ירמיהו-פרק-6

ביאורים

• הָעִזוּ, בִּרחו והתאספו במקום מחסה, בְְּנֵי בִנְְְיָמִן, מִקֶּרֶב יְְרוּשָׁלִַם, וּבִתְְְקוֹעַ, עיר מדרום לבית לחם, תִּקְְְעוּ שׁוֹפָר לאזהרה ולאזעקה, וְְעַל־בֵּית הַכֶּרֶם שְְׂאוּ מַשְְְׂאֵת, משואות. הַדליקו מדורות כדי לאותת לאנשים על סכנה, כִּי רָעָה נִשְְְׁקְְפָה מִצָּפוֹן וְְשֶׁבֶר, אסון גָּדוֹל. מסביב לירושלים נפתחת מלחמה, ויש להתכונן אליה. יושבי ירושלים והסביבה צריכים לצאת מן העיר ולנסות להתגונן.

• הַנָּוָה, הנאווה וְְהַמְְּעֻנָּגָה דָּמִיתִי, דימיתי בעבר את בַּת־צִיּוֹן, עם ישראל,

• אֵלֶיהָ יָבֹאוּ רֹעִים וְְעֶדְְְרֵיהֶם, תָּקְְעוּ עָלֶיהָ אֹהָלִים סָבִיב, רָעוּ אִישׁ אֶת־יָדוֹ, במקומו. האנשים הגסים המשתלטים, רומסים ואוכלים כל חלקה טובה, הם דימוי לאויבים המכריזים:

• קַדְְּשׁוּ עָלֶיהָ, הכינו על בת ציון מִלְְְחָמָה. קוּמוּ וְְנַעֲלֶה למתקפה בַצָָּהֳֳרָיִם. אולם – אוֹי לָנוּ כִּי־פָנָה כבר הַיּוֹם, כִּי־יִנָּטוּ צִלְְלֵי־עָרֶב. הצללים נמתחים וכבר התחיל הערב. והם מתעקשים:

• קוּמוּ וְְנַעֲלֶה בַלָּיְְְלָה, וְְנַשְְְׁחִיתָה אַרְְְמְְנוֹתֶיהָ. לא נדחה את המערכה.

• כִּי כֹה אָמַר ה' צְְבָאוֹת, שכביכול הוא מפקד על מחנה הצרים : כִּרְְְתוּ את עֵצָה, העצים שלה לצורך המלחמה, וְְשִׁפְְְכוּ עַל־יְְרוּשָׁלִַם סֹלְְלָה, תל עפר גדול המוערם סמוך לחומות, כדי לפרוץ לעיר. זו הִיא הָעִיר שעליה הָָפְְְקַד, שניתנה פקודה להענישה, מפני ש כֻּלָּהּ עֹשֶׁק, גזל בְְּקִרְְְבָּהּ.

• כְְּהָקִיר, כמו שמנביעה בַּיִר, הבאר את מֵימֶיהָ, כֵּן הֵקֵרָה, מנביעה העיר את רָעָתָהּ. חָמָס, לקיחת ממון שלא כדין וָשֹׁד יִשָּׁמַע בָּהּ עַל־פָּנַי, לפני תָּמִיד, חֳֳלִי וּמַכָּה.

• הִוָּסְְרִי, קחי מוסר יְְרוּשָׁלִַם פֶּן־תֵּקַע, שמא תסלוד, תרחק נַפְְְשִׁי מִמֵּךְְְ, פֶּן־אֲשִׂימֵךְְְ שְְׁמָמָה, אֶרֶץ לוֹא נוֹשָׁבָה. נבוא ת התרעה נוספת:

• כֹּה אָמַר ה' צְְבָאוֹת: עוֹלֵל יְְעוֹלְְלוּ כַגֶּפֶן, ילקטו את הענבים שנשארו אחר הבציר , את שְְׁאֵרִית יִשְְְׂרָאֵל. כך ייאמר לבוצר: הָשֵׁב יָדְְךָ על הגפן, ללקוט שוב ושוב כְְּבוֹצֵר המניח את האשכולות עַל, אל סַלְְְסִלּוֹת, סלים, אולי סלים קטנים. הנביא מתאונן:

• עַל־מִי אֲדַבְְּרָה וְְאָעִידָה, את מי אוכיח ואתרה, וְְיִשְְְׁמָעוּ?! הִנֵּה עֲרֵלָה, סתומה אָָזְְְנָם, וְְלֹא יוּכְְלוּ לְְהַקְְְשִׁיב. הִנֵּה דְְבַר־ה' הָיָה לָהֶם, נחשב בעיניהם לְחֶרְפָּה ו לֹא יַחְְְפְְּצוּ־בוֹ.

