איוב-פרק-1

ביאורים

• אִישׁ הָיָה בְְאֶרֶץ־עוּץ, שבסביבות ארם או באדום, אִיּוֹב שְְׁמוֹ. וְְהָיָה הָאִישׁ הַהוּא תָּם וְְיָשָׁר וִירֵא אֱלֹהִים וְְסָר מֵרָע. הן אישיותו הן התנהגותו הצטיינו בכל המעלות.

• וַיִּוָּלְְדוּ לוֹ שִׁבְְְעָה בָנִים וְְשָׁלוֹשׁ בָּנוֹת.

• וַיְְְהִי מִקְְְנֵהוּ שִׁבְְְעַת אַלְְְפֵי־צֹאן וּשְְְׁלֹשֶׁת אַלְְְפֵי גְְמַלִּים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת צֶמֶד־בָּקָר וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת אֲתוֹנוֹת וַעֲבֻדָּה רַבָּה, עבדים רבים מְְאֹד. וַיְְְהִי הָאִישׁ הַהוּא גָּדוֹל בעושרו ובכבודו יותר מִכָָּל־בְְּנֵי־קֶדֶם. איוב בעל המשפחה הגדולה והנכסים העצומים היה מעין מלך קטן.

• וְְהָלְְכוּ בָנָיו מדי פעם וְְעָשׂוּ מִשְְְׁתֶּה בֵּית אִישׁ יוֹמוֹ. בכל יום נהג בן אחר מבניו של איוב להזמין את כל המשפחה למשתה בביתו. וְְשָׁלְְחוּ וְְקָרְְאוּ לִשְְְׁלֹשֶׁת אַחְְְיֹתֵיהֶם שלא היו נשואות, מן הסתם, לֶאֱכֹל וְְלִשְְְׁתּוֹת עִמָּהֶם. הייתה זו משפחה ידידותית החיה בשלווה ונהנית מסעודות משפחתיות.

• וַיְְְהִי כִּי הִקִּיפוּ, כשהיו נגמרים יְְמֵי הַמִּשְְְׁתֶּה, וַיִּשְְְׁלַח אִיּוֹב וַיְְְקַדְְּשֵׁם. איוב היה דואג לטהר את כל צאצאיו מאפשרויות שונות של טומאה, אולי בעקבות משתאותיהם. וְְהִשְְְׁכִּים בַּבֹּקֶר וְְהֶעֱלָה עֹלוֹת כ מִסְְְפַּר כֻּלָּם – כל ילדיו, כִּי אָמַר אִיּוֹב: אוּלַי חָטְְאוּ בָנַי וּ'בֵרְְכוּ', קיללו את אֱלֹהִים בִּלְְְבָבָם. הוא דאג שמא מתוך שמחתם היתרה בזמן המשתה ומתוך זחיחות הדעת הם הרהרו בלבם רעה כנגד אלוקים, גם אם לא ביטאו דבר בפיהם. כָּכָה יַעֲשֶׂה, היה עושה אִיּוֹב האיש המצליח, העשיר וירא השמים כָָּל־הַיָּמִים. עד כאן תיאור המתרחש בעולם הזה.

• וַיְְְהִי הַיּוֹם, וַיָּבֹאוּ בְְּנֵי הָאֱלֹהִים, המלאכים לְְהִתְְְיַצֵּב עַל־ה' למעין מפגש של מעלה. וַיָּבוֹא גַם־הַשָּׂטָן בְְּתוֹכָם, שכן אף הוא מלאך בעל תפקיד שאיננו רע בהכרח. עליו להיות הקטגור, לוודא שהכול מתנהל על פי שורת הדין, ואם יש מקום לטענות – להשמיען.

