יהושע-פרק-18

ביאורים

• וַיִּקָּהֲלוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ב שִׁלֹה. מחנה ישראל המרכזי עבר מהגלגל לשילה. וַיַּשְׁכִּינוּ שָׁם אֶת אֹהֶל מוֹעֵד. כפי הנראה, האוהל שעמד בשילה היה מוקף במבנה אבנים וקורָה ביריעות המשכן. וכך נשאר המשכן עד סוף תקופת השופטים. וְהָאָרֶץ נִכְבְּשָׁה לִפְנֵיהֶם. אף שלא כל הארץ נכבשה לפניהם בפועל, ושררה שביתת נשק ממושכת עם מקצת מן הכנענים, שחיו בצדם, הכיבוש הסתיים, משום שכבר לא היה מי שיכול היה להתמודד כנגדם.

• וַיִּוָּתְרוּ בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר לֹא חָלְקוּ אֶת נַחֲלָתָם – שִׁבְעָה שְׁבָטִים.

• וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: עַד אָנָה, מתי אַתֶּם מִתְרַפִּים לָבוֹא לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם?! הרי שבעה שבטים עדיין לא התיישבו במקומם, ועל כן מקומות רבים עדיין לא נכבשו.

• הָבוּ לָכֶם שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים לכל שָּׁבֶט וְאֶשְׁלָחֵם, וְיָקֻמוּ וְיִתְהַלְּכוּ בָאָרֶץ וְיִכְתְּבוּ אוֹתָהּ לְפִי נַחֲלָתָם, בהתאם לצרכים ולאפשרויות הנחלה שלהם, וְיָבֹאוּ אֵלָי לדווח את אשר מצאו.

• וְהִתְחַלְּקוּ, חַלקו אֹתָהּ לְשִׁבְעָה חֲלָקִים; יְהוּדָה יַעֲמֹד, יישאר עַל גְּבוּלוֹ מִנֶּגֶב. נראה ששבט יהודה קיבל את נחלתו זו בגלל כלב, שכבר נחל חלק בדרום הארץ, וּבֵית יוֹסֵף יַעַמְדוּ עַל גְּבוּלָם מִצָּפוֹן לשבט יהודה, אם כי נותר ביניהם שטח פנוי.

• וְאַתֶּם תִּכְתְּבוּ אֶת הָאָרֶץ ותחלקוה ל שִׁבְעָה חֲלָקִים וַהֲבֵאתֶם אֵלַי הֵנָּה את הכתוב, וְיָרִיתִי לָכֶם, אשליך למענכם גּוֹרָל פֹּה, בשילה לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵינוּ, ובכך יקבל כל שבט את נחלתו.

• כִּי אֵין חֵלֶק לַלְוִיִּם בְּקִרְבְּכֶם, כִּי כְהֻנַּת ה', שירותו של השבט היא נַחֲלָתוֹ לדורות, ואין לו נחלת אדמה. ונוסף לכך, גָד וּרְאוּבֵן וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה לָקְחוּ נַחֲלָתָם מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה, אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם מֹשֶׁה עֶבֶד ה', וכיוון שיהודה ויוסף כבר נחלו – נותרו עוד שבעה שבטים.

• וַיָּקֻמוּ הָאֲנָשִׁים וַיֵּלֵכוּ. וַיְצַו יְהוֹשֻׁעַ אֶת הַהֹלְכִים לִכְתֹּב אֶת הָאָרֶץ ככל דבריו הקודמים אל בני ישראל לֵאמֹר: לְכוּ וְהִתְהַלְּכוּ בָאָרֶץ וְכִתְבוּ אוֹתָהּ וְשׁוּבוּ אֵלַי, וּפֹה אַשְׁלִיךְ לָכֶם גּוֹרָל לִפְנֵי ה' בְּשִׁלֹה.

• וַיֵּלְכוּ הָאֲנָשִׁים וַיַּעַבְרוּ בָאָרֶץ וַיִּכְתְּבוּהָ לֶעָרִים. הם ערכו את רשימת שמות הערים, וכנראה גם כתבו את גודלן. לפי רשימה בסיסית זו חילקו את הארץ לְשִׁבְעָה חֲלָקִים, עַל סֵפֶר. וַיָּבֹאוּ אֶל יְהוֹשֻׁעַ אֶל הַמַּחֲנֶה המרכזי שב שִׁלֹה.

• וַיַּשְׁלֵךְ לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ גּוֹרָל בְּשִׁלֹה לִפְנֵי ה', מול המשכן, וַיְחַלֶּק שָׁם יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָאָרֶץ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל כְּמַחְלְקֹתָם, כחלוקתם של השליחים.

• וַיַּעַל תחילה גּוֹרַל מַטֵּה בְנֵי בִנְיָמִן לְמִשְׁפְּחֹתָם. וַיֵּצֵא גְּבוּל, תחום גּוֹרָלָם בשטח הפנוי ש בֵּין בְּנֵי יְהוּדָה וּבֵין בְּנֵי יוֹסֵף.

