שופטים-פרק-7

ביאורים

• וַיַּשְׁכֵּם יְרֻבַּעַל, הוּא גִדְעוֹן, וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ, וַיַּחֲנוּ עַל עֵין חֲרֹד שבעמק יזרעאל. וּמַחֲנֵה מִדְיָן הָיָה לוֹ מִצָּפוֹן, מִגִּבְעַת הַמּוֹרֶה, בָּעֵמֶק.

• וַיֹּאמֶר ה' אֶל גִּדְעוֹן: רַב הָעָם אֲשֶׁר אִתָּךְ מִתִּתִּי אֶת מִדְיָן בְּיָדָם. חייליך רבים מדי לצורך מלחמה זו, פֶּן יִתְפָּאֵר עָלַי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: יָדִי הוֹשִׁיעָה לִּי. ניצחון בקרב באופן זה ייחשב סביר, וישראל עלולים לייחס את הברחת המדיינים להתאספותם יחדיו. אני רוצה שהניצחון יוכר כנס.

• וְעַתָּה קְרָא נָא בְּאָזְנֵי הָעָם לֵאמֹר: אמנם כולכם התייצבתם בזריזות מפני שהוזעקתם, אבל מִי ש יָרֵא וְחָרֵד ללכת למערכה – יָשֹׁב וְיִצְפֹּר, ישכים עם בוקר, יחזור ויסוב, או: יצפה מֵהַר הַגִּלְעָד. וַיָּשָׁב מִן הָעָם עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף איש, שפנו כל אחד למקומו, וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים נִשְׁאָרוּ.

• וַיֹּאמֶר ה' אֶל גִּדְעוֹן: עוֹד, עדיין הָעָם רָב. הוֹרֵד אוֹתָם אֶל הַמַּיִם בעין חרוד , וְאֶצְרְפֶנּוּ לְךָ, אבחן אותם בעבורך שָׁם. וְהָיָה אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ זֶה יֵלֵךְ אִתָּךְ – הוּא יֵלֵךְ אִתָּךְ, וְכֹל אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ זֶה לֹא יֵלֵךְ עִמָּךְ – הוּא לֹא יֵלֵךְ.

• וַיּוֹרֶד אֶת הָעָם אֶל הַמָּיִם לשתות מן הנחל. עין חרוד איננו מעיין גדול אבל די בו לצורכיהם. וַיֹּאמֶר ה' אֶל גִּדְעוֹן: זה יהיה לך הסימן – כֹּל אֲשֶׁר יָלֹק, ילקק בִּלְשׁוֹנוֹ מִן הַמַּיִם כַּאֲשֶׁר, כמו ש יָלֹק הַכֶּלֶב – תַּצִּיג, תעמיד אוֹתוֹ לְבָד, וְכֹל אֲשֶׁר יִכְרַע עַל בִּרְכָּיו לִשְׁתּוֹת יוצג לבד. הפרד בין אלה שכורעים על הברכיים כדי לשתות, לבין אלה שרק רוכנים ומלקקים מן המים בעזרת ידיהם.

• וַיְהִי מִסְפַּר הַמְלַקְקִים בְּיָדָם אֶל פִּיהֶם, המביאים את המים ביד ומלקקים מתוך היד שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אִישׁ, וְכֹל יֶתֶר הָעָם כָּרְעוּ עַל בִּרְכֵיהֶם לִשְׁתּוֹת מָיִם.

• וַיֹּאמֶר ה' אֶל גִּדְעוֹן: בִּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת הָאִישׁ הַמְלַקְקִים אוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם, וְנָתַתִּי אֶת מִדְיָן בְּיָדֶךָ, וְכָל שאר הָעָם יֵלְכוּ אִישׁ לִמְקֹמוֹ.

