שופטים-פרק-20

ספר

שופטים

מקבץ

נביאים

ביאורים

וַיֵּצְאוּ כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַתִּקָּהֵל הָעֵדָה כְּאִישׁ אֶחָד לְמִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע וְאֶרֶץ הַגִּלְעָד אֶל ה' אל הַמִּצְפָּה.
וַיִּתְיַצְּבוּ פִּנּוֹת, ראשי כָּל הָעָם, כֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל בִּקְהַל עַם הָאֱלֹהִים, אַרְבַּע מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ. היה זה אחד הכינוסים הגדולים באותה תקופה, כיוון שהשבטים היו כבר מחולקים בנחלותיהם. רַגְלִי שֹׁלֵף חָרֶב, שכן כבר החליטו לצאת למסע עונשין כנגד העיר החוטאת.
וַיִּשְׁמְעוּ בְּנֵי בִנְיָמִן כִּי עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל הַמִּצְפָּה.וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל באותה אספה : לפני שנפתח במלחמה, דַּבְּרוּ – אֵיכָה נִהְיְתָה הָרָעָה הַזֹּאת. ברצוננו לשמוע את הסיפור לאשורו.
וַיַּעַן הָאִישׁ הַלֵּוִי, אִישׁ הָאִשָּׁה הַנִּרְצָחָה, וַיֹּאמַר: הַגִּבְעָתָה, אל הגבעה אֲשֶׁר לְבִנְיָמִן בָּאתִי אֲנִי וּפִילַגְשִׁי לָלוּן.
וַיָּקֻמוּ עָלַי בַּעֲלֵי, תושבי הַגִּבְעָה, וַיָּסֹבּוּ עָלַי אֶת הַבַּיִת לָיְלָה. אוֹתִי דִּמּוּ לַהֲרֹג, למרות שלא זו הייתה כוונתם, הוא משתמש בהרג כדימוי להתעללות מינית, מעין לשון נקייה. ואולי התכוון שאילו התנגד להם היו הורגים אותו, וְאֶת פִּילַגְשִׁי עִנּוּ וַתָּמֹת.
וָאֹחֵז בְּפִילַגְשִׁי וָאֲנַתְּחֶה וָאֲשַׁלְּחֶהָ בְּכָל שְׂדֵה, אזור נַחֲלַת יִשְׂרָאֵל, כִּי עָשׂוּ זִמָּה וּנְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל.
הִנֵּה כֻלְּכֶם, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הָבוּ לָכֶם דָּבָר וְעֵצָה הֲלֹם, כאן ועכשיו.
וַיָּקָם כָּל הָעָם כְּאִישׁ אֶחָד, לֵאמֹר: לֹא נֵלֵךְ אִישׁ לְאָהֳלוֹ, וְלֹא נָסוּר אִישׁ לְבֵיתוֹ, לפני שנבצע את החלטתנו.
וְעַתָּה, זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר נַעֲשֶׂה לַגִּבְעָה: נעלה ונילחם עָלֶיהָ בְּגוֹרָל.
וְלָקַחְנוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים לַמֵּאָה, מתוך מאה לְכֹל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, וּמֵאָה לָאֶלֶף וְאֶלֶף לָרְבָבָה. העשירית מכל שבט תצטרך לָקַחַת צֵדָה לָעָם הנלחם, לַעֲשׂוֹת לְבוֹאָם, להכין לו בפלישתו לְגֶבַע בִּנְיָמִן, כְּכָל, בגלל הַנְּבָלָה אֲשֶׁר עָשָׂה בְּיִשְׂרָאֵל.
וַיֵּאָסֵף כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הָעִיר כְּאִישׁ אֶחָד חֲבֵרִים.
וַיִּשְׁלְחוּ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אֲנָשִׁים בְּכָל שִׁבְטֵי, חלקי שבט בִנְיָמִן לֵאמֹר: מָה נוראה הָרָעָה הַזֹּאת אֲשֶׁר נִהְיְתָה בָּכֶם?!
