איוב-פרק-41

ביאורים

• הֵן־תֹּחַלְְְתּוֹ, תקוותו של המבקש לצודו נִכְְְזָבָה, הֲגַם, הרי אפילו אֶל־מַרְְְאָיו, למראהו יֻטָל, נופל אדם באימה.

• לֹא, אין יצור אַכְְְזָר כִּי יְְעוּרֶנּוּ, שיעיר ויטריד אותו משלוותו. וּמִי הוּא ש לְְפָנַי, כנגדי יִתְְְיַצָּב. ה' מזמין כביכול את מי שמתיימר לנצח את הלווייתן להתערבות:

• מִי הִקְְְדִּימַנִי, מצליח יותר ממני בהתמודדות זו וַאֲשַׁלֵּם לו את דמי ההתערבות?! ויש לי מהיכן לשלם לו, שכן תַּחַת כָָּל־הַשָּׁמַיִם לִי־הוּא.

• לוֹ – באשר אליו אַחֲרִישׁ, הייתי שותק לשמע בַּדָּיו, פעולות אבריו, גבורותיו או: הגיגיו וּדְְְבַר־גְְּבוּרוֹת, גבורותיו וְְחִין עֶרְְְכּוֹ, החן שבו אבריו ערוכים. כאן הוא חוזר לתאר את הלווייתן:

• מִי־גִלָּה, יכול לגלות את פְְּנֵי לְְבוּשׁוֹ, מה שנחבא בתוך לבוש הקשקשים שלו?! בְְּכֶפֶל רִסְְְנוֹ, ברסנו הכפול – בין שתי לסתותיו, מקום הנחת הרסן מִי יָבוֹא?! איש לא יעז להתקרב לשם.

• דַּלְְְתֵי פָנָיו, פיו, מִי פִתֵּחַ, יכול לפתוח?! סְְבִיבוֹת שִׁנָּיו אֵימָה. שִׁניו מאיימות על כל הסובב אותו.

• גַּאֲוָה, הוא מתגאה ב אֲפִיקֵי, ערוצי, חגורות או: גושי מָגִנִּים, קשקשים, כך שבשרו סָגוּר וכלוא מאחוריהם כמו תחת חוֹתָם צָר.

• אֶחָד בְְּאֶחָד, זה בזה יִגַּשׁוּ, נוגעים הקשקשים, וְְרוּחַ, רווח לֹא־יָבֹא בֵינֵיהֶם.

• אִישׁ־בְְּאָחִיהוּ, באחיו, זה בזה יְְדֻבָּקוּ, יִתְְְלַכְְּדוּ לשריון אחד וְְלֹא יִתְְְפָּרָדוּ.

• עֲטִישֹׁתָיו, התעטשותו תָּהֶל, מאירה, מפיצה אוֹר. כשהוא מתעטש, נראה כאילו ברק יוצא ממנו, וְְעֵינָיו זוהרות כְְּעַפְְְעַפֵּי־שָׁחַר, כהתאדמות השמים לקראת הזריחה.

• מִפִּיו לַפִּידִים יַהֲלֹכוּ, יוצאים, ואף כִּידוֹדֵי, ניצוצות אֵשׁ יִתְְְמַלָּטוּ, יוצאים ממנו.

• מִנְְּחִירָיו יֵצֵא עָשָׁן, כְְּמו עשן העולה מ דוּד נָפוּחַ, רותח וְְאַגְְְמֹן, וסיר.

• נַפְְְשׁוֹ כמו גֶּחָלִים תְְּלַהֵט, וְְלַהַב, להבה מִפִּיו יֵצֵא.

• בְְּצַוָּארוֹ יָלִין, נמצא, שוכן עֹז, עוצמה רבה, וּלְְְפָנָיו תָּדוּץ, שמֵחה אפילו דְְּאָבָה, דאגה וצער. כלומר, אין לפניו כל דאגה ועצב. או: מכיוון שהוא טורף והורס כל דבר, הוא זורה סביבו אימה, ורק הדאגה והצער יכולים לשמוח לפניו.