• וַיִּקְחוּ אֶת צֵדָה, צידת הָעָם בְּיָדָם וְאֵת שׁוֹפְרֹתֵיהֶם בעבור החיילים הנשארים, וְאֵת כָּל שאר אִישׁ יִשְׂרָאֵל שִׁלַּח אִישׁ לְאֹהָלָיו, וּבִשְׁלֹשׁ מֵאוֹת הָאִישׁ הֶחֱזִיק, השאיר עמו. מן ההתנהלות הרגילה של מצביא – הזעקת ישראל וגיוסו של צבא שבו למעלה משלושים אלף לוחמים, עבר גדעון להנהגה שצריכה להיות נסית, שכן שילח כמעט את כל אנשי המלחמה. וּמַחֲנֵה מִדְיָן הָיָה לוֹ מִתַּחַת בָּעֵמֶק. גדעון עמד במקום גבוה יותר, ואילו המדיינים חנו בעמק, שהוא מקום שטוח יחסית ונוח מאוד. המדיינים ישבו לבטח במקומם ולא חששו מדָּבר.

• וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא, וַיֹּאמֶר אֵלָיו ה': קוּם רֵד בַּמַּחֲנֶה, כִּי נְתַתִּיו בְּיָדֶךָ.

• וְאִם יָרֵא אַתָּה לָרֶדֶת, אם אתה עדיין מהסס, רֵד אַתָּה וּפֻרָה נַעַרְךָ, המשרת שלך ששמו פורה אֶל הַמַּחֲנֶה של המדיינים

• וְשָׁמַעְתָּ מַה יְדַבֵּרוּ, וְאַחַר מה שתשמע שם תֶּחֱזַקְנָה יָדֶיךָ, תתחזק וְיָרַדְתָּ בַּמַּחֲנֶה. וַיֵּרֶד הוּא וּפֻרָה נַעֲרוֹ בהתגנבות אֶל קְצֵה הַחֲמֻשִׁים אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה. אף שהמדיינים חנו בביטחון, הם השאירו אנשים חמושים למשמר, אם כי לא בכמות ובאופן שמאפשרים הגנה ראויה.

• וּמִדְיָן וַעֲמָלֵק וְכָל בְּנֵי קֶדֶם נֹפְלִים, שוכנים, פרושים או: שוכבים בָּעֵמֶק וממלאים אותו כָּאַרְבֶּה לָרֹב, וְלִגְמַלֵּיהֶם אֵין מִסְפָּר, כַּחוֹל שֶׁעַל שְׂפַת הַיָּם לָרֹב.

• וַיָּבֹא גִדְעוֹן בשקט בלילה, וְהִנֵּה אִישׁ מְסַפֵּר לְרֵעֵהוּ חֲלוֹם. וַיֹּאמֶר האיש לחברו : הִנֵּה חֲלוֹם חָלַמְתִּי, וְהִנֵּה צְלִיל, כיכר לֶחֶם שְׂעֹרִים מִתְהַפֵּךְ, מתגלגל בְּמַחֲנֵה מִדְיָן, כנראה היה זה לחם עגול. וַיָּבֹא הלחם עַד הָאֹהֶל, וַיַּכֵּהוּ וַיִּפֹּל, וַיַּהַפְכֵהוּ לְמַעְלָה ולבסוף נָפַל הָאֹהֶל. הכיכר העגולה התגלגלה – כנראה ממקום גבוה, ולמרות קוטנה וחולשתה הפילה את האוהל, הפכה אותו על פניו ומוטטה אותו לגמרי.

• וַיַּעַן רֵעֵהוּ וַיֹּאמֶר: אֵין זֹאת בִּלְתִּי אִם חֶרֶב גִּדְעוֹן בֶּן יוֹאָשׁ אִישׁ יִשְׂרָאֵל. אין ספק שלחם השעורים הזה, הנאכל והזול, אשר שמו מורה על סער ומהומה, מרמז לגדעון. ופירוש הדבר הוא ש נָתַן הָאֱלֹהִים בְּיָדוֹ אֶת מִדְיָן וְאֶת כָּל הַמַּחֲנֶה. בוודאי נדרש לגדעון זמן מסוים כדי להזעיק את כל ישראל, ושמועות כאלה הולכות למרחוק, אבל יש להניח שהמדיינים לא התייחסו לכך ברצינות ולא חששו מגדעון. אלא שאם כיכר לחם פשוטה וקטנה הופכת אוהל שלם על פניו, סימן הוא שדווקא דבר פעוט ובלתי נחשב מסוגל לחולל תהפוכות גדולות באוהלי מדין.

