שופטים-פרק-2
ספר
מקבץ
ביאורים
-
וַיַּעַל מַלְאַךְ, שליח ה', כנראה נביא מִן הַגִּלְגָּל אֶל הַבֹּכִים. שֵׁם המקום יינתן לו בעקבות המאורע המדובר כאן. באותו מקום נערכה אספה גדולה של ישראל, וַיֹּאמֶר: אַעֲלֶה, העליתי אֶתְכֶם מִמִּצְרַיִם וָאָבִיא אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם, וָאֹמַר: לֹא אָפֵר בְּרִיתִי אִתְּכֶם לְעוֹלָם,
-
וְאַתֶּם מצדכם לֹא תִכְרְתוּ בְרִית לְיוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הַזֹּאת. אסור לכם ליצור שום קשר עם הכנענים, ואף לא תוכלו לחיות בצדם בשלווה – מִזְבְּחוֹתֵיהֶם תִּתֹּצוּן. בניגוד לתפיסות פוליתאיסטיות, עליכם נאסר לאפשר את קיומם של מזבחות עובדי האלילים בארצכם. וְלֹא שְׁמַעְתֶּם בְּקֹלִי, והשארתם את יושבי כנען ואת מזבחותיהם. מַה זֹּאת עֲשִׂיתֶם?!
-
וְגַם אָמַרְתִּי, הזהרתי אתכם מראש שאם תעשו כך לֹא אֲגָרֵשׁ אוֹתָם עוד מִפְּנֵיכֶם, וְהָיוּ לָכֶם לְצִדִּים, מלכודות, או: מעיקים ואורבים מן הצד, וֵאלֹהֵיהֶם יִהְיוּ לָכֶם לְמוֹקֵשׁ. אינכם רשאים ואינכם יכולים להתערב בגויים. אם לא תורישו אותם, שנאתם כלפיכם תתמיד, ואתם תאבדו את החן ואת החסד בעיני ה'. עצם דיבורו של השליח אל העם בשם ה' היה התרחשות חדשה בתכלית.
-
וַיְהִי כְּדַבֵּר מַלְאַךְ ה' אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הקבוצה הגדולה שעמדה שם, וַיִּשְׂאוּ הָעָם אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ, שכן ידעו שלא עשו את שהיה עליהם לעשות, וחשו אשמה וחוסר אונים.
-
וַיִּקְרְאוּ שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֹּכִים על שם הבכייה הגדולה, וַיִּזְבְּחוּ שָׁם לַה'. מעמדו ההלכתי של קרבן זה ועשייתו אינם ברורים. מכל מקום, דבר לא נשתנה בעקבות ההתעוררות. עתה חוזר הסיפור לתחילתו, אל סוף הספר הקודם.
-
וַיְשַׁלַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָעָם, שתפקד עד כה כצבא שלם, וַיֵּלְכוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ לְנַחֲלָתוֹ לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ.
-
וַיַּעַבְדוּ הָעָם אֶת ה' כֹּל יְמֵי יְהוֹשֻׁעַ וְכֹל יְמֵי הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר הֶאֱרִיכוּ יָמִים אַחֲרֵי יְהוֹשׁוּעַ, אותם אנשים אֲשֶׁר רָאוּ אֵת כָּל מַעֲשֵׂה ה' הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל במדבר ובכיבוש הארץ.
-
וַיָּמָת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן עֶבֶד ה' בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים.
-
וַיִּקְבְּרוּ אוֹתוֹ בִּגְבוּל נַחֲלָתוֹ, בְּתִמְנַת חֶרֶס ש בְּהַר אֶפְרָיִם מִצְּפוֹן לְהַר גָּעַשׁ.