• וַיְהִי לָהֶם קו הַגְּבוּל לִפְאַת צָפוֹנָה, מִן הַיַּרְדֵּן שבמזרח, וְעָלָה הַגְּבוּל אֶל כֶּתֶף, קצה יְרִיחוֹ מִצָּפוֹן לעיר וְעָלָה הגבול בָהָר יָמָּה, מערבה, וְהָיוּ תֹּצְאֹתָיו, קצהו מִדְבַּרָה, מדבר בֵּית אָוֶן.

• וְעָבַר מִשָּׁם הַגְּבוּל לוּזָה, אֶל כֶּתֶף לוּזָה נֶגְבָּה, אל צדה הדרומי של כתף לוז, הִיא בֵּית אֵל. לוז ובית – אל היו כנראה קרובות זו לזו אם כי לא היו זהות. ו ְיָרַד הַגְּבוּל עַטְרוֹת אַדָּר, ומשם עַל הָהָר אֲשֶׁר מִנֶּגֶב לְבֵית חֹרוֹן תַּחְתּוֹן.

• וְתָאַר, הסתובב הַגְּבוּל וְנָסַב לִפְאַת יָם, הגבול נמשך בצד מערב נֶגְבָּה, מִן הָהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי בֵית חֹרוֹן נֶגְבָּה, מדרום לבית חורון, וְהָיוּ תֹצְאֹתָיו אֶל, ליד קִרְיַת בַּעַל, הִיא קִרְיַת יְעָרִים, שהייתה עִיר בְּנֵי יְהוּדָה. זֹאת פְּאַת יָם. נחלת בנימין גבלה בחלקה הדרומי עם יהודה, כך שערי יהודה הצפוניות סימנו את גבולותיה.

• וּפְאַת נֶגְבָּה: מִקְצֵה קִרְיַת יְעָרִים וְיָצָא הַגְּבוּל יָמָּה, ממערב לקרית יערים וְיָצָא אֶל מַעְיַן מֵי נֶפְתּוֹחַ.

• וְיָרַד הַגְּבוּל אֶל קְצֵה הָהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי גֵּי בֶן הִנֹּם אֲשֶׁר בְּעֵמֶק רְפָאִים צָפוֹנָה, מצפון לעמק, וְיָרַד גֵּי הִנֹּם אֶל כֶּתֶף הַיְבוּסִי, שכפי הנראה הוא הר ציון של ימינו, נֶגְבָּה, וְיָרַד ל עֵין רֹגֵל. שבט בנימין קיבל אפוא לפחות חלק מהר המוריה.

• וְתָאַר, הגבול התעקל מִצָּפוֹן, צפונה וְיָצָא עֵין שֶׁמֶשׁ, וְיָצָא אֶל גְּלִילוֹת, הוא הגלגל אֲשֶׁר נֹכַח מַעֲלֵה אֲדֻמִּים, וְיָרַד למקום שנקרא אֶבֶן בֹּהַן בֶּן רְאוּבֵן.

• וְעָבַר אֶל כֶּתֶף, הקצה ש מוּל הָעֲרָבָה צָפוֹנָה וְיָרַד הָעֲרָבָתָה, עד הערבה.

• וְעָבַר הַגְּבוּל אֶל כֶּתֶף בֵּית חָגְלָה צָפוֹנָה, אל צדו הצפוני של כתף בית חגלה, וְהָיוּ תֹּצְאוֹת הַגְּבוּל אֶל לְשׁוֹן יָם הַמֶּלַח צָפוֹנָה, אֶל קְצֵה הַיַּרְדֵּן נֶגְבָּה, הקצה הדרומי. זֶה גְּבוּל נֶגֶב, דרום של שבט בנימין.

• וְהַיַּרְדֵּן יִגְבֹּל אֹתוֹ – את שבט בנימין לִפְאַת קֵדְמָה, ממזרח. זֹאת נַחֲלַת בְּנֵי בִנְיָמִן לִגְבוּלֹתֶיהָ סָבִיב לְמִשְׁפְּחֹתָם.

• וְהָיוּ הֶעָרִים לְמַטֵּה בְּנֵי בִנְיָמִן לְמִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם: יְרִיחוֹ וּבֵית חָגְלָה וְעֵמֶק קְצִיץ

• וּבֵית הָעֲרָבָה וּצְמָרַיִם וּבֵית אֵל

• וְהָעַוִּים וְהַפָּרָה וְעָפְרָה

• וּכְפַר הָעַמֹּנָה וְהָעָפְנִי וָגָבַע. בסך הכול – עָרִים שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה וְחַצְרֵיהֶן. וכמו כן,

• גִּבְעוֹן וְהָרָמָה וּבְאֵרוֹת הופכות להיות ערי שבט בנימין. כאמור, גבעון הייתה מיושבת, אלא שיושביה היו כפופים לישראל.

• וְהַמִּצְפֶּה וְהַכְּפִירָה וְהַמֹּצָה, אולי מוצא של היום

• וְרֶקֶם וְיִרְפְּאֵל וְתַרְאֲלָה

• וְצֵלַע הָאֶלֶף, מקום גבוה, אולי 'העופל', וְהַיְבוּסִי, ש הִיא יְרוּשָׁלִַם, וכן גִּבְעַת קִרְיַת. כל אלה – עָרִים אַרְבַּע עֶשְׂרֵה וְחַצְרֵיהֶן. זֹאת נַחֲלַת בְּנֵי בִנְיָמִן לְמִשְׁפְּחֹתָם.