נחום-פרק-1

ביאורים

• מַשָּׂא, דיבור נבואי על העיר נִינְְוֵה, הכתוב על סֵפֶר חֲזוֹן נַחוּם הָאֶלְְְקֹשִׁי, אולי ממקום שנקרא אלקוש, שאינו מופיע אלא כאן.

• אֵל קַנּוֹא וְְנֹקֵם, מעניש ה', נֹקֵם ה' וּבַעַל חֵמָה, נֹקֵם ה' לְְצָרָיו וְְנוֹטֵר, ממתין בנקמה הוּא לְְאֹיְְבָיו.

• ה' הוא אֶרֶךְְְ אַפַּיִם, סבלן וּגְְְדָָל־כֹּחַ לשאת את החטאים ואת העוונות, וְְאולם נַקֵּה לֹא יְְנַקֶּה. אין הוא מנקה את החוטא באופן סופי אלא ממתין לשעה הראויה. ה' – בְְּסוּפָה וּבִשְְְׂעָרָה, בסערה דַּרְְְכּוֹ, וְְעָנָן הוא אֲבַק רַגְְְלָיו. התגלותו של ה' להיפרע מאויביו מדומה לסערה ולמרוצת גיבור המעלה אבק.

• גּוֹעֵר בַּיָּם וַיַּבְְּשֵׁהוּ, ודי בגערתו כדי לייבש אותו, וְְכָָל־הַנְְּהָרוֹת הֶחֱרִיב, הופך אותם לחרבה. ברצונו, אֻמְְְלַל, קמל בָּשָׁן וְְכַרְְְמֶל, אזורים פוריים ומיוערים, וּפֶרַח לְְבָנוֹן, שהוא מקום עשיר במים ובצמחייה עבותה, אֻמְְְלָל ויבש.

• הָרִים רָעֲשׁוּ, הזדעזעו מִמֶּנּוּ וְְהַגְְּבָעוֹת הִתְְְמֹגָגוּ, נמסו, וַתִּשָּׂא, מתנשאת ומתרוממת הָאָרֶץ מִפָּנָיו, וְְתֵבֵל וְְכָָל־יוֹשְְׁבֵי בָהּ, כי דבר לא יכול לעמוד בפני כוחו.

• לִפְְְנֵי זַעְְְמוֹ מִי יַעֲמוֹד, וּמִי יָקוּם בּעת חֲרוֹן אַפּוֹ. חֲמָתוֹ נִתְְּכָה במהירות ובזעם כָאֵשׁ, וְְהַצֻּרִים, הסלעים נִתְְּצוּ מִמֶּנּוּ. להופעת ה' בסערה ובהרס להעניש את הרשעים יש גם צד שני:

• טוֹב ה' להיות מָעוֹז, מבטח ומחסה בְְּיוֹם צָרָה, וְְיֹדֵעַ, מכיר, אוהב ומתייחס ל חֹסֵי, לבוטחים בוֹ.

• וּבְְְשֶׁטֶף הוא עֹבֵר בעולם. כָּלָה, כיליון יַעֲשֶׂה את מְְקוֹמָהּ של הרשעה בכלל, ובפרט בנינוה, וְְאֹיְְבָיו יְְרַדֶּף־חֹשֶׁךְְְ, החושך ירדוף אחריהם. בראשית העניין מתוארת המפלה הגמורה של הממלכה שהייתה אימפריה עצומה בזמנה, ולבסוף לא נותר ממנה לא עם ולא ישות שלטונית מובחנת. העניין מסתיים בבשורת השלום והסרת האיום מיהודה.

• מַה־תְְּחַשְְּׁבוּן, לשם מה אתם, האשורים, עורכים חשבונות כדי להיערך אֶל מול ה'?! כָּלָה הוּא עֹשֶׂה עמכם, ו לֹא־תָקוּם פַּעֲמַיִם צָרָה. אתם תאבדו בפעם אחת, ולא תהיה לכם תקומה.

• כִּי עַד, כמו סִירִים סְְבֻכִים, קוצים המסובכים זה בזה, וּכְְְסָָבְְְאָם סְְבוּאִים, כמו השותים לשכרה שהתמלאו ביין ואינם יכולים לקום ממקומם, כך אֻכְְּלוּ, נשרפו, כְְּקַשׁ יָבֵשׁ מָלֵא, גמור. פורענות ה' באה והשמידה את כל האויבים האשורים.

• מִמֵּךְְְ, נינוה , יָצָא מי ש חֹשֵׁב עַל־ה' רָעָה, יֹעֵץ בְְּלִיָּעַל. מכיוון שעם ישראל, ובפרט יהודה, הוא עם ה', כל מי שנלחם בו נחשב כאילו התקומם כנגד ה'.

• כֹּה אָמַר ה': גם אִם־שְְׁלֵמִים חילות אשור וְְכֵן רַבִּים הם – וְְכֵן נָגוֹזּוּ, כך יחלפו במהירות וְְעָבָר, כולם נעלמו ועברו. וְְעִנִּתִךְְְ, יהודה, בעבר בצרות שונות, אבל לֹא אֲעַנֵּךְְְ עוֹד. הדבר לא יימשך לעולם.

• וְְעַתָּה אֶשְְְׁבֹּר את מֹטֵהוּ, מוט עולו של אשור מֵעָלָיִךְְְ, ואת מוֹסְְרֹתַיִךְְְ, הרצועות הקושרות אותך, אֲנַתֵּק.

• וְְאתה, אשור או מלך אשור, צִוָּה עָלֶיךָ ה': לֹא־יִזָּרַע מִשִּׁמְְְךָ עוֹד. שום דבר לא יצמח ממך. מִבֵּית אֱלֹהֶיךָ אַכְְְרִית פֶּסֶל וּמַסֵּכָה, ושם אָשִׂים קִבְְְרֶךָ, כִּי קַלּוֹתָ, אתה נקלה, חסר חשיבות בעיני ה'.