יואל-פרק-4

ספר

ביאורים

  • כִּי הִנֵּה בַּיָּמִים הָהֵמָּה וּבָעֵת הַהִיא אֲשֶׁר אָשִׁיב אֶת־שְְׁבוּת יְְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם,

  • וְְקִבַּצְְְתִּי אֶת־כָָּל־הַגּוֹיִם וְְהוֹרַדְְְתִּים אֶל־עֵמֶק יְְהוֹשָׁפָט, וְְנִשְְְׁפַּטְְְתִּי עִמָּם שָׁם עַל־עַמִּי וְְנַחֲלָתִי יִשְְְׂרָאֵל אֲשֶׁר פִּזְְּרוּ אותם בַגּוֹיִם, וְְאֶת־אַרְְְצִי חִלֵּקוּ.

  • וְְאֶל, על שבויי בני עַמִּי יַדּוּ, יפילו גוֹרָל. וַיִּתְְּנוּ הַיֶּלֶד בַּזּוֹנָה. ככל ששבוי גדול וחזק יותר, כך מחירו גבוה יותר. על כן ילד, שאין מחירו רב, יימכר בעד ביקור אצל זונה. וְְאת הַיַּלְְְדָּה מָכְְרוּ בַעבור יַּיִן וַיִּשְְְׁתּוּ.

  • וְְגַם אשפוט עמים מסוימים – מָה־אַתֶּם, ערככם לִי, צֹר וְְצִידוֹן וְְכֹל גְְּלִילוֹת פְְּלָשֶׁת?! הַגְְּמוּל אַתֶּם מְְשַׁלְְּמִים עָלָי, וְְאִם־גֹּמְְלִים אַתֶּם עָלַי?! מה אתם עושים למעני?! האם אתם נותנים לי דבר – מה?! קַל מְְהֵרָה, במהירות אָשִׁיב גְְּמֻלְְכֶם בְְּרֹאשְְׁכֶם. זה יהיה משפט הצדק שלכם.

  • אֲשֶׁר־כַּסְְְפִּי וּזְְְהָבִי לְְקַחְְְתֶּם, וּמַחֲמַדַּי הַטֹּבִים הֲבֵאתֶם לְְהֵיכְְלֵיכֶם.

  • ואת בְְְנֵי יְְהוּדָה וּבְְְנֵי יְְרוּשָׁלִַם השבויים מְְכַרְְְתֶּם לִבְְְנֵי הַיְְּוָנִים, לְְמַעַן הַרְְְחִיקָם מֵעַל גְְּבוּלָם. בצור, ובצידון ואף בערי הפלשתים ישבו ספנים. את השבויים שלקחו מבני יהודה, הם מכרו ליוון, שנחשבה אז לארץ רחוקה מאוד.

  • הִנְְנִי מְְעִירָם מִן־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר־מְְכַרְְְתֶּם אֹתָם שָׁמָּה, להחזיר אותם לארצם, וַהֲשִׁבֹתִי גְְמֻלְְכֶם בְְּרֹאשְְׁכֶם, והמצב יתהפך –

  • וּמָכַרְְְתִּי אֶת־בְְּנֵיכֶם וְְאֶת־בְְּנֹתֵיכֶם בְְּיַד בְְּנֵי יְְהוּדָה, וּמְְְכָרוּם לִשְְְׁבָאיִם, לתושבי ממלכת שבא, ששכנה או בקצה הדרומי של ערב הסעודית או בצדו האחר של הים, באפריקה המזרחית, אֶל־גּוֹי רָחוֹק, כִּי ה' דִּבֵּר. קריאה למלחמה:

  • קִרְְְאוּ־זֹאת בַּגּוֹיִם, הכריזו באוזני כולם, קַדְְּשׁוּ, הכינו מִלְְְחָמָה, הָעִירוּ הַגִּבּוֹרִים, יִגְְּשׁוּ יַעֲלוּ כֹּל אַנְְְשֵׁי הַמִּלְְְחָמָה.

  • כֹּתּוּ, שִׁברו את אִתֵּיכֶם, והִפכו את הברזל שלהן לַחֲרָבוֹת, ואת מַזְְְמְְרֹתֵיכֶם, המשמשות לקציצת ענפים, עשו לִרְְְמָחִים. גם הַחַלָּשׁ יֹאמַר: גִּבּוֹר אָנִי, כי כולכם תבואו.

  • עוּשׁוּ, חושו, מהרו וָבֹאוּ כָָל־הַגּוֹיִם מִסָּבִיב למקום אחד וְְנִקְְְבָּצוּ, שָׁמָּה הַנְְְחַת, הורֵד, ה', את גִּבּוֹרֶיךָ, גיבורי אויביך.

