איוב-פרק-15

ספר

ביאורים

  • וַיַּעַן אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי וַיֹּאמַר׃

  • האם חָכָם יַעֲנֶה דַעַת־רוּחַ, דברי הבל, וִימַלֵּא ברוח קָדִים, מזרחית יבשה את בִּטְְְנוֹ?! כיצד בקרבך, אדם הנחשב חכם, אין שום חכמה ממשית?! עולים מבטנך דברי רוח ריקניים בלבד.

  • הוֹכֵחַ, אתה מוכיח, שופט בְְּדָבָר ש לֹא יִסְְְכּוֹן, יועיל, וּמשתמש ב מִלִּים לֹא־יוֹעִיל בָּם, חסרות תועלת.

  • אַף־אַתָּה בדבריך תָּפֵר יִרְְְאָה, יראת ה', וְְתִגְְְרַע שִׂיחָה, שיחתך גרועה ופגומה לִפְְְנֵי־אֵל.

  • כִּי יְְאַלֵּף, ילמֵד עֲוֹנְְךָ את פִיךָ מה לומר. דבריך אינם נובעים מתוך לבו של האדם הצדיק שהכרתי בך, אלא הם מבטאים את החוטא שבך. וְְזאת – אף על פי שאינך אומר בגלוי שום דבר איסור או כפירה, אלא תִבְְְחַר לְְשׁוֹן עֲרוּמִים, שפה מתוחכמת המרמזת לדברים כאלה.

  • יַרְְְשִׁיעֲךָ פִיךָ, וְְלֹא־אָנִי. די במה שאמרת אתה כדי להרשיעך, ואינני צריך להוסיף דבר. וּשְְְׂפָתֶיךָ שלך הן ש יַעֲנוּ, יעידו בָךְְְ. אתה מדבר בביטחון כאילו מעולם לא היה אדם כמוך.

  • האם אתה רִאישׁוֹן אָדָם תִּוָּלֵד, הראשון שנולד בעולם?! וְְהאם לִפְְְנֵי גְְבָעוֹת חוֹלָלְְְתָּ, נוצרת?! האם לא הצטבר בעולם עד כה כל ניסיון וידע?! הרי יש ממי לשאול וללמוד. מהו מקור הידע הוודאי שלך?

  • האם בְְְסוֹד, במועצתו של אֱלוֹהַּ תִּשְְְׁמָע, ומשם תִגְְְרַע אֵלֶיךָ, אתה לוקח לעצמך פיסות חָָכְְְמָה?!

  • מַה־יָּדַעְְְתָּ אתה וְְלֹא נֵדָע אנחנו?! מה תָּבִין אתה וְְלֹא־עִמָּנוּ, מצוי בתודעתנו הוּא?!

  • גַּם־שָׂב, סב, גַּם־יָשִׁישׁ בָּנוּ, בינינו, כַּבִּיר מֵאָבִיךָ יָמִים. אחד או אחדים מאתנו מבוגרים אפילו יותר מאביך.

  • הַמְְעַט מִמְְּךָ, האם לא די לך ב תַּנְְְחוּמוֹת אֵל, בדברים הטובים שה' עשה לך עד כה, או: בדברינו המנחמים על ה'?! וְְהאם אינך מסתפק ב דָבָר ש לָאַט, לחש ה' עִמָּךְְְ, לך, שגילה לך באמצעות רעיך?!

  • מַה, לאן יִּקָּחֲךָ, מושך אותך לִבֶּךָ, וּמַה־יִּרְְְזְְמוּן, רומזות עֵינֶיךָ?!

  • כִּי, כאשר תָשִׁיב אֶל־אֵל רוּחֶךָ, תפנה אל ה', רק אז – וְְהֹצֵאתָ מִפִּיךָ מִלִּין, מלים, כלומר מילות אמת.

  • מָה־אֱנוֹשׁ כִּי־יִזְְְכֶּה, וְְכִי־יִצְְְדַּק יְְלוּד אִשָּׁה?! האדם אינו יכול להיות חף וצדיק מכול וכול.

  • הֵן אפילו בִּקְְְדֹשָׁו, במלאכיו לֹא יַאֲמִין ה'. אף חסרונותיהם גלויים לפניו, ועל כן אין הוא סומך עליהם לחלוטין. ואפילו שָׁמַיִם לֹא־זַכּוּ, נקיים בְְעֵינָיו.

  • אַף כִּי, בוודאי לא יסמוך על אדם נִתְְְעָב וְְנֶאֱלָח, מאוס ועל אִישׁ־שֹׁתֶה כַמַּיִם עַוְְְלָה, מי שנוהה אחר הפשע ומזין את עצמו בעוד ועוד חטאים.