וְעַתָּה כאות לכך שכולכם מעוניינים לנקות את הכתם, תְּנוּ, הסגירו אֶת הָאֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה וּנְמִיתֵם, וּנְבַעֲרָה רָעָה מִיִּשְׂרָאֵל.וְלֹא אָבוּ בְּנֵי בִנְיָמִן לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל אֲחֵיהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
וַיֵּאָסְפוּ בְנֵי בִנְיָמִן מִן הֶעָרִים הַגִּבְעָתָה, אל הגבעה לָצֵאת לַמִּלְחָמָה עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
וַיִּתְפָּקְדוּ בְנֵי בִנְיָמִן בַּיּוֹם הַהוּא מכל הֶעָרִים עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חָרֶב, לְבַד מִיֹּשְׁבֵי הַגִּבְעָה שמהם הִתְפָּקְדוּ שְׁבַע מֵאוֹת אִישׁ בָּחוּר. בנימין נאלצו לשלוח את כל לוחמיהם.
מִכֹּל הָעָם הַזֶּה שְׁבַע מֵאוֹת אִישׁ בָּחוּר אִטֵּר, סגור יַד יְמִינוֹ, שמאליים. כָּל העם ה זֶה קֹלֵעַ בָּאֶבֶן אֶל הַשַּׂעֲרָה וְלֹא יַחֲטִא.
וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל הִתְפָּקְדוּ מכל השבטים לְבַד מִבִּנְיָמִן אַרְבַּע מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חָרֶב, כָּל זֶה אִישׁ מִלְחָמָה.
וַיָּקֻמוּ וַיַּעֲלוּ ל בֵית אֵל. וַיִּשְׁאֲלוּ בֵאלֹהִים, כנראה באמצעות האורים והתומים, וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: מִי יַעֲלֶה לָּנוּ בַתְּחִלָּה לַמִּלְחָמָה עִם בְּנֵי בִנְיָמִן? על עצם המלחמה לא שאלו כאן, וגם לא על הניצחון – שהיו בטוחים בהם. שאלתם הייתה מעין הטלת גורל בין השבטים – מי יסתער ראשון. מכיוון שמספרם של בני בנימין הוא פחות מעשירית מזה של כלל ישראל, לא כל צבא ישראל צריך לצאת למערכה בתחילה. לכן שלחו בינתיים שבט אחד בלבד. וַיֹּאמֶר ה': שבט יְהוּדָה יעלה בַתְּחִלָּה.
וַיָּקוּמוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּבֹּקֶר וַיַּחֲנוּ עַל הַגִּבְעָה.
וַיֵּצֵא אִישׁ יִשְׂרָאֵל לַמִּלְחָמָה עִם בִּנְיָמִן, וַיַּעַרְכוּ אִתָּם אִישׁ יִשְׂרָאֵל מִלְחָמָה אֶל הַגִּבְעָה.
וַיֵּצְאוּ בְנֵי בִנְיָמִן מִן הַגִּבְעָה בחירוף נפש, וַיַּשְׁחִיתוּ בְיִשְׂרָאֵל בַּיּוֹם הַהוּא שְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים אֶלֶף אִישׁ אָרְצָה. עלה בידם לנצח את הפולשים משבט יהודה ולהרוג לוחמים רבים.
וַיִּתְחַזֵּק הָעָם אִישׁ יִשְׂרָאֵל, וַיֹּסִפוּ לַעֲרֹךְ, להכין מִלְחָמָה בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר עָרְכוּ שָׁם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן.
וַיַּעֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּבְכּוּ לִפְנֵי ה' עַד הָעֶרֶב. וַיִּשְׁאֲלוּ בַה' לֵאמֹר: הַאוֹסִיף לָגֶשֶׁת לַמִּלְחָמָה עִם בְּנֵי בִנְיָמִן אָחִי?וַיֹּאמֶר ה': עֲלוּ אֵלָיו.
וַיִּקְרְבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל בְּנֵי בִנְיָמִן שוב בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי.