  • יֵעוֹרוּ וְְיַעֲלוּ הַגּוֹיִם אֶל־עֵמֶק יְְהוֹשָׁפָט, כִּי שָׁם אֵשֵׁב לִשְְְׁפֹּט אֶת־כָָּל־הַגּוֹיִם מִסָּבִיב. תיאור סמלי של המלחמה:

  • שִׁלְְְחוּ מַגָּל לקצור כִּי בָשַׁל כבר ה קָצִיר. בֹּאוּ רְְדוּ, כִּי־מָלְְאָה ה גַּת בענבים. הֵשִׁיקוּ, התמלאו הַיְְְקָבִים על גדותיהם כִּי רַבָּה רָעָתָם. הכול בשל ומוכן, והגיעה השעה להשיב לגויים כגמולם.

  • הֲמוֹנִים הֲמוֹנִים יבואו בְְּעֵמֶק הֶחָרוּץ, עמק יהושפט, הנקרא כך משום שהוא תלול ומבותר, כִּי קָרוֹב יוֹם ה' בְְּעֵמֶק הֶחָרוּץ.

  • שֶׁמֶשׁ וְְיָרֵחַ קָדָרוּ, יחשכו ביום ה', וְְכוֹכָבִים אָסְְפוּ נָָגְְְהָם, אורם. המאורות לא יאירו כלל.

  • וַה' מִצִּיּוֹן יִשְְְׁאָג וּמִירוּשָׁלִַם יִתֵּן קוֹלוֹ, וְְרָעֲשׁוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ. תהיה מהומה, הכול יהיה קודר ואפל והעולם כולו ירעד, אך יחד עם זאת – וַה' יהיה מַחֲסֶה לְְעַמּוֹ, וּמָעוֹז, מקום בטוח ומבוצר לִבְְְנֵי יִשְְְׂרָאֵל. אתם, בני ישראל, תהיו בטוחים.

  • וִידַעְְְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם שֹׁכֵן בְְּצִיּוֹן הַר־קָָדְְְשִׁי. וְְהָיְְתָה יְְרוּשָׁלִַם קֹדֶשׁ ביד בניה, וְְזָרִים לֹא־יַעַבְְְרוּ־בָהּ עוֹד לשם כיבוש או בתהלוכת ניצחון.

  • וְְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא יִטְְּפוּ הֶהָרִים, ייזל מהם עָסִיס, מיץ פֵּרות וְְהַגְְּבָעוֹת תֵּלַכְְְנָה חָלָב. מן הגבעות ישפע חלב. וְְכָָל־אֲפִיקֵי יְְהוּדָה, שבהווה הם יבשים למדי, יֵלְְכוּ מָיִם. וּמַעְְְיָן מִבֵּית ה' יֵצֵא, ויהפוך לנהר גדול – וְְהִשְְְׁקָה אֶת־נַחַל הַשִּׁטִּים, שהוא כנראה חלקו התחתון של נחל קדרון , שבית ה' עומד באגן ההיקוות שלו. נחל זה זורם מזרחה דרך מדבר יהודה לים המלח.

  • מִצְְְרַיִם לִשְְְׁמָמָה תִהְְְיֶה, וֶאֱדוֹם, שאינה ידועה גם היום כשטח פורה במיוחד, לְְמִדְְְבַּר שְְׁמָמָה תִּהְְְיֶה. זוהי נקמת ה' בהם מֵחֲמַס בְְּנֵי יְְהוּדָה אֲשֶׁר־שָׁפְְכוּ הגויים דָם־נָקִיא, נקי בְְּאַרְְְצָם של בני יהודה.

  • וִיהוּדָה לְְעוֹלָם תֵּשֵׁב, וִירוּשָׁלִַם לְְדוֹר וָדוֹר.

  • וְְנִקֵּיתִי, גם אם אנקה את הגויים משאר עברות שבידם – את דָּמָם של בני יהודה שנהרגו לשמי ולכבודי, לֹא־נִקֵּיתִי. וַה' שֹׁכֵן בְְּצִיּוֹן. כשה' ימלוך בציון, יבוא הגמול הראוי לכול גם על שופכי הדם מימים עברו.

