איוב-פרק-9
ספר
מקבץ
ביאורים
-
וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר׃
-
אָָמְְְנָם יָדַעְְְתִּי כִי־כֵן, כדבריכם, שה' גדול ואי – אפשר לדון אתו, וּמַה־יִּצְְְדַּק אֱנוֹשׁ עִם־אֵל?! אני יודע שאדם שיבוא להידיין עמו, לא יצא מנצח בדין.
-
אִם־יַחְְְפֹּץ אדם לָרִיב עִמּוֹ, לֹא־יַעֲנֶנּוּ אלוקים אפילו על טע נה אַחַת מִנִּי־אָלֶף.
-
חֲכַם לֵבָב וְְאַמִּיץ כֹּחַ. מִי־הִקְְְשָׁה, דיבר קשות אֵלָיו וַיִּשְְְׁלָם, ויצא שלם מן העימות אתו?!
-
הַמַּעְְְתִּיק, מֵזיז הָרִים וְְלֹא יָדָעוּ, אֲשֶׁר הֲפָכָם בְְּאַפּוֹ, בכעסו.
-
הַמַּרְְְגִּיז, מרעיד אֶרֶץ מִמְְּקוֹמָהּ, וְְעַמּוּדֶיהָ של הארץ יִתְְְפַּלָּצוּן, יתנועעו, יחרדו.
-
הָאֹמֵר לַחֶרֶס, שמש, שלא לזרוח – וְְלֹא יִזְְְרָח. וּבְְְעַד אור ה כּוֹכָבִים יַחְְְתֹּם,יעלים.
-
נֹטֶה שָׁמַיִם לְְבַדּוֹ, וְְדוֹרֵךְְְ עַל־בָָּמֳֳתֵי גובהי יָם.
-
עֹשֶׂה־עָשׁ, כְְּסִיל וְְכִימָה, קבוצות כוכבים. וְְחַדְְְרֵי תֵמָן, שאולי הם כוכבים דרומיים יותר.
-
עֹשֶׂה גְְדֹלוֹת עַד־אֵין חֵקֶר, שאי – אפשר לחקור אותן, וְְנִפְְְלָאוֹת עַד־אֵין מִסְְְפָּר.
-
הֵן גם אם הוא כביכול יַעֲבֹר עָלַי על פני – וְְלֹא אֶרְְְאֶה אותו, וְְיַחֲלֹף – וְְלֹא־אָבִין לוֹ, את דרכיו.
-
הֵן אם הוא יַחְְְתֹּף, יחטוף – מִי יְְשִׁיבֶנּוּ – את הדבר החטוף מידו?! ו מִי־יֹאמַר אֵלָיו: מַה־תַּעֲשֶׂה?! מדוע אתה עושה כך?!
-
אֱלוֹהַּ לֹא־יָשִׁיב, יבלום את אַפּוֹ, תַּחְְְתָּו שָׁחֲחוּ, נכנעים עֹזְְרֵי רָהַב, יצור או כוח המתקומם נגד השלטון האלוהי בעולם.
-
אַף כִּי־אָנֹכִי אֶעֱנֶנּוּ?! אֶבְְְחֲרָה דְְבָרַי עִמּוֹ?! קל וחומר שאני, בן אדם, לא אוכל לבוא לדין ודברים אתו.
-
אֲשֶׁר על כן, גם אִם־צָדַקְְְתִּי לֹא אֶעֱנֶה, לא אבוא לדין אתו, אלא לִמְְְשֹׁפְְטִי, לשופטי, אלוקים אֶתְְְחַנָּן.
-
אִם־קָרָאתִי וַיַּעֲנֵנִי, לֹא־אַאֲמִין כִּי־יַאֲזִין קוֹלִי ויתייחס לתחנוני.
-
אֲשֶׁר־בִּשְְְׂעָרָה, ברוח סערה יְְשׁוּפֵנִי, הוא כותש אותי, וְְהִרְְְבָּה פְְצָעַי חִנָּם.
-
לֹא־יִתְְּנֵנִי, יניח לי ל הָשֵׁב את רוּחִי ולהירגע, כִּי יַשְְְׂבִּעַנִי עוד ועוד מַמְְּרֹרִים, מרורים. אני חסר אונים.
