איוב-פרק-15

ביאורים

• וַיַּעַן אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי וַיֹּאמַר׃

• האם חָכָם יַעֲנֶה דַעַת־רוּחַ, דברי הבל, וִימַלֵּא ברוח קָדִים, מזרחית יבשה את בִּטְְְנוֹ?! כיצד בקרבך, אדם הנחשב חכם, אין שום חכמה ממשית?! עולים מבטנך דברי רוח ריקניים בלבד.

• הוֹכֵחַ, אתה מוכיח, שופט בְְּדָבָר ש לֹא יִסְְְכּוֹן, יועיל, וּמשתמש ב מִלִּים לֹא־יוֹעִיל בָּם, חסרות תועלת.

• אַף־אַתָּה בדבריך תָּפֵר יִרְְְאָה, יראת ה', וְְתִגְְְרַע שִׂיחָה, שיחתך גרועה ופגומה לִפְְְנֵי־אֵל.

• כִּי יְְאַלֵּף, ילמֵד עֲוֹנְְךָ את פִיךָ מה לומר. דבריך אינם נובעים מתוך לבו של האדם הצדיק שהכרתי בך, אלא הם מבטאים את החוטא שבך. וְְזאת – אף על פי שאינך אומר בגלוי שום דבר איסור או כפירה, אלא תִבְְְחַר לְְשׁוֹן עֲרוּמִים, שפה מתוחכמת המרמזת לדברים כאלה.

• יַרְְְשִׁיעֲךָ פִיךָ, וְְלֹא־אָנִי. די במה שאמרת אתה כדי להרשיעך, ואינני צריך להוסיף דבר. וּשְְְׂפָתֶיךָ שלך הן ש יַעֲנוּ, יעידו בָךְְְ. אתה מדבר בביטחון כאילו מעולם לא היה אדם כמוך.

• האם אתה רִאישׁוֹן אָדָם תִּוָּלֵד, הראשון שנולד בעולם?! וְְהאם לִפְְְנֵי גְְבָעוֹת חוֹלָלְְְתָּ, נוצרת?! האם לא הצטבר בעולם עד כה כל ניסיון וידע?! הרי יש ממי לשאול וללמוד. מהו מקור הידע הוודאי שלך?

• האם בְְְסוֹד, במועצתו של אֱלוֹהַּ תִּשְְְׁמָע, ומשם תִגְְְרַע אֵלֶיךָ, אתה לוקח לעצמך פיסות חָָכְְְמָה?!

• מַה־יָּדַעְְְתָּ אתה וְְלֹא נֵדָע אנחנו?! מה תָּבִין אתה וְְלֹא־עִמָּנוּ, מצוי בתודעתנו הוּא?!

• גַּם־שָׂב, סב, גַּם־יָשִׁישׁ בָּנוּ, בינינו, כַּבִּיר מֵאָבִיךָ יָמִים. אחד או אחדים מאתנו מבוגרים אפילו יותר מאביך.

• הַמְְעַט מִמְְּךָ, האם לא די לך ב תַּנְְְחוּמוֹת אֵל, בדברים הטובים שה' עשה לך עד כה, או: בדברינו המנחמים על ה'?! וְְהאם אינך מסתפק ב דָבָר ש לָאַט, לחש ה' עִמָּךְְְ, לך, שגילה לך באמצעות רעיך?!

• מַה, לאן יִּקָּחֲךָ, מושך אותך לִבֶּךָ, וּמַה־יִּרְְְזְְמוּן, רומזות עֵינֶיךָ?!

• כִּי, כאשר תָשִׁיב אֶל־אֵל רוּחֶךָ, תפנה אל ה', רק אז – וְְהֹצֵאתָ מִפִּיךָ מִלִּין, מלים, כלומר מילות אמת.

• מָה־אֱנוֹשׁ כִּי־יִזְְְכֶּה, וְְכִי־יִצְְְדַּק יְְלוּד אִשָּׁה?! האדם אינו יכול להיות חף וצדיק מכול וכול.

• הֵן אפילו בִּקְְְדֹשָׁו, במלאכיו לֹא יַאֲמִין ה'. אף חסרונותיהם גלויים לפניו, ועל כן אין הוא סומך עליהם לחלוטין. ואפילו שָׁמַיִם לֹא־זַכּוּ, נקיים בְְעֵינָיו.

• אַף כִּי, בוודאי לא יסמוך על אדם נִתְְְעָב וְְנֶאֱלָח, מאוס ועל אִישׁ־שֹׁתֶה כַמַּיִם עַוְְְלָה, מי שנוהה אחר הפשע ומזין את עצמו בעוד ועוד חטאים.

• אֲחַוְְְךָ, אספר לך – שְְׁמַע־לִי. וְְזֶה אשר חָזִיתִי, ראיתי בחזון או במחשבה וַאֲסַפֵּרָה.

• אֲשֶׁר־חֲכָמִים יַגִּידוּ וְְלֹא כִחֲדוּ, ואינם מסתירים את מה שקיבלו מֵאֲבוֹתָם,

• לָהֶם, לאבות הצדיקים וההגונים לְְבַדָּם נִתְְּנָה הָאָרֶץ, ניתן העולם, וְְלֹא־עָבַר זָר בְְּתוֹכָם. אם יש גם אחרים הנוחלים ארץ, אין הם נחשבים כלל :

• כָָּל־יְְמֵי רָשָׁע הוּא מִתְְְחוֹלֵל, רועד ופוחד וּמִסְְְפַּר שָׁנִים נִצְְְפְְּנוּ, נקבעו לאיש ה עָרִיץ, ועד קצו ההולך וקרב הוא חי חיי אימה.

• קוֹל־פְְּחָדִים הוא שומע תמיד בְְּאָָזְְְנָיו. ואפילו בּעת שָׁלוֹם, בזמנים שלווים שׁוֹדֵד יְְבוֹאֶנּוּ.

• לֹא־יַאֲמִין שי שׁוּב מִנִּי, מן ה חֹשֶׁךְְְ, וְְלמרות החושך צָפוּי הוּא אֱלֵי־חָרֶב, אוחז החרב רואה אותו.

• נֹדֵד הוּא לַלֶּחֶם אַיֵּה, כדי למצוא איפה יש לחם, יָדַע כִּי־נָכוֹן בְְּיָדוֹ, מוכן לו יוֹם־חֹשֶׁךְְְ.

• יְְבַעֲתֻהוּ, יבהילו אותו צַר, צרות, או: אויבים, וּמְְְצוּקָה תִּתְְְקְְפֵהוּ כְְּמֶלֶךְְְ ה עָתִיד, המתעתד לַכִּידוֹר, למצור.

• כִּי־נָטָה הרשע הטיח אֶל־אֵל יָדוֹ, וְְאֶל, כנגד שַׁדַּי יִתְְְגַּבָּר. הרשע נכון להילחם באלוקים:

• יָרוּץ אֵלָיו – לעומת ה' בְְּצַוָּאר, במצח נחושה, בַּעֲבִי גַּבֵּי מָגִנָּיו, במגִנים עבים וחשופים כלפיו. עד כה חי הרשע חיים מדושני עונג.

• כִּי־כִסָּה פָנָיו בְְּחֶלְְְבּוֹ, בשומן שלו. וַיַּעַשׂ פִּימָה, כפל שומן הדומה לפה, עֲלֵי־כָסֶל, חלציו. ואולם בעקבות חטאיו בא עונשו:

• וַיִּשְְְׁכּוֹן ב עָרִים נִכְְְחָדוֹת, במקומות שאינם מיושבים, ובתוך בָּתִּים לֹא־יֵשְְׁבוּ לָמוֹ. במבנים אֲשֶׁר הִתְְְעַתְְּדוּ, נועדו לְְגַלִּים, עיי חרבות.

• לֹא־יֶעְְְשַׁר, יתעשר וְְלֹא־יָקוּם, יהיה קיום ל חֵילוֹ, רכושו, ובגלל המחסור של הרשעים לֹא־יִטֶּה, יפנה לָאָרֶץ, לא יישאר דבר לזולתם מִנְְְלָם, משלהם.

• לֹא־יָסוּר מִנִּי־חֹשֶׁךְְְ, ממקומו האפל; את יֹנַקְְְתּוֹ, השורש או השתיל שישלח, תְְּיַבֵּשׁ שַׁלְְְהָבֶת, וְְיָסוּר, ייעקר מהעולם בְְּרוּחַ פִּיו של ה'.

• אַל־יַאֲמֵן, לא כדאי לרשע להאמין בַּשָּׁוְְְא , בשקר ובהבל אשר נִתְְְעָה, תועים בו לפי שעה, כִּי־שָׁוְְְא תִּהְְְיֶה תְְמוּרָתוֹ. שווא לא יוליד אלא שווא.

• בְְּלֹא־יוֹמוֹ תִּמָּלֵא שעתו. הוא ימות קודם זמנו, וְְכִפָּתוֹ, צמרתו לֹא רַעֲנָנָה.

• יַחְְְמֹס, יאבד כַּגֶּפֶן שטרם הבשילו אשכולותיה את בִּסְְְרוֹ, פרותיו בעודם בוסר, וְְיַשְְְׁלֵךְְְ כַּזַּיִת נִצָּתוֹ, פרחיו. צאצאיו, חייו או מעשיו של הרשע יכלו קודם שיגיעו לכלל מימוש כענבי בוסר וכפרחי הזית הנושרים ומתפזרים, ובכך נמנעת הבשלתם לכדי פרי אכיל.

• כִּי־עֲדַת חָנֵף, חברתם של הצבועים והרמאים – סופה גַּלְְְמוּד, בודדת ושוממה, וְְאֵשׁ אָכְְלָה, תאכל לבסוף את אָָהֳֳלֵי, משכנותיהם של האנשים שנבנו בכספי שֹׁחַד.

• הָרֹה, רשעים אלה זוממים, כביכול מתעברים בהרהורי עָמָל, חטא, וְְעל כן יָלֹד, יולדים אָוֶן, רשע, וּבִטְְְנָם תָּכִין מִרְְְמָה.