נחמיה-פרק-4
ספר
מקבץ
ביאורים
-
וַיְְְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמַע סַנְְְבַלַּט וְְטוֹבִיָּה וְְהָעַרְְְבִים וְְהָעַמֹּנִים וְְהָאַשְְְׁדּוֹדִים שהתגוררו מסביב, כִּי־עָלְְתָה אֲרוּכָה, רפואה לְְחֹמוֹת יְְרוּשָׁלִַם, כִּי־הֵחֵלּוּ הַפְְּרֻצִים, הפרצות לְְהִסָּתֵם, וַיִּחַר לָהֶם, הם כעסו מְְאֹד.
-
וַיִּקְְְשְְׁרוּ, התחברו כֻלָּם יַחְְְדָּו לָבוֹא לְְהִלָּחֵם בִּירוּשָׁלִָם, וְְלַעֲשׂוֹת לוֹ – לאיש ירושלים תּוֹעָה, פגע, דבר רע.
-
וַנִּתְְְפַּלֵּל אֶל־אֱלֹהֵינוּ, וַנַּעֲמִיד מִשְְְׁמָר עֲלֵיהֶם – על אנשי ירושלים שישמור יוֹמָם וָלַיְְְלָה מִפְְּנֵיהֶם.
-
וַיֹּאמֶר עַם יְְהוּדָה בעקבות מאמצי הבנייה וגיוס השומרים : כָּשַׁל כֹּחַ הַסַּבָּל. קשה לסבלים לשאת את המשאות, וְְהֶעָפָר הַרְְְבֵּה, וַאֲנַחְְְנוּ לֹא נוּכַל לִבְְְנוֹת בַּחוֹמָה.
-
וַיֹּאמְְרוּ צָרֵינוּ, אויבינו : לֹא יֵדְְעוּ וְְלֹא יִרְְְאוּ היהודים עַד אֲשֶׁר־נָבוֹא אֶל־תּוֹכָם וַהֲרַגְְְנוּם. וְְהִשְְְׁבַּתְְְנוּ, נפסיק אֶת־הַמְְּלָאכָה. הם מתכננים לתקוף אותנו בהפתעה.
-
וַיְְְהִי כַּאֲשֶׁר־בָּאוּ אלינו הַיְְּהוּדִים הַיֹּשְְׁבִים אֶצְְְלָם – בין הגויים שהתנכלו ליהודה. יהודים אלו פעלו בהיחבא לטובתנו – וַיֹּאמְְרוּ לָנוּ עֶשֶׂר פְְּעָמִים, פעמים רבות מִכָָּל־הַמְְּקֹמוֹת אֲשֶׁר־תָּשׁוּבוּ, יתנפלו, או: שאתם תארבו עָלֵינוּ. היהודים שגרו בין הגויים, גילו לנו שוב ושוב מאילו מקומות תכנן האויב להתנפל עלינו.
-
וָאַעֲמִיד מִתַּחְְְתִּיּוֹת לַמָּקוֹם, במקומות נמוכים ומוסתרים בקרקע, מֵאַחֲרֵי לַחוֹמָה, ו בַצְְּחִיחִים, בין הסלעים, וָאַעֲמִיד אֶת־הָעָם לְְפי מִשְְְׁפָּחוֹת עִם־חַרְְְבֹתֵיהֶם, רָָמְְְחֵיהֶם וְְקַשְְּׁתֹתֵיהֶם.
-
וָאֵרֶא, ראיתי לנכון, או: כאשר בדקתי את מערכי ההגנה – וָאָקוּם וָאֹמַר אֶל־הַחֹרִים, האצילים וְְאֶל־הַסְְּגָנִים, הפקידים הגבוהים וְְאֶל־יֶתֶר הָעָם: אַל־תִּירְְאוּ מִפְְּנֵיהֶם, אֶת־אֲדֹנָי הַגָּדוֹל וְְהַנּוֹרָא זְְכֹרוּ, וְְהִלָּחֲמוּ עַל־אֲחֵיכֶם, בְְּנֵיכֶם וּבְְְנֹתֵיכֶם, נְְשֵׁיכֶם וּבָתֵּיכֶם.
-
וַיְְְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמְְעוּ אוֹיְְבֵינוּ כִּי־נוֹדַע לָנוּ זממם, וכי אנחנו מוכנים לקרב, וַיָּפֶר הָאֱלֹהִים אֶת־עֲצָתָם. תכניתם בוטלה. וַנָּשָָׁב כֻּלָּנוּ אֶל־הַחוֹמָה, אִישׁ אֶל־מְְלַאכְְְתּוֹ.
-
וַיְְְהִי מִן־הַיּוֹם הַהוּא ואילך , חֲצִי נְְעָרַי, שבאו אתי מבבל, עֹשִׂים בַּמְְּלָאכָה, וְְחֶצְְְיָם מַחֲזִיקִים בכלי הנשק וְְהם – הָרְְמָחִים, הַמָּגִנִּים וְְהַקְְּשָׁתוֹת וְְהַשִּׁרְְְיֹנִים. וְְהַשָּׂרִים שהתלוו אלי הולכים אַחֲרֵי כָָּל־בֵּית יְְהוּדָה לשמור עליהם.
-
הַבּוֹנִים בַּחוֹמָה וְְהַנֹּשְְׂאִים בַּסֵּבֶל עֹמְְשִׂים, עומסים, המרימים או המעבירים משא בסל הסבלים, כל אחד מהם בְְּאַחַת יָדוֹ, בידו אחת עֹשֶׂה בַמְְּלָאכָה וְְהיד ה אַחַת מַחֲזֶקֶת הַשָּׁלַח, החרב .
-
וְְהַבּוֹנִים הנצרכים לשתי ידיים למלאכתם, אִישׁ חַרְְְבּוֹ אֲסוּרִים, קשורים עַל־מָָתְְְנָיו וּבוֹנִים, וְְהַתּוֹקֵעַ בַּשּׁוֹפָר נמצא אֶצְְְלִי לאזעקת העם במקרה של התראת מלחמה.
-
וָאֹמַר אֶל־הַחֹרִים וְְאֶל־הַסְְּגָנִים וְְאֶל־יֶתֶר הָעָם: הַמְְּלָאכָה הַרְְְבֵּה וּרְְְחָבָה, פרושה על שטח נרחב, וַאֲנַחְְְנוּ נִפְְְרָדִים עַל־הַחוֹמָה רְְחוֹקִים אִישׁ מֵאָחִיו, ולכן איננו יודעים מה קורה בכל מקום.
-
בִּמְְְקוֹם אֲשֶׁר תִּשְְְׁמְְעוּ אֶת־קוֹל הַשּׁוֹפָר – שָׁמָּה תִּקָּבְְצוּ, תיאספו אֵלֵינוּ. השופר יודיע היכ ן המארב או המתקפה, ו אֱלֹהֵינוּ יִלָּחֶם לָנוּ.
-
וכך אֲנַחְְְנוּ עֹשִׂים בַּמְְּלָאכָה, וְְחֶצְְְיָם מַחֲזִיקִים בָּרְְמָחִים, מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים, כל שעות האור המאפשרות לעבוד.
-
גַּם בָּעֵת הַהִיא אָמַרְְְתִּי לָעָם: אִישׁ וְְנַעֲרוֹ יָלִינוּ בְְּתוֹךְְְ יְְרוּשָׁלִָם ו לא ישובו לביתם, וְְהָיוּ־לָנוּ הַלַּיְְְלָה מִשְְְׁמָר, בלילה עסקנו בשמירה, וְְאילו הַיּוֹם שימש ל מְְלָאכָה.
-
וְְאֵין אֲנִי וְְאַחַי וּנְְְעָרַי וְְאַנְְְשֵׁי הַמִּשְְְׁמָר אֲשֶׁר אַחֲרַי, אֵין־אֲנַחְְְנוּ פֹשְְׁטִים בְְּגָדֵינוּ בלילה , אִישׁ שִׁלְְְחוֹ, עם חרבו יוצא אל הַמָּיִם. גם כאשר כל אחד מתרחץ ועושה צרכיו, נשקו צמוד אליו.
פסוקים
-
ויהי כאשר שמע סנבלט וטוביה והערבים והעמנים והאשדודים כי־עלתה ארוכה לחמות ירושלם כי־החלו הפרצים להסתם ויחר להם מאד
-
ויקשרו כלם יחדו לבוא להלחם בירושלם ולעשות לו תועה
-
ונתפלל אל־אלהינו ונעמיד משמר עליהם יומם ולילה מפניהם
-
ויאמר יהודה כשל כח הסבל והעפר הרבה ואנחנו לא נוכל לבנות בחומה
-
ויאמרו צרינו לא ידעו ולא יראו עד אשר־נבוא אל־תוכם והרגנום והשבתנו את־המלאכה
-
ויהי כאשר־באו היהודים הישבים אצלם ויאמרו לנו עשר פעמים מכל־המקמות אשר־תשובו עלינו
-
ואעמיד מתחתיות למקום מאחרי לחומה בצחחיים [בצחיחים] ואעמיד את־העם למשפחות עם־חרבתיהם רמחיהם וקשתתיהם
-
וארא ואקום ואמר אל־החרים ואל־הסגנים ואל־יתר העם אל־תיראו מפניהם את־אדני הגדול והנורא זכרו והלחמו על־אחיכם בניכם ובנתיכם נשיכם ובתיכם
-
ויהי כאשר־שמעו אויבינו כי־נודע לנו ויפר האלהים את־עצתם ונשוב [ונשב] כלנו אל־החומה איש אל־מלאכתו
-
ויהי מן־היום ההוא חצי נערי עשים במלאכה וחצים מחזיקים והרמחים המגנים והקשתות והשרינים והשרים אחרי כל־בית יהודה
-
הבונים בחומה והנשאים בסבל עמשים באחת ידו עשה במלאכה ואחת מחזקת השלח
-
והבונים איש חרבו אסורים על־מתניו ובונים והתוקע בשופר אצלי
-
ואמר אל־החרים ואל־הסגנים ואל־יתר העם המלאכה הרבה ורחבה ואנחנו נפרדים על־החומה רחוקים איש מאחיו
-
במקום אשר תשמעו את־קול השופר שמה תקבצו אלינו אלהינו ילחם לנו
-
ואנחנו עשים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים
-
גם בעת ההיא אמרתי לעם איש ונערו ילינו בתוך ירושלם והיו־לנו הלילה משמר והיום מלאכה
-
ואין אני ואחי ונערי ואנשי המשמר אשר אחרי אין־אנחנו פשטים בגדינו איש שלחו המים
פסוקים מנוקד
-
וַיְהִי כַאֲשֶׁר שָׁמַע סַנְבַלַּט וְטוֹבִיָּה וְהָעַרְבִים וְהָעַמֹּנִים וְהָאַשְׁדּוֹדִים כִּי־עָלְתָה אֲרוּכָה לְחֹמוֹת יְרוּשָׁלִַם כִּי־הֵחֵלּוּ הַפְּרֻצִים לְהִסָּתֵם וַיִּחַר לָהֶם מְאֹד׃
-
וַיִּקְשְׁרוּ כֻלָּם יַחְדָּו לָבוֹא לְהִלָּחֵם בִּירוּשָׁלִָם וְלַעֲשׂוֹת לוֹ תּוֹעָה׃
-
וַנִּתְפַּלֵּל אֶל־אֱלֹהֵינוּ וַנַּעֲמִיד מִשְׁמָר עֲלֵיהֶם יוֹמָם וָלַיְלָה מִפְּנֵיהֶם׃
-
וַיֹּאמֶר יְהוּדָה כָּשַׁל כֹּחַ הַסַּבָּל וְהֶעָפָר הַרְבֵּה וַאֲנַחְנוּ לֹא נוּכַל לִבְנוֹת בַּחוֹמָה׃
-
וַיֹּאמְרוּ צָרֵינוּ לֹא יֵדְעוּ וְלֹא יִרְאוּ עַד אֲשֶׁר־נָבוֹא אֶל־תּוֹכָם וַהֲרַגְנוּם וְהִשְׁבַּתְנוּ אֶת־הַמְּלָאכָה׃
-
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר־בָּאוּ הַיְּהוּדִים הַיֹּשְׁבִים אֶצְלָם וַיֹּאמְרוּ לָנוּ עֶשֶׂר פְּעָמִים מִכָּל־הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר־תָּשׁוּבוּ עָלֵינוּ׃
-
וָאַעֲמִיד מִתַּחְתִּיּוֹת לַמָּקוֹם מֵאַחֲרֵי לַחוֹמָה בצחחיים [בַּצְּחִיחִים] וָאַעֲמִיד אֶת־הָעָם לְמִשְׁפָּחוֹת עִם־חַרְבֹתֵיