איוב-פרק-42

ביאורים

• וַיַּעַן אִיּוֹב אֶת־ה' וַיֹּאמַר׃

• יָדַעְְְתִּי, אני יודע עכשיו את מה שידעתי גם קודם – כִּי־כֹל תּוּכָל, וְְלֹא־יִבָּצֵר נמנעת מִמְְּךָ כל מְְזִמָּה, מחשבה. ובכל זאת תודעתי עברה תמורה כה גדולה עד שאני תוהה:

• מִי זֶה מַעְְְלִים עֵצָה בְְּלִי דָעַת?! כיצד נעלמה הדעת הזאת ממני קודם לכן?! לָכֵן אני מתנצל ש הִגַּדְְְתִּי, דיברתי עד היום, וְְלֹא אָבִין, הבנתי. דיברתי על נִפְְְלָאוֹת מִמֶּנִּי, דברים שנשגבו מבינתי וְְלֹא אֵדָע אותם. וכך אמרתי אליך בלא דעת:

• שְְׁמַע־נָא, וְְאָנֹכִי אֲדַבֵּר. הקשב לדברי. אני אֶשְְְׁאָלְְךָ, וְְאתה הוֹדִיעֵנִי, תענה לי.

• לְְשֵׁמַע־אֹזֶן שְְׁמַעְְְתִּיךָ, מה שידעתי עליך היה בגדר שמועות מאחרים, וְְאילו עַתָּה עֵינִי רָאָתְְְךָ. בעקבות התגלות כבודך הישירה לעיני השתנה כל עולמי.

• עַל־כֵּן אֶמְְְאַס בכל הדיבורים שדיברתי, וְְנִחַמְְְתִּי, אני מתחרט ומצטער עַל דברי שיצאו מפיו של מי שאינו אלא עָפָר וָאֵפֶר, בן – תמותה שפל. אפשרות אחרת: עצמתו של המפגש אתך עוררה אותי למאוס בדברים שייחסתי להם ערך בחיי. בפנייתך אלי מצאתי נחמה על ישיבתי הדואבת בייסורי, בעת שישבתי בעפר ובאפר.

• וַיְְְהִי אַחַר דִּבֶּר ה' אֶת־הַדְְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל־אִיּוֹב, וַיֹּאמֶר ה' אֶל־אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי: חָרָה אַפִּי בְְךָ וּבִשְְְׁנֵי רֵעֶיךָ. אני כועס עליכם, כִּי לֹא דִבַּרְְְתֶּם אֵלַי, למעני, או: עלי נְְכוֹנָה, כראוי כְְּעַבְְְדִּי אִיּוֹב. דיבוריו של איוב שבאו מתוך סבל ומכאוב, היו מוצדקים. איוב ידע גבול גם כשהתריס. להצעתה של אשתו ‘בָּרֵךְ' אֱלֹהִים, הוא סירב בתוקף. לעומת זאת, ידידיו, דיברו שלא כהוגן, הן בכך שכדי להצדיק את ה' הם האשימו את איוב באחריות לאשר אירע לו; הן בפנייתם אל דיונים פילוסופיים ותיאולוגיים מופשטים נוכח כאבו הממשי של רֵעם.

• וְְעַתָּה קְְחוּ־לָכֶם שִׁבְְְעָה־פָרִים וְְשִׁבְְְעָה אֵילִים וּלְְְכוּ אֶל־עַבְְְדִּי אִיּוֹב, וְְהַעֲלִיתֶם קרבנות עוֹלָה בַּעַדְְְכֶם, כדי לכפר על עוונותיכם. וְְאִיּוֹב עַבְְְדִּי יִתְְְפַּלֵּל עֲלֵיכֶם, כיוון שחטאתם כלפיו, וכן משום שהוא איש תם וישר, כִּי אִם, רק את פָּנָיו אֶשָּׂא, אפנה אליו לטובה , לְְבִלְְְתִּי עֲשׂוֹת עִמָּכֶם נְְבָלָה, רעה גדולה. רק זכותו תוכל להגן עליכם מהעונש הראוי לכם כִּי לֹא דִבַּרְְְתֶּם אֵלַי נְְכוֹנָה כְְּעַבְְְדִּי אִיּוֹב.

