מלאכי-פרק-1

ספר

מלאכי

מקבץ

נביאים

ביאורים

מַשָּׂא, דיבור נבואי, שהוא דְְבַר־ה' אֶל־יִשְְְׂרָאֵל בְְּיַד, על ידי הנביא מַלְְְאָכִי.
אָהַבְְְתִּי אֶתְְְכֶם – אָמַר ה'.וַאֲמַרְְְתֶּם: בַּמָּה ניכר כי אֲהַבְְְתָּנוּ?התשובה: הֲלוֹא־אָח עֵשָׂו לְְיַעֲקֹב, שניהם בני יצחק ורבקה, וקשרי האחווה ביניהם קיימים משעת יצירתם, נְְאֻם־ה', וָאֹהַב אֶת־יַעֲקֹב
וְְאֶת־עֵשָׂו שָׂנֵאתִי, וָאָשִׂים אֶת־הָרָיו שְְׁמָמָה, וְְאֶת־נַחֲלָתוֹ, ארץ אדום, אשים מעון לְְתַנּוֹת, לתנים שוכני מִדְְְבָּר.
כִּי־תֹאמַר אוכלוסיית אֱדוֹם: אמנם רֻשַּׁשְְְׁנוּ, נהרסנו, דולדלנו , וְְאולם נָשׁוּב וְְנִבְְְנֶה חֳֳרָבוֹת –כֹּה אָמַר ה' צְְבָאוֹת: הֵמָּה יִבְְְנוּ, וַאֲנִי אֶהֱרוֹס. וְְקָרְְְאוּ לָהֶם גְְּבוּל, ארץ רִשְְְׁעָה, וְְהָעָם אֲשֶׁר־זָעַם ה' עַד־עוֹלָם. האדומים לא יצליחו לשקם את ארצם, והיא תישאר מקוללת.
ולעומת מה שיקרה לזרע עשו, עֵינֵיכֶם, בני ישראל, תִּרְְְאֶינָה במפלת אויבכם, וְְאַתֶּם תֹּאמְְְרוּ: יִגְְְדַּל, יתכבד ה' מֵעַל, מחוץ לִגְְְבוּל יִשְְְׂרָאֵל.על רקע ההעדפה שמעדיף ה' את ישראל, קובל הנביא על יחסם המבזה של הכהנים אל עבודת הקודש. הדברים נאמרו כשבית המקדש השני כבר עמד על תלו.
בֵּן יְְכַבֵּד אָב, וְְעֶבֶד יכבד ויירא את אֲדֹנָיו, כך ראוי וכך דרך העולם. וְְאִם־אָב אָנִי – אַיֵּה כְְבוֹדִי?! וְְאִם־אֲדוֹנִים אָנִי – אַיֵּה מוֹרָאִי, היראה מפני ?! אָמַר ה' צְְבָאוֹת לָכֶם, הַכֹּהֲנִים בּוֹזֵי שְְׁמִי, המזלזלים בכבודי. וַאֲמַרְְְתֶּם: בַּמֶּה בָזִינוּ אֶת־שְְׁמֶךָ, הלוא אנחנו משרתים במקדש ושומרים על כל הכללים?! ומשיב הנביא בשם ה':
מַגִּישִׁים עַל־מִזְְְבְְּחִי לֶחֶם מְְגֹאָל, מלוכלך, טמא. וַאֲמַרְְְתֶּם: בַּמֶּה גֵאַלְְְנוּךָ, לכלכנו את לחמך ?– בֶּאֱמָרְְְכֶם בלבכם : שֻׁלְְְחַן ה' נִבְְְזֶה הוּא. אתם מתייחסים למזבח כאל דבר פחות ערך.
וְְכִי־תַגִּשׁוּן קרבן עִוֵּר לִזְְְבֹּחַ, לשחוט – אתם סבורים ש אֵין רָע בכך. וְְכִי תַגִּישׁוּ קרבן פִּסֵּחַ, צולע וְְחֹלֶה – אתם מניחים שגם בכך אֵין רָע. האם אכן כך?! הַקְְְרִיבֵהוּ נָא, נסה להקריב מתנה פגומה כזו לְְפֶחָתֶךָ, למושל שלך – הֲיִרְְְצְְךָ, האם יהיה מרוצה ממך, אוֹ הֲיִשָּׂא פָנֶיךָ, האם יעניק לך יחס מיוחד ?! אָמַר ה' צְְבָאוֹת.
וְְעַתָּה, הכהנים , חַלּוּ־נָא פְְנֵי־אֵל, נסו להתחנן לה' שיקבל את מתנתכם, וִיחָנֵנוּ, וירחם עלינו, או: יעניק לנו ברכה, כאשר מִתחת יֶּדְְְכֶם הָיְְְתָה מתנה פגומה זֹּאת – הֲיִשָּׂא למי מִכֶּם פָּנִים?! אָמַר ה' צְְבָאוֹת.
מִי גַם־בָּכֶם, הלוואי ויימצא אחד מכם שיקום וְְיִסְְְגֹּר דְְּלָתַיִם, ינעל את שערי המקדש, וְְלֹא־תָאִירוּ, תעלו אוּר, תבעירו את מִזְְְבְְּחִי חִנָּם, ללא תועלת. אֵין־לִי חֵפֶץ בָּכֶם, אָמַר ה' צְְבָאוֹת, וּמִנְְְחָה לֹא־אֶרְְְצֶה מִיֶּדְְְכֶם.
כִּי מִמִּזְְְרַח־שֶׁמֶשׁ וְְעַד־מְְבוֹאוֹ, אופק שקיעתו, בכל העולם גָּדוֹל שְְׁמִי בַּגּוֹיִם, וּבְְְכָָל־מָקוֹם מֻקְְְטָר מֻגָּשׁ לִשְְְׁמִי, קרבן וּמִנְְְחָה טְְהוֹרָה, כִּי־גָדוֹל שְְׂמִי בַּגּוֹיִם, שהרי הם יודעים שאני אלוהי האלוהים. אָמַר ה' צְְבָאוֹת.
וְְאילו אַתֶּם מְְחַלְְּלִים אוֹתוֹ – את שמי, בֶּאֱמָרְְְכֶם: שֻׁלְְְחַן, מזבח אֲדֹנָי מְְגֹאָל, מלוכלך הוּא, וְְגם נִיבוֹ, פריו, לחמו של המזבח נִבְְְזֶה, בזוי אָכְְְלוֹ. שלא כגויים, המגישים מנחה טהורה לשמי, אתם, אהוביי, מטמאים את לחמי.
וַאֲמַרְְְתֶּם על הקרבן : הִנֵּה מַתְְּלָאָה, בהמה לאה וכושלת זו ראויה למזבח. או: הבאת הקרבן היא מעמסה מעייפת. וְְהִפַּחְְְתֶּם, אכזבתם, ציערתם אוֹתוֹ, אותי, אָמַר ה' צְְבָאוֹת.וַהֲבֵאתֶם גָּזוּל וְְאֶת־הַפִּסֵּחַ וְְאֶת־הַחוֹלֶה, וַהֲבֵאתֶם אֶת־הַמִּנְְְחָה, המתנה הפגומה – הַאֶרְְְצֶה אוֹתָהּ מִיֶּדְְְכֶם?! אָמַר ה'.
וְְאָרוּר, מקולל הוא ה נוֹכֵל וְְיֵשׁ, שיש בְְּעֶדְְְרוֹ זָכָר, איל מובחר וְְנֹדֵר להביא קרבן, ומעמיד פני נדיב ובן עלייה לעיני כול, וְְאולם הוא יוצא ידי חובת נדרו בכך ש זֹבֵחַ מָשְְְׁחָת, בעל מום לַאדֹנָי. תבוא קללה על אדם זה, שהפגין זלזול כלפי, כִּי מֶלֶךְְְ גָּדוֹל אָנִי, אָמַר ה' צְְבָאוֹת, וּשְְְׁמִי נוֹרָא, מעורר יראה בַגּוֹיִם.

