איוב-פרק-34

ביאורים

• וַיַּעַן אֱלִיהוּא וַיֹּאמַר׃

• שִׁמְְְעוּ, חֲכָמִים, את מִלָּי, וְְיֹדְְעִים, הַאֲזִינוּ לִי. שימו לב לדברי הבאים,

• כִּי־אֹזֶן את טיבן של מִלִּין תִּבְְְחָן, וְְחֵךְְְ, כשם שחך יִטְְְעַם לֶאֱכֹל, יבחין באיכות המאכל.

• מִשְְְׁפָּט נִבְְְחֲרָה־לָּנוּ, הבה נערוך דיון אובייקטיבי, נלבן את הדברים לאשורם, ו נֵדְְעָה בֵינֵינוּ מַה־טּוֹב. אף שאליהוא מתאר את עצמו כאילו אין הוא אחד מן הצדדים, יתברר שהוא נוקט קו מובהק בדיון. תחילה אליהוא מסכם את הדברים שנשמעו כבר:

• כִּי־אָמַר אִיּוֹב: צָדַקְְְתִּי, וְְאולם אֵל הֵסִיר את מִשְְְׁפָּטִי, לא שפט אותי כראוי.

• עַל־מִשְְְׁפָּטִי אֲכַזֵּב. אני מכחיש שמשפטי משפט צדק הוא. אָנוּשׁ, גרם לפגיעה קשה מאוד חִצִּי, החץ שפגע בי בְְלִי־פָשַׁע, שפשעתי .

• מִי־גֶבֶר אין עוד גבר סר מרע כְְּאִיּוֹב ש יִשְְְׁתֶּה־לַּעַג, שפיו מלא לעג, ודברי הביקורת שלו על אלוקים פורצים ושוטפים כַּמָּיִם,

• וְְאָרַח לְְחֶבְְְרָה, ומתחבר עִם־פֹּעֲלֵי אָוֶן, עושי רע, וְְלָלֶכֶת עִם־אַנְְְשֵׁי־רֶשַׁע,

• כִּי־אָמַר: לֹא יִסְְְכָָּן, יועיל גָּבֶר בִּרְְְצֹתוֹ ללכת עִם־אֱלֹהִים. אין אדם מביא תועלת לעצמו בעשותו רצון אלוקים ובהיותו שלם עמו .

• לָכֵן, אַנְְְשֵׁי לֵבָב, אנשים מבינים, שִׁמְְְעוּ לִי: קודם כול הכרחי שאומר: חָלִלָה לָאֵל מֵרֶשַׁע, וְְחלילה ל שַׁדַּי מֵעָוֶל. אלוקים אינו נוהג ברשעות,

• כִּי, אלא התגמול על פֹעַל אָדָם ה' יְְשַׁלֶּם־לוֹ – לאדם, וּכְְְאֹרַח, ולפי דרכו של אִישׁ ה' יַמְְְצִאֶנּוּ, יזמן לו.

• אַף־אָָמְְְנָם, לאמתו של דבר אֵל לֹא־יַרְְְשִׁיעַ, וְְשַׁדַּי לֹא־יְְעַוֵּת מִשְְְׁפָּט.

• מִי־פָקַד עָלָיו אָרְְְצָה, לברוא את הארץ?! וכיוון שאין מעליו כל גורם, לא סביר הוא שהוא יחפש תואנות להתנכל אליך. וּמִי שָׂם, ברא תֵּבֵל כֻּלָּהּ?! כיוון שהוא מקור הכול, לא סביר שינהג ברשע.

• אִם רק יָשִׂים ה' אֵלָיו – אל האדם את לִבּוֹ וירצה להרע לו, לא יזדקק לטפול עליו אשמות, אלא מיד רוּחוֹ וְְנִשְְְׁמָתוֹ אֵלָיו יֶאֱסֹף, ימית אותו.

• יִגְְְוַע כָָּל־בָּשָׂר יָחַד, וְְאָדָם עַל־עָפָר יָשׁוּב.עכשיו פונה אליהוא לאיוב:

• וְְאִם־בִּינָה, תבין, שִׁמְְְעָה־זֹאת, הַאֲזִינָה לְְקוֹל מִלָּי:

• הַאַף, האם מי ש שׂוֹנֵא מִשְְְׁפָּט יַחֲבוֹשׁ, הוא שיהיה המושל בעולם?! וְְאִם את אלוקים, שהוא צַדִּיק כַּבִּיר תַּרְְְשִׁיעַ?!

• הַאֲמֹר האם אפשר לומר – כפי שאתה עושה – לְְמֶלֶךְְְ, על מלך שהוא בְְּלִיָּעַל, אדם נמוך שאין סיכוי שיעלה משפלותו – בלי יעַל?! האם אפשר לקרוא רָשָׁע אֶל, ל נְְדִיבִים?!

• אֲשֶׁר לֹא־נָשָׂא פְְּנֵי, העדיף במשפט שָׂרִים, וְְלֹא נִכַּר־שׁוֹעַ, בעל שררה ומעמד לִפְְְנֵי־דָל. ה וא אינו מפלה בין העשיר והנכבד ובין העני, כִּי־מַעֲשֵׂה יָדָיו כֻּלָּם – הן השרים והשועים הן הדלים.