וַיֵּצֵא בִנְיָמִן לִקְרָאתָם מִן הַגִּבְעָה בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, וַיַּשְׁחִיתוּ בִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עוֹד שְׁמֹנַת עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ אָרְצָה, כָּל אֵלֶּה שֹׁלְפֵי חָרֶב.
וַיַּעֲלוּ כָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכָל הָעָם וַיָּבֹאוּ ל בֵית אֵל. וַיִּבְכּוּ וַיֵּשְׁבוּ שָׁם לִפְנֵי ה' וַיָּצוּמוּ בַיּוֹם הַהוּא עַד הָעָרֶב, וַיַּעֲלוּ עֹלוֹת וּשְׁלָמִים לִפְנֵי ה'. אולי חשו צורך לכפר על ביטחונם המופרז בכוחם ועל נהייתם אחרי עבודה זרה, וגם להודות על הניצולים מהקרבות הראשונים.
וַיִּשְׁאֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּה', וְשָׁם אֲרוֹן בְּרִית הָאֱלֹהִים בַּיָּמִים הָהֵם.
וּפִינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן עֹמֵד לְפָנָיו בַּיָּמִים הָהֵם, והוא השואל באורים ובתומים. על ידי פינחס שאלו ישראל לֵאמֹר: הַאוֹסִף עוֹד לָצֵאת לַמִּלְחָמָה עִם בְּנֵי בִנְיָמִן אָחִי, אִם אֶחְדָּל? וַיֹּאמֶר ה': עֲלוּ, כִּי מָחָר אֶתְּנֶנּוּ בְיָדֶךָ, תביסו אותם.
וַיָּשֶׂם יִשְׂרָאֵל אֹרְבִים אֶל הַגִּבְעָה סָבִיב.
וַיַּעֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל בְּנֵי בִנְיָמִן בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, וַיַּעַרְכוּ אֶל הַגִּבְעָה כְּפַעַם בְּפָעַם, כמו בפעמים הקודמות.
וַיֵּצְאוּ בְנֵי בִנְיָמִן לִקְרַאת הָעָם, הָנְתְּקוּ, התרחקו מִן הָעִיר. תחבולה זו, שאופן ביצועה יפורט להלן, חוזרת פעמים רבות במלחמות ישראל. צבא ישראל העמיד פנים כאילו הוא ניגף ובורח, ועל ידי נסיגתו הוא ניתק את צבא בנימין מִן הָעִיר. וַיָּחֵלּוּ בני בנימין לְהַכּוֹת מֵהָעָם חֲלָלִים כְּפַעַם בְּפַעַם, כמו בשני הקרבות הקודמים בַּמְסִלּוֹת, בדרכים אֲשֶׁר אַחַת עֹלָה בֵית אֵל וְאַחַת גִּבְעָתָה בַּשָּׂדֶה, שם הוכו כִּשְׁלֹשִׁים אִישׁ בְּיִשְׂרָאֵל.
וַיֹּאמְרוּ לעצמם בְּנֵי בִנְיָמִן: נִגָּפִים, נוחלים תבוסה הֵם לְפָנֵינוּ כְּבָרִאשֹׁנָה. וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל מצדם אָמְרוּ: נָנוּסָה וּנְתַקְּנֻהוּ, ננתק את בנימין מִן הָעִיר אֶל הַמְסִלּוֹת.
וְכֹל שאר אִישׁ יִשְׂרָאֵל קָמוּ מִמְּקוֹמוֹ וַיַּעַרְכוּ, התמקמו בְּבַעַל תָּמָר, וְאֹרֵב יִשְׂרָאֵל מֵגִיחַ מִמְּקֹמוֹ מִמַּעֲרֵה גָבַע.
וַיָּבֹאוּ מִנֶּגֶד לַגִּבְעָה מכיוון בלתי צפוי, כוח רענן של עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ בָּחוּר מִכָּל יִשְׂרָאֵל, וְהַמִּלְחָמָה כָּבֵדָה. וְהֵם – בני בנימין לֹא יָדְעוּ כִּי נֹגַעַת, מגיעה עֲלֵיהֶם הָרָעָה.
וַיִּגֹּף, הכה ה' אֶת בִּנְיָמִן לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּשְׁחִיתוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּבִנְיָמִן בַּיּוֹם הַהוּא עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אֶלֶף וּמֵאָה אִישׁ, כָּל אֵלֶּה שֹׁלֵף חָרֶב. רוב אנשי הצבא של בנימין נפלו בקרב הזה.