פסוקים

משא דבר־יהוה אל־ישראל ביד מלאכי
אהבתי אתכם אמר יהוה ואמרתם במה אהבתנו הלוא־אח עשו ליעקב נאם־יהוה ואהב את־יעקב
ואת־עשו שנאתי ואשים את־הריו שממה ואת־נחלתו לתנות מדבר
כי־תאמר אדום רששנו ונשוב ונבנה חרבות כה אמר יהוה צבאות המה יבנו ואני אהרוס וקראו להם גבול רשעה והעם אשר־זעם יהוה עד־עולם
ועיניכם תראינה ואתם תאמרו יגדל יהוה מעל לגבול ישראל
בן יכבד אב ועבד אדניו ואם־אב אני איה כבודי ואם־אדונים אני איה מוראי אמר יהוה צבאות לכם הכהנים בוזי שמי ואמרתם במה בזינו את־שמך
מגישים על־מזבחי לחם מגאל ואמרתם במה גאלנוך באמרכם שלחן יהוה נבזה הוא
וכי־תגשון עור לזבח אין רע וכי תגישו פסח וחלה אין רע הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך אמר יהוה צבאות
ועתה חלו־נא פני־אל ויחננו מידכם היתה זאת הישא מכם פנים אמר יהוה צבאות
מי גם־בכם ויסגר דלתים ולא־תאירו מזבחי חנם אין־לי חפץ בכם אמר יהוה צבאות ומנחה לא־ארצה מידכם
כי ממזרח־שמש ועד־מבואו גדול שמי בגוים ובכל־מקום מקטר מגש לשמי ומנחה טהורה כי־גדול שמי בגוים אמר יהוה צבאות
ואתם מחללים אותו באמרכם שלחן אדני מגאל הוא וניבו נבזה אכלו
ואמרתם הנה מתלאה והפחתם אותו אמר יהוה צבאות והבאתם גזול ואת־הפסח ואת־החולה והבאתם את־המנחה הארצה אותה מידכם אמר יהוה
וארור נוכל ויש בעדרו זכר ונדר וזבח משחת לאדני כי מלך גדול אני אמר יהוה צבאות ושמי נורא בגוים

פסוקים מנוקד

מַשָּׂא דְבַר־יְהוָה אֶל־יִשְׂרָאֵל בְּיַד מַלְאָכִי׃
אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר יְהוָה וַאֲמַרְתֶּם בַּמָּה אֲהַבְתָּנוּ הֲלוֹא־אָח עֵשָׂו לְיַעֲקֹב נְאֻם־יְהוָה וָאֹהַב אֶת־יַעֲקֹב׃
וְאֶת־עֵשָׂו שָׂנֵאתִי וָאָשִׂים אֶת־הָרָיו שְׁמָמָה וְאֶת־נַחֲלָתוֹ לְתַנּוֹת מִדְבָּר׃
כִּי־תֹאמַר אֱדוֹם רֻשַּׁשְׁנוּ וְנָשׁוּב וְנִבְנֶה חֳרָבוֹת כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת הֵמָּה יִבְנוּ וַאֲנִי אֶהֱרוֹס וְקָרְאוּ לָהֶם גְּבוּל רִשְׁעָה וְהָעָם אֲשֶׁר־זָעַם יְהוָה עַד־עוֹלָם׃
וְעֵינֵיכֶם תִּרְאֶינָה וְאַתֶּם תֹּאמְרוּ יִגְדַּל יְהוָה מֵעַל לִגְבוּל יִשְׂרָאֵל׃
בֵּן יְכַבֵּד אָב וְעֶבֶד אֲדֹנָיו וְאִם־אָב אָנִי אַיֵּה כְבוֹדִי וְאִם־אֲדוֹנִים אָנִי אַיֵּה מוֹרָאִי אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת לָכֶם הַכֹּהֲנִים בּוֹזֵי שְׁמִי וַאֲמַרְתֶּם בַּמֶּה בָזִינוּ אֶת־שְׁמֶךָ׃
מַגִּישִׁים עַל־מִזְבְּחִי לֶחֶם מְגֹאָל וַאֲמַרְתֶּם בַּמֶּה גֵאַלְנוּךָ בֶּאֱמָרְכֶם שֻׁלְחַן יְהוָה נִבְזֶה הוּא׃
וְכִי־תַגִּשׁוּן עִוֵּר לִזְבֹּחַ אֵין רָע וְכִי תַגִּישׁוּ פִּסֵּחַ וְחֹלֶה אֵין רָע הַקְרִיבֵהוּ נָא לְפֶחָתֶךָ הֲיִּרְצְךָ אוֹ הֲיִשָּׂא פָנֶיךָ אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת׃
וְעַתָּה חַלּוּ־נָא פְנֵי־אֵל וִיחָנֵנוּ מִיֶּדְכֶם הָיְתָה זֹּאת הֲיִשָּׂא מִכֶּם פָּנִים אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת׃
מִי גַם־בָּכֶם וְיִסְגֹּר דְּלָתַיִם וְלֹא־תָאִירוּ מִזְבְּחִי חִנָּם אֵין־לִי חֵפֶץ בָּכֶם אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת וּמִנְחָה לֹא־אֶרְצֶה מִיֶּדְכֶם׃
כִּי מִמִּזְרַח־שֶׁמֶשׁ וְעַד־מְבוֹאוֹ גָּדוֹל שְׁמִי בַּגּוֹיִם וּבְכָל־מָקוֹם מֻקְטָר מֻגָּשׁ לִשְׁמִי וּמִנְחָה טְהוֹרָה כִּי־גָדוֹל שְׁמִי בַּגּוֹיִם אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת׃
וְאַתֶּם מְחַלְּלִים אוֹתוֹ בֶּאֱמָרְכֶם שֻׁלְחַן אֲדֹנָי מְגֹאָל הוּא וְנִיבוֹ נִבְזֶה אָכְלוֹ׃
וַאֲמַרְתֶּם הִנֵּה מַתְּלָאָה וְהִפַּחְתֶּם אוֹתוֹ אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת וַהֲבֵאתֶם גָּזוּל וְאֶת־הַפִּסֵּחַ וְאֶת־הַחוֹלֶה וַהֲבֵאתֶם אֶת־הַמִּנְחָה הַאֶרְצֶה אוֹתָהּ מִיֶּדְכֶם אָמַר יְהוָה׃
וְאָרוּר נוֹכֵל וְיֵשׁ בְּעֶדְרוֹ זָכָר וְנֹדֵר וְזֹבֵחַ מָשְׁחָת לַאדֹנָי כִּי מֶלֶךְ גָּדוֹל אָנִי אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת וּשְׁמִי נוֹרָא בַגּוֹיִם׃