-
אִם־לְְכֹחַ אם מדובר במלחמה – הרי אַמִּיץ, חזק הִנֵּה הוא. וְְאִם עלי ללכת לְְמִשְְְׁפָּט אלך – מִי יוֹעִידֵנִי?! מי יזמן אותי או יקבע אתי את מועד הדין?!
-
אִם־אֶצְְְדָּק – פִּי יַרְְְשִׁיעֵנִי מחמת היראה. גם אם תָּם־אָנִי – וַיַּעְְְקְְשֵׁנִי, אלוקים יעקם את הדברים כנגדי. אמנם לא אוכל להוכיח זאת במשפט אך אני יודע:
-
תָּם־אָנִי. לֹא־אֵדַע נַפְְְשִׁי?! אֶמְְְאַס חַיָּי.
-
אַחַת הִיא מסקנתי, עַל־כֵּן אָמַרְְְתִּי: תָּם וְְרָשָׁע הוּא מְְכַלֶּה. אינני רואה את משפט הצדק בעולם, שכן גורלו של השלם זהה לגורלו של החוטא.
-
אִם־שׁוֹט יכה ו יָמִית פִּתְְְאֹם, אם פורענות תרד לארץ – לְְמַסַּת, התמוססות, צרת נְְקִיִּם, חפים מפשע יִלְְְעָג.
-
אֶרֶץ נִתְְּנָה, אלוקים אִפשר שהארץ תתנהל בְְיַד־רָשָׁע, שאת פְְּנֵי־שֹׁפְְטֶיהָ יְְכַסֶּה, כך שלא יראו את האמת. במציאות מעוותת זו עלי לשאול: אִם־לֹא נכונים דברי שגורלם של התם והרשע ניתן ביד רשע, אֵפוֹא, אם כן מִי־הוּא האחראי לסדרי הארץ הללו, לדיניה ומנהגיה?!
-
וְְיָמַי הטובים קַלּוּ התפוגגו בקלילות יותר מִנִּי־רָץ, משליח מהיר. חיי בָּרְְחוּ ממני, וכאילו לֹא־רָאוּ טוֹבָה.
-
חָלְְפוּ עִם־אֳֳנִיּוֹת אֵבֶה, קנים או גומא בנהר או כְְּנֶשֶׁר יָטוּשׂ, הטס עֲלֵי־אֹכֶל. הנשר עשוי לצלול ולעוט אל מזונו במהירות רבה מאוד. אלו הם שני דימויים למהירות שבה התפוגגה ונשכחה כל טובתו של איוב.
-
אִם־אָָמְְְרִי, אומַר : אֶשְְְׁכְְּחָה את שִׂיחִי, צערי, אֶעֶזְְְבָה את פָנַי, טענותי, או: זעמי וְְאַבְְְלִיגָה,
-
יָגֹרְְְתִּי, פחדתי מפני כָָל־עַצְְּבֹתָי, צערי, כאבי, ורציתי להדחיקם – יָדַעְְְתִּי כִּי אתה לֹא תְְנַקֵּנִי, תזכה ותפטור אותי אלא תמשיך לפגוע בי.
-
אָנֹכִי אֶרְְְשָׁע. לָמָּה־זֶּה הֶבֶל אִיגָע, אתייגע לשווא?!
-
אִם־הִתְְְרָחַצְְְתִּי בְְמֵי־שָׁלֶג, וגם אם הֲזִכּוֹתִי, אזכך, אנקה בְְּבֹר, סבון את כַּפָּי, כפות ידי –
-
אָז תוציא אותי מהמים המנקים ובמקומם בַּשַּׁחַת, בבור, בשאול תִּטְְְבְְּלֵנִי, וְְתִעֲבוּנִי אפילו שַׂלְְְמוֹתָי, בגדי. אפילו בגדי יסלדו מגופי. לא אצליח להיטהר בעיניך.
-
כִּי אלוקים לֹא־אִישׁ כָּמוֹנִי אֶעֱנֶנּוּ, שאוכל לענות לו וש נָבוֹא יַחְְְדָּו בַּמִּשְְְׁפָּט.
-
לֹא יֵשׁ־בֵּינֵינוּ מוֹכִיחַ. לא ייתכן שבדין בינינו יהיה מי שיוכיח את צדקת אחד מהצדדים, מי ש יָשֵׁת יָדוֹ עַל־שְְׁנֵינוּ, ששנינו נהיה כפופים לסמכותו.
-
יָסֵר מֵעָלַי את שִׁבְְְטוֹ, שלטונו, וְְאֵמָתוֹ אַל, לא תְְּבַעֲתַנִּי, תפחיד אותי –
-
אֲדַבְְּרָה וְְלֹא אִירָאֶנּוּ, בלי להתיירא מפניו. אולם בפועל – כִּי, הרי לֹא־כֵן. אין מי שיוכל לסייע לי. רק אָנֹכִי עִמָּדִי.
פסוקים
-
ויען איוב ויאמר
-
אמנם ידעתי כי־כן ומה־יצדק אנוש עם־אל
-
אם־יחפץ לריב עמו לא־יעננו אחת מני־אלף
-
חכם לבב ואמיץ כח מי־הקשה אליו וישלם
-
המעתיק הרים ולא ידעו אשר הפכם באפו
-
המרגיז ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצון
-
האמר לחרס ולא יזרח ובעד כוכבים יחתם
-
נטה שמים לבדו ודורך על־במתי ים
-
עשה־עש כסיל וכימה וחדרי תמן
-
עשה גדלות עד־אין חקר ונפלאות עד־אין מספר
-
הן יעבר עלי ולא אראה ויחלף ולא־אבין לו
-
הן יחתף מי ישיבנו מי־יאמר אליו מה־תעשה
-
אלוה לא־ישיב אפו תחתו [תחתיו] שחחו עזרי רהב
-
אף כי־אנכי אעננו אבחרה דברי עמו
-
אשר אם־צדקתי לא אענה למשפטי אתחנן
-
אם־קראתי ויענני לא־אאמין כי־יאזין קולי
-
אשר־בשערה ישופני והרבה פצעי חנם
-
לא־יתנני השב רוחי כי ישבעני ממררים
-
אם־לכח אמיץ הנה ואם־למשפט מי יועידני
-
אם־אצדק פי ירשיעני תם־אני ויעקשני
-
תם־אני לא־אדע נפשי אמאס חיי
-
אחת היא על־כן אמרתי תם ורשע הוא מכלה
-
אם־שוט ימית פתאם למסת נקים ילעג
-
ארץ נתנה ביד־רשע פני־שפטיה יכסה אם־לא אפוא מי־הוא
-
וימי קלו מני־רץ ברחו לא־ראו טובה
-
חלפו עם־אניות אבה כנשר יטוש עלי־אכל
-
אם־אמרי אשכחה שיחי אעזבה פני ואבליגה
-
יגרתי כל־עצבתי ידעתי כי־לא תנקני
-
אנכי ארשע למה־זה הבל איגע
-
אם־התרחצתי במו־[במי־] שלג והזכותי בבר כפי
-
אז בשחת תטבלני ותעבוני שלמותי
-
כי־לא־איש כמני אעננו נבוא יחדו במשפט
-
לא יש־בינינו מוכיח ישת ידו על־שנינו
-
יסר מעלי שבטו ואמתו אל־תבעתני
-
אדברה ולא איראנו כי לא־כן אנכי עמדי
פסוקים מנוקד
-
וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר׃
-
אָמְנָם יָדַעְתִּי כִי־כֵן וּמַה־יִּצְדַּק אֱנוֹשׁ עִם־אֵל׃
-
אִם־יַחְפֹּץ לָרִיב עִמּוֹ לֹא־יַעֲנֶנּוּ אַחַת מִנִּי־אָלֶף׃
-
חֲכַם לֵבָב וְאַמִּיץ כֹּחַ מִי־הִקְשָׁה אֵלָיו וַיִּשְׁלָם׃
-
הַמַּעְתִּיק הָרִים וְלֹא יָדָעוּ אֲשֶׁר הֲפָכָם בְּאַפּוֹ׃
-
הַמַּרְגִּיז אֶרֶץ מִמְּקוֹמָהּ וְעַמּוּדֶיהָ יִתְפַלָּצוּן׃
-
הָאֹמֵר לַחֶרֶס וְלֹא יִזְרָח וּבְעַד כּוֹכָבִים יַחְתֹּם׃
-
נֹטֶה שָׁמַיִם לְבַדּוֹ וְדוֹרֵךְ עַל־בָּמֳתֵי יָם׃
-
עֹשֶׂה־עָשׁ כְּסִיל וְכִימָה וְחַדְרֵי תֵמָן׃
-
עֹשֶׂה גְדֹלוֹת עַד־אֵין חֵקֶר וְנִפְלָאוֹת עַד־אֵין מִסְפָּר׃
-
הֵן יַעֲבֹר עָלַי וְלֹא אֶרְאֶה וְיַחֲלֹף וְלֹא־אָבִין לוֹ׃
-
הֵן יַחְתֹּף מִי יְשִׁיבֶנּוּ מִי־יֹאמַר אֵלָיו מַה־תַּעֲשֶׂה׃
-
אֱלוֹהַּ לֹא־יָשִׁיב אַפּוֹ תחתו [תַּחְתָּיו] שָׁחֲחוּ עֹזְרֵי רָהַב׃
-
אַף כִּי־אָנֹכִי אֶעֱנֶנּוּ אֶבְחֲרָה דְבָרַי עִמּוֹ׃
-
אֲשֶׁר אִם־צָדַקְתִּי לֹא אֶעֱנֶה לִמְשֹׁפְטִי אֶתְחַנָּן׃
-
אִם־קָרָאתִי וַיַּעֲנֵנִי לֹא־אַאֲמִין כִּי־יַאֲזִין קוֹלִי׃
-
אֲשֶׁר־בִּשְׂעָרָה יְשׁוּפֵנִי וְהִרְבָּה פְצָעַי חִנָּם׃
-
לֹא־יִתְּנֵנִי הָשֵׁב רוּחִי כִּי יַשְׂבִּעַנִי מַמְּרֹרִים׃
-
אִם־לְכֹחַ אַמִּיץ הִנֵּה וְאִם־לְמִשְׁפָּט מִי יוֹעִידֵנִי׃
-
אִם־אֶצְדָּק פִּי יַרְשִׁיעֵנִי תָּם־אָנִי וַיַּעְקְשֵׁנִי׃
-
תָּם־אָנִי לֹא־אֵדַע נַפְשִׁי אֶמְאַס חַיָּי׃
-
אַחַת הִיא עַל־כֵּן אָמַרְתִּי תָּם וְרָשָׁע הוּא מְכַלֶּה׃
-
אִם־שׁוֹט יָמִית פִּתְאֹם לְמַסַּת נְקִיִּם יִלְעָג׃
-
אֶרֶץ נִתְּנָה בְיַד־רָשָׁע פְּנֵי־שֹׁפְטֶיהָ יְכַסֶּה אִם־לֹא אֵפוֹא מִי־הוּא׃
-
וְיָמַי קַלּוּ מִנִּי־רָץ בָּרְחוּ לֹא־רָאוּ טוֹבָה׃
-
חָלְפוּ עִם־אֳנִיּוֹת אֵבֶה כְּנֶשֶׁר יָטוּשׂ עֲלֵי־אֹכֶל׃
-
אִם־אָמְרִי אֶשְׁכְּחָה שִׂיחִי אֶעֶזְבָה פָנַי וְאַבְלִיגָה׃
-
יָגֹרְתִּי כָל־עַצְּבֹתָי יָדַעְתִּי כִּי־לֹא תְנַקֵּנִי׃
-
אָנֹכִי אֶרְשָׁע לָמָּה־זֶּה הֶבֶל אִיגָע׃
-
אִם־הִתְרָחַצְתִּי במו־[בְמֵי־] שָׁלֶג וַהֲזִכּוֹתִי בְּבֹר כַּפָּי׃
-
אָז בַּשַּׁחַת תִּטְבְּלֵנִי וְתִעֲבוּנִי שַׂלְמוֹתָי׃
-
כִּי־לֹא־אִישׁ כָּמֹנִי אֶעֱנֶנּוּ נָבוֹא יַחְדָּו בַּמִּשְׁפָּט׃
-
לֹא יֵשׁ־בֵּינֵינוּ מוֹכִיחַ יָשֵׁת יָדוֹ עַל־שְׁנֵינוּ׃
-
יָסֵר מֵעָלַי שִׁבְטוֹ וְאֵמָתוֹ אַל־תְּבַעֲתַנִּי׃
-
אַדַבְּרָה וְלֹא אִירָאֶנּוּ כִּי לֹא־כֵן אָנֹכִי עִמָּדִי׃