  • אֲחַוְְְךָ, אספר לך – שְְׁמַע־לִי. וְְזֶה אשר חָזִיתִי, ראיתי בחזון או במחשבה וַאֲסַפֵּרָה.

  • אֲשֶׁר־חֲכָמִים יַגִּידוּ וְְלֹא כִחֲדוּ, ואינם מסתירים את מה שקיבלו מֵאֲבוֹתָם,

  • לָהֶם, לאבות הצדיקים וההגונים לְְבַדָּם נִתְְּנָה הָאָרֶץ, ניתן העולם, וְְלֹא־עָבַר זָר בְְּתוֹכָם. אם יש גם אחרים הנוחלים ארץ, אין הם נחשבים כלל :

  • כָָּל־יְְמֵי רָשָׁע הוּא מִתְְְחוֹלֵל, רועד ופוחד וּמִסְְְפַּר שָׁנִים נִצְְְפְְּנוּ, נקבעו לאיש ה עָרִיץ, ועד קצו ההולך וקרב הוא חי חיי אימה.

  • קוֹל־פְְּחָדִים הוא שומע תמיד בְְּאָָזְְְנָיו. ואפילו בּעת שָׁלוֹם, בזמנים שלווים שׁוֹדֵד יְְבוֹאֶנּוּ.

  • לֹא־יַאֲמִין שי שׁוּב מִנִּי, מן ה חֹשֶׁךְְְ, וְְלמרות החושך צָפוּי הוּא אֱלֵי־חָרֶב, אוחז החרב רואה אותו.

  • נֹדֵד הוּא לַלֶּחֶם אַיֵּה, כדי למצוא איפה יש לחם, יָדַע כִּי־נָכוֹן בְְּיָדוֹ, מוכן לו יוֹם־חֹשֶׁךְְְ.

  • יְְבַעֲתֻהוּ, יבהילו אותו צַר, צרות, או: אויבים, וּמְְְצוּקָה תִּתְְְקְְפֵהוּ כְְּמֶלֶךְְְ ה עָתִיד, המתעתד לַכִּידוֹר, למצור.

  • כִּי־נָטָה הרשע הטיח אֶל־אֵל יָדוֹ, וְְאֶל, כנגד שַׁדַּי יִתְְְגַּבָּר. הרשע נכון להילחם באלוקים:

  • יָרוּץ אֵלָיו – לעומת ה' בְְּצַוָּאר, במצח נחושה, בַּעֲבִי גַּבֵּי מָגִנָּיו, במגִנים עבים וחשופים כלפיו. עד כה חי הרשע חיים מדושני עונג.

  • כִּי־כִסָּה פָנָיו בְְּחֶלְְְבּוֹ, בשומן שלו. וַיַּעַשׂ פִּימָה, כפל שומן הדומה לפה, עֲלֵי־כָסֶל, חלציו. ואולם בעקבות חטאיו בא עונשו:

  • וַיִּשְְְׁכּוֹן ב עָרִים נִכְְְחָדוֹת, במקומות שאינם מיושבים, ובתוך בָּתִּים לֹא־יֵשְְׁבוּ לָמוֹ. במבנים אֲשֶׁר הִתְְְעַתְְּדוּ, נועדו לְְגַלִּים, עיי חרבות.

  • לֹא־יֶעְְְשַׁר, יתעשר וְְלֹא־יָקוּם, יהיה קיום ל חֵילוֹ, רכושו, ובגלל המחסור של הרשעים לֹא־יִטֶּה, יפנה לָאָרֶץ, לא יישאר דבר לזולתם מִנְְְלָם, משלהם.

  • לֹא־יָסוּר מִנִּי־חֹשֶׁךְְְ, ממקומו האפל; את יֹנַקְְְתּוֹ, השורש או השתיל שישלח, תְְּיַבֵּשׁ שַׁלְְְהָבֶת, וְְיָסוּר, ייעקר מהעולם בְְּרוּחַ פִּיו של ה'.

  • אַל־יַאֲמֵן, לא כדאי לרשע להאמין בַּשָּׁוְְְא , בשקר ובהבל אשר נִתְְְעָה, תועים בו לפי שעה, כִּי־שָׁוְְְא תִּהְְְיֶה תְְמוּרָתוֹ. שווא לא יוליד אלא שווא.

  • בְְּלֹא־יוֹמוֹ תִּמָּלֵא שעתו. הוא ימות קודם זמנו, וְְכִפָּתוֹ, צמרתו לֹא רַעֲנָנָה.