-
וְגַם כָּל הַדּוֹר הַהוּא נֶאֶסְפוּ אֶל אֲבוֹתָיו. וַיָּקָם דּוֹר אַחֵר אַחֲרֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אֶת ה' וְגַם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל. לדור שנולד בארץ וחי את חיי השגרה שלו זיכרונות אלה לא היו אלא בגדר סיפורים, וכך נשכחו בהדרגה נפלאות העבר.
-
וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הָרַע בְּעֵינֵי ה', וַיַּעַבְדוּ אֶת הַבְּעָלִים.
-
וַיַּעַזְבוּ אֶת ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתָם הַמּוֹצִיא אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים מֵאֱלֹהֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיהֶם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם, וַיַּכְעִסוּ אֶת ה' במעשיהם.
-
וַיַּעַזְבוּ אֶת ה', וַיַּעַבְדוּ לַבַּעַל וְלָעַשְׁתָּרוֹת, אלילות של פריון ואושר.
-
וַיִּחַר אַף, כעס ה' בְּיִשְׂרָאֵל על כך, וַיִּתְּנֵם בְּיַד שֹׁסִים, שודדים וַיָּשֹׁסּוּ אוֹתָם, וַיִּמְכְּרֵם, ה' הסגיר אותם בְּיַד אוֹיְבֵיהֶם מִסָּבִיב, וְלֹא יָכְלוּ עוֹד ישראל לַעֲמֹד לִפְנֵי אוֹיְבֵיהֶם.
-
בְּכֹל אֲשֶׁר יָצְאוּ להילחם או להתגונן, יַד ה' הָיְתָה בָּם לְרָעָה, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לָהֶם. וַיֵּצֶר לָהֶם מְאֹד. ה' הסב להם צרה ומצוקה.
-
וַיָּקֶם ה' מדי פעם שֹׁפְטִים, מנהיגים בעלי שאר רוח שלא נבחרו על ידי העם, וגם לא היו בהכרח נביאים, אך חשו בכוח ה' שבתוכם, ודיברו או פעלו בשמו, וַיּוֹשִׁיעוּם מִיַּד שֹׁסֵיהֶם. הם הצליחו לארגן את העם, לנצח במלחמות ולהחזיר את המצב לקדמותו למשך זמן מסוים.
-
וְגַם אֶל שֹׁפְטֵיהֶם לֹא שָׁמֵעוּ, כִּי זָנוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם, סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלְכוּ אֲבוֹתָם לִשְׁמֹעַ מִצְוֹת ה', ואילו הם לֹא עָשׂוּ כֵן.
-
וְכִי, ולפעמים, כאשר הֵקִים ה' לָהֶם שֹׁפְטִים, וְהָיָה ה' עִם הַשֹּׁפֵט וְהוֹשִׁיעָם מִיַּד אֹיְבֵיהֶם כֹּל יְמֵי הַשּׁוֹפֵט, כִּי יִנָּחֵם, ישנה ה' את מצבם המעיק ויסיר מהם את השוד ואת השלטון הזר, מִנַּאֲקָתָם, בעקבות זעקתם המיוסרת מִפְּנֵי לֹחֲצֵיהֶם וְדֹחֲקֵיהֶם. נוסף על התמודדויות השופט עם המשימות הצבאיות, הוא היה מפיח בעם את רוח האחדות.
-
וְהָיָה בְּמוֹת הַשּׁוֹפֵט, יָשֻׁבוּ וְהִשְׁחִיתוּ מֵאֲבוֹתָם לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְעָבְדָם וּלְהִשְׁתַּחֲוֹת לָהֶם, לֹא הִפִּילוּ, גרעו מִמַּעַלְלֵיהֶם וּמִדַּרְכָּם הַקָּשָׁה. אף שהשופט היה פועל בשם ה', כאשר השופט מת חזר הכול לקדמותו מכיוון שלא עלה בידו לחולל שינויים מכריעים.
