איוב-פרק-12

ביאורים

• וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר בסרקזם :

• אָָמְְְנָם כִּי אַתֶּם־עָם, אתם הרבים ושואבים מכך את הביטחון שעמכם האמת, וְְכל החכמה מוחזקת אצלכם, כך ש עִמָּכֶם – עם מותכם תָּמוּת חָָכְְְמָה.

• גַּם־לִי לֵבָב להבין כְְּמוֹכֶם. לֹא־נֹפֵל אָנֹכִי, אינני גרוע מִכֶּם. וְְאֶת־מִי־אֵין כְְּמוֹ־אֵלֶּה?! ולמי אין תבונה כזאת?! הרי אינכם מחדשים דבר.

• שְְׂחֹק לְְרֵעֵהוּ, מי שלועג לו רעו אֶהְְְיֶה, הייתי בעיני רעי מושא ללעג, או: אדם לועג. בעבר הייתי קֹרֵא לֶאֱלוֹהַּ וַיַּעֲנֵהוּ, ועכשיו אני שְְׂחוֹק בעיני ‘צַדִּיק תָּמִים' כמו כל אחד מכם.

• לַפִּיד, אסון המביא בּוּז לְְעַשְְְׁתּוּת, על עשתונותיו של אדם שַׁאֲנָן, האסון המערער את ביטחונו של האדם שהיה בטוח בעצמו, נָכוֹן, מוכן לְְמוֹעֲדֵי רָגֶל, לאלו שרגלם מעדה. אפשרות אחרת: לַפִּיד, כלפי סבל נות אתם מביעים בּוּז, ואילו לְְעַשְְְׁתּוּת, לעקשנות ולקשיחות, הגורמות בדרך כלל מהומה, אתם מייחסים שַׁאֲנָן, שקט ושלווה, ובכך להולך בנתיב נָכוֹן אתם גורמים לְְמוֹעֲדֵי, מעידת רָגֶל. 

• יִשְְְׁלָיוּ אֹהָלִים לְְשֹׁדְְדִים. השודדים ישכנו באוהליהם בשלווה, וּבַטֻּחוֹת, וחיי ביטחון נשקפים לְְמַרְְְגִּיזֵי אֵל. ואני יודע שגם התנהלות זו לא באה אלא לַאֲשֶׁר הֵבִיא אֱלוֹהַּ בְְּיָדוֹ. גם התרחשויות בלתי צפויות ובלתי מובנות אלה הן מכוחו של אלוקים.

• וְְאוּלָם שְְׁאַל־נָא אפילו בְְהֵמוֹת וְְתֹרֶךָּ, וכל אחת מהן תוכל ללמד אותך, שהרי הכול יודעים שהכול בידי ה', וְְעוֹף הַשָּׁמַיִם וְְיַגֶּד־לָךְְְ.

• אוֹ שִׂיחַ לָאָרֶץ, דבר אל הארץ וְְהיא תֹרֶךָּ, וִיסַפְְּרוּ לְְךָ דְְּגֵי הַיָּם.

• מִי לֹא־יָדַע בְְּכָָל־אֵלֶּה כִּי יַד־ה' עָשְְׂתָה זֹּאת – הכול?!

• אֲשֶׁר בְְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כָָּל־חָי וְְרוּחַ כָָּל־בְְּשַׂר־אִישׁ.

• הֲלֹא ביד ה' נתונה גם אֹזֶן אשר מִלִּין תִּבְְְחָן, האוזן הרגישה לשפה, וְְאף חֵךְְְ אֹכֶל יִטְְְעַם־לוֹ, החך המבחין בטעמים.

• בִּישִׁישִׁים חָָכְְְמָה, ובבעלי אֹרֶךְְְ יָמִים – תְְּבוּנָה.

• עִמּוֹ – עם אלוקים חָָכְְְמָה וּגְְְבוּרָה, לוֹ עֵצָה וּתְְְבוּנָה.

• הֵן כאשר הוא יַהֲרוֹס דבר – וְְלֹא יִבָּנֶה, כשהוא יִסְְְגֹּר עַל־אִישׁ – וְְלֹא יִפָּתֵחַ.

• הֵן יַעְְְצֹר בַּמַּיִם – וְְיִבָשׁוּ, וִישַׁלְְּחֵם, ישחרר אותם להציף – וְְיַהַפְְְכוּ־אָרֶץ, ההצפה תהפוך אותה.

• עִמּוֹ עֹז וְְתוּשִׁיָּה, עצה או תבונה, אבל גם לוֹ שֹׁגֵג הטועה וּמַשְְְׁגֶּה, והמטעה, השטן.

• מוֹלִיךְְְ יוֹעֲצִים שׁוֹלָל. מצליח לפתות את מי שאמורים להיות חכמים ועצמאיים בדעתם, וְְשֹׁפְְטִים יְְהוֹלֵל, יטריף את דעתם.

• מוּסַר, מוסרות, כוחם השלטוני של ה מְְלָכִים פִּתֵּחַ. הוא נוטל את כוחם; ומצד שני – וַיֶּאְְְסֹר, קושר אֵזוֹר, חגורה בְְּמָָתְְְנֵיהֶם. הוא גם מי שמחזק אותם למלוך.

• מוֹלִיךְְְ כֹּהֲנִים שׁוֹלָל, וְְאת ה אֵיתָנִים, החזקים יְְסַלֵּף, הוא מעוות ומטעה.

• מֵסִיר שָׂפָה לְְנֶאֱמָנִים, מן האנשים המבוססים היציבים. הם שוכחים לדבר, או: הם כאילמים מול המציאות. וְְטַעַם, תבונת זְְקֵנִים יִקָּח מהם.

• שׁוֹפֵךְְְ בּוּז עַל־נְְדִיבִים, מבזה את העשירים והמכובדים, ואת מְְְזִיחַ, סכרם של אֲפִיקִים, זרמי מים רִפָּה, מחליש, משחרר.

• מְְגַלֶּה עֲמֻקוֹת מִנִּי, מתוך חֹשֶׁךְְְ, וַיֹּצֵא לָאוֹר צַלְְְמָוֶת.

• מַשְְְׂגִּיא, מגדיל לַגּוֹיִם, ובעתים אחרות – וַיְְְאַבְְּדֵם. שֹׁטֵחַ לַגּוֹיִם, פורש רשת ללכוד אותם, ומצד שני – וַיַּנְְְחֵם, מוליך ומנחה אותם.

• מֵסִיר לֵב נוטל את תבונתם של רָאשֵׁי עַם־הָאָרֶץ, המנהיגים, וַיַּתְְְעֵם בְְּתֹהוּ לֹא־דָרֶךְְְ.

• יְְמַשְְׁשׁוּ־חֹשֶׁךְְְ וְְלֹא־אוֹר, וַיַּתְְְעֵם כַּשִּׁכּוֹר.