• מַפְְּלֵי בְְשָׂרוֹ דָבֵקוּ. בשרו יָצוּק עָלָיו, בַּל־יִמּוֹט, יתמוטט. גופו מוצק מגובש והדוק.

• לִבּוֹ יָצוּק כְְּמוֹ־אָבֶן. הוא איננו מתרגש ומפחד. וְְיָצוּק, יציב כְְּפֶלַח תַּחְְְתִּית, השֶׁכב ברֵחיים, שלא כמו הפלח העליון, הרֶכב, המסתובב.

• מִשֵּׂתוֹ, משאתו, מאימתו, יָגוּרוּ, יפחדו אֵלִים, גיבורים, ומולו אף מִשְְּׁבָרִים, המשבָּרים, גלי הים יִתְְְחַטָּאוּ, ייזוקו וייפגמו. הלווייתן עמיד בפני כל כלי נשק:

• מַשִּׂיגֵהוּ ב חֶרֶב – בְְּלִי תָקוּם, לא לו תהיה תקומה, או: החרב שביד מי שמבקש להשיגו לא תוכל לעמוד בפניו. ולא רק החרב אלא גם חֲנִית מַסָּע, שהיא כלי נשק גדול יותר, וְְשִׁרְְְיָה, שריון.

• יַחְְְשֹׁב לְְתֶבֶן בַּרְְְזֶל. הברזל ייסוג מעליו כאילו היה רך כמו תבן. לְְעֵץ אכול רִקָּבוֹן תיחשב מולו נְְחוּשָׁה, הנחושת, מחמת קשקשיו הקשים והחזקים.

• לֹא־יַבְְְרִיחֶנּוּ בֶן־קָשֶׁת, חץ. לְְקַשׁ נֶהְְְפְְּכוּ־לוֹ, נחשבים בעיניו אַבְְְנֵי־קָלַע שמשליכים עליו.

• כְְּקַשׁ נֶחְְְשְְׁבוּ בעיניו יריותיו של תוֹתָח, כלי נשק אחר שאינו מזוהה, וְְיִשְְְׂחַק, הוא צוחק בזלזול לְְרַעַשׁ כִּידוֹן. כלי המשחית אינם עושים עליו שום רושם.

• תַּחְְְתָּיו חַדּוּדֵי חָרֶשׂ, חרסים חדים, אבל אין הם מטרידים אותו כלל. אם יִרְְְפַּד, מרפד לעצמו בתור מצע חָרוּץ, כלי דיש דוקר – הוא יוכל לנוח עליו כאילו הוא רובץ עֲלֵי־טִיט. הוא חסין בפני כל דבר.

• יַרְְְתִּיחַ כַּסִּיר את ה מְְצוּלָה, מעמקי הים. יָם יָשִׂים כַּמֶּרְְְקָחָה, תערובת בשמִים. תנועתו של היצור הענק מערבבת את כל מה שסביבה ויוצרת מהומה במים.

• אַחֲרָיו יָאִיר, ייראה נָתִיב, שביל. תנועתו המהירה תשאיר אחריו סימן במים, כמו לאחר מעבר אנייה. יַחְְְשֹׁב תְְּהוֹם לְְשֵׂיבָה. שחייתו תותיר קצף לבן.

• אֵין־עַל־עָפָר, ביבשה מָָשְְְׁלוֹ, יצור דומה לו, הֶעָשׂוּ, העשוי, שנברא לִבְְְלִי־חָת, כך שלא יירא מדבר.

• אֵת־כָָּל־גָּבֹהַּ הוא יִרְְְאֶה. הוּא מֶלֶךְְְ עַל־כָָּל־בְְּנֵי־שָׁחַץ, הבריות הגדולות.