• וַיֵּלְְכוּ אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי וּבִלְְְדַּד הַשּׁוּחִי ו צֹפַר הַנַּעֲמָתִי וַיַּעֲשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶם ה'. הם הקריבו את הקרבנות, ביקשו את סליחתו של איוב, והוא התפלל עליהם, וַיִּשָּׂא ה' אֶת־פְְּנֵי אִיּוֹב.

• וַה' שָׁב אֶת־שְְׁבוּת אִיּוֹב בְְּהִתְְְפַּלְְלוֹ בְְּעַד רֵעֵהוּ. איוב לא נטר לרעיו ולא שמח לאידם, אלא התפלל עליהם. וַיֹּסֶף ה' אֶת־כָָּל־אֲשֶׁר לְְאִיּוֹב לְְמִשְְְׁנֶה, כפליים.

• וַיָּבֹאוּ אֵלָיו כָָּל־אֶחָיו וְְכָָל־אַחְְְיֹתָיו וְְכָָל־יֹדְְעָיו, מכריו לְְפָנִים, שחווה את נטישתם בשעת צערו. וַיֹּאכְְלוּ עִמּוֹ לֶחֶם בְְּבֵיתוֹ, וַיָּנֻדוּ לוֹ, השתתפו בצערו וַיְְְנַחֲמוּ אֹתוֹ עַל כָָּל־הָרָעָה אֲשֶׁר־הֵבִיא ה' עָלָיו. וַיִּתְְּנוּ־לוֹ אִישׁ קְְשִׂיטָה, מטבע, או: כבשה קטנה אֶחָת, וְְאִישׁ נֶזֶם זָהָב אֶחָד.

• וַה' בֵּרַךְְְ אֶת־אַחֲרִית אִיּוֹב יותר מכל מה שהיה לו ב רֵאשִׁתוֹ. וַיְְְהִי־לוֹ אַרְְְבָּעָה עָשָׂר אֶלֶף צֹאן וְְשֵׁשֶׁת אֲלָפִים גְְּמַלִּים וְְאֶלֶף־צֶמֶד בָּקָר וְְאֶלֶף אֲתוֹנוֹת.

• וַיְְְהִי־לוֹ שִׁבְְְעָנָה, שתי שביעיות בָנִים וְְשָׁלוֹשׁ בָּנוֹת. מספר הבנים הוכפל, ואילו מספר הבנות נשאר כפי שהיה, אלא שלבנותיו היה צד ייחוד, ועל כן הן נמנות בשמותיהן, שאולי קשורים לענייני יופי:

• וַיִּקְְְרָא שֵׁם־הָאַחַת יְְמִימָה, מאירה כיום וְְשֵׁם הַשֵּׁנִית קְְצִיעָה, שם בושם וְְשֵׁם הַשְְּׁלִישִׁית קֶרֶן הַפּוּךְְְ, כלי לאיפור.

• וְְלֹא נִמְְְצָא נָשִׁים יָפוֹת כִּבְְְנוֹת אִיּוֹב בְְּכָָל־הָאָרֶץ. וַיִּתֵּן לָהֶם אֲבִיהֶם נַחֲלָה בְְּתוֹךְְְ אֲחֵיהֶם. הן היו מיוחסות, יפות וגם עשירות.

• וַיְְְחִי אִיּוֹב אַחֲרֵי־זֹאת מֵאָה וְְאַרְְְבָּעִים שָׁנָה. יהיה אשר יהיה גילו הקודם, חייו הראשונים נהרסו לחלוטין, והחיים החדשים שבהם זכה – אורכם כפליים משבעים השנים הנחשבות כזמן החיים הסטנדרטי של אדם. וַיִּרְְְאֶה אֶת־בָּנָיו וְְאֶת־בְְּנֵי בָנָיו במשך אַרְְְבָּעָה דֹּרוֹת.

• וַיָּמָָת אִיּוֹב זָקֵן וּשְְְׂבַע יָמִים.