וַיִּרְאוּ בְנֵי בִנְיָמִן כִּי נִגָּפוּ.במעין מאמר מוסגר מתוארת בפירוט תבוסתם: וַיִּתְּנוּ אִישׁ יִשְׂרָאֵל מָקוֹם לְבִנְיָמִן לתקוף אותם ובכך להתרחק מהעיר, כִּי בָטְחוּ אֶל הָאֹרֵב אֲשֶׁר שָׂמוּ אֶל הַגִּבְעָה.
ובינתיים הָאֹרֵב הֵחִישׁוּ, הזדרזו וַיִּפְשְׁטוּ אֶל הַגִּבְעָה. וַיִּמְשֹׁךְ אגף הָאֹרֵב וַיַּךְ אֶת כָּל הָעִיר לְפִי חָרֶב.
וְהַמּוֹעֵד, הסימן המיועד מראש הָיָה לְאִישׁ יִשְׂרָאֵל שבמחנה הראשי עִם הָאֹרֵב: כאשר תפרוץ לעיר, הֶרֶב, הרבה לְהַעֲלוֹתָם, להעלות את מַשְׂאַת, מדורת הֶעָשָׁן מִן הָעִיר.
וַיַּהֲפֹךְ אִישׁ יִשְׂרָאֵל בַּמִּלְחָמָה, כאשר ישראל נסוגו לכאורה – וּבִנְיָמִן הֵחֵל לְהַכּוֹת חֲלָלִים בְּאִישׁ יִשְׂרָאֵל כִּשְׁלֹשִׁים אִישׁ, כִּי אָמְרוּ: אַךְ נִגּוֹף נִגָּף הוּא לְפָנֵינוּ כַּמִּלְחָמָה הָרִאשֹׁנָה,
וְהנה הַמַּשְׂאֵת, הדלֵקה הֵחֵלָּה לַעֲלוֹת מִן הָעִיר, עַמּוּד עָשָׁן, וַיִּפֶן בִּנְיָמִן אַחֲרָיו, וְהִנֵּה עָלָה כְלִיל, כל הָעִיר הַשָּׁמָיְמָה.
וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל הָפַךְ את פניו להתקפה. וַיִּבָּהֵל אִישׁ בִּנְיָמִן, כִּי רָאָה כִּי נָגְעָה עָלָיו הָרָעָה, שהרי הם מכותרים משני צדיהם.
וַיִּפְנוּ מ לִפְנֵי אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל דֶּרֶךְ, לכיוון הַמִּדְבָּר, וְהַמִּלְחָמָה הִדְבִּיקָתְהוּ, השיגה אותו. וַאֲשֶׁר יצאו מֵהֶעָרִים שבאזור מַשְׁחִיתִים אוֹתוֹ – את מחנה בנימין בְּתוֹכוֹ.
כִּתְּרוּ, הקיפו אֶת בִּנְיָמִן, הִרְדִיפֻהוּ, רדפו אותו, ב מְנוּחָה, שם מקום, או: במקומות מנוחתו הִדְרִיכֻהוּ, רמסו או השיגו אותו עַד נֹכַח, מול הַגִּבְעָה מִמִּזְרַח שָׁמֶשׁ.
וַיִּפְּלוּ מִבִּנְיָמִן שְׁמֹנָה עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ. הפילו אֶת כָּל אֵלֶּה שהיו אַנְשֵׁי חָיִל.
וַיִּפְנוּ וַיָּנֻסוּ הַמִּדְבָּרָה אֶל סֶלַע הָרִמּוֹן, וַיְעֹלְלֻהוּ, בני ישראל השמידו את הנותרים בַּמְסִלּוֹת, בדרכים חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ. וַיַּדְבִּיקוּ אַחֲרָיו עַד המקום שנקרא גִּדְעֹם, שמקומו אינו ידוע, וַיַּכּוּ מִמֶּנּוּ עוד אַלְפַּיִם אִישׁ.
וַיְהִי כָל הַנֹּפְלִים מִבִּנְיָמִן עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חֶרֶב בַּיּוֹם הַהוּא. הפילו אֶת כָּל אֵלֶּה אַנְשֵׁי חָיִל.
וַיִּפְנוּ בני בנימין כאשר ראו כי הובסו, וַיָּנֻסוּ הַמִּדְבָּרָה אֶל סֶלַע הָרִמּוֹן שֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ, שרידים מבני השבט, וַיֵּשְׁבוּ בְּסֶלַע רִמּוֹן, התחבאו בין הצוקים אַרְבָּעָה חֳדָשִׁים, ובני ישראל לא היו מעוניינים להמשיך לרדוף אחריהם.
ולאחר שלוחמי בנימין חוסלו כמעט לגמרי, אִישׁ יִשְׂרָאֵל שָׁבוּ, חזרו אֶל בְּנֵי בִנְיָמִן שאינם לוחמים וַיַּכּוּם לְפִי חֶרֶב, מֵעִיר מְתֹם, מאוכלסת באנשים עַד בְּהֵמָה עַד כָּל הַנִּמְצָא בה, גַּם כָּל הֶעָרִים הַנִּמְצָאוֹת שִׁלְּחוּ בָאֵשׁ.