• רֶגַע הם יָמֻתוּ, וב חֲצוֹת לָיְְְלָה, על משכבם ובאפלה יְְגֹעֲשׁוּ, יזדעזעו בני ה עָם, שכיבדו אותם והאמינו בחוסנם, וְְיַעֲבֹרוּ, ויסתלקו חשוביהם, וְְיָסִירוּ המסירים אַבִּיר, בעלי כוח לֹא בְְיָד, בכוח, אלא בקלות.

• כִּי־עֵינָיו של ה' עַל־דַּרְְְכֵי־אִישׁ, וְְכָָל־צְְעָדָיו של אדם הוא יִרְְְאֶה.

• אֵין־חֹשֶׁךְְְ מבחינתו וְְאֵין צַלְְְמָוֶת, אפלה לְְהִסָּתֶר שָׁם פֹּעֲלֵי אָוֶן. עושי הרע לא ימצאו מסתור מפניו.

• כִּי לֹא עַל־אִישׁ יָשִׂים עוֹד, יטפול אשמות נוספות, יותר משחטא, כך שהאדם המואשם בחטאים שלא עשה יפנה לַהֲלֹךְְְ אֶל־אֵל, לבוא בטענות כלפי ה' בַּמִּשְְְׁפָּט.

• יָרֹעַ בכוחו של ה' לשבור כַּבִּירִים, גדולי עולם חזקים לֹא־חֵקֶר, רבים מאוד, ולאחר שהם קרסו – וַיַּעֲמֵד אֲחֵרִים תַּחְְְתָּם, במקומם.

• לָכֵן, כיוון שהכול גלוי לפני אלוקים, הוא יַכִּיר את מַעְְְבָּדֵיהֶם, מעשיהם של בני אדם, וְְהָפַךְְְ את אורם ל לַיְְְלָה, וְְיִדַּכָּאוּ, והם נשברים.

• תַּחַת, במקומם של ה רְְשָׁעִים סְְפָקָם, הכה אותם ללא שהייה ועיכוב, בִּמְְְקוֹם רֹאִים, לעיני כול,

• אֲשֶׁר עַל־כֵּן, כי סָרוּ מֵאַחֲרָיו, וְְכָָל־דְְּרָכָיו לֹא הִשְְְׂכִּילוּ, למדו.

• לְְהָבִיא עָלָיו – אל ה' צַעֲקַת־דָּל, וְְצַעֲקַת עֲנִיִּים הוא יִשְְְׁמָע.

• וְְכאשר הוּא יַשְְְׁקִט, מרגיע ומביא מנוחה לאנשים מסוימים – וּמִי יַרְְְשִׁעַ. איש לא יוכל להרע להם. וְְיַסְְְתֵּר כאשר הוא מסתיר פָּנִים – וּמִי יְְשׁוּרֶנּוּ, יוכל לראותו?! וְְכך פועל אלוקים עַל־גּוֹי, עם שלם, או: מלך וְְעַל־אָדָם פרטי יָחַד, כאחד.

• מִמְְּלֹךְְְ, אלוקים דואג שלא ימלוך אָדָם חָנֵף, רשע. כיוצא בזה, הוא שומר מִמֹּקְְשֵׁי עָם, ממכשולים העלולים להזיק לעם.

• כִּי מי שמדבר אֶל־אֵל הֶאָמַר, ראוי שיאמר : נָשָׂאתִי, אני סובל את ייסורי. לֹא אֶחְְְבֹּל, אשחית.

• בִּלְְְעֲדֵי אֶחֱזֶה, את מה שלא אוכל לראות בעצמי, אַתָּה, האל, הֹרֵנִי, למד אותי, ואז אִם־עָוֶל פָּעַלְְְתִּי, אקבל על עצמי ש לֹא אֹסִיף לנהוג כך .

• הֲמֵעִמְְּךָ, ה אם מתוך התייעצות אתך, איוב, ה' יְְשַׁלְְּמֶנָּה – את הרעה או את הטובה, כִּי־מָאַסְְְתָּ, שאתה מרשה לעצמך למאוס בייסורים שהביא עליך?! האם אתה חושב כִּי־אַתָּה תִבְְְחַר בגמול הראוי לך וְְלֹא־אָנִי?! וּמַה־יָּדַעְְְתָּ, אתה יודע ל דַבֵּר?!

• אַנְְְשֵׁי לֵבָב, אנשים מבינים יֹאמְְרוּ לִי, וְְגֶבֶר חָכָם שֹׁמֵעַ לִי, מסכים אתי

• אִיּוֹב לֹא־בְְדַעַת בחכמה יְְדַבֵּר בדרישתו לערוך משפט עם אלוקים, וּדְְְבָרָיו לֹא נאמרו בְְהַשְְְׂכֵּיל.

• אָבִי, רצוני הוא ש יִבָּחֵן אִיּוֹב עַד־נֶצַח, בכל המבחנים האפשריים לעולם ועד, עַל ה תְְּשֻׁבֹת שבפיו בּדבר, או: תשובותיו שהן עם אַנְְְשֵׁי־אָוֶן שאירח להם לחברה.

• כִּי בדבריו הנוקבים יֹסִיף איוב עַל־חַטָּאתוֹ פֶשַׁע, בֵּינֵינוּ, בתוכנו יִסְְְפּוֹק, מכה בדבריו, או: מרבה דברים יותר מדי. די בדברים היתרים שהשמיע לנו וְְיֶרֶב, והוא מרבה ב אֲמָרָיו הקשים לָאֵל.