איוב-פרק-6

ביאורים

• וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר׃

• לוּ שָׁקוֹל יִשָּׁקֵל כַּעְְְשִׂי, כעסי וכאבי, וְְאילו את הַוָּתִי, אסוני, שברי בְְּמֹאזְְנַיִם יִשְְְׂאוּ־יָחַד,

• כִּי־עַתָּה משקל כאבי ומכתי יותר מֵחוֹל כל ה יַמִּים שבעולם יִכְְְבָּד. סבלי וכאבי כבדים ממה שאפשר למדוד. עַל־כֵּן דְְּבָרַי לָעוּ, מגומגמים ואינם יוצאים כראוי.

• כִּי חִצֵּי שַׁדַּי, החצים שירה בי אלוקים עדיין עִמָּדִי, אֲשֶׁר את חֲמָתָם, החֵמה והארס שבהם שֹׁתָה רוּחִי. בִּעוּתֵי אֱלוֹהַּ, הביעותים ששולח אלי ה' יַעַרְְְכוּנִי, עומדים במערכה, בקרב נגדי. אין קינותי ותלונותי מגיעות מתוך מצב של שובע וסיפוק. אילו היה הכול כשורה, לא הייתי משמיע את קולות הכאב שלי:

• האם יִנְְְהַק, ינער, ישמיע קולות של אי – שביעות רצון פֶּרֶא, חמור בר עֲלֵי־דֶשֶׁא?! כאשר מזונו לפניו הוא אוכל בשקט. אִם יִגְְְעֶה־שּׁוֹר עַל־בְְּלִילוֹ, תערובת האוכל שלו?! ולגבי תשובתך, אליפז – הרי היא אינה מספקת את הרעב והמחסור שלי:

• הֲיֵאָכֵל תָּפֵל מִבְְּלִי־מֶלַח?! אי – אפשר לאכול מאכל כזה. אִם־יֶשׁ־טַעַם בְְּרִיר חַלָּמוּת, צמח שיש לו ריר חסר טעם?!

• מֵאֲנָה לִנְְְגּוֹעַ בהן נַפְְְשִׁי, הֵמָּה כִּדְְְוֵי לַחְְְמִי, כמו לחם של מכאוב בשבילי.

• מִי־יִתֵּן, הלוואי ש תָּבוֹא, תתקבל שֶׁאֱלָתִי, בקשתי, וְְאת תִקְְְוָתִי יִתֵּן, יממש אֱלוֹהַּ.

• וְְיֹאֵל אֱלוֹהַּ וִידַכְְּאֵנִי, הלוואי שאלוקים יסכים לשבור אותי לחלוטין. יַתֵּר, ישחרר את יָדוֹ וִיבַצְְּעֵנִי, ויכרית אותי. אילו הרג אותי היו נגמרים ייסורי.

• וּתְְְהִי מיתתי זאת עוֹד נֶחָמָתִי, וַאֲסַלְְּדָה, ארָתע, ארעד בְְחִילָה, באימה בבקשתי ממנו שימית אותי ו לֹא יַחְְְמוֹל, כִּי־לֹא כִחַדְְְתִּי, הסתרתי, טשטשתי את אִמְְְרֵי קָדוֹשׁ, הקדוש ברוך הוא.

• מַה־כֹּחִי כִי־אֲיַחֵל?! אין לי כוח לצפות ולקוות עוד. וּמַה־קִּצִּי יעלה בסופי כִּי, אם אַאֲרִיךְְְ נַפְְְשִׁי, אמשוך את סבלנותי לסבול עוד?! לְמה אוכל לצפות? הרי אני שבור מבחינה כלכלית, מבחינה חברתית, מבחינה אנושית ומבחינה גופנית.

• אִם־כֹּחַ אֲבָנִים כֹּחִי?! אִם־בְְּשָׂרִי נָחוּשׁ, עשוי נחושת?! הרי אינני אלא אדם, ואינני מחושל ועמיד כאבנים וכנחושת.

• הַאִם אֵין עֶזְְְרָתִי בִי, האם אפילו אותם רֵעים שבאו לנחמני אינם באים לעזרתי, וְְתֻשִׁיָּה, עצה נִדְְּחָה, רחקה מִמֶּנִּי?!

• לַמָּס, למי שממוסס וחומס מֵרֵעֵהוּ חָסֶד, ולמי ש יִרְְְאַת שַׁדַּי יַעֲזוֹב?!

• אַחַי, רעי, שלכאורה ראוי שאסמוך עליהם, בָּגְְדוּ כְְמוֹ־נָחַל אכזב, שבו לפעמים זורמים מים ולפעמים הם חדלים, כַּאֲפִיק שבו נְְחָלִים יַעֲבֹרוּ, אך כעת הוא יבש. מי הנחלים מכזיבים את הבוטח בהם בקור ובחום:

• הַקֹּדְְרִים, הקופאים מִנִּי־קָרַח, בגלל קרח; עָלֵימוֹ, עליהם יִתְְְעַלֶּם, נערם שָׁלֶג.

• בְְּעֵת יְְזֹרְְבוּ בשעת השרב הם נִצְְְמָתוּ, נכרתים. בְְּחֻמּוֹ של האפיק המים נִדְְְעֲכוּ, נמסים, נעלמים מִמְְּקוֹמָם, ולא נשאר מהם דבר.

• יִלָּפְְתוּ, מתעקמות אָָרְְְחוֹת דַּרְְְכָּם של הנחלים, יַעֲלוּ בַתֹּהוּ וְְיֹאבֵדוּ.

• הִבִּיטוּ אל אָָרְְְחוֹת, השיירות ההולכות ובאות מ תֵּמָא, עיר בערב; ל הֲלִיכֹת, השיירות ההולכות ובאות מ שְְׁבָא קִוּוּ־לָמוֹ, להן.

• בֹּשׁוּ, התביישו, התאכזבו כִי בָטָח, ממה שבטחו בו קודם, בָּאוּ עָדֶיהָ – עד כל אחת מהשיירות שבה תלו את תקוותם, וַיֶּחְְְפָּרוּ, אכזבתם הביאה אותם לידי בושה ונמיכות רוח. אחיו של איוב, ואולי הכוונה למנחמיו, מאכזבים אותו. הוא מתאר את ציפייתו לדברי ניחומים של אמת בדימוי של הצמֵא למים, המשליך יהבו תחילה על נחלי אכזב שאינם משיבים את נפשו בצמָא, ואחר כך הוא מצפה למים מבני אדם הנודדים במדבר, אך גם אלה אינם מספקים לו את מבוקשו.

• כִּי־עַתָּה אינכם מסורים אלי, אלא הֱיִיתֶם לוֹ – נעשיתם כאותו נחל מכזיב. או: אינכם אתי אלא שייכים למישהו אחר, אולי לאלוקים. תִּרְְְאוּ חֲתַת, שבר כלשהו – וַתִּירָאוּ. אינכם משתתפים עמי, ואינכם עוזרים לי.

• הֲכִי, האם אָמַרְְְתִּי: הָבוּ, תנו לִי?! הרי לא ביקשתי מכם דבר. והאם ביקשתי ש מִכֹּחֲכֶם ומהונכם שִׁחֲדוּ בַעֲדִי, תשלמו כופר למעני?!

• והאם ציפיתי מכם שת מַלְְּטוּנִי, תצילו אותי מִיַּד־צָר, מאויב, וּמִיַּד עָרִיצִים, חזקים תִּפְְְדּוּנִי, תושיעו אותי?! דבר לא ביקשתי מכם. מדוע אפוא התנערתם ממני?!

• הוֹרוּנִי, לַמדו אותי וַאֲנִי אַחֲרִישׁ, אשתוק. וּמַה־ש שָּׁגִיתִי הָבִינוּ, הַסבירו לִי.

• מַה־נִּמְְְרְְצוּ, מאוד חזקים הם אִמְְְרֵי־יֹשֶׁר, והבה אשמע מַה־יּוֹכִיחַ הוֹכֵחַ, איזו תוכחה תישמע מִכֶּם.

• הַלְְהוֹכַח מִלִּים תַּחְְְשֹׁבוּ?! האם אתם חושבים שאם רק תגידו מלים יהיה בכך כדי תוכחה?! וּבדברכם מלים ריקות מול ייסורי מתברר ש לְְְרוּחַ, להבל החשבתם אִמְְְרֵי נוֹאָשׁ, את דברי ייאושי.

• אַף־עַל־יָתוֹם, שבחולשתו נבצר ממנו לענות ולהתגונן, תַּפִּילוּ נזק. ההתייחסות המילולית שאין בה כדי לכבד את מצבי הנואש כמוה כפגיעה ביתום. וְְתִכְְְרוּ, תחפרו בור עַל־רֵיעֲכֶם, להכשיל בו את ידידכם. ייתכן שבשלב זה הפנו הרעים את פניהם ממנו. איוב קורא:

• וְְעַתָּה אדרבא, אם יש לכם טענות עלי, הוֹאִילוּ פְְנוּ־בִי, אלי, וְְעַל־פְְּנֵיכֶם, ובפניכם אִם־אֲכַזֵּב. אני מתחייב שלא אשקר. אולי עתה רואה איוב שרעיו קמו ללכת. על כן הוא אומר להם:

• שֻׁבוּ־נָא, אַל־תְְּהִי עַוְְְלָה, והיווכחו לדעת שאין בי חטא. וְְשֻׁבוּ, התעכבו עוֹד, צִדְְְקִי־בָהּ – בטענתי.

• הֲיֵשׁ־בִּלְְְשׁוֹנִי עַוְְְלָה, עיוות?! ה אִם־חִכִּי, פי, דיבורי לֹא־יָבִין הַוּוֹת, את האסונות שאירעו אותי?!