-
וַיִּחַר אַף ה' בְּיִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר: יַעַן אֲשֶׁר, מאחר ש עָבְרוּ הַגּוֹי הַזֶּה אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת אֲבוֹתָם, וְלֹא שָׁמְעוּ לְקוֹלִי להוריש את יושבי הארץ,
-
גַּם אֲנִי לֹא אוֹסִיף לְהוֹרִישׁ אִישׁ מִפְּנֵיהֶם, מִן הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָזַב, השאיר יְהוֹשֻׁעַ וַיָּמֹת. לכאורה, היו ישראל יכולים להמשיך בתנופת הכיבוש ולהשמיד את העמים שסביבותיהם, אבל הם לא רצו לעשות זאת. כיוון שלא בחרו להיות עם ה', גם ה' לא היה אִתם –
-
לְמַעַן נַסּוֹת בָּם – בגויים השוכנים סביבם אֶת יִשְׂרָאֵל, הֲשֹׁמְרִים הֵם אֶת דֶּרֶךְ ה' לָלֶכֶת בָּם כַּאֲשֶׁר שָׁמְרוּ אֲבוֹתָם, אִם לֹא. העמים נשארו בתור פיתוי ומבחן.
-
וַיַּנַּח ה' אֶת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה לְבִלְתִּי הוֹרִישָׁם מַהֵר, וְלֹא נְתָנָם בְּיַד יְהוֹשֻׁעַ.
פסוקים
-
ויעל מלאך־יהוה מן־הגלגל אל־הבכים ויאמר אעלה אתכם ממצרים ואביא אתכם אל־הארץ אשר נשבעתי לאבתיכם ואמר לא־אפר בריתי אתכם לעולם
-
ואתם לא־תכרתו ברית ליושבי הארץ הזאת מזבחותיהם תתצון ולא־שמעתם בקלי מה־זאת עשיתם
-
וגם אמרתי לא־אגרש אותם מפניכם והיו לכם לצדים ואלהיהם יהיו לכם למוקש
-
ויהי כדבר מלאך יהוה את־הדברים האלה אל־כל־בני ישראל וישאו העם את־קולם ויבכו
-
ויקראו שם־המקום ההוא בכים ויזבחו־שם ליהוה
-
וישלח יהושע את־העם וילכו בני־ישראל איש לנחלתו לרשת את־הארץ
-
ויעבדו העם את־יהוה כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושוע אשר ראו את כל־מעשה יהוה הגדול אשר עשה לישראל
-
וימת יהושע בן־נון עבד יהוה בן־מאה ועשר שנים
-
ויקברו אותו בגבול נחלתו בתמנת־חרס בהר אפרים מצפון להר־געש
-
וגם כל־הדור ההוא נאספו אל־אבותיו ויקם דור אחר אחריהם אשר לא־ידעו את־יהוה וגם את־המעשה אשר עשה לישראל
-
ויעשו בני־ישראל את־הרע בעיני יהוה ויעבדו את־הבעלים
-
ויעזבו את־יהוה אלהי אבותם המוציא אותם מארץ מצרים וילכו אחרי אלהים אחרים מאלהי העמים אשר סביבותיהם וישתחוו להם ויכעסו את־יהוה
-
ויעזבו את־יהוה ויעבדו לבעל ולעשתרות
-
ויחר־אף יהוה בישראל ויתנם ביד־שסים וישסו אותם וימכרם ביד אויביהם מסביב ולא־יכלו עוד לעמד לפני אויביהם
-
בכל אשר יצאו יד־יהוה היתה־בם לרעה כאשר דבר יהוה וכאשר נשבע יהוה להם ויצר להם מאד
-
ויקם יהוה שפטים ויושיעום מיד שסיהם
-
וגם אל־שפטיהם לא שמעו כי זנו אחרי אלהים אחרים וישתחוו להם סרו מהר מן־הדרך אשר הלכו אבותם לשמע מצות־יהוה לא־עשו כן
-
וכי־הקים יהוה להם שפטים והיה יהוה עם־השפט והושיעם מיד איביהם כל ימי השופט כי־ינחם יהוה מנאקתם מפני לחציהם ודחקיהם