• ואני, אֵת חֲמַת, זעם ה' מָלֵאתִי, התמלאתי, כשקיבלתי את הנבואה, נִלְְְאֵיתִי ל הָכִיל. העצמה שהתמלאתי בה עלולה להתפרץ. ואכן כך הנבואה מורה לי: שְְׁפֹךְְְ חמתך עַל־עוֹלָל, ילד קטן בַּחוּץ, וְְעַל סוֹד, שיחת מפגש של בַּחוּרִים יַחְְְדָּו, כִּי־גַם־אִישׁ עִם־אִשָּׁה יִלָּכֵדוּ, זָקֵן עִם־מְְלֵא יָמִים, מי שהושלמו ימיו. איש לא ישרוד.

• וְְנָסַבּוּ, יועברו בָתֵּיהֶם לַאֲחֵרִים, וכן ה שָׂדוֹת – לְְחֶרְְְפָּה וְְה נָשִׁים יַחְְְדָּו, כולם. כִּי־אַטֶּה אֶת־יָדִי, אסמן עַל־יֹשְְׁבֵי הָאָרֶץ, לצאת ממנה, נְְאֻם־ה'.

• כִּי כל ישראל מִקְְּטַנָּם וְְעַד־גְְּדוֹלָם כֻּלּוֹ בּוֹצֵעַ בָּצַע, מפקיעי ממון, חמסנים, וּמִנָּבִיא וְְעַד־כֹּהֵן, האנשים שבידם הכבוד והיוקרה הרוחניים, הנבואה, התורה והמקדש, כֻּלּוֹ עֹשֶׂה שָּׁקֶר. כולם שקרנים.

• וַיְְְרַפְְּאוּ אֶת־שֶׁבֶר, מצוקת עַמִּי עַל־נְְקַלָּה, בקלות יתרה, לֵאמֹר: שָׁלוֹם שָׁלוֹם, הכול יהיה בסדר, וְְאף על פי ש אֵין שָׁלוֹם, משום שהם אדישים לשקר.

• הוֹבִישׁוּ, הם היו אמורים להתבייש כִּי־תוֹעֵבָה עָשׂוּ, אבל גַּם־בּוֹשׁ לֹא־יֵבוֹשׁוּ, גַּם־הַכְְְלִים לֹא יָדָעוּ. מצבם כה שפל, שאין הם מסוגלים אפילו לחוש בושה וכלימה. לָכֵן יִפְְּלוּ בַנֹּפְְלִים, עם ההרוגים, בְְּעֵת־פְְּקַדְְְתִּים, בזמן הראוי יִכָּשְְׁלוּ, אָמַר ה'.

• כֹּה אָמַר ה': עִמְְְדוּ עַל־דְְּרָכִים, אופני התנהגות וּרְְְאוּ, וְְשַׁאֲלוּ לִנְְְתִבוֹת עוֹלָם, מימי קדם : אֵי־זֶה דֶרֶךְְְ הַטּוֹב – וּלְְְכוּ־בָהּ, וּבכך מִצְְְאוּ מַרְְְגּוֹעַ לְְנַפְְְשְְׁכֶם בכל הלבטים ופרשות הדרכים. וַיֹּאמְְרוּ במענה לדברי העצה והריצוי: לֹא נֵלֵךְְְ. איננו מעוניינים בחיפושי הדרך ולא ללכת בה.

• וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיכֶם צֹפִים, שישקיפו ממקום גבוה ויתריעו מפני סכנות: הַקְְְשִׁיבוּ לְְקוֹל שׁוֹפָר, המאותת מלחמה. וַיֹּאמְְרוּ: איננו מתכוונים לחפש את הדרך הישרה, ולא זו בלבד לֹא נַקְְְשִׁיב לדברי מוסר שייאמרו באוזנינו.

• לָכֵן שִׁמְְְעוּ, הַגּוֹיִם בכלל, וּדְְְעִי, עֵדָה, ישראל, אֶת העוונות אֲשֶׁר נמצאים בָּם.

• שִׁמְְְעִי, הָאָרֶץ: הִנֵּה אָנֹכִי מֵבִיא רָעָה אֶל, על הָעָם הַזֶּה פְְּרִי מַחְְְשְְׁבוֹתָם, תוצאה של דרך החשיבה ואופן ההתנהגות שלהם, כִּי עַל, אל דְְּבָרַי לֹא הִקְְְשִׁיבוּ, וְְתוֹרָתִי הם עוזבים וַיִּמְְְאֲסוּ־בָהּ.