  • יַחְְְמֹס, יאבד כַּגֶּפֶן שטרם הבשילו אשכולותיה את בִּסְְְרוֹ, פרותיו בעודם בוסר, וְְיַשְְְׁלֵךְְְ כַּזַּיִת נִצָּתוֹ, פרחיו. צאצאיו, חייו או מעשיו של הרשע יכלו קודם שיגיעו לכלל מימוש כענבי בוסר וכפרחי הזית הנושרים ומתפזרים, ובכך נמנעת הבשלתם לכדי פרי אכיל.

  • כִּי־עֲדַת חָנֵף, חברתם של הצבועים והרמאים – סופה גַּלְְְמוּד, בודדת ושוממה, וְְאֵשׁ אָכְְלָה, תאכל לבסוף את אָָהֳֳלֵי, משכנותיהם של האנשים שנבנו בכספי שֹׁחַד.

  • הָרֹה, רשעים אלה זוממים, כביכול מתעברים בהרהורי עָמָל, חטא, וְְעל כן יָלֹד, יולדים אָוֶן, רשע, וּבִטְְְנָם תָּכִין מִרְְְמָה.

פסוקים

  1. ויען אליפז התימני ויאמר
  2. החכם יענה דעת־רוח וימלא קדים בטנו
  3. הוכח בדבר לא יסכון ומלים לא־יועיל בם
  4. אף־אתה תפר יראה ותגרע שיחה לפני־אל
  5. כי יאלף עונך פיך ותבחר לשון ערומים
  6. ירשיעך פיך ולא־אני ושפתיך יענו־בך
  7. הראישון אדם תולד ולפני גבעות חוללת
  8. הבסוד אלוה תשמע ותגרע אליך חכמה
  9. מה־ידעת ולא נדע תבין ולא־עמנו הוא
  10. גם־שב גם־ישיש בנו כביר מאביך ימים
  11. המעט ממך תנחמות אל ודבר לאט עמך
  12. מה־יקחך לבך ומה־ירזמון עיניך
  13. כי־תשיב אל־אל רוחך והצאת מפיך מלין
  14. מה־אנוש כי־יזכה וכי־יצדק ילוד אשה
  15. הן בקדשו [בקדשיו] לא יאמין ושמים לא־זכו בעיניו
  16. אף כי־נתעב ונאלח איש־שתה כמים עולה
  17. אחוך שמע־לי וזה־חזיתי ואספרה
  18. אשר־חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם
  19. להם לבדם נתנה הארץ ולא־עבר זר בתוכם
  20. כל־ימי רשע הוא מתחולל ומספר שנים נצפנו לעריץ
  21. קול־פחדים באזניו בשלום שודד יבואנו
  22. לא־יאמין שוב מני־חשך וצפו [וצפוי] הוא אלי־חרב
  23. נדד הוא ללחם איה ידע כי־נכון בידו יום־חשך
  24. יבעתהו צר ומצוקה תתקפהו כמלך עתיד לכידור
  25. כי־נטה אל־אל ידו ואל־שדי יתגבר
  26. ירוץ אליו בצואר בעבי גבי מגניו
  27. כי־כסה פניו בחלבו ויעש פימה עלי־כסל
  28. וישכון ערים נכחדות בתים לא־ישבו למו אשר התעתדו לגלים
  29. לא־יעשר ולא־יקום חילו ולא־יטה לארץ מנלם
  30. לא־יסור מני־חשך ינקתו תיבש שלהבת ויסור ברוח פיו
  31. אל־יאמן בשו [בשיו] נתעה כי־שוא תהיה תמורתו
  32. בלא־יומו תמלא וכפתו לא רעננה
  33. יחמס כגפן בסרו וישלך כזית נצתו
  34. כי־עדת חנף גלמוד ואש אכלה אהלי־שחד
  35. הרה עמל וילד און ובטנם תכין מרמה