-
והיה במות השופט ישבו והשחיתו מאבותם ללכת אחרי אלהים אחרים לעבדם ולהשתחות להם לא הפילו ממעלליהם ומדרכם הקשה
-
ויחר־אף יהוה בישראל ויאמר יען אשר עברו הגוי הזה את־בריתי אשר צויתי את־אבותם ולא שמעו לקולי
-
גם־אני לא אוסיף להוריש איש מפניהם מן־הגוים אשר־עזב יהושע וימת
-
למען נסות בם את־ישראל השמרים הם את־דרך יהוה ללכת בם כאשר שמרו אבותם אם־לא
-
וינח יהוה את־הגוים האלה לבלתי הורישם מהר ולא נתנם ביד־יהושע
פסוקים מנוקד
-
וַיַּעַל מַלְאַךְ־יְהוָה מִן־הַגִּלְגָּל אֶל־הַבֹּכִים וַיֹּאמֶר אַעֲלֶה אֶתְכֶם מִמִּצְרַיִם וָאָבִיא אֶתְכֶם אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם וָאֹמַר לֹא־אָפֵר בְּרִיתִי אִתְּכֶם לְעוֹלָם׃
-
וְאַתֶּם לֹא־תִכְרְתוּ בְרִית לְיוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הַזֹּאת מִזְבְּחוֹתֵיהֶם תִּתֹּצוּן וְלֹא־שְׁמַעְתֶּם בְּקֹלִי מַה־זֹּאת עֲשִׂיתֶם׃
-
וְגַם אָמַרְתִּי לֹא־אֲגָרֵשׁ אוֹתָם מִפְּנֵיכֶם וְהָיוּ לָכֶם לְצִדִּים וֵאלֹהֵיהֶם יִהְיוּ לָכֶם לְמוֹקֵשׁ׃
-
וַיְהִי כְּדַבֵּר מַלְאַךְ יְהוָה אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל־כָּל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּשְׂאוּ הָעָם אֶת־קוֹלָם וַיִּבְכּוּ׃
-
וַיִּקְרְאוּ שֵׁם־הַמָּקוֹם הַהוּא בֹּכִים וַיִּזְבְּחוּ־שָׁם לַיהוָה׃
-
וַיְשַׁלַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת־הָעָם וַיֵּלְכוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אִישׁ לְנַחֲלָתוֹ לָרֶשֶׁת אֶת־הָאָרֶץ׃
-
וַיַּעַבְדוּ הָעָם אֶת־יְהוָה כֹּל יְמֵי יְהוֹשֻׁעַ וְכֹל יְמֵי הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר הֶאֱרִיכוּ יָמִים אַחֲרֵי יְהוֹשׁוּעַ אֲשֶׁר רָאוּ אֵת כָּל־מַעֲשֵׂה יְהוָה הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל׃
-
וַיָּמָת יְהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן עֶבֶד יְהוָה בֶּן־מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים׃
-
וַיִּקְבְּרוּ אוֹתוֹ בִּגְבוּל נַחֲלָתוֹ בְּתִמְנַת־חֶרֶס בְּהַר אֶפְרָיִם מִצְּפוֹן לְהַר־גָּעַשׁ׃
-
וְגַם כָּל־הַדּוֹר הַהוּא נֶאֶסְפוּ אֶל־אֲבוֹתָיו וַיָּקָם דּוֹר אַחֵר אַחֲרֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא־יָדְעוּ אֶת־יְהוָה וְגַם אֶת־הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל׃
-
וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶת־הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה וַיַּעַבְדוּ אֶת־הַבְּעָלִים׃
-