• לָמָּה־זֶּה לִי לְְבוֹנָה אשר מארץ שְְּׁבָא תָבוֹא ללוות את קרבנותיכם, וְְקָנֶה הבושם הַטּוֹב הבא מֵאֶרֶץ מֶרְְְחָק?! חרף מאמציכם אין לי בהם נחת, כי עֹלוֹתֵיכֶם לֹא לְְרָצוֹן, הם אינם רצויים ואינם מְרַצים עליכם, וְְזִבְְְחֵיכֶם לֹא־עָרְְבוּ לִי, מפני שאינכם נוהגים כראוי.

• לָכֵן כֹּה אָמַר ה': הִנְְנִי נֹתֵן אֶל־הָעָם הַזֶּה מִכְְְשֹׁלִים, וְְכָשְְׁלוּ בָם אָבוֹת וּבָנִים יַחְְְדָּו, ו שָׁכֵן וְְרֵעוֹ ייכשלו וְְאָבָדוּ.

• כֹּה אָמַר ה': הִנֵּה עַם בָּא מֵאֶרֶץ צָפוֹן, וְְגוֹי גָּדוֹל יֵעוֹר, יתעורר מִיַּרְְְכְְּתֵי, מקצות אָרֶץ. אלו הם הבבלים, ואולי מדובר גם בפלישת הסקיתים .

• קֶשֶׁת וְְכִידוֹן יַחֲזִיקוּ. אַכְְְזָרִי הוּא העם הזה וְְלֹא יְְרַחֵמוּ. קוֹלָם כַּיָּם יֶהֱמֶה וְְעַל־סוּסִים יִרְְְכָּבוּ. עם זה עָרוּךְְְ כְְּאִישׁ גיבור לַמִּלְְְחָמָה עָלַיִךְְְ, בַּת־צִיּוֹן. אַת היעד שלהם.

• שָׁמַעְְְנוּ אֶת־שָָׁמְְְעוֹ של האויב הזה, ו רָפוּ יָדֵינוּ מרוב פחד. צָרָה, מצוקה הֶחֱזִקַתְְְנוּ, אחזה בנו, חִיל, רעד כַּיּוֹלֵדָה.

• אַל־תֵּצְְאוּ אל הַשָּׂדֶה, וּבַדֶּרֶךְְְ אַל־תֵּלֵכוּ, כִּי חֶרֶב יש לְְאֹיֵב, מָגוֹר, פחד מִסָּבִיב.

• בַּת־עַמִּי, חִגְְְרִי־שָׂק וְְהִתְְְפַּלְְּשִׁי בָאֵפֶר, אֵבֶל על מות בן יָחִיד עֲשִׂי־לָךְְְ, אבלות מוחלטת בלא נחמה, מִסְְְפַּד תַּמְְְרוּרִים, מספד מר, כִּי פִתְְְאֹם יָבֹא הַשֹּׁדֵד עָלֵינוּ. ואז לא יהיה פנאי לעשות דבר, לכן ראוי שתתחילו להספיד כבר כעת. דברי ה' אל הנביא:

• בָּחוֹן, מגדל צופים, או: נקודת מבחן כלשהי נְְתַתִּיךָ בְְעַמִּי, כמו מִבְְְצָר. וְְתֵדַע וּבָחַנְְְתָּ, תבדוק ותכיר אֶת־דַּרְְְכָּם.

• כֻּלָּם סָרֵי סוֹרְְרִים, סרי דרך מרדניים, הֹלְְכֵי רָכִיל, ואין הם מזיקים רק בדיבוריהם, אלא הם ככלי נשק והשחתה העשויים נְְחֹשֶׁת וּבַרְְְזֶל. כֻּלָּם מַשְְְׁחִיתִם זה את זה הֵמָּה.

• נָחַר, יבש ואינו נופח כראוי מַפֻּחַ, המכשיר לליבוי האש מֵרוב ה אֵשׁ, תַּם, הולכת ונשרפת גם ה עֹפָרֶת, שאמורה לסייע לתהליך ההתכה. לַשָּׁוְְְא צָרַף צָרוֹף, בעבודתו של הצורף אין תועלת, וְְרָעִים, סיגים לֹא נִתָּקוּ, אינם נפרדים מן המתכת.

• כֶּסֶף נִמְְְאָס, מתכת מלוכלכת קָרְְאוּ לָהֶם, אי אפשר לנקות מהם את הסיגים, וכל זאת , כִּי־מָאַס ה' בָּהֶם. כל התוכחות אינן מוליכות לזיקוק וניקוי, ומשום כך אין לישראל תקנה אלא במפלתם.