פסוקים

ויצאו כל־בני ישראל ותקהל העדה כאיש אחד למדן ועד־באר שבע וארץ הגלעד אל־יהוה המצפה
ויתיצבו פנות כל־העם כל שבטי ישראל בקהל עם האלהים ארבע מאות אלף איש רגלי שלף חרב
וישמעו בני בנימן כי־עלו בני־ישראל המצפה ויאמרו בני ישראל דברו איכה נהיתה הרעה הזאת
ויען האיש הלוי איש האשה הנרצחה ויאמר הגבעתה אשר לבנימן באתי אני ופילגשי ללון
ויקמו עלי בעלי הגבעה ויסבו עלי את־הבית לילה אותי דמו להרג ואת־פילגשי ענו ותמת
ואחז בפילגשי ואנתחה ואשלחה בכל־שדה נחלת ישראל כי עשו זמה ונבלה בישראל
הנה כלכם בני ישראל הבו לכם דבר ועצה הלם
ויקם כל־העם כאיש אחד לאמר לא נלך איש לאהלו ולא נסור איש לביתו
ועתה זה הדבר אשר נעשה לגבעה עליה בגורל
ולקחנו עשרה אנשים למאה לכל שבטי ישראל ומאה לאלף ואלף לרבבה לקחת צדה לעם לעשות לבואם לגבע בנימן ככל־הנבלה אשר עשה בישראל
ויאסף כל־איש ישראל אל־העיר כאיש אחד חברים
וישלחו שבטי ישראל אנשים בכל־שבטי בנימן לאמר מה הרעה הזאת אשר נהיתה בכם
ועתה תנו את־האנשים בני־בליעל אשר בגבעה ונמיתם ונבערה רעה מישראל ולא אבו [בני] בנימן לשמע בקול אחיהם בני־ישראל
ויאספו בני־בנימן מן־הערים הגבעתה לצאת למלחמה עם־בני ישראל
ויתפקדו בני בנימן ביום ההוא מהערים עשרים וששה אלף איש שלף חרב לבד מישבי הגבעה התפקדו שבע מאות איש בחור
מכל העם הזה שבע מאות איש בחור אטר יד־ימינו כל־זה קלע באבן אל־השערה ולא יחטא
ואיש ישראל התפקדו לבד מבנימן ארבע מאות אלף איש שלף חרב כל־זה איש מלחמה
ויקמו ויעלו בית־אל וישאלו באלהים ויאמרו בני ישראל מי יעלה־לנו בתחלה למלחמה עם־בני בנימן ויאמר יהוה יהודה בתחלה
ויקומו בני־ישראל בבקר ויחנו על־הגבעה
ויצא איש ישראל למלחמה עם־בנימן ויערכו אתם איש־ישראל מלחמה אל־הגבעה
ויצאו בני־בנימן מן־הגבעה וישחיתו בישראל ביום ההוא שנים ועשרים אלף איש ארצה
ויתחזק העם איש ישראל ויספו לערך מלחמה במקום אשר־ערכו שם ביום הראשון
ויעלו בני־ישראל ויבכו לפני־יהוה עד־הערב וישאלו ביהוה לאמר האוסיף לגשת למלחמה עם־בני בנימן אחי ויאמר יהוה עלו אליו
ויקרבו בני־ישראל אל־בני בנימן ביום השני
ויצא בנימן לקראתם מן־הגבעה ביום השני וישחיתו בבני ישראל עוד שמנת עשר אלף איש ארצה כל־אלה שלפי חרב
ויעלו כל־בני ישראל וכל־העם ויבאו בית־אל ויבכו וישבו שם לפני יהוה ויצומו ביום־ההוא עד־הערב ויעלו עלות ושלמים לפני יהוה
וישאלו בני־ישראל ביהוה ושם ארון ברית האלהים בימים ההם
ופינחס בן־אלעזר בן־אהרן עמד לפניו בימים ההם לאמר האוסף עוד לצאת למלחמה עם־בני־בנימן אחי אם־אחדל ויאמר יהוה עלו כי מחר אתננו בידך
וישם ישראל ארבים אל־הגבעה סביב
ויעלו בני־ישראל אל־בני בנימן ביום השלישי ויערכו אל־הגבעה כפעם בפעם
ויצאו בני־בנימן לקראת העם הנתקו מן־העיר ויחלו להכות מהעם חללים כפעם בפעם במסלות אשר אחת עלה בית־אל ואחת גבעתה בשדה כשלשים איש בישראל
ויאמרו בני בנימן נגפים הם לפנינו כבראשנה ובני ישראל אמרו ננוסה ונתקנהו מן־העיר אל־המסלות
וכל איש ישראל קמו ממקומו ויערכו בבעל תמר וארב ישראל מגיח ממקמו ממערה־גבע
ויבאו מנגד לגבעה עשרת אלפים איש בחור מכל־ישראל והמלחמה כבדה והם לא ידעו כי־נגעת עליהם הרעה
ויגף יהוה את־בנימן לפני ישראל וישחיתו בני ישראל בבנימן ביום ההוא עשרים וחמשה אלף ומאה איש כל־אלה שלף חרב
ויראו בני־בנימן כי נגפו ויתנו איש־ישראל מקום לבנימן כי בטחו אל־הארב אשר שמו אל־הגבעה
והארב החישו ויפשטו אל־הגבעה וימשך הארב ויך את־כל־העיר לפי־חרב
והמועד היה לאיש ישראל עם־הארב הרב להעלותם משאת העשן מן־העיר
ויהפך איש־ישראל במלחמה ובנימן החל להכות חללים באיש־ישראל כשלשים איש כי אמרו אך נגוף נגף הוא לפנינו כמלחמה הראשנה
והמשאת החלה לעלות מן־העיר עמוד עשן ויפן בנימן אחריו והנה עלה כליל־העיר השמימה
ואיש ישראל הפך ויבהל איש בנימן כי ראה כי־נגעה עליו הרעה
ויפנו לפני איש ישראל אל־דרך המדבר והמלחמה הדביקתהו ואשר מהערים משחיתים אותו בתוכו
כתרו את־בנימן הרדיפהו מנוחה הדריכהו עד נכח הגבעה ממזרח־שמש
ויפלו מבנימן שמנה־עשר אלף איש את־כל־אלה אנשי־חיל
ויפנו וינסו המדברה אל־סלע הרמון ויעללהו במסלות חמשת אלפים איש וידביקו אחריו עד־גדעם ויכו ממנו אלפים איש
ויהי כל־הנפלים מבנימן עשרים וחמשה אלף איש שלף חרב ביום ההוא את־כל־אלה אנשי־חיל
ויפנו וינסו המדברה אל־סלע הרמון שש מאות איש וישבו בסלע רמון ארבעה חדשים
ואיש ישראל שבו אל־בני בנימן ויכום לפי־חרב מעיר מתם עד־בהמה עד כל־הנמצא גם כל־הערים הנמצאות שלחו באש

