה בבל. זה הגורל שייעד ה' לבבל באופן כללי.

• וְְהָיָה כְְּכַלֹּתְְךָ לִקְְְרֹא אֶת־הַסֵּפֶר הַזֶּה, שהוא מעין מגילה קטנה של נבואות, תִּקְְְשֹׁר עָלָיו אֶבֶן, וְְהִשְְְׁלַכְְְתּוֹ אֶל־תּוֹךְְְ ה פְְּרָת, כך שהמגילה תשקע במים.

• וְְאָמַרְְְתָּ: כָּכָה תִּשְְְׁקַע בָּבֶל וְְלֹא־תָקוּם מִפְְּנֵי הָרָעָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מֵבִיא עָלֶיהָ — וְְיָעֵפוּ. אנשי בבל יהיו יגעים ושבורים מלהתגונן. ירמיהו שלח את שריה לקרוא את הנבואה בבבל, בשפה העברית. כך שלח מסר מחזק לגולי יהודה: הַחזיקו מעמד, הבבלים יאבדו לפניכם. עַד־הֵנָּה דִּבְְְרֵי נבואתו וקורותיו של יִרְְְמְְיָהוּ.