איוב-פרק-10

ביאורים

• נָקְְטָה, נקעה, קָצָה נַפְְְשִׁי בְְּחַיָּי. אֶעֶזְְְבָה עָלַי שִׂיחִי, אניח לעצמי לבטא את צערי, אֲדַבְְּרָה בְְּמַר, מתוך מרירות נַפְְְשִׁי.

• אֹמַר אֶל־אֱלוֹהַּ: אַל־תַּרְְְשִׁיעֵנִי, תעניש אותי. הוֹדִיעֵנִי עַל מַה־תְְּרִיבֵנִי. אני רוצה לדעת במה אני נאשם.

• הֲטוֹב לְְךָ כִּי־תַעֲשֹׁק, שאתה עושה לי עוול , כִּי־תִמְְְאַס יְְגִיעַ כַּפֶּיךָ?! הרי בי השקעת. מדוע אתה מואס בי, וְְאילו עַל־עֲצַת, מחשבתם ודרכם של רְְשָׁעִים הוֹפָעְְְתָּ, אתה מתגלה ומאיר, והם ממשיכים לחיות בשלווה.

• הַעֵינֵי בָשָׂר לָךְְְ, אִם־כִּרְְְאוֹת אֱנוֹשׁ, כמו שאדם רואה תִּרְְְאֶה?! הרי אתה יודע את הכמוס בלבות בני האדם. אתה מכיר גם את המעשים שהם עושים בסתר, ולעיניך פרושה גם התמונה הגדולה של ענייני העולם. אם כך, מדוע אתה מחליף את גמולם של התמים ושל הרשעים?! את האדם, שראייתו מוגבלת, מטים לעתים שיקולים ואינטרסים זרים, הנובעים מחששותיו ודאגותיו בהיותו בן – חלוף. גם תכניותיו של האדם וגם הדחף לממשן מהר מוּנעים מידיעתו שחייו יגיעו לקצם.

• הֲכִימֵי אֱנוֹשׁ יָמֶיךָ, אִם־שְְׁנוֹתֶיךָ כִּימֵי גָבֶר,

• כִּי־תְְבַקֵּשׁ לַעֲוֹנִי, וּלְְְחַטָּאתִי תִדְְְרוֹשׁ?! הרי מול חיי הנצח שלך אין לכל אלה ערך. מדוע אתה מתנכל בי לצבור נגדי ראיות?! הרי אתה מעבר לכל החשבונות הללו.

• עַל־דַּעְְְתְְּךָ, אתה יודע כִּי־לֹא אֶרְְְשָׁע, שאינני יכול לפשוע כנגדך, הואיל וְְאם ארשע – אֵין מִיָּדְְךָ מַצִּיל, ואף אני לא אנצל מידך.

• יָדֶיךָ עִצְְּבוּנִי וַיַּעֲשׂוּנִי, והן עטפו אותי, יַחַד סָבִיב, והנה עתה באותן ‘ידיים' המקיפות אותי קלקלת את אשר עיצבת וַתְְּבַלְְּעֵנִי, השחַתָּ אותי מכל צד.

• זְְכָָר־נָא כִּי כמו שמגבלים וצרים גוש חֹמֶר, עיסת אדמה, כך עֲשִׂיתָנִי, וְְאֶל־עָפָר תְְּשִׁיבֵנִי לבסוף. התיאור של יצירת אדם הראשון חל באופן מושאל על כל אדם.

• הֲלֹא כֶחָלָב תַּתִּיכֵנִי. בתהליך היווצרי ברחם היו מוצקים שהפכו לנוזל. וְְכַגְְּבִינָה תַּקְְְפִּיאֵנִי. והיו שם נוזלים שהתמצקו, כתהליך הגיבון של גבינה.

• עוֹר וּבָשָׂר תַּלְְְבִּישֵׁנִי בתהליך היצירה שלי , וּבַעֲצָמוֹת וְְגִידִים תְְּשֹׂכְְכֵנִי, כיסית אותי.

• חַיִּים וָחֶסֶד עָשִׂיתָ עִמָּדִי, ומצדי – את פְְְקֻדָּתְְךָ, מצוותך שָׁמְְרָה רוּחִי.

• וְְכל אֵלֶּה צָפַנְְְתָּ, שמרת בִלְְְבָבֶךָ. אתה מכיר ויודע כל פרט מסודות היווצרותי ומחיי. יָדַעְְְתִּי כִּי־זֹאת עִמָּךְְְ.

• אִם־חָטָאתִי – וּשְְְׁמַרְְְתָּנִי, אתה מבחין בכך ואינך מעלים עין מחטאי, וּמֵעֲוֹנִי לֹא תְְנַקֵּנִי.

• אִם־רָשַׁעְְְתִּי – אַלְְלַי לִי, וְְאולם גם אם צָדַקְְְתִּי – לֹא־אֶשָּׂא, ארים את רֹאשִׁי, אני שְְׂבַע קָלוֹן, וּרְְְאֵה, ואני רואה את עָָנְְְיִי, מאחר שבין כך ובין כך לא תהיה מרוצה ממני.

• וְְיִגְְְאֶה, עוניי וחרפתי גדלים כאשר כַּשַּׁחַל, כמו שצדים אריה תְְּצוּדֵנִי, וְְכאשר תָשֹׁב תִּתְְְפַּלָּא, תפליא בִי את מכותיך.

• תְְּחַדֵּשׁ לאסוף את עֵדֶיךָ נֶגְְְדִּי, וְְתֶרֶב, אתה מרבה את כַּעַשְְְׂךָ, כעסך עִמָּדִי, עלי, חֲלִיפוֹת, יסורי מתחלפים וְְאולם צָבָא, זמנן קבוע, או: המון רב של מכות עִמִּי.

• וְְלָמָּה מֵרֶחֶם הֹצֵאתָנִי?! טוב היה יותר אילולא נולדתי. אֶגְְְוַע הייתי גווע בעודי נפל הנקבר בשקט, וְְעַיִן לֹא־תִרְְְאֵנִי.

• כַּאֲשֶׁר לֹא־הָיִיתִי אֶהְְְיֶה, מִבֶּטֶן לַקֶּבֶר אוּבָל, אילו הייתי נפל הנלקח ישירות מן הבטן אל הקבר.

• הֲלֹא־מְְעַט יָמַי, חיי קצרים, וַחֲדָל וְְשִׁית לבך מִמֶּנִּי, הנח לי, וְְאַבְְְלִיגָה, אוכל לנוח מְְּעָט

• בְְּטֶרֶם אֵלֵךְְְ וְְלֹא אָשׁוּב, בלי שוב אֶל־אֶרֶץ חֹשֶׁךְְְ וְְצַלְְְמָוֶת, מחוזות המוות והשאול,

• אֶרֶץ עֵפָתָה, מחשכים כְְּמוֹ אֹפֶל, חושך כפול ומכופל, מקום צַלְְְמָוֶת וְְלֹא סְְדָרִים. הגיהינום מאופיין בהיעדר כל סדר וקביעות. וַתֹּפַע, הצלמוות נראית, או: זורחת כְְּמוֹ־אֹפֶל, אפילו האור הזורח שם הוא חשוך.