פסוקים מנוקד

וַיֵּצְאוּ כָּל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַתִּקָּהֵל הָעֵדָה כְּאִישׁ אֶחָד לְמִדָּן וְעַד־בְּאֵר שֶׁבַע וְאֶרֶץ הַגִּלְעָד אֶל־יְהוָה הַמִּצְפָּה׃
וַיִּתְיַצְּבוּ פִּנּוֹת כָּל־הָעָם כֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל בִּקְהַל עַם הָאֱלֹהִים אַרְבַּע מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ רַגְלִי שֹׁלֵף חָרֶב׃
וַיִּשְׁמְעוּ בְּנֵי בִנְיָמִן כִּי־עָלוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל הַמִּצְפָּה וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל דַּבְּרוּ אֵיכָה נִהְיְתָה הָרָעָה הַזֹּאת׃
וַיַּעַן הָאִישׁ הַלֵּוִי אִישׁ הָאִשָּׁה הַנִּרְצָחָה וַיֹּאמַר הַגִּבְעָתָה אֲשֶׁר לְבִנְיָמִן בָּאתִי אֲנִי וּפִילַגְשִׁי לָלוּן׃
וַיָּקֻמוּ עָלַי בַּעֲלֵי הַגִּבְעָה וַיָּסֹבּוּ עָלַי אֶת־הַבַּיִת לָיְלָה אוֹתִי דִּמּוּ לַהֲרֹג וְאֶת־פִּילַגְשִׁי עִנּוּ וַתָּמֹת׃
וָאֹחֵז בְּפִילַגְשִׁי וָאֲנַתְּחֶהָ וָאֲשַׁלְּחֶהָ בְּכָל־שְׂדֵה נַחֲלַת יִשְׂרָאֵל כִּי עָשׂוּ זִמָּה וּנְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל׃
הִנֵּה כֻלְּכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָבוּ לָכֶם דָּבָר וְעֵצָה הֲלֹם׃
וַיָּקָם כָּל־הָעָם כְּאִישׁ אֶחָד לֵאמֹר לֹא נֵלֵךְ אִישׁ לְאָהֳלוֹ וְלֹא נָסוּר אִישׁ לְבֵיתוֹ׃
וְעַתָּה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר נַעֲשֶׂה לַגִּבְעָה עָלֶיהָ בְּגוֹרָל׃
וְלָקַחְנוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים לַמֵּאָה לְכֹל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וּמֵאָה לָאֶלֶף וְאֶלֶף לָרְבָבָה לָקַחַת צֵדָה לָעָם לַעֲשׂוֹת לְבוֹאָם לְגֶבַע בִּנְיָמִן כְּכָל־הַנְּבָלָה אֲשֶׁר עָשָׂה בְּיִשְׂרָאֵל׃
וַיֵּאָסֵף כָּל־אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל־הָעִיר כְּאִישׁ אֶחָד חֲבֵרִים׃
וַיִּשְׁלְחוּ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אֲנָשִׁים בְּכָל־שִׁבְטֵי בִנְיָמִן לֵאמֹר מָה הָרָעָה הַזֹּאת אֲשֶׁר נִהְיְתָה בָּכֶם׃
וְעַתָּה תְּנוּ אֶת־הָאֲנָשִׁים בְּנֵי־בְלִיַּעַל אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה וּנְמִיתֵם וּנְבַעֲרָה רָעָה מִיִּשְׂרָאֵל וְלֹא אָבוּ [בְּנֵי] בִּנְיָמִן לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל אֲחֵיהֶם בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל׃
וַיֵּאָסְפוּ בְנֵי־בִנְיָמִן מִן־הֶעָרִים הַגִּבְעָתָה לָצֵאת לַמִּלְחָמָה עִם־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃
וַיִּתְפָּקְדוּ בְנֵי בִנְיָמִן בַּיּוֹם הַהוּא מֵהֶעָרִים עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חָרֶב לְבַד מִיֹּשְׁבֵי הַגִּבְעָה הִתְפָּקְדוּ שְׁבַע מֵאוֹת אִישׁ בָּחוּר׃
מִכֹּל הָעָם הַזֶּה שְׁבַע מֵאוֹת אִישׁ בָּחוּר אִטֵּר יַד־יְמִינוֹ כָּל־זֶה קֹלֵעַ בָּאֶבֶן אֶל־הַשַּׂעֲרָה וְלֹא יַחֲטִא׃
וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל הִתְפָּקְדוּ לְבַד מִבִּנְיָמִן אַרְבַּע מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חָרֶב כָּל־זֶה אִישׁ מִלְחָמָה׃
