נחמיה-פרק-10

ביאורים

• וּבְְְכָָל־זֹאת, אף על פי שאנחנו עבדים לזרים, אֲנַחְְְנוּ כֹּרְְתִים אֲמָנָה, ברית עם ה', וְְכֹתְְבִים אותה, וְְעַל הֶחָתוּם – שָׂרֵינוּ לְְוִיֵּנוּ ו כֹהֲנֵינוּ.

• וְְעַל הַחֲתוּמִים בפירוט – נְְחֶמְְְיָה, שתואר הכבוד שלו בממשל הפרסי הוא הַתִּרְְְשָׁתָא, בֶּן־חֲכַלְְְיָה. בתור המנהיג הפוליטי של העם הוא החתום ראשון, וְְאחריו צִדְְְקִיָּה,

• שְְׂרָיָה, עֲזַרְְְיָה, יִרְְְמְְיָה, שלפי הנראה היו כהנים. יש שטענו שעזריה הוא עזרא הסופר, שהרי עזרא, שנכח שם והיה ממכונני המעמד, לא נזכר בין חותמי האמנה. ייתכן אפוא שעזרא הוא שם מקוצר וארמי, ובלשון הקודש נקרא עזריה. לכן בחתימה פורמלית על האמנה של המדינה היהודית הוא חותם בשם זה.

• פַּשְְְׁחוּר, אֲמַרְְְיָה, מַלְְְכִּיָּה,

• חַטּוּשׁ, שְְׁבַנְְְיָה, מַלּוּךְְְ,

• חָרִם, מְְרֵמוֹת, עֹבַדְְְיָה,

• דָּנִיֵּאל, גִּנְְּתוֹן, בָּרוּךְְְ,

• מְְשֻׁלָּם, אֲבִיָּה, מִיָּמִן,

• מַעַזְְְיָה, בִלְְְגַּי, שהיה משמר כהנים ידוע גם לאחר דורות רבים, ו שְְׁמַעְְיָה. אֵלֶּה הַכֹּהֲנִים.

• וְְהַלְְוִיִּם: וְְיֵשׁוּעַ בֶּן־אֲזַנְְְיָה, בִּנּוּי, ו מִבְְּנֵי חֵנָדָד חתם קַדְְְמִיאֵל.

• וַאֲחֵיהֶם: שְְׁבַנְְְיָה, הוֹדִיָּה, קְְלִיטָא, פְְּלָאיָה, חָנָן,

• מִיכָא, רְְחוֹב, חֲשַׁבְְְיָה,

• זַכּוּר, שֵׁרֵבְְיָה, שְְׁבַנְְְיָה. שמו של הלוי הזה זהה לשמו של אחד הכהנים החותמים.

• הוֹדִיָּה שני, בָנִי, בְְּנִינוּ. חלק מהשמות הללו מוכרים מרשימת הלויים המדברים באספה, ורבים אחרים נמנים ברשימות השונות שבספר עזרא ונחמיה.

• רָאשֵׁי הָעָם החותמים : פַּרְְְעֹשׁ פַּחַת מוֹאָב, עֵילָם, זַתּוּא, בָּנִי,

• בֻּנִּי, עַזְְְגָּד, בֵּבָי,

• אֲדֹנִיָּה, בִגְְְוַי, עָדִין,

• אָטֵר, חִזְְְקִיָּה, עַזּוּר,

• הוֹדִיָּה, חָשֻׁם, בֵּצָי,

• חָרִיף, עֲנָתוֹת, נֵיבָי,

• מַגְְְפִּיעָשׁ, מְְשֻׁלָּם, חֵזִיר,

• מְְשֵׁיזַבְְְאֵל, צָדוֹק, יַדּוּעַ,

• פְְּלַטְְְיָה, חָנָן, עֲנָיָה,

• הוֹשֵׁעַ, חֲנַנְְְיָה, חַשּׁוּב,

• הַלּוֹחֵשׁ, פִּלְְְחָא, שׁוֹבֵק,

• רְְחוּם, חֲשַׁבְְְנָה, מַעֲשֵׂיָה,

• וַאֲחִיָּה, חָנָן, עָנָן,

• מַלּוּךְְְ, חָרִם, בַּעֲנָה. יש להניח שמי שחתם היה ראש המשפחה או גדול בניה. למעשה אלה היו מנהיגי העם באותו דור. התרשתא חתם ראשון בהיותו המושל העליון, אחריו הכהנים החשובים, אחריהם הלויים החשובים ובסוף חתמו ראשי העם. נראה שהם חתמו יחד כחלק מגוף אחד. יש אומרים שזו הייתה רשימת הבסיס של חברי בית הדין הגדול שנקרא אחר כך 'כנסת הגדולה'.

