איוב-פרק-27

ביאורים

• וַיֹּסֶף אִיּוֹב שְְׂאֵת, לשאת את מְְשָׁלוֹ – דיבורו המליצי הנושא עמו לקח. וַיֹּאמַר׃

• חַי־אֵל, אני נשבע באלוקים אשר הֵסִיר את מִשְְְׁפָּטִי, דיני הצודק, וְְשַׁדַּי אשר הֵמַר, גרם מרירות ל נַפְְְשִׁי.

• כִּי־כָָל־עוֹד נִשְְְׁמָתִי בִי, וְְרוּחַ אֱלוֹהַּ בְְּאַפִּי, כל זמן שאני חי,

• אִם, שלא תְְּדַבֵּרְְְנָה שְְׂפָתַי עַוְְְלָה, וּלְְְשׁוֹנִי אִם, לא יֶהְְְגֶּה, ידבר רְְמִיָּה, שקר.

• חָלִילָה לִּי אִם־אַצְְְדִּיק אֶתְְְכֶם. למרות שאני עומד בפני חידה שאינני יכול לפתור, עַד־אֶגְְְוָע לֹא־אָסִיר את תֻּמָּתִי, שלמותי מִמֶּנִּי, לא אחטא בשפתי להצדיק אתכם, כיוון שבכך שאודה בחטאים שלא חטאתי, אבגוד ביושרי ואפגום בהליכתי השלמה עם אלוקים.

• בְְּצִדְְְקָתִי הֶחֱזַקְְְתִּי וְְלֹא אַרְְְפֶּהָ, ואינני מרפה מצדקתי, לֹא־יֶחֱרַף לְְבָבִי, לא היו בלבי הרהורים מחפירים מִיָּמָי.

• יְְהִי, ייחשב כְְרָשָׁע אֹיְְבִי, וּמִתְְְקוֹמְְמִי, הקם נגדי ייחשב כְְעַוָּל, עושה עוול. איוב מדבר על סופו המר של הרשע, כחבריו. אולם הם רמזו בדיבורים אלו אליו, ואילו הוא, המאמין בצדקתו, מכוון דבריו אל האחרית הקשה הצפויה להם.

• כִּי מַה־תִּקְְְוַת, לְמה מקווה חָנֵף, רשע כִּי, כאשר הוא יִבְְְצָע, גוזל?! הרי הוא לא ירוויח דבר, כִּי, שכן יֵשֶׁל, ישליך אֱלוֹהַּ את נַפְְְשׁוֹ.

• האם את צַעֲקָתוֹ של הרשע יִשְְְׁמַע אֵל, כִּי, כאשר תָבוֹא עָלָיו צָרָה?!

• אִם־עַל־שַׁדַּי יִתְְְעַנָּג?! האם הוא יִקְְְרָא אל אֱלוֹהַּ בְְּכָָל־עֵת?! כיוון שהרשע אינו קרוב אל ה', הוא לא יזכה בעזרתו.

• אוֹרֶה, ביכולתי ללמד אֶתְְְכֶם שהכול מסור בְְּיַד־אֵל. אֲשֶׁר עִם, שהכול נתון ביד שַׁדַּי לֹא אֲכַחֵד, אינני מכחיש.

• הֵן, הלוא אַתֶּם כֻּלְְּכֶם חֲזִיתֶם, ראיתם את מה שמתרחש בעולם, וְְלָמָּה־זֶּה הֶבֶל תֶּהְְְבָּלוּ, אומרים דברים ריקים?!

• זֶה – העונש שיפורט להלן הוא חֵלֶק־אָדָם רָשָׁע השמור לו עִם־אֵל. וְְנַחֲלַת, חלק עָרִיצִים אשר מִשַּׁדַּי יִקָּחוּ, יקבלו.

• אִם־יִרְְְבּוּ בָנָיו – הם ילכו לְְמוֹ, אל חָרֶב, וְְצֶאֱצָאָיו לֹא יִשְְְׂבְְּעוּ־לָחֶם, יֵדעו מחסור ורעב.

• שְְׂרִידָיו שלא הושמדו בחרב בַּמָּוֶת יִקָּבֵרוּ, וְְאַלְְְמְְנֹתָיו לֹא תִבְְְכֶּינָה משום שלא יישארו אחריו אלמנות,; משום שתהיין טרודות ודואגות על נפשן שלהן, או משום ששוביהן לא ירשו להן לספוד לו.

• אִם־יִצְְְבֹּר הרשע כֶּעָפָר, הנָּגיש לכול, כָּסֶף רב, וְְכַחֹמֶר, המצוי בהרים לרוב יָכִין לעצמו שפע של מַלְְְבּוּשׁ,

• יָכִין את הבגדים – וְְאילו צַדִּיק הוא ש יִלְְְבָּשׁ אותם. וְְאת ה כֶסֶף שצבר – אדם נָקִי יַחֲלֹק, יקבל.

• בָּנָה כפקעת הדקה של גולם ה עָשׁ את בֵּיתוֹ. ביתו לא יהיה יציב ולא יגן עליו, והוא יהיה עראי כְְְסֻכָּה ש עָשָׂה נֹצֵר, שומר, הנבנית מראש לזמן קצר בלבד.

• עָשִׁיר יִשְְְׁכַּב בחוליו וְְלֹא יֵאָסֵף, ימות בעושרו, שכן עֵינָיו פָּקַח וְְכל רכושו אֵינֶנּוּ.

• תַּשִּׂיגֵהוּ, יסחפו אותו כשטף מַּיִם בַּלָּהוֹת, בהלה ואימה, או: שדים ומזיקים, ב לַיְְְלָה גְְּנָבַתּוּ, חוטפת אותו סוּפָה.

• יִשָּׂאֵהוּ רוח קָדִים, מזרחית וְְיֵלַךְְְ, וִישָׂעֲרֵהוּ, הסערה תשליך אותו מִמְְּקֹמוֹ.

• וְְיַשְְְׁלֵךְְְ עָלָיו אלוקים את כעסו וְְלֹא יַחְְְמֹל, מִיָּדוֹ בָּרוֹחַ יִבְְְרָח, עוזרו, או: עושרו.

• יִשְְְׂפֹּק עָלֵימוֹ– על עוזרו או על עושרו את כַפֵּימוֹ, כפיו מדאגה וצער, וְְיִשְְְׁרֹק עָלָיו מִמְְּקֹמוֹ בתדהמה.