וַיָּקֻמוּ וַיַּעֲלוּ בֵית־אֵל וַיִּשְׁאֲלוּ בֵאלֹהִים וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִי יַעֲלֶה־לָּנוּ בַתְּחִלָּה לַמִּלְחָמָה עִם־בְּנֵי בִנְיָמִן וַיֹּאמֶר יְהוָה יְהוּדָה בַתְּחִלָּה׃
וַיָּקוּמוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל בַּבֹּקֶר וַיַּחֲנוּ עַל־הַגִּבְעָה׃
וַיֵּצֵא אִישׁ יִשְׂרָאֵל לַמִּלְחָמָה עִם־בִּנְיָמִן וַיַּעַרְכוּ אִתָּם אִישׁ־יִשְׂרָאֵל מִלְחָמָה אֶל־הַגִּבְעָה׃
וַיֵּצְאוּ בְנֵי־בִנְיָמִן מִן־הַגִּבְעָה וַיַּשְׁחִיתוּ בְיִשְׂרָאֵל בַּיּוֹם הַהוּא שְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים אֶלֶף אִישׁ אָרְצָה׃
וַיִּתְחַזֵּק הָעָם אִישׁ יִשְׂרָאֵל וַיֹּסִפוּ לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר־עָרְכוּ שָׁם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן׃
וַיַּעֲלוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל וַיִּבְכּוּ לִפְנֵי־יְהוָה עַד־הָעֶרֶב וַיִּשְׁאֲלוּ בַיהוָה לֵאמֹר הַאוֹסִיף לָגֶשֶׁת לַמִּלְחָמָה עִם־בְּנֵי בִנְיָמִן אָחִי וַיֹּאמֶר יְהוָה עֲלוּ אֵלָיו׃
וַיִּקְרְבוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶל־בְּנֵי בִנְיָמִן בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי׃
וַיֵּצֵא בִנְיָמִן לִקְרָאתָם מִן־הַגִּבְעָה בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וַיַּשְׁחִיתוּ בִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עוֹד שְׁמֹנַת עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ אָרְצָה כָּל־אֵלֶּה שֹׁלְפֵי חָרֶב׃
וַיַּעֲלוּ כָל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכָל־הָעָם וַיָּבֹאוּ בֵית־אֵל וַיִּבְכּוּ וַיֵּשְׁבוּ שָׁם לִפְנֵי יְהוָה וַיָּצוּמוּ בַיּוֹם־הַהוּא עַד־הָעָרֶב וַיַּעֲלוּ עֹלוֹת וּשְׁלָמִים לִפְנֵי יְהוָה׃
וַיִּשְׁאֲלוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל בַּיהוָה וְשָׁם אֲרוֹן בְּרִית הָאֱלֹהִים בַּיָּמִים הָהֵם׃
וּפִינְחָס בֶּן־אֶלְעָזָר בֶּן־אַהֲרֹן עֹמֵד לְפָנָיו בַּיָּמִים הָהֵם לֵאמֹר הַאוֹסִף עוֹד לָצֵאת לַמִּלְחָמָה עִם־בְּנֵי־בִנְיָמִן אָחִי אִם־אֶחְדָּל וַיֹּאמֶר יְהוָה עֲלוּ כִּי מָחָר אֶתְּנֶנּוּ בְיָדֶךָ׃
וַיָּשֶׂם יִשְׂרָאֵל אֹרְבִים אֶל־הַגִּבְעָה סָבִיב׃
וַיַּעֲלוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶל־בְּנֵי בִנְיָמִן בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיַּעַרְכוּ אֶל־הַגִּבְעָה כְּפַעַם בְּפָעַם׃
וַיֵּצְאוּ בְנֵי־בִנְיָמִן לִקְרַאת הָעָם הָנְתְּקוּ מִן־הָעִיר וַיָּחֵלּוּ לְהַכּוֹת מֵהָעָם חֲלָלִים כְּפַעַם בְּפַעַם בַּמְסִלּוֹת אֲשֶׁר אַחַת עֹלָה בֵית־אֵל וְאַחַת גִּבְעָתָה בַּשָּׂדֶה כִּשְׁלֹשִׁים אִישׁ בְּיִשְׂרָאֵל׃
וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי בִנְיָמִן נִגָּפִים הֵם לְפָנֵינוּ כְּבָרִאשֹׁנָה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָמְרוּ נָנוּסָה וּנְתַקְּנֻהוּ מִן־הָעִיר אֶל־הַמְסִלּוֹת׃
וְכֹל אִישׁ יִשְׂרָאֵל קָמוּ מִמְּקוֹמוֹ וַיַּעַרְכוּ בְּבַעַל תָּמָר וְאֹרֵב יִשְׂרָאֵל מֵגִיחַ מִמְּקֹמוֹ מִמַּעֲרֵה־גָבַע׃
וַיָּבֹאוּ מִנֶּגֶד לַגִּבְעָה עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ בָּחוּר מִכָּל־יִשְׂרָאֵל וְהַמִּלְחָמָה כָּבֵדָה וְהֵם לֹא יָדְעוּ כִּי־נֹגַעַת עֲלֵיהֶם הָרָעָה׃