פסוקים מנוקד

  1. וַיַּעַן אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי וַיֹּאמַר׃
  2. הֶחָכָם יַעֲנֶה דַעַת־רוּחַ וִימַלֵּא קָדִים בִּטְנוֹ׃
  3. הוֹכֵחַ בְּדָבָר לֹא יִסְכּוֹן וּמִלִּים לֹא־יוֹעִיל בָּם׃
  4. אַף־אַתָּה תָּפֵר יִרְאָה וְתִגְרַע שִׂיחָה לִפְנֵי־אֵל׃
  5. כִּי יְאַלֵּף עֲוֺנְךָ פִיךָ וְתִבְחַר לְשׁוֹן עֲרוּמִים׃
  6. יַרְשִׁיעֲךָ פִיךָ וְלֹא־אָנִי וּשְׂפָתֶיךָ יַעֲנוּ־בָךְ׃
  7. הֲרִאישׁוֹן אָדָם תִּוָּלֵד וְלִפְנֵי גְבָעוֹת חוֹלָלְתָּ׃
  8. הַבְסוֹד אֱלוֹהַ תִּשְׁמָע וְתִגְרַע אֵלֶיךָ חָכְמָה׃
  9. מַה־יָּדַעְתָּ וְלֹא נֵדָע תָּבִין וְלֹא־עִמָּנוּ הוּא׃
  10. גַּם־שָׂב גַּם־יָשִׁישׁ בָּנוּ כַּבִּיר מֵאָבִיךָ יָמִים׃
  11. הַמְעַט מִמְּךָ תַּנְחֻמוֹת אֵל וְדָבָר לָאַט עִמָּךְ׃
  12. מַה־יִּקָּחֲךָ לִבֶּךָ וּמַה־יִּרְזְמוּן עֵינֶיךָ׃
  13. כִּי־תָשִׁיב אֶל־אֵל רוּחֶךָ וְהֹצֵאתָ מִפִּיךָ מִלִּין׃
  14. מָה־אֱנוֹשׁ כִּי־יִזְכֶּה וְכִי־יִצְדַּק יְלוּד אִשָּׁה׃
  15. הֵן בקדשו [בִּקְדֹשָׁיו] לֹא יַאֲמִין וְשָׁמַיִם לֹא־זַכּוּ בְעֵינָיו׃
  16. אַף כִּי־נִתְעָב וְנֶאֱלָח אִישׁ־שֹׁתֶה כַמַּיִם עַוְלָה׃
  17. אֲחַוְךָ שְׁמַע־לִי וְזֶה־חָזִיתִי וַאֲסַפֵּרָה׃
  18. אֲשֶׁר־חֲכָמִים יַגִּידוּ וְלֹא כִחֲדוּ מֵאֲבוֹתָם׃
  19. לָהֶם לְבַדָּם נִתְּנָה הָאָרֶץ וְלֹא־עָבַר זָר בְּתוֹכָם׃
  20. כָּל־יְמֵי רָשָׁע הוּא מִתְחוֹלֵל וּמִסְפַּר שָׁנִים נִצְפְּנוּ לֶעָרִיץ׃
  21. קוֹל־פְּחָדִים בְּאָזְנָיו בַּשָּׁלוֹם שׁוֹדֵד יְבוֹאֶנּוּ׃
  22. לֹא־יַאֲמִין שׁוּב מִנִּי־חֹשֶׁךְ וצפו [וְצָפוּי] הוּא אֱלֵי־חָרֶב׃
  23. נֹדֵד הוּא לַלֶּחֶם אַיֵּה יָדַע כִּי־נָכוֹן בְּיָדוֹ יוֹם־חֹשֶׁךְ׃
  24. יְבַעֲתֻהוּ צַר וּמְצוּקָה תִּתְקְפֵהוּ כְּמֶלֶךְ עָתִיד לַכִּידוֹר׃
  25. כִּי־נָטָה אֶל־אֵל יָדוֹ וְאֶל־שַׁדַּי יִתְגַּבָּר׃
  26. יָרוּץ אֵלָיו בְּצַוָּאר בַּעֲבִי גַּבֵּי מָגִנָּיו׃
  27. כִּי־כִסָּה פָנָיו בְּחֶלְבּוֹ וַיַּעַשׂ פִּימָה עֲלֵי־כָסֶל׃
  28. וַיִּשְׁכּוֹן עָרִים נִכְחָדוֹת בָּתִּים לֹא־יֵשְׁבוּ לָמוֹ אֲשֶׁר הִתְעַתְּדוּ לְגַלִּים׃
  29. לֹא־יֶעְשַׁר וְלֹא־יָקוּם חֵילוֹ וְלֹא־יִטֶּה לָאָרֶץ מִנְלָם׃
  30. לֹא־יָסוּר מִנִּי־חֹשֶׁךְ יֹנַקְתּוֹ תְּיַבֵּשׁ שַׁלְהָבֶת וְיָסוּר בְּרוּחַ פִּיו׃
  31. אַל־יַאֲמֵן בשו [בַּשָּׁיו] נִתְעָה כִּי־שָׁוְא תִּהְיֶה תְמוּרָתוֹ׃
  32. בְּלֹא־יוֹמוֹ תִּמָּלֵא וְכִפָּתוֹ לֹא רַעֲנָנָה׃
  33. יַחְמֹס כַּגֶּפֶן בִּסְרוֹ וְיַשְׁלֵךְ כַּזַּיִת נִצָּתוֹ׃
  34. כִּי־עֲדַת חָנֵף גַּלְמוּד וְאֵשׁ אָכְלָה אָהֳלֵי־שֹׁחַד׃
  35. הָרֹה עָמָל וְיָלֹד אָוֶן וּבִטְנָם תָּכִין מִרְמָה׃