וַיַּעַזְבוּ אֶת־יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתָם הַמּוֹצִיא אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים מֵאֱלֹהֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיהֶם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם וַיַּכְעִסוּ אֶת־יְהוָה׃
-
וַיַּעַזְבוּ אֶת־יְהוָה וַיַּעַבְדוּ לַבַּעַל וְלָעַשְׁתָּרוֹת׃
-
וַיִּחַר־אַף יְהוָה בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּתְּנֵם בְּיַד־שֹׁסִים וַיָּשֹׁסּוּ אוֹתָם וַיִּמְכְּרֵם בְּיַד אוֹיְבֵיהֶם מִסָּבִיב וְלֹא־יָכְלוּ עוֹד לַעֲמֹד לִפְנֵי אוֹיְבֵיהֶם׃
-
בְּכֹל אֲשֶׁר יָצְאוּ יַד־יְהוָה הָיְתָה־בָּם לְרָעָה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לָהֶם וַיֵּצֶר לָהֶם מְאֹד׃
-
וַיָּקֶם יְהוָה שֹׁפְטִים וַיּוֹשִׁיעוּם מִיַּד שֹׁסֵיהֶם׃
-
וְגַם אֶל־שֹׁפְטֵיהֶם לֹא שָׁמֵעוּ כִּי זָנוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם סָרוּ מַהֵר מִן־הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלְכוּ אֲבוֹתָם לִשְׁמֹעַ מִצְוֺת־יְהוָה לֹא־עָשׂוּ כֵן׃
-
וְכִי־הֵקִים יְהוָה לָהֶם שֹׁפְטִים וְהָיָה יְהוָה עִם־הַשֹּׁפֵט וְהוֹשִׁיעָם מִיַּד אֹיְבֵיהֶם כֹּל יְמֵי הַשּׁוֹפֵט כִּי־יִנָּחֵם יְהוָה מִנַּאֲקָתָם מִפְּנֵי לֹחֲצֵיהֶם וְדֹחֲקֵיהֶם׃
-
וְהָיָה בְּמוֹת הַשּׁוֹפֵט יָשֻׁבוּ וְהִשְׁחִיתוּ מֵאֲבוֹתָם לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְעָבְדָם וּלְהִשְׁתַּחֲוֺת לָהֶם לֹא הִפִּילוּ מִמַּעַלְלֵיהֶם וּמִדַּרְכָּם הַקָּשָׁה׃
-
וַיִּחַר־אַף יְהוָה בְּיִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר יַעַן אֲשֶׁר עָבְרוּ הַגּוֹי הַזֶּה אֶת־בְּרִיתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת־אֲבוֹתָם וְלֹא שָׁמְעוּ לְקוֹלִי׃
-
גַּם־אֲנִי לֹא אוֹסִיף לְהוֹרִישׁ אִישׁ מִפְּנֵיהֶם מִן־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר־עָזַב יְהוֹשֻׁעַ וַיָּמֹת׃
-
לְמַעַן נַסּוֹת בָּם אֶת־יִשְׂרָאֵל הֲשֹׁמְרִים הֵם אֶת־דֶּרֶךְ יְהוָה לָלֶכֶת בָּם כַּאֲשֶׁר שָׁמְרוּ אֲבוֹתָם אִם־לֹא׃
-
וַיַּנַּח יְהוָה אֶת־הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה לְבִלְתִּי הוֹרִישָׁם מַהֵר וְלֹא נְתָנָם בְּיַד־יְהוֹשֻׁעַ׃
מקומות
-
גלגל
היו ככל הנראה עוד מקומות שנקראו גלגל, אך גלגל הידועה היא מקום בערבות יריחו, הנקודה הראשונה בה חנה עם ישראל לאחר חציית הירדן, ובה חגג בפעם הראשונה עם ישראל את הפסח בארץ ישראל. (יהושע, ד, יט; יהושע, ה, י). מוזהה בח'רבת ג'ילג'יל ממזרח ליריחו (י' אהרוני).
-
תמנת סרח(חרס)