• וַיְהִי כִשְׁמֹעַ גִּדְעוֹן אֶת מִסְפַּר, סיפור הַחֲלוֹם וְאֶת שִׁבְרוֹ, פתרונו, שהתייחסו באופן ישיר אליו ואל תקוותיו, וַיִּשְׁתָּחוּ. וַיָּשָׁב אֶל מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר: קוּמוּ! כִּי נָתַן ה' בְּיֶדְכֶם אֶת מַחֲנֵה מִדְיָן.גדעון לא הסתפק בהודעה בלבד, אלא עשה מעשה:

• וַיַּחַץ אֶת שְׁלֹשׁ מֵאוֹת הָאִישׁ ל שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים, חלקים, פלגים, וַיִּתֵּן שׁוֹפָרוֹת בְּיַד כֻּלָּם וְכַדִּים רֵקִים, וְלַפִּדִים בְּתוֹךְ הַכַּדִּים. לכל אחד מהם היה שופר ולפיד, אבל הלפידים לא נראו מפני שהיו חבויים בכדים.

• וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: מִמֶּנִּי תִרְאוּ וְכֵן תַּעֲשׂוּ. אני אשמש לכם דוגמא. וְהִנֵּה אָנֹכִי בָא בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה, וְהָיָה כַאֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה כֵּן תַּעֲשׂוּן.

• וְתָקַעְתִּי, כאשר אתקע בַּשּׁוֹפָר אָנֹכִי וְכָל אֲשֶׁר אִתִּי – וּתְקַעְתֶּם בַּשּׁוֹפָרוֹת גַּם אַתֶּם סְבִיבוֹת כָּל הַמַּחֲנֶה, וַאֲמַרְתֶּם, צעקו את הסיסמא : לַה' וּלְגִדְעוֹן!

• וַיָּבֹא גִדְעוֹן וּמֵאָה אִישׁ אֲשֶׁר אִתּוֹ בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה, רֹאשׁ, בתחילת הָאַשְׁמֹרֶת הַתִּיכוֹנָה, האמצעית. גדעון הגיע כאשר אַךְ הָקֵם הֵקִימוּ, העירו אֶת הַשֹּׁמְרִים שאמורים להחליף את שומרי המשמרת הקודמת במחנה מדין. בשעת המשמרת האמצעית הכול כבר ישנו, ואיש לא היה ער מלבד השומרים. תזמון ההתקפה לחילוף המשמרות יצר בלבול נוסף, כי השומרים לא היו אז בעמדותיהם ולא השגיחו כראוי. וַיִּתְקְעוּ בַּשּׁוֹפָרוֹת וְנָפוֹץ, וניפצו את הַכַּדִּים אֲשֶׁר בְּיָדָם. תקיעות השופר יצרו רעש גדול, אליו הצטרף שאון ניפוץ הכדים, ואז התגלו פתאום גם הלפידים.

• וַיִּתְקְעוּ שְׁלֹשֶׁת הָרָאשִׁים בַּשּׁוֹפָרוֹת וַיִּשְׁבְּרוּ את הַכַּדִּים. מעשיהם של גדעון ומאה אנשיו היו אות לאחרים, והם הבינו שאף הם צריכים לעשות כך. וַיַּחֲזִיקוּ בְיַד שְׂמֹאולָם בַּלַּפִּדִים וּבְיַד יְמִינָם הַשּׁוֹפָרוֹת לִתְקוֹעַ, וַיִּקְרְאוּ: חֶרֶב לַה' וּלְגִדְעוֹן!

• וַיַּעַמְדוּ חייליו של גדעון אִישׁ תַּחְתָּיו, במקומו סָבִיב לַמַּחֲנֶה, ולא נכנסו למחנה האויב. וכתוצאה מכך – וַיָּרָץ, התרוצץ וברח מאימת הקול ומאורות הלפידים כָּל הַמַּחֲנֶה וַיָּרִיעוּ, והשמיעו קול זעקה וַיָּנוּסוּ, משום שבלילה לא יכלו לאמוד את מספר הלוחמים העומד מאחורי הרעש והאורות הללו.

