נחום-פרק-3

ביאורים

• הוֹי, עִיר דָּמִים, עיר פשע, כֻּלָּהּ כַּחַשׁ, שקר. פֶּרֶק, פרצות ושברים, הפרות חוק היא מְְלֵאָה, לֹא יָמִישׁ, יסור ממנה טָרֶף. זוהי עיר דורסנית וכובשת, שאכזריותה אינה בוטה וגסה, אלא היא חלק מתרבות של כזב. תיאור ציורי של העתיד לבוא על עיר הדמים:

• קוֹל שׁוֹט המצליף כדי לזרז את הסוסים, וְְקוֹל רַעַשׁ אוֹפָן, אופני המרכבות וְְסוּס דֹּהֵר, וּמֶרְְְכָּבָה שרתומה לו מְְרַקֵּדָה. בדרכים ובגלגלים של אז, המרכבה שנוסעת במהירות קופצת ומתנועעת כבמעין ריקוד.

• פָּרָשׁ מַעֲלֶה, מגביה את נשקו, וְְלַהַב ה חֶרֶב נחשף, וּבְְְרַק חֲנִית נראה לעין. אין מדובר במצעד צבאי. אלה אנשי חיל השולפים את נשקיהם כדי להרוג – וְְרֹב חָלָל, הרוגים רבים , וְְכֹבֶד, רוב פָּגֶר, וְְאֵין קֵצֶה, סוף לַגְְּוִיָּה, לגוויות שימלאו את העיר הכבושה, עד כדי כך שהחיילים ההורגים ברחובות – וְְכָשְְׁלוּ בִּגְְְוִיָּתָם.הנביא פונה לתאר את נינוה מצד אחר, שאיננו הצד הדורסני והאלים שלה:

• מֵרֹב זְְנוּנֵי זוֹנָה טוֹבַת חֵן. העיר מדומה לזונה יפה בַּעֲלַת כְְּשָׁפִים, שמנצלת את כל האמצעים שברשותה על מנת למשוך אליה אנשים – הַמֹּכֶרֶת גּוֹיִם, היא סוחרת בבני העמים בִּזְְְנוּנֶיהָ ולוכדת מִשְְְׁפָּחוֹת, אומות בִּכְְְשָׁפֶיהָ.

• הִנְְנִי פונה אֵלַיִךְְְ, נְְאֻם ה' צְְבָאוֹת, וְְגִלֵּיתִי, ארים את שׁוּלַיִךְְְ, שולי שמלתך עַל־פָּנָיִךְְְ. וְְהַרְְְאֵיתִי ל גוֹיִם את מַעְְְרֵךְְְ, ערוותך, וּל מַמְְְלָכוֹת את קְְלוֹנֵךְְְ, בזיונך.

• וְְהִשְְְׁלַכְְְתִּי עָלַיִךְְְ שִׁקֻּצִים, דברים מלוכלכים וְְנִבַּלְְְתִּיךְְ, אזהם אותך, וְְשַׂמְְְתִּיךְְְ כְְּרֹאִי, כמו רעי, צואה, מטונפת ומאוסה.

• וְְהָיָה כָָל־רֹאַיִךְְְ יִדּוֹד, ינדוד, יתרחק מִמֵּךְְְ, וְְאָמַר: שָָׁדְְּדָה, נשדדה נִינְְוֵה, מִי יָנוּד לָהּ?! אין מי שירחם עליה. מי שרואה חורבן מניד לכל הפחות בראשו הנה והנה בצער כאומר 'חבל', אבל על נינוה איש לא יעשה זאת. מֵאַיִן אֲבַקֵּשׁ מְְנַחֲמִים לָךְְְ?! לא יהיה מי שינחם אותך. ובמבט היסטורי רחב –

• הֲתֵיטְְבִי, האם תהיי מוצלחת וחזקה יותר מִנֹּא אָמוֹן, שהייתה במשך שנים בירת מצרים?! נא אמון היא עיר הַיֹּשְְׁבָה בַּיְְְאֹרִים, על הנילוס ושלוחותיו, ה מַיִם מ סָבִיב לָהּ מגנים עליה, אֲשֶׁר־חֵיל, חומת ביצוריה היא ה יָם, ו מִיָּם, מקרקעית הנילוס בנויה חוֹמָתָהּ. העיר הזו מבוצרת, ויש לה הגנה טבעית.

• כּוּשׁ עָָצְְְמָה, עצמת כוש, שהיא פחות או יותר אתיופיה של היום, וּמִצְְְרַיִם וְְאֵין קֵצֶה, קץ לשלטונך. שטחה של מצרים נרחב מזה של מדינות הצפון. בין מצרים לכוש שררו יחסים הדדיים, בדרך כלל שלטו המצרים בכושים, ובמובן זה מצרים נשענה על כוחה של כוש, אבל קרה ששושלות כושיות משלו במצרים. גם פּוּט, שהיא אולי פונט וְְלוּבִים, שהיו ממלכות קרובות למצרים וכפופות לה, הָיוּ בְְּעֶזְְְרָתֵךְְְ, נוא אמון, והצטרפו לצבאך.

