איוב-פרק-32

ביאורים

• וַיִּשְְְׁבְְּתוּ, פסקו שְְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה מל עֲנוֹת אֶת־אִיּוֹב, כִּי הבינו שאיוב לא ישתכנע מדבריהם, וכי הוּא צַדִּיק בְְּעֵינָיו, ובטוח בצדקתו.

• וַיִּחַר אַף, כעס אֱלִיהוּא בֶן־בַּרַכְְְאֵל הַבּוּזִי מִמִּשְְְׁפַּחַת רָם – בְְּאִיּוֹב חָרָה אַפּוֹ עַל־צַדְְּקוֹ נַפְְְשׁוֹ יותר מֵאֱלֹהִים,

• ואילו בִשְְְׁלֹשֶׁת רֵעָיו חָרָה אַפּוֹ עַל אֲשֶׁר לֹא־מָצְְאוּ מַעֲנֶה למצוקתו של איוב, ומשום כך – וַיַּרְְְשִׁיעוּ אֶת־אִיּוֹב.

• וֶאֱלִיהוּ חִכָּה עד כה אֶת, ליד אִיּוֹב בִּדְְְבָרִים, ולא אמר דבר כִּי זְְקֵנִים־הֵמָּה מִמֶּנּוּ לְְיָמִים.

• וַיַּרְְְא אֱלִיהוּא כִּי אֵין מַעֲנֶה בְְּפִי שְְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים, וַיִּחַר אַפּוֹ עד שהרגיש שעליו להתערב.

• וַיַּעַן אֱלִיהוּא בֶן־בַּרַכְְְאֵל הַבּוּזִי וַיֹּאמַר: צָעִיר אֲנִי לְְיָמִים, וְְאַתֶּם יְְשִׁישִׁים, זקנים, עַל־כֵּן זָחַלְְְתִּי, פחדתי וָאִירָא מֵחַוֹּת דֵּעִי, דעתי אֶתְְְכֶם, ביניכם.

• אָמַרְְְתִּי בלבי: יָמִים יְְדַבֵּרוּ, וְְרֹב שָׁנִים יֹדִיעוּ חָָכְְְמָה. הנחתי שככל שאדם חי שנים רבות יותר – רבה חכמתו.

• אָכֵן, לאמתו של דבר, רוּחַ־הִיא – החכמה בֶאֱנוֹשׁ, וְְנִשְְְׁמַת שַׁדַּי תְְּבִינֵם. ההבנה מגיעה מן הנשמה שמקורה באלוקים, ואין היא תלויה בגיל.

• לֹא־רַבִּים, המבוגרים ש יֶחְְְכָּמוּ, ולא תמיד ה זְְְקֵנִים הם ש יָבִינוּ מִשְְְׁפָּט.

• לָכֵן אָמַרְְְתִּי: שִׁמְְְעָה־לִי, אֲחַוֶּה דֵעִי אַף־אָנִי.

• הֵן הוֹחַלְְְתִּי, ציפיתי והמתנתי לְְדִבְְְרֵיכֶם, אָזִין, האזנתי עַד שאשמע את תְְּבוּנֹתֵיכֶם, תובנותיכם, עַד־תַּחְְְקְְרוּן מִלִּין, תבררו מלים, עד שתשלימו את כל טיעוניכם.

• וְְעָדֵיכֶם אֶתְְְבּוֹנָן, אני מסתכל בכם, וְְהִנֵּה אֵין לְְאִיּוֹב מוֹכִיחַ, מטיף או משכנע ו עוֹנֶה כראוי על אֲמָרָיו, דבריו מִכֶּם.

• פֶּן־תֹּאמְְרוּ, שמא אתם סבורים: אנחנו אמנם מָצָאנוּ חָָכְְְמָה ועמדנו על פשר ייסורי איוב , אבל את איוב עצמו – רק אֵל יִדְְּפֶנּוּ, יהדפנו, לֹא־אִישׁ. שום אדם לא יוכל לעמוד כנגדו ולנצחו.

• וְְאמנם איוב לֹא־עָרַךְְְ אֵלַי מִלִּין, לא אתי הוא התווכח – ואולם אילו היה פונה אלי, בְְְאִמְְְרֵיכֶם, את תשובותיכם לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ, לא הייתי משיב לו.

• חַתּוּ, פחדו לֹא־עָנוּ עוֹד, הֶעְְְתִּיקוּ מֵהֶם, הסירו מפיהם מִלִּים.

• וְְהוֹחַלְְְתִּי, חיכיתי וראיתי כִּי־לֹא יְְדַבֵּרוּ, כִּי עָמְְדוּ, חדלו הרעים לדבר, שתקו ו לֹא־עָנוּ עוֹד.

• אַעֲנֶה אַף־אֲנִי חֶלְְְקִי, אֲחַוֶּה דֵעִי אַף־אָנִי.

• כִּי מָלֵתִי, אני מלא מִלִּים, הֱצִיקַתְְְנִי ה רוּחַ, ההרהורים והרגשות הסוערים בתוך בִּטְְְנִי.

• הִנֵּה בִטְְְנִי תוססת כְְּיַיִן המשומר בקנקן סגור, לֹא־יִפָּתֵחַ, כְְּאֹבוֹת, כמו נאדות חֲדָשִׁים ש יִבָּקֵעַ, יתבקעו. כאשר יין תוסס בכלי חדש, הלחץ מבפנים גובר מחמת התסיסה ובסופו של דבר הוא ישבור את הכלי או יבקע את הנאד.

• אֲדַבְְּרָה וְְיִרְְְוַח־לִי, אֶפְְְתַּח שְְׂפָתַי וְְאֶעֱנֶה. סוף סוף אביע את עצמי.

• אַל־נָא אֶשָּׂא פְְנֵי, לא אחניף ל אִישׁ, וְְאֶל־אָדָם לֹא אֲכַנֶּה, אפנה בכינוי כבוד ובלשון עקיפה,

• כִּי לֹא יָדַעְְְתִּי אֲכַנֶּה, לכנות, לפנות לאנשים בגינוני כבוד או לדבר בלשון נקייה ומעודנת. ואף אינני מחשיב מאמצים כאלה, שהרי הדברים חשובים כפי שהם, ויש בהם מידה של דחיפות – כִּמְְְעַט, כהרף עין יִשָּׂאֵנִי, יכול לקחת את נפשי, להמית אותי עֹשֵׂנִי, בוראי, אלוקים.