• וַיִּתְקְעוּ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת הַשּׁוֹפָרוֹת. חלק מבני מדין ניסו למצוא כלי נשק כדי להשיב מלחמה, ואז, וַיָּשֶׂם ה' אֵת חֶרֶב אִישׁ בְּרֵעֵהוּ וּבְכָל הַמַּחֲנֶה. למדיינים לא היה מחנה מאורגן וערוך לקרב, אלא היה זה מחנה של שודדים המבקשים לבזוז את תבואת הארץ, ובשוליו משמרות. כאשר הם החלו לתפוס את חרבותיהם ולהתרוצץ בחשכה בערבוביה בלי שהצליחו לזהות היכן האויב, נוצרה מהומה, הבהלה הלכה וגדלה, והאנשים החלו לפגוע זה בזה. וַיָּנָס הַמַּחֲנֶה עַד בֵּית הַשִּׁטָּה, ומשם צְרֵרָתָה, לצררה, עַד שְׂפַת אָבֵל מְחוֹלָה עַל, אל טַבָּת. צבאו הקטן של גדעון אמנם הקיף אותם מכמה צדדים, אך לא כיתר אותם לגמרי, כך שהמדיינים הצליחו לברוח.

• וַיִּצָּעֵק, הוזעק אִישׁ יִשְׂרָאֵל מִנַּפְתָּלִי וּמִן אָשֵׁר וּמִן כָּל מְנַשֶּׁה, וַיִּרְדְּפוּ אַחֲרֵי מִדְיָן. כאשר שמעו שהמדיינים בורחים, כל אלה שחזרו מן המערכה קודם לכן, התגברו עתה והצטרפו למרדף. שבטי ישראל לא היו מאורגנים כצבא, אך הגיעו ובידיהם כלי נשק או כלים חקלאיים להכות בהם את מדין.

• וּמַלְאָכִים שָׁלַח גִּדְעוֹן בְּכָל הַר אֶפְרַיִם לֵאמֹר: רְדוּ לִקְרַאת מִדְיָן אל עבר הירדן, וְלִכְדוּ לָהֶם אֶת מוצאות הַמַּיִם, שם יעברו הבורחים בדרכם, אולי כדי לרוות את צימאונם, עַד בֵּית בָּרָה וְאֶת הַיַּרְדֵּן. השתלטו על מעברות הירדן וכך תעכבו אותם ולא תניחו להם לברוח בקלות. ואכן, וַיִּצָּעֵק כָּל אִישׁ אֶפְרַיִם, וַיִּלְכְּדוּ אֶת הַמַּיִם עַד בֵּית בָּרָה וְאֶת הַיַּרְדֵּן.

• וַיִּלְכְּדוּ תוך כדי הקרב את שְׁנֵי שָׂרֵי מִדְיָן, אֶת עֹרֵב וְאֶת זְאֵב, שמותיהם או כינוייהם של ראשי הכנופיות, וַיַּהַרְגוּ אֶת עוֹרֵב בְּצוּר עוֹרֵב, וְאֶת זְאֵב הָרְגוּ בְיֶקֶב זְאֵב. המקומות הללו נקראו על שם המאורע. וַיִּרְדְּפוּ עוד אֶל, לכיוון מִדְיָן, וְרֹאשׁ עֹרֵב וּזְאֵב הֵבִיאוּ אֶל גִּדְעוֹן מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן. לאחר שגדעון הניס את המחנה העיקרי של מדין בעמק יזרעאל, ופליטיהם ברחו לעבר הירדן, המשיכו הוא והאנשים שאתו לרדוף אחריהם כאשר אחרים הרגו את שרי הצבא המדיינים. גדעון לא ביקש לעצור את בריחתם של המדיינים, אלא לפגוע בהם ולהסב להם אבדות ככל יכולתו. משום כך עמד מעבר לירדן, בכיוון שאליו ברחו המדיינים, שהרי שם עשויה המערכה להימשך, ולשם אף שלחו לו את גולגלותיהם של השרים שנתפסו ונהרגו בידי ישראל.