ויקרא-פרק-2

ביאורים

• וְנֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה לַה' – סֹלֶת יִהְיֶה קָרְבָּנוֹ. וְיָצַק עָלֶיהָ שֶׁמֶן, וְנָתַן עָלֶיהָ לְבֹנָה.

• וֶהֱבִיאָהּ אֶל בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים, וְקָמַץ הכהן מִשָּׁם מְלֹא קֻמְצוֹ. הכהן לוקח הן מִסָּלְתָּהּ והן מִשַּׁמְנָהּ של המנחה. מכיוון שהם מעורבים יחד, והשמן נספג בסולת, הוא יכול להיות מוחזק ביד. עַל, עם כָּל לְבֹנָתָהּ, מלבד הסולת והשמן שבתוך קומצו, הוא מלקט גם את הלבונה שניתנה על המנחה – וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת אַזְכָּרָתָהּ, חלק המנחה שבא לזיכרון לפני ה', מלוא קומץ סולת וכל הלבונה שעולים הַמִּזְבֵּחָה, האזכרה היא אִשֵּׁה, חלק הנשרף באש, רֵיחַ נִיחֹחַ לַה'.

• וְהַנּוֹתֶרֶת מִן הַמִּנְחָה, כל שאר חלקי המנחה שלא נכללו במנה הקטנה שנשרפה על המזבח, ניתנים לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו, והיא קֹדֶשׁ קָדָשִׁים מֵאִשֵּׁי ה'. אף על פי שקרבן זה איננו עולה כולו באש כקרבן עולה, והכהנים אוכלים את חלקו הגדול, הוא קרבן חשוב ונקרא 'קודש קודשים' כדרגת קדושת העולה. מלבד האפשרות הראשונה, שבה בוללים סולת ושמן יחד לעיסה, יש אפשרות נוספת:

• וְכִי תַקְרִב בנדבה קָרְבַּן מִנְחָה מַאֲפֵה תַנּוּר, גם היא כקודמתה תוכן מ סֹלֶת חיטים, אפויה חַלּוֹת, כיכרות מַצֹּת, שאינן חמץ בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן, ולחלופין אפשר להביאה רְקִיקֵי מַצּוֹת, מאפים דקים ושטוחים יותר, מְשֻׁחִים מרוחים בַּשָּׁמֶן.ואפשרות אחרת:

• וְאִם מִנְחָה מטוגנת עַל הַמַּחֲבַת, כלי שטוח שמטגנים עליו בשמן, קָרְבָּנֶךָ, גם היא תיעשה מ סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן, ואף היא מַצָּה תִהְיֶה ולא חמץ.

• פָּתוֹת, חתוך אֹתָהּ פִּתִּים, לחתיכות קטנות. וְיָצַקְתָּ עָלֶיהָ שָׁמֶן פעם נוספת מִנְחָה הִוא, וכך דרכן של מנחות.

• וְאִם מִנְחַת מַרְחֶשֶׁת. מנחה המטוגנת טיגון עמוק תבחר ל קָרְבָּנֶךָ – סֹלֶת בַּשֶּׁמֶן תֵּעָשֶׂה אף היא.

• וְהֵבֵאתָ אֶת הַמִּנְחָה אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מֵאֵלֶּה לַה'. מנחת הסולת הבלולה, מאפה התנור, מנחת המחבת או המרחשת – בכולם נעשים אותם המעשים: וְהִקְרִיבָהּ המביא את המנחה אֶל הַכֹּהֵן, וְהִגִּישָׁהּ הכהן אֶל הַמִּזְבֵּחַ. כחלק מהטקס יגיש הכהן את המנחה כולה אל המזבח בתוך הכלי.

• וְהֵרִים הַכֹּהֵן מִן הַמִּנְחָה אֶת אַזְכָּרָתָהּ, הקומץ והלבונה, וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה, אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה'.

• וְהַנּוֹתֶרֶת מִן הַמִּנְחָה תינתן לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו, והיא נחשבת ל קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הניתן מֵאִשֵּׁי ה', אף על פי שאינה עולה על המזבח, אלא נאכלת על ידי הכהנים .

• כָּל הַמִּנְחָה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַה' – לֹא תֵעָשֶׂה חָמֵץ. בכללו של דבר, אסור לעשות את המנחה מחמץ. יתר על כן – כִּי כָל שְׂאֹר, בצק חמוץ וְכָל דְּבַשׁ, הנוזל המתוק הזב מפֵּרות שונים, לֹא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ קרבן אִשֶּׁה לַה'.כאן מעיר הכתוב כי לפעמים יש להקריב שאור ודבש:

• קָרְבַּן רֵאשִׁית, קרבן הביכורים תַּקְרִיבוּ אֹתָם לַה'. לחם הביכורים היה עשוי חמץ, וגם בביכורים עצמם, שהוגשו אל המזבח, הובא הדבש בצורת פרות שלא הובאו למקדש בדרך כלל. מנחות אלו הוגשו אל המזבח, וְאולם אֶל הַמִּזְבֵּחַ לֹא יַעֲלוּ לְרֵיחַ נִיחֹחַ, לא נשרפו עליו. כלל נוסף:

• וְכָל קָרְבַּן מִנְחָתְךָ שאתה מביא למקדש – בַּמֶּלַח תִּמְלָח. אין להביא קרבן מנחה בלי מלח. וְלֹא תַשְׁבִּית, תבטל מֶלַח בְּרִית אֱלֹהֶיךָ מֵעַל מִנְחָתֶךָ. נוסף על כך – עַל כָּל קָרְבָּנְךָ תַּקְרִיב מֶלַח, ולא על המנחות בלבד.

• וְאִם, כאשר תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים לַה'. לפי פירוש חכמים זוהי מנחת העומר – המבוארת במקום אחר, המובאת ראשונה מן התבואה החדשה, מהשעורים. אופן עשייתה הוא אָבִיב, מצב התבואה בשלבי צמיחה, לפני גמר הבשלתה קָלוּי בָּאֵשׁ, גֶּרֶשׂ, גרגרים הגרוסים בגריסת כַּרְמֶל – גרגרים רכים שעדיין לא התייבשו והצטמקו. כך תַּקְרִיב אֵת מִנְחַת בִּכּוּרֶיךָ.

• וְנָתַתָּ גם עָלֶיהָ שֶׁמֶן, וְשַׂמְתָּ עָלֶיהָ לְבֹנָה – מִנְחָה הִוא, וכך דרכה של מנחה.

• וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת אַזְכָּרָתָהּ מִגִּרְשָׂהּ, מגרגיריה הגרוסים וּמִשַּׁמְנָהּ עַל, עם כָּל לְבֹנָתָהּ, אלו יהיו אִשֶּׁה לַה'.