פסוקים

  1. כי הנה בימים ההמה ובעת ההיא אשר אשוב [אשיב] את־שבות יהודה וירושלם
  2. וקבצתי את־כל־הגוים והורדתים אל־עמק יהושפט ונשפטתי עמם שם על־עמי ונחלתי ישראל אשר פזרו בגוים ואת־ארצי חלקו
  3. ואל־עמי ידו גורל ויתנו הילד בזונה והילדה מכרו ביין וישתו
  4. וגם מה־אתם לי צר וצידון וכל גלילות פלשת הגמול אתם משלמים עלי ואם־גמלים אתם עלי קל מהרה אשיב גמלכם בראשכם
  5. אשר־כספי וזהבי לקחתם ומחמדי הטבים הבאתם להיכליכם
  6. ובני יהודה ובני ירושלם מכרתם לבני היונים למען הרחיקם מעל גבולם
  7. הנני מעירם מן־המקום אשר־מכרתם אתם שמה והשבתי גמלכם בראשכם
  8. ומכרתי את־בניכם ואת־בנותיכם ביד בני יהודה ומכרום לשבאים אל־גוי רחוק כי יהוה דבר
  9. קראו־זאת בגוים קדשו מלחמה העירו הגבורים יגשו יעלו כל אנשי המלחמה
  10. כתו אתיכם לחרבות ומזמרתיכם לרמחים החלש יאמר גבור אני
  11. עושו ובאו כל־הגוים מסביב ונקבצו שמה הנחת יהוה גבוריך
  12. יעורו ויעלו הגוים אל־עמק יהושפט כי שם אשב לשפט את־כל־הגוים מסביב
  13. שלחו מגל כי בשל קציר באו רדו כי־מלאה גת השיקו היקבים כי רבה רעתם
  14. המונים המונים בעמק החרוץ כי קרוב יום יהוה בעמק החרוץ
  15. שמש וירח קדרו וכוכבים אספו נגהם
  16. ויהוה מציון ישאג ומירושלם יתן קולו ורעשו שמים וארץ ויהוה מחסה לעמו ומעוז לבני ישראל
  17. וידעתם כי אני יהוה אלהיכם שכן בציון הר־קדשי והיתה ירושלם קדש וזרים לא־יעברו־בה עוד
  18. והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס והגבעות תלכנה חלב וכל־אפיקי יהודה ילכו מים ומעין מבית יהוה יצא והשקה את־נחל השטים
  19. מצרים לשממה תהיה ואדום למדבר שממה תהיה מחמס בני יהודה אשר־שפכו דם־נקיא בארצם
  20. ויהודה לעולם תשב וירושלם לדור ודור
  21. ונקיתי דמם לא־נקיתי ויהוה שכן בציון