• וּשְְְׁאָר הָעָם – הַכֹּהֲנִים, הַלְְוִיִּם, הַשּׁוֹעֲרִים, הַמְְשֹׁרְְרִים, הַנְְּתִינִים וְְכָָל־הַנִּבְְְדָּל מֵעַמֵּי הָאֲרָצוֹת ובא אֶל־תּוֹרַת הָאֱלֹהִים, נְְשֵׁיהֶם, בְְּנֵיהֶם וּבְְְנֹתֵיהֶם, כֹּל מי ש יוֹדֵעַ ו מֵבִין בתורה,

• מַחֲזִיקִים עַל, מחזקים את ידי אֲחֵיהֶם אַדִּירֵיהֶם, המנהיגים הגדולים, וּבָאִים בְְּאָלָה, בקללה וּבִשְְְׁבוּעָה, התחייבו. לא כולם חתמו, אבל הם הסכימו והצטרפו לתוכן המגילה שעליה חתמו המנהיגים, לָלֶכֶת בְְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נִתְְּנָה בְְּיַד מֹשֶׁה עֶבֶד־הָאֱלֹהִים, וְְלִשְְְׁמוֹר וְְלַעֲשׂוֹת אֶת־כָָּל־מִצְְְוֹת ה' אֲדֹנֵינוּ וּמִשְְְׁפָּטָיו וְְחֻקָּיו. את זה קיבלו על עצמם כחוק המדינה. מכאן מתחילים סעיפי החוקה, שחלקם כלליים יותר וחלקם פחות:

• וַאֲשֶׁר לֹא־נִתֵּן בְְּנֹתֵינוּ לְְעַמֵּי הָאָרֶץ וְְאֶת־בְְּנֹתֵיהֶם לֹא נִקַּח לְְבָנֵינוּ.

• וְְעַמֵּי הָאָרֶץ, הגויים הַמְְבִיאִים אֶת־הַמַּקָּחוֹת, הסחורות הנלקחות בכסף, הנקנות, וְְכָָל־שֶׁבֶר, תבואה בְְּיוֹם הַשַּׁבָּת לִמְְְכּוֹר, לֹא־נִקַּח, נקנה מֵהֶם בַּשַּׁבָּת וּבְְְיוֹם קֹדֶשׁ, בחגים ובמועדים. זוהי הפעם הראשונה שמופיע בפירוש איסור מסחר בשבת, אף על פי שברור שהיה קיים גם בימי הבית הראשון. האמנה קובעת לא רק שהשבת תישמר באופן כללי ושהמסחר בתוך העיר יושבת, אלא גם שיימנעו מלקנות מידי הגויים בשבת. וְְנִטֹּשׁ אֶת־הַשָּׁנָה הַשְְּׁבִיעִית, לא נעבד בה את האדמה, וניטוש, נבטל את מַשָּׁא כָָל־יָד, החובות. שמיטת כספים היא חלק מדיני השנה השביעית.

• וְְהֶעֱמַדְְְנוּ עָלֵינוּ מִצְְְוֹת. אנחנו מקבלים על עצמנו התחייבויות נוספות: כל אחד מאתנו מתחייב לָתֵת עָלֵינוּ שְְׁלִישִׁית, שליש הַשֶּׁקֶל בַּשָּׁנָה לצורכי עֲבֹדַת בֵּית אֱלֹהֵינוּ. סכום התרומה הקבועה למקדש השתנה במשך הדורות.

• לְְלֶחֶם הַמַּעֲרֶכֶת, לחם הפנים, שעשייתו הייתה מורכבת, וּמִנְְְחַת הַתָּמִיד וּלְְְעוֹלַת הַתָּמִיד, העולה הקרבה בכל יום בבוקר ובערב ומנחת הנסכים מתלווה לה, ולקרבנות הַשַּׁבָּתוֹת, הֶחֳֳדָשִׁים, לַמּוֹעֲדִים וְְלַקֳֳּדָשִׁים וְְלַחַטָּאוֹת, קרבנות החטאת הבאים לְְכַפֵּר עַל־יִשְְְׂרָאֵל, וְְל כֹל מְְלֶאכֶת בֵּית־אֱלֹהֵינוּ.