• וַיֹּאמֶר ה' אֶל־הַשָּׂטָן: מֵאַיִן תָּבֹא? וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת־ה' וַיֹּאמַר: מִשּׁוּט, שיטוט בָּאָרֶץ וּמֵהִתְְְהַלֵּךְְְ בָּהּ. הסתובבתי בעולם לראות מה קורה לשם מילוי תפקידי. השטן אינו שוכן בשמים. עיקר עסקיו מופנים למציאות שבתוך העולם. ניכר שהיחסים בינו לבין ה' ידידותיים למדי, כביכול.

• וַיֹּאמֶר ה' אֶל־הַשָּׂטָן: הֲשַׂמְְְתָּ לִבְְּךָ עַל־עַבְְְדִּי אִיּוֹב? כִּי אֵין כָּמֹהוּ בָּאָרֶץ אִישׁ תָּם וְְיָשָׁר, יְְרֵא אֱלֹהִים וְְסָר מֵרָע. הסתכל עליו. האם אין הוא דמות מרשימה ויפה בעיניך?!

• וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת־ה' וַיֹּאמַר: הַחִנָּם יָרֵא אִיּוֹב אֱלֹהִים?! יש לו סיבות טובות לירוא מאלוקים –

• הֲלֹא־אַתָּה שַׂכְְְתָּ בַעֲדוֹ, פרשת עליו מסך של סיוע, חסות והגנה וּבְְְעַד־בֵּיתוֹ וּבְְְעַד כָָּל־אֲשֶׁר־לוֹ מִסָּבִיב. את מַעֲשֵׂה יָדָיו בֵּרַכְְְתָּ, וּמִקְְְנֵהוּ פָּרַץ, התרבה בָּאָרֶץ. אתה עוזר לו, מברך אותו ומצליח את מעשיו. עולמו שקט ונינוח, וכל רצונו עולה בידו. אין הוא נדרש להיאבק. על כן הוא מתהלך אתך בתמימות וביושר.

• וְְאוּלָם שְְׁלַח־נָא יָדְְךָ וְְגַע, ופְגע בְְּדבר מתוך כָָל־אֲשֶׁר־לוֹ, ואז תראה אִם־לֹא עַל־פָּנֶיךָ ‘יְְבָרְְכֶךָּ' – בהיפוך, משום ניקיון הלשון. בוודאי במקרה כזה איוב ישנה את גישתו.

• וַיֹּאמֶר ה' אֶל־הַשָּׂטָן: הִנֵּה כָָל־אֲשֶׁר־לוֹ בְְּיָדֶךָ. יש לך רשות לנסות את איוב, ולבדוק אם טענתך צודקת, אם בעקבות ייסורים הוא יזנח אותי או אפילו יקלל אותי, רַק אֵלָיו אַל־תִּשְְְׁלַח יָדֶךָ. בו עצמו אל תפגע. וַיֵּצֵא הַשָּׂטָן מֵעִם פְְּנֵי ה' לממש את הרשות שניתנה בידו.

• וַיְְְהִי הַיּוֹם, וּבָנָיו וּבְְְנֹתָיו של איוב אֹכְְלִים וְְשֹׁתִים יַיִן כדרכם בְְּבֵית אֲחִיהֶם הַבְְּכוֹר.

• וּמַלְְְאָךְְְ, שליח בָּא אֶל־אִיּוֹב, וַיֹּאמַר: הַבָּקָר הָיוּ חֹרְְשׁוֹת בשדה, וְְהָאֲתֹנוֹת רֹעוֹת עַל־יְְדֵיהֶם, שהרי האתונות אינן מיועדות לעבודת החריש כמו הבקר.

• וַתִּפֹּל שְְׁבָא וַתִּקָּחֵם. מישהו ממלכות שבא התנפל עליהם ובזז את כל הבהמות. וְְאֶת־הַנְְּעָרִים, המשרתים שעבדו שם, שלא בהכרח היו צעירים מאוד, הִכּוּ לְְפִי־חָרֶב, הרגו את כולם. וָאִמָּלְְטָה רַק־אֲנִי לְְבַדִּי לְְהַגִּיד לָךְְְ. רק אני שרדתי לספר את שאירע שם.

• עוֹד השליח ה זֶה מְְדַבֵּר ומספר את סיפורו, וְְזֶה – שליח נוסף בָּא, וַיֹּאמַר: אֵשׁ אֱלֹהִים, אש שאין לה הסבר, או: אדירה נָפְְלָה מִן־הַשָּׁמַיִם. וַתִּבְְְעַר בַּצֹּאן וּבַנְְּעָרִים שטיפלו בצאן וַתֹּאכְְלֵם. הכול נהרס, וָאִמָּלְְטָה רַק־אֲנִי לְְבַדִּי לְְהַגִּיד לָךְְְ.

• עוֹד השליח ה זֶה מְְדַבֵּר, וְְזֶה – שליח נוסף בָּא, ובפיו רעה אחרת, וַיֹּאמַר: כַּשְְְׂדִּים, בבלים שָׂמוּ שְְׁלֹשָׁה רָאשִׁים, ארגנו את צבאם בשלוש חזיתות, וַיִּפְְְשְְׁטוּ עַל־הַגְְּמַלִּים וַיִּקָּחוּם, בזזו אותם, וְְאֶת־הַנְְּעָרִים שהיו עם הגמלים הִכּוּ לְְפִי־חָרֶב. וָאִמָּלְְטָה רַק־אֲנִי לְְבַדִּי לְְהַגִּיד לָךְְְ. כל שליח מספר לאיוב על אסון אחר שמצא את רכושו ואנשיו.

• עַד, עדיין, עוד השליח ה זֶה מְְדַבֵּר, וְְזֶה – שליח נוסף בָּא, וַיֹּאמַר: בָּנֶיךָ וּבְְְנוֹתֶיךָ היו אֹכְְלִים וְְשֹׁתִים יַיִן בְְּבֵית אֲחִיהֶם הַבְְּכוֹר.

• וְְהִנֵּה רוּחַ גְְּדוֹלָה בָּאָה מֵעֵבֶר, מכיוון הַמִּדְְְבָּר. וַיִּגַּע הרוח בְְּאַרְְְבַּע פִּנּוֹת הַבַּיִת, וַיִּפֹּל עַל־הַנְְּעָרִים שהיו בו , וַיָּמוּתוּ. וָאִמָּלְְטָה רַק־אֲנִי לְְבַדִּי לְְהַגִּיד לָךְְְ. איוב שומע שלא רק רכושו אבד, אלא גם משפחתו.

• וַיָּקָָם אִיּוֹב וַיִּקְְְרַע אֶת־מְְעִלוֹ, וַיָּגָָז, גזז אֶת שיער רֹאשׁוֹ לאות אבל, וַיִּפֹּל אַרְְְצָה וַיִּשְְְׁתָּחוּ אל מול ה'.

• וַיֹּאמֶר: עָרֹם יָצָתִי, יצאתי מִבֶּטֶן אִמִּי, וְְעָרֹם אָשׁוּב שָׁמָּה. על כן, כאשר אבד לי כל מה שרכשתי בימי חיי, אני חוזר לנקודת הראשית. כשם שנולדתי בלא רכוש ובלא משפחה, כך אמות נטול כול. ה' נָתַן לי את מתנות המשפחה, הרכוש והעצְמה, וַה' לָקָח אותן כעת, יְְהִי שֵׁם ה' מְְבֹרָךְְְ על כל מעשיו.

• בְְּכָָל־זֹאת, למרות כל האסונות לֹא־חָטָא אִיּוֹב וְְלֹא־נָתַן תִּפְְְלָה לֵאלֹהִים. הוא לא אמר דברי הבל וגנאי, כלומר ביקורת על מה שקרה לו. אף שהוא שבור מן האסונות, הוא מצדיק את הדין ודוחה כל אפשרות של דיון במה שאירע לו. במקום זה הוא מבקש לברך את שם ה' ולהמשיך לחיות.