פסוקים מנוקד

  1. כִּי הִנֵּה בַּיָּמִים הָהֵמָּה וּבָעֵת הַהִיא אֲשֶׁר אשוב [אָשִׁיב] אֶת־שְׁבוּת יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם׃
  2. וְקִבַּצְתִּי אֶת־כָּל־הַגּוֹיִם וְהוֹרַדְתִּים אֶל־עֵמֶק יְהוֹשָׁפָט וְנִשְׁפַּטְתִּי עִמָּם שָׁם עַל־עַמִּי וְנַחֲלָתִי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר פִּזְּרוּ בַגּוֹיִם וְאֶת־אַרְצִי חִלֵּקוּ׃
  3. וְאֶל־עַמִּי יַדּוּ גוֹרָל וַיִּתְּנוּ הַיֶּלֶד בַּזּוֹנָה וְהַיַּלְדָּה מָכְרוּ בַיַּיִן וַיִּשְׁתּוּ׃
  4. וְגַם מָה־אַתֶּם לִי צֹר וְצִידוֹן וְכֹל גְּלִילוֹת פְּלָשֶׁת הַגְּמוּל אַתֶּם מְשַׁלְּמִים עָלָי וְאִם־גֹּמְלִים אַתֶּם עָלַי קַל מְהֵרָה אָשִׁיב גְּמֻלְכֶם בְּרֹאשְׁכֶם׃
  5. אֲשֶׁר־כַּסְפִּי וּזְהָבִי לְקַחְתֶּם וּמַחֲמַדַּי הַטֹּבִים הֲבֵאתֶם לְהֵיכְלֵיכֶם׃
  6. וּבְנֵי יְהוּדָה וּבְנֵי יְרוּשָׁלִַם מְכַרְתֶּם לִבְנֵי הַיְּוָנִים לְמַעַן הַרְחִיקָם מֵעַל גְּבוּלָם׃
  7. הִנְנִי מְעִירָם מִן־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר־מְכַרְתֶּם אֹתָם שָׁמָּה וַהֲשִׁבֹתִי גְמֻלְכֶם בְּרֹאשְׁכֶם׃
  8. וּמָכַרְתִּי אֶת־בְּנֵיכֶם וְאֶת־בְּנוֹתֵיכֶם בְּיַד בְּנֵי יְהוּדָה וּמְכָרוּם לִשְׁבָאיִם אֶל־גּוֹי רָחוֹק כִּי יְהוָה דִּבֵּר׃
  9. קִרְאוּ־זֹאת בַּגּוֹיִם קַדְּשׁוּ מִלְחָמָה הָעִירוּ הַגִּבּוֹרִים יִגְּשׁוּ יַעֲלוּ כֹּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה׃
  10. כֹּתּוּ אִתֵּיכֶם לַחֲרָבוֹת וּמַזְמְרֹתֵיכֶם לִרְמָחִים הַחַלָּשׁ יֹאמַר גִּבּוֹר אָנִי׃
  11. עוּשׁוּ וָבֹאוּ כָל־הַגּוֹיִם מִסָּבִיב וְנִקְבָּצוּ שָׁמָּה הַנְחַת יְהוָה גִּבּוֹרֶיךָ׃
  12. יֵעוֹרוּ וְיַעֲלוּ הַגּוֹיִם אֶל־עֵמֶק יְהוֹשָׁפָט כִּי שָׁם אֵשֵׁב לִשְׁפֹּט אֶת־כָּל־הַגּוֹיִם מִסָּבִיב׃
  13. שִׁלְחוּ מַגָּל כִּי בָשַׁל קָצִיר בֹּאוּ רְדוּ כִּי־מָלְאָה גַּת הֵשִׁיקוּ הַיְקָבִים כִּי רַבָּה רָעָתָם׃
  14. הֲמוֹנִים הֲמוֹנִים בְּעֵמֶק הֶחָרוּץ כִּי קָרוֹב יוֹם יְהוָה בְּעֵמֶק הֶחָרוּץ׃
  15. שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ קָדָרוּ וְכוֹכָבִים אָסְפוּ נָגְהָם׃
  16. וַיהוָה מִצִּיּוֹן יִשְׁאָג וּמִירוּשָׁלִַם יִתֵּן קוֹלוֹ וְרָעֲשׁוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ וַיהוָה מַחֲסֶה לְעַמּוֹ וּמָעוֹז לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל׃
  17. וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם שֹׁכֵן בְּצִיּוֹן הַר־קָדְשִׁי וְהָיְתָה יְרוּשָׁלִַם קֹדֶשׁ וְזָרִים לֹא־יַעַבְרוּ־בָהּ עוֹד׃
  18. וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא יִטְּפוּ הֶהָרִים עָסִיס וְהַגְּבָעוֹת תֵּלַכְנָה חָלָב וְכָל־אֲפִיקֵי יְהוּדָה יֵלְכוּ מָיִם וּמַעְיָן מִבֵּית יְהוָה יֵצֵא וְהִשְׁקָה אֶת־נַחַל הַשִּׁטִּים׃
  19. מִצְרַיִם לִשְׁמָמָה תִהְיֶה וֶאֱדוֹם לְמִדְבַּר שְׁמָמָה תִּהְיֶה מֵחֲמַס בְּנֵי יְהוּדָה אֲשֶׁר־שָׁפְכוּ דָם־נָקִיא בְּאַרְצָם׃
  20. וִיהוּדָה לְעוֹלָם תֵּשֵׁב וִירוּשָׁלִַם לְדוֹר וָדוֹר׃
  21. וְנִקֵּיתִי דָּמָם לֹא־נִקֵּיתִי וַיהוָה שֹׁכֵן בְּצִיּוֹן׃

מקומות

  • אבל השטים

    עיר בערבות מואב.
    מזוהה כיום עם תל אל חמאם הסמוך לואדי הפורה אל כפרין (על-ידי נ' גליק).

  • ירושלים

    ליבם סולגק. בראיט ולחת צורק מונחף, בגורמי מגמש. תרבנך וסתעד לכנו סתשם השמה – לתכי מורגם בורק? לתיג ישבעס.

  • צור

    עיר ממלכה כנענית.
    על חוף הים התיכון מצפון לארץ ישראל.

  • צידון

    עיר נמל מצפון לצור

  • אדום

    ארץ אדום היא מקום מושבה של ממלכת אדום.
    גבולותיה: מצפון: נחל זרד. ממערב: נחל הערבה. מדרום: מערכת מבצרים לאורך הקצה הדרומי של המישור. ממזרח: המדבר.

  • פלשת

    חבל ארץ במישור החוף הדרומי של ארץ ישראל ובצפון הנגב, מקום מושבם של הפלישתים.

  • יהודה

    חבל ארץ הררי המשתרע בין אזור בית אל בצפון לבקעת באר שבע בדרום.

  • יון

    חבל ארץ בו ישבה קבוצה אתנית הלנית.
    תחום התיישבותה השתרע מחבל אטיקה במערב ועד חופה המערבי של אסיה הקטנה. בשל מחסור בקרקע חקלאית ביון, הקימו היונים מושבות מחוץ ליון. היונים ניצלו את קיומם של מפרצים רבים לאורך חופי יוון לבניית נמלי ים ולפיתוח מסחר ימי.