איוב-פרק-21

ביאורים

• וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר׃

• שִׁמְְְעוּ שָׁמוֹעַ את מִלָּתִי, וּתְְְהִי־זֹאת – שמיעת דברי תַּנְְְחוּמֹתֵיכֶם. בשמיעתכם תנחמו אותי.

• שָׂאוּנִי, סלחו לי, התאזרו בסבלנות וְְאָנֹכִי אֲדַבֵּר, וְְאַחַר דַּבְְּרִי, אחרי שאדבר תַלְְְעִיג, תוכל, צופר, ללעוג למה שתשמע.

• האם אָנֹכִי מפנה לְְאָדָם את שִׂיחִי, שיחתי, הלוא אל אלוקים אני פונה, וְְאִם כן, מַדּוּעַ לֹא־תִקְְְצַר רוּחִי נוכח שתיקתו?! איני יכול להתאפק בדיבורי.

• פְְּנוּ־אֵלַי וְְהָשַׁמּוּ, השתוממו , היו דמומים וְְשִׂימוּ יָד עַל־פֶּה, שִׁתקו.

• והרי לא רק אתם תהיו מוכי תימהון מול דברי, גם אִם זָכַרְְְתִּי, כשאני נזכר בטענותי – וְְנִבְְְהָלְְְתִּי, וְְאָחַז את בְְּשָׂרִי פַּלָּצוּת, רעד. אני מזדעזע.

• מַדּוּעַ רְְשָׁעִים יִחְְְיוּ, ויתרה מזו, הם עָתְְקוּ, מזקינים ו גַם־גָּבְְרוּ, מגבירים חָיִל, כוח, מתחזקים.

• זַרְְְעָם פרי בטנם, נָכוֹן, מבוסס ומצליח לִפְְְנֵיהֶם עִמָּם, וְְצֶאֱצָאֵיהֶם – לְְעֵינֵיהֶם. הם רואים בשגשוג צאצאיהם.

• בָתֵּיהֶם שורר שָׁלוֹם מאין פָּחַד, וְְלֹא שֵׁבֶט, מכותיו של אֱלוֹהַּ מאיימות עֲלֵיהֶם.

• שׁוֹרוֹ עִבַּר את הפרה וְְלֹא יַגְְְעִל, ייפלט הזרע מחוץ לרחם הפרה, תְְּפַלֵּט, תמליט פָּרָתוֹ וְְלֹא תְְשַׁכֵּל.

• יְְשַׁלְְּחוּ הרשעים ישחררו כַצֹּאן את עֲוִילֵיהֶם, עולליהם ללא מורא, וְְיַלְְְדֵיהֶם יְְרַקֵּדוּן כגדיים וטלאים.

• יִשְְְׂאוּ, ישירו בשמחתם כְְּתֹף וְְכִנּוֹר, וְְיִשְְְׂמְְחוּ לְְקוֹל עוּגָב.

• יְְכַלּוּ בַטּוֹב יְְמֵיהֶם, ואף כשמגיע מותם – בְְְרֶגַע, בן רגע אל שְְׁאוֹל יֵחַתּוּ, ירדו, בלי מכאובים ומחלות קשות.

• וַיֹּאמְְרוּ לָאֵל: סוּר מִמֶּנּוּ. איננו מעוניינים בך, וְְל דַעַת את דְְּרָכֶיךָ לֹא חָפָצְְְנוּ.

• מַה־שַּׁדַּי, מיהו ה' כִּי־נַעַבְְְדֶנּוּ, שעלינו לעבוד אותו?! וּמַה־נּוֹעִיל כִּי, אם נִפְְְגַּע־בּוֹ, נתפלל אליו?!

• הֵן, הרי לֹא בְְיָדָם הם חוללו את טוּבָם, טובתם. כיוון שאלוקים הוא שהעניק להם חיים טובים אלו, עֲצַת מחשבתו של ה' על ה רְְשָׁעִים רָחֲקָה מֶּנִּי, ממני. אינני מבין אותה.

• כַּמָּה פעמים קורה ש נֵר־רְְשָׁעִים יִדְְְעָךְְְ, כבֶה, וְְיָבֹא עָלֵימוֹ, עליהם אֵידָם, אסונם?! כמה פעמים קורה שאת ה חֲבָלִים, מנת חלקם יְְחַלֵּק בְְּאַפּוֹ, בכעסו. רק לעתים רחוקות הרשעים מקבלים את גמולם הרע.

• יִהְְְיוּ כְְּתֶבֶן מועף לִפְְְנֵי־רוּחַ, וּכְְְמֹץ, פסולת התבואה אשר גְְּנָבַתּוּ, סוחפת אותו סוּפָה?!

• אֱלוֹהַּ יִצְְְפֹּן־לְְבָנָיו של הרשע את העונש על אוֹנוֹ, האוון והרשע שלו – הרי בכך הגמול האלוקי נסתר מן הרשע ומסובביו הסמוכים לפשעו. עדיף היה שאלוקים יְְשַׁלֵּם אֵלָיו – אל הרשע עצמו, וְְיֵדָע.