וַיִּגֹּף יְהוָה אֶת־בִּנְיָמִן לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּשְׁחִיתוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּבִנְיָמִן בַּיּוֹם הַהוּא עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אֶלֶף וּמֵאָה אִישׁ כָּל־אֵלֶּה שֹׁלֵף חָרֶב׃
וַיִּרְאוּ בְנֵי־בִנְיָמִן כִּי נִגָּפוּ וַיִּתְּנוּ אִישׁ־יִשְׂרָאֵל מָקוֹם לְבִנְיָמִן כִּי בָטְחוּ אֶל־הָאֹרֵב אֲשֶׁר שָׂמוּ אֶל־הַגִּבְעָה׃
וְהָאֹרֵב הֵחִישׁוּ וַיִּפְשְׁטוּ אֶל־הַגִּבְעָה וַיִּמְשֹׁךְ הָאֹרֵב וַיַּךְ אֶת־כָּל־הָעִיר לְפִי־חָרֶב׃
וְהַמּוֹעֵד הָיָה לְאִישׁ יִשְׂרָאֵל עִם־הָאֹרֵב הֶרֶב לְהַעֲלוֹתָם מַשְׂאַת הֶעָשָׁן מִן־הָעִיר׃
וַיַּהֲפֹךְ אִישׁ־יִשְׂרָאֵל בַּמִּלְחָמָה וּבִנְיָמִן הֵחֵל לְהַכּוֹת חֲלָלִים בְּאִישׁ־יִשְׂרָאֵל כִּשְׁלֹשִׁים אִישׁ כִּי אָמְרוּ אַךְ נִגּוֹף נִגָּף הוּא לְפָנֵינוּ כַּמִּלְחָמָה הָרִאשֹׁנָה׃
וְהַמַּשְׂאֵת הֵחֵלָּה לַעֲלוֹת מִן־הָעִיר עַמּוּד עָשָׁן וַיִּפֶן בִּנְיָמִן אַחֲרָיו וְהִנֵּה עָלָה כְלִיל־הָעִיר הַשָּׁמָיְמָה׃
וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל הָפַךְ וַיִּבָּהֵל אִישׁ בִּנְיָמִן כִּי רָאָה כִּי־נָגְעָה עָלָיו הָרָעָה׃
וַיִּפְנוּ לִפְנֵי אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל־דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר וְהַמִּלְחָמָה הִדְבִּיקָתְהוּ וַאֲשֶׁר מֵהֶעָרִים מַשְׁחִיתִים אוֹתוֹ בְּתוֹכוֹ׃
כִּתְּרוּ אֶת־בִּנְיָמִן הִרְדִיפֻהוּ מְנוּחָה הִדְרִיכֻהוּ עַד נֹכַח הַגִּבְעָה מִמִּזְרַח־שָׁמֶשׁ׃
וַיִּפְּלוּ מִבִּנְיָמִן שְׁמֹנָה־עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ אֶת־כָּל־אֵלֶּה אַנְשֵׁי־חָיִל׃
וַיִּפְנוּ וַיָּנֻסוּ הַמִּדְבָּרָה אֶל־סֶלַע הָרִמּוֹן וַיְעֹלְלֻהוּ בַּמְסִלּוֹת חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ וַיַּדְבִּיקוּ אַחֲרָיו עַד־גִּדְעֹם וַיַּכּוּ מִמֶּנּוּ אַלְפַּיִם אִישׁ׃
וַיְהִי כָל־הַנֹּפְלִים מִבִּנְיָמִן עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חֶרֶב בַּיּוֹם הַהוּא אֶת־כָּל־אֵלֶּה אַנְשֵׁי־חָיִל׃
וַיִּפְנוּ וַיָּנֻסוּ הַמִּדְבָּרָה אֶל־סֶלַע הָרִמּוֹן שֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ וַיֵּשְׁבוּ בְּסֶלַע רִמּוֹן אַרְבָּעָה חֳדָשִׁים׃
וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל שָׁבוּ אֶל־בְּנֵי בִנְיָמִן וַיַּכּוּם לְפִי־חֶרֶב מֵעִיר מְתֹם עַד־בְּהֵמָה עַד כָּל־הַנִּמְצָא גַּם כָּל־הֶעָרִים הַנִּמְצָאוֹת שִׁלְּחוּ בָאֵשׁ׃

מקומות

באר שבע

עיר האבות בנגב יהודה ובנחלת שמעון.
כיום מזוהה באיזור השוק של באר שבע המודרנית. (ר' אשתורי הפרחי)
יש שמזהים אותה בתל שבע.
מוזכרת כגבול הדרומי של ההתיישבות בארץ ישראל 'מדן ועד באר שבע'.
דרומית לבאר שבע לא ניתן לקיים חיי קבע בשל תנאי המדבר הקשים.
בית אל

עיר בגבול בנימין ואפרים.
כיום מזוהה עם ח' ביתין (ר' אשתורי הפרחי).
גבעה (גבעת בנימין, גבעת שאול)
דן, ליש

שם העיר הראשית של שבט דן, שנקראה לפני הכיבוש ליש או לשם.
כיום מזוהה עם תל אל-קאדי, הוא תל דן. (רובינסון)
מצפה

עיר בנחלת בנימין.
מזוהה בנבי סמואל (אולברייט)
סלע רימון
גלעד

חבל ארץ בעבר הירדן המזרחי, משתרע מים הכנרת ועד ים המלח.
מצפה (?)

עיר בנחלת בנימין.
מזוהה בתל א-נצבה. (רואבסון וקונדר)