• גַּם־הִיא – הבירה המצרית החזקה לבסוף לַגֹּלָה הָלְְכָה בַשֶּׁבִי. הכיבוש האחרון של מצרים היה כיבוש אשורי, ואפשר לשמוע בכך גוון אירוני. גַּם עֹלָלֶיהָ יְְרֻטְְּשׁוּ בְְּרֹאשׁ כָָּל־חוּצוֹת, לצבא הזר לא היה עניין בילדים המקומיים, והוא שיסף אותם ברחובות, כמעט לשם שעשוע, וְְעַל־נִכְְְבַּדֶּיהָ של העיר יַדּוּ, הפילו גוֹרָל שיקבע מי ייקח כל אחד מהם לעבד. וְְכָָל־גְְּדוֹלֶיהָ רֻתְְּקוּ, נאסרו בַזִּקִּים, באזיקים למכרם לעבדים או כדי לסחוט מהם מה שאפשר ולהוציאם אחר כך להורג.

• גַּם־אַתְְּ, נינוה , תשתי את כוס התרעלה ו תִּשְְְׁכְְּרִי, תְְּהִי נַעֲלָמָה, תנסי להתכווץ ולהסתתר. גַּם־אַתְְּ תְְּבַקְְְשִׁי מָעוֹז, מגן ומחסה מפני ה אוֹיֵב.

• כָָּל־מִבְְְצָרַיִךְְְ האמורים להיות קשים לכיבוש, יהיו כעצי תְְּאֵנִים עִם־בִּכּוּרִים, פרות בשלים וטובים למאכל אויב, ש אִם־יִנּוֹעוּ העצים – וְְנָפְְלוּ התאנים עַל־פִּי אוֹכֵל.

• הִנֵּה עַמֵּךְְְ כמו נָשִׁים בְְּקִרְְְבֵּךְְְ, שאינן יוצאות להילחם, וכיוון שאין מי שיגן עליכם, לְְאֹיְְבַיִךְְְ פָּתוֹחַ נִפְְְתְְּחוּ שַׁעֲרֵי אַרְְְצֵךְְְ, ו אָכְְלָה אֵשׁ את בְְּרִיחָיִךְְְ. לכאורה, כך היית אמורה לעשות כדי להינצל, נינוה :

• מֵי מָצוֹר שַׁאֲבִי־לָךְְְ, היית אמורה להכין לך מאגרי מים זמינים, חַזְְּקִי מִבְְְצָרָיִךְְְ, ולשם כך – בֹּאִי בַטִּיט וְְרִמְְְסִי בַחֹמֶר. הבנייה בנינוה הייתה עשויה מלבֵנים. לשם הכנתן היו אנשים נכנסים ברגליהם לתוך הטיט ודורכים על החומר כדי להכין אותו ליציקת לבנים. הַחֲזִיקִי מַלְְְבֵּן, תבנית ליצירת לבנים.

• שָׁם תֹּאכְְלֵךְְְ אֵשׁ, תַּכְְְרִיתֵךְְְ חֶרֶב, העיר תישרף, ותושביה ייהרגו, תֹּאכְְלֵךְְְ כַּיָּלֶק, כמו שאוכלים המון חגבים צעירים. הִתְְְכַּבֵּד, הכבידי עצמך ורבי את עצמך, או: טואטאי כַּיֶּלֶק, הִתְְְכַּבְְּדִי כָּאַרְְְבֶּה, כדרך שאוספים חגבים אל מקום אחד, ואחר כך הם נאכלים.

• הִרְְְבֵּית את רֹכְְלַיִךְְְ יותר מִכּוֹכְְבֵי הַשָּׁמָיִם, יֶלֶק פָּשַׁט וַיָּעֹף. כמו שהארבה הצעיר פושט כנפיו ומתחיל לעוף, כך העיר הייתה שולחת סוחרים לכל מקום בעולם.

• מִנְְּזָרַיִךְְְ, נגידייך ומושלייך, או: הנציגים היפים שלכם בעולם רבים כָּאַרְְְבֶּה, וְְטַפְְְסְְרַיִךְְְ, חשובייך , בעלי השררה שבך כְְּגוֹב גּוֹבָי, חגבים רבים הַחוֹנִים בַּגְְּדֵרוֹת בְְּיוֹם קָרָה. מכיוון שדמם של החגבים קר, טמפרטורת גופם וחיוניותם תלויות בחום שמש. משום כך כשמזג האוויר קר הם אינם מסוגלים לעוף ונשארים חונים בגדרות. לאחר זמן, כאשר ה שֶׁמֶשׁ זָרְְחָה – וְְנוֹדַד וְְלֹא־נוֹדַע מְְקוֹמוֹ. אַיָּם? היכן הם? כך נעלמו לפתע פתאום כל מנהיגי העיר.

• נָמוּ, ישנים רֹעֶיךָ, שריך, מֶלֶךְְְ אַשּׁוּר, יִשְְְׁכְְּנוּ במקומם אַדִּירֶיךָ, ואין הם עושים דבר. נָפֹשׁוּ, נפוצו עַמְְּךָ עַל־הֶהָרִים, וְְאֵין מְְקַבֵּץ. מלך אשור לא יוכל לסמוך על אנשיו. בשעת מצוקה השרים אוהבי המנוחה יתפזרו.

• אֵין־כֵּהָה, תרופה לְְשִׁבְְְרֶךָ, נַחְְְלָה, אנושה מַכָּתֶךָ, כֹּל שֹׁמְְעֵי שִׁמְְְעֲךָ, כשישמעו את השמועה על מפלתך והתמוטטותך, מלך אשור, תָּקְְעוּ, ימחאו כַף עָלֶיךָ, ואין זה פלא – כִּי עַל־מִי לֹא־עָבְְרָה רָעָתְְךָ תָּמִיד. האשורים הציקו לכל העולם, ועל כן כל העמים שדוכאו והוגלו על ידם ישמחו על סופו של האיום האשורי.