• יִרְְְאוּ עֵינָו של עושה הרע את כִּידוֹ, אסונו, וּמֵחֲמַת, זעם שַׁדַּי הוא עצמו יִשְְְׁתֶּה.

• כִּי מַה־חֶפְְְצוֹ, עניינו בְְּבֵיתוֹ, משפחתו, אַחֲרָיו אחרי מותו?! כיוון שאין הוא יודע מה יקרה לבניו לאחר מותו, אם יוטל העונש על חטאיו על ראש בניו אחרי שיסתלק מן העולם, לא ייגע בו העונש ולא ילמד אותו דבר. והרי מִסְְְפַּר חֳֳדָשָׁיו – חודשי חייו כבר חֻצָּצוּ, נחתכו ונקצבו מראש, והוא עצמו לא נפגע. וטענה אחרת:

• הַאם יש מי ש לְְְאֵל יְְלַמֶּד־דָּעַת?! האם יש מי שיוכל ללמד משהו בעניינו של אלוקים, והרי הוּא – אלוקים על פי חוקים ומשפטים רָמִים, גבוהים יִשְְְׁפּוֹט?! כיצד אתם מתיימרים להסביר את דרכי האלוקים הנשגבות?!

• זֶה – אדם אחד יָמוּת בְְּכל עֶצֶם, תוקף תֻּמּוֹ, שלמותו בלי שילקה בגופו תחילה כֻּלּוֹ שַׁלְְְאֲנַן, שאנן וְְשָׁלֵיו.

• עֲטִינָיו מָלְְאוּ חָלָב, וּמֹחַ עַצְְְמוֹתָיו יְְשֻׁקֶּה, יהיה לח ומדושן. הברכה תשרה הן במה שיצא ממנו החוצה, הן במה שבתוכו פנימה.

• וְְאילו זֶה – אדם אחר, יָמוּת בְְּנֶפֶשׁ מָרָה, וְְלֹא־אָכַל בַּטּוֹבָה. לכאורה אפשר היה להסיק מכך שהראשון צדיק, ואילו השני רשע.

• יַחַד עַל־עָפָר יִשְְְׁכָּבוּ, וְְרִמָּה תְְּכַסֶּה עֲלֵיהֶם. שניהם יגיעו אל הקבר, ותולעים יאכלו את בשרם.

• הֵן יָדַעְְְתִּי את מַחְְְשְְׁבוֹתֵיכֶם ואני יודע את ה מְְְזִמּוֹת ש עָלַי תַּחְְְמֹסוּ, תִּטפלו.

• כִּי, כאשר תֹאמְְרוּ: אַיֵּה, היכן בֵית־נָדִיב, עשיר?! וכשתאמרו: אַיֵּה אֹהֶל מִשְְְׁכְְּנוֹת רְְשָׁעִים?! תתהו כיצד ירד לטמיון ביתו המפואר של איוב העשיר, שבו אתם רואים רשע.

• הֲלֹא את השאלות הללו שְְׁאֶלְְְתֶּם עוֹבְְרֵי דָרֶךְְְ, וְְאולם אֹתֹתָם, הסימנים שבהם הם עונים לכם לֹא תְְנַכֵּרוּ, תכירו. אתם מתעלמים מתשובותיהם של אותם היודעים את הנעשה בעולם הגדול.

• כִּי לְְיוֹם אֵיד, אסון יֵחָשֶׂךְְְ, יישמר וייזכר ה רָע. הצרות נשמרות ומצטברות, והן יצאו אל הפועל ביום האסון, לְְיוֹם עֲבָרוֹת, זעם יוּבָלוּ הנקמות והעונשים.

• מִי־יַגִּיד, יוכיח עַל־פָּנָיו, בפני רשע כזה את דַּרְְְכּוֹ?! וְְהוּא־עָשָׂה רעה – מִי יְְשַׁלֶּם־לוֹ?!

• וְְגם במותו הוּא – הרשע לִקְְְבָרוֹת, לקבורה יוּבָל, וְְעַל חלקת קברו המוגבהת והנאה כ גָּדִישׁ, ערמת תבואה יִשְְְׁקוֹד, ימהר להיקבר בכבוד.

• מָתְְקוּ־לוֹ רִגְְְבֵי נָחַל, שבהם הוא קבור. וְְאַחֲרָיו כָָּל־אָדָם יִמְְְשׁוֹךְְְ. אנשים רבים ימותו אחריו, וּלְְְפָנָיו אֵין מִסְְְפָּר למתים שכבר מתו.

• וְְכיוון שאין יחס סיבתי גלוי לעין בין התנהגותו של אדם ואחריתו – אֵיךְְְ תְְּנַחֲמוּנִי תנחומי הָבֶל, וּמכל תְְְשׁוּבֹתֵיכֶם נִשְְְׁאַר־מָעַל, בגידה?!