• וְְהַגּוֹרָלוֹת הִפַּלְְְנוּ עַל־קֻרְְְבַּן הָעֵצִים, קרבן זה כולל את הַכֹּהֲנִים, הַלְְוִיִּם וְְהָעָם, לְְהָבִיא עצים לְְבֵית אֱלֹהֵינוּ, לְְבֵית־אֲבֹתֵינוּ, לְְעִתִּים מְְזֻמָּנִים, בזמנים קבועים שָׁנָה בְְשָׁנָה כדי לְְבַעֵר, להבעיר את האש עַל־מִזְְְבַּח ה' אֱלֹהֵינוּ כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה. כיוון שהאש בערה תמיד, נזקקו לכמות גדולה של עצים. על כן הטילו גורלות על בני העם שיספקו את העצים כל אחד בתורו.

• וּלְְְהָבִיא אֶת־בִּכּוּרֵי אַדְְְמָתֵנוּ וּבִכּוּרֵי כָָּל־פְְּרִי כָָל־עֵץ שָׁנָה בְְשָׁנָה לְְבֵית ה', כאמור בתורה כמה פעמים.

• וְְאֶת פדיונות בְְּכֹרוֹת בָּנֵינוּ, וּבכורות בְְְהֶמְְְתֵּנוּ כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה, וְְאֶת־בְְּכוֹרֵי בְְקָרֵינוּ וְְצֹאנֵינוּ לְְהָבִיא לְְבֵית אֱלֹהֵינוּ, לַכֹּהֲנִים הַמְְשָׁרְְתִים בְְּבֵית אֱלֹהֵינוּ.

• וְְאֶת־רֵאשִׁית עֲרִיסֹתֵינוּ, החלה המופרשת מן הבצק בזמן הלישה, וּתְְְרוּמֹתֵינוּ מן הדגן וּמ פְְְרִי כָָל־עֵץ תִּירוֹשׁ, יין וְְיִצְְְהָר, שמן נָבִיא לַכֹּהֲנִים אֶל־לִשְְְׁכוֹת בֵּית־אֱלֹהֵינוּ, וּמַעְְְשַׂר אַדְְְמָתֵנוּ, המכונה 'מעשר ראשון' יינתן לַלְְוִיִּם, וְְהֵם הַלְְוִיִּם הַמְְעַשְְּׂרִים, המקבלים את המעשרות בְְּכֹל עָרֵי עֲבֹדָתֵנוּ.

• וְְהָיָה הַכֹּהֵן בֶּן־אַהֲרֹן נמצא עִם־הַלְְוִיִּם בַּעְְְשֵׂר הַלְְוִיִּם, כאשר הלויים יעשרו, וְְהַלְְוִיִּם יַעֲלוּ אֶת־מַעֲשַׂר הַמַּעֲשֵׂר, החלק העשירי ממעשר הלויים לְְבֵית אֱלֹהֵינוּ, אֶל־הַלְְּשָׁכוֹת לְְבֵית הָאוֹצָר. והוא יינתן לכהנים ככתוב בתורה.

• כִּי אֶל־הַלְְּשָׁכוֹת יָבִיאוּ בְְנֵי־יִשְְְׂרָאֵל וּבְְְנֵי הַלֵּוִי אֶת־תְְּרוּמַת הַדָּגָן, הַתִּירוֹשׁ וְְהַיִּצְְְהָר, הן התרומות הבאות מישראל ישירות לכהנים, הן 'תרומת המעשר' שהלויים מרימים מהמעשרות שהם מקבלים. וְְשָׁם יהיו כְְּלֵי הַמִּקְְְדָּשׁ וְְהַכֹּהֲנִים הַמְְשָׁרְְתִים וְְהַשּׁוֹעֲרִים וְְהַמְְשֹׁרְְרִים, ובכך לֹא נַעֲזֹב, נזניח אֶת־בֵּית אֱלֹהֵינוּ.