איוב-פרק-2
ספר
מקבץ
ביאורים
-
וַיְְְהִי הַיּוֹם, לאחר שאיוב איבד את רכושו ואת רוב משפחתו, וַיָּבֹאוּ בְְּנֵי הָאֱלֹהִים לְְהִתְְְיַצֵּב עַל־ה'. הם נאספו לעמוד לפניו כמו במסדר צבאי מפעם לפעם. וַיָּבוֹא שוב גַם־הַשָּׂטָן בְְּתֹכָם לְְהִתְְְיַצֵּב עַל־ה'.
-
וַיֹּאמֶר ה' אֶל־הַשָּׂטָן: אֵי מִזֶּה, מאין תָּבֹא? וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת־ה' וַיֹּאמַר: מִשֻּׁט, משיטוט בָּאָרֶץ וּמֵהִתְְְהַלֵּךְְְ בָּהּ.
-
וַיֹּאמֶר ה' אֶל־הַשָּׂטָן: הֲשַׂמְְְתָּ לִבְְּךָ אֶל־עַבְְְדִּי אִיּוֹב? הסתכל עליו, כִּי אֵין כָּמֹהוּ בָּאָרֶץ אִישׁ תָּם וְְיָשָׁר, יְְרֵא אֱלֹהִים וְְסָר מֵרָע, וְְאחרי כל האסונות שקרו לו עֹדֶנּוּ מַחֲזִיק בְְּתֻמָּתוֹ. וַתְְּסִיתֵנִי פיתית אותי בוֹ לְְבַלְְּעוֹ, להשחית אותו חִנָּם, שהרי התברר שכל זה אינו מגיע לו. מה תאמר עליו עכשיו?
-
וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת־ה' וַיֹּאמַר: עוֹר בְְּעַד־עוֹר. אדם מוכן לתת את עורו של זולתו במקום עורו שלו. לחלופין, משל רווח הוא: אדם מסוכך בעור ידיו להגן על עור ראשו או אבר חיוני אחר מפגיעה, וְְכֹל אֲשֶׁר לָאִישׁ יִתֵּן בְְּעַד נַפְְְשׁוֹ. פגיעותו של האדם מרוכזת בו עצמו. במאבקו לשרוד הוא יסכים לתת הכול תמורת חייו. עד כה נפגעו רק ילדיו ורכושו אבל הוא עצמו נשאר כפי שהיה, ולכן הוא מברך את ה'.
-
אוּלָם שְְׁלַח־נָא יָדְְךָ וְְגַע אֶל־עַצְְְמוֹ וְְאֶל־בְְּשָׂרוֹ, – אִם־לֹא כשהוא עצמו ייפגע אֶל־פָּנֶיךָ, ישירות ‘יְְבָרְְכֶךָּ', שוב, בלשון הפוכה.
-
וַיֹּאמֶר ה' אֶל־הַשָּׂטָן: הִנּוֹ בְְיָדֶךָ. הרשות נתונה לך להציק לו ככל רצונך, אַךְְְ אֶת־נַפְְְשׁוֹ שְְׁמֹר. עליך לשמור שיישאר בחיים.
-
וַיֵּצֵא הַשָּׂטָן מֵאֵת פְְּנֵי ה', וַיַּךְְְ, השטן הכה אֶת־אִיּוֹב בִּשְְְׁחִין, מחלת עור, רָע מִכַּף רַגְְְלוֹ וְְעַד קָָדְְְקֳֳדוֹ. מחלה זו אינה רק מציקה בכאביה לסובל ממנה; היא גם מרחיקה אותו מאחרים, וכך הוא נותר אומלל, בודד ובזוי. כל עורו גירד.
-
וַיִּקַּח־לוֹ חֶרֶשׂ, חרס לְְהִתְְְגָּרֵד בּוֹ, וְְהוּא יֹשֵׁב בְְּתוֹךְְְ־הָאֵפֶר. הגרד שגורם השחין והפציעות הנובעות ממנו מחמירים בעת לבישת בגדי הצמר, שהיו מקובלים בימי איוב. האפר הדק הוא משענת רכה ועדינה למי שעורו מודלק, והמגע בו הקל על הכאבים ועל הגירוד הקשה.
-
וַתֹּאמֶר לוֹ אִשְְְׁתּוֹ: אחרי כל הייסורים הללו עֹדְְךָ מַחֲזִיק בְְּתֻמָּתֶךָ ונשאר ירא ה'?! ‘בָּרֵךְְ' אֱלֹהִים וָמֻת. אלוקים יעניש אותך עונש מוות על קללתך, ואז תיפטר מייסוריך ותמצא מנוחה במותך. אשת איוב יודעת שאין דרך לחמוק מן הייסורים שאלוקים מביא, אלא במעין התאבדות.
-
וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ: כְְּדַבֵּר אַחַת הַנְְּבָלוֹת תְְּדַבֵּרִי, והרי את אשה הגונה. גַּם, האם אֶת־הַטּוֹב נְְקַבֵּל מֵאֵת הָאֱלֹהִים, וְְאֶת־הָרָע לֹא נְְקַבֵּל?! האם אנחנו מתנים עם אלוקים שנעבוד אותו רק אם יעניק לנו מטובתו? בְְּכָָל־זֹאת, למרות כל מה שקרה לו, לֹא־חָטָא אִיּוֹב בִּשְְְׂפָתָיו. חייו אינם חיים, והוא איש שבור, מיוסר וחולה, ואף על פי כן לא הוציא מפיו דיבור מגונה.
-
וַיִּשְְְׁמְְעוּ שְְׁלֹשֶׁת רֵעֵי אִיּוֹב אֵת כָָּל־הָרָעָה הַזֹּאת הַבָּאָה עָלָיו, וַיָּבֹאוּ אִישׁ מִמְְּקֹמוֹ: אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי, שבא מן העיר תימן שבארץ אדום, וּבִלְְְדַּד הַשּׁוּחִי וְְצוֹפַר הַנַּעֲמָתִי, וַיִּוָּעֲדוּ יַחְְְדָּו לָבוֹא לָנוּד־לוֹ, להשתתף בצערו וּלְְְנַחֲמוֹ ככל יכולתם.
-
וַיִּשְְְׂאוּ אֶת־עֵינֵיהֶם מֵרָחוֹק לכיוונו, וְְלֹא הִכִּירֻהוּ. הם ראו שכל סביבתו הרוסה, והוא עצמו מוכה שחין, ומן הסתם ערום או ערום למחצה מחמת כאבי השחין, וַיִּשְְְׂאוּ קוֹלָם וַיִּבְְְכּוּ, וַיִּקְְְרְְעוּ אִישׁ מְְעִלוֹ, וַיִּזְְְרְְקוּ עָפָר עַל־רָאשֵׁיהֶם הַשָּׁמָיְְְמָה. הם התאבלו בדרכים שונות נוכח המראה הקשה.
-
וַיֵּשְְׁבוּ אִתּוֹ לָאָרֶץ, על הארץ שִׁבְְְעַת יָמִים וְְשִׁבְְְעַת לֵילוֹת, וְְאֵין־דֹּבֵר אֵלָיו דָּבָר. הם לא פתחו בדברים, כִּי רָאוּ כִּי־גָדַל הַכְְּאֵב מְְאֹד, וכאשר הכאב גדול, כל דיבור גורם מועקה ומכאוב. בינתיים ישבו, המתינו וכאבו את כאבו מתוך ידידות.
פסוקים
-
ויהי היום ויבאו בני האלהים להתיצב על־יהוה ויבוא גם־השטן בתכם להתיצב על־יהוה
-
ויאמר יהוה אל־השטן אי מזה תבא ויען השטן את־יהוה ויאמר משט בארץ ומהתהלך בה
-
ויאמר יהוה אל־השטן השמת לבך אל־עבדי איוב כי אין כמהו בארץ איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע ועדנו מחזיק בתמתו ותסיתני בו לבלעו חנם
-
ויען השטן את־יהוה ויאמר עור בעד־עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו
-
אולם שלח־נא ידך וגע אל־עצמו ואל־בשרו אם־לא אל־פניך יברכך
-
ויאמר יהוה אל־השטן הנו בידך אך את־נפשו שמר
-
ויצא השטן מאת פני יהוה ויך את־איוב בשחין רע מכף רגלו עד [ועד] קדקדו
-
ויקח־לו חרש להתגרד בו והוא ישב בתוך־האפר
-
ותאמר לו אשתו עדך מחזיק בתמתך ברך אלהים ומת
-
ויאמר אליה כדבר אחת הנבלות תדברי גם את־הטוב נקבל מאת האלהים ואת־הרע לא נקבל בכל־זאת לא־חטא איוב בשפתיו
-
וישמעו שלשת רעי איוב את כל־הרעה הזאת הבאה עליו ויבאו איש ממקמו אליפז התימני ובלדד השוחי וצופר הנעמתי ויועדו יחדו לבוא לנוד־לו ולנחמו
-
וישאו את־עיניהם מרחוק ולא הכירהו וישאו קולם ויבכו ויקרעו איש מעלו ויזרקו עפר על־ראשיהם השמימה
-
וישבו אתו לארץ שבעת ימים ושבעת לילות ואין־דבר אליו דבר כי ראו כי־גדל הכאב מאד
פסוקים מנוקד
-
וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים לְהִתְיַצֵּב עַל־יְהוָה וַיָּבוֹא גַם־הַשָּׂטָן בְּתֹכָם לְהִתְיַצֵּב עַל־יְהוָה׃
-
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־הַשָּׂטָן אֵי מִזֶּה תָּבֹא וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת־יְהוָה וַיֹּאמַר מִשֻּׁט בָּאָרֶץ וּמֵהִתְהַלֵּךְ בָּהּ׃
-
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־הַשָּׂטָן הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ אֶל־עַבְדִּי אִיּוֹב כִּי אֵין כָּמֹהוּ בָּאָרֶץ אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע וְעֹדֶנּוּ מַחֲזִיק בְּתֻמָּתוֹ וַתְּסִיתֵנִי בוֹ לְבַלְּעוֹ חִנָּם׃
-
וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת־יְהוָה וַיֹּאמַר עוֹר בְּעַד־עוֹר וְכֹל אֲשֶׁר לָאִישׁ יִתֵּן בְּעַד נַפְשׁוֹ׃
-
אוּלָם שְׁלַח־נָא יָדְךָ וְגַע אֶל־עַצְמוֹ וְאֶל־בְּשָׂרוֹ אִם־לֹא אֶל־פָּנֶיךָ יְבָרֲכֶךָּ׃
-
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־הַשָּׂטָן הִנּוֹ בְיָדֶךָ אַךְ אֶת־נַפְשׁוֹ שְׁמֹר׃
-
וַיֵּצֵא הַשָּׂטָן מֵאֵת פְּנֵי יְהוָה וַיַּךְ אֶת־אִיּוֹב בִּשְׁחִין רָע מִכַּף רַגְלוֹ עד [וְעַד] קָדְקֳדוֹ׃
-
וַיִּקַּח־לוֹ חֶרֶשׂ לְהִתְגָּרֵד בּוֹ וְהוּא יֹשֵׁב בְּתוֹךְ־הָאֵפֶר׃
-
וַתֹּאמֶר לוֹ אִשְׁתּוֹ עֹדְךָ מַחֲזִיק בְּתֻמָּתֶךָ בָּרֵךְ אֱלֹהִים וָמֻת׃
-
וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ כְּדַבֵּר אַחַת הַנְּבָלוֹת תְּדַבֵּרִי גַּם אֶת־הַטּוֹב נְקַבֵּל מֵאֵת הָאֱלֹהִים וְאֶת־הָרָע לֹא נְקַבֵּל בְּכָל־זֹאת לֹא־חָטָא אִיּוֹב בִּשְׂפָתָיו׃
-
וַיִּשְׁמְעוּ שְׁלֹשֶׁת רֵעֵי אִיּוֹב אֵת כָּל־הָרָעָה הַזֹּאת הַבָּאָה עָלָיו וַיָּבֹאוּ אִישׁ מִמְּקֹמוֹ אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי וּבִלְדַּד הַשּׁוּחִי וְצוֹפַר הַנַּעֲמָתִי וַיִּוָּעֲדוּ יַחְדָּו לָבוֹא לָנוּד־לוֹ וּלְנַחֲמוֹ׃
-
וַיִּשְׂאוּ אֶת־עֵינֵיהֶם מֵרָחוֹק וְלֹא הִכִּירֻהוּ וַיִּשְׂאוּ קוֹלָם וַיִּבְכּוּ וַיִּקְרְעוּ אִישׁ מְעִלוֹ וַיִּזְרְקוּ עָפָר עַל־רָאשֵׁיהֶם הַשָּׁמָיְמָה׃
-
וַיֵּשְׁבוּ אִתּוֹ לָאָרֶץ שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת לֵילוֹת וְאֵין־דֹּבֵר אֵלָיו דָּבָר כִּי רָאוּ כִּי־גָדַל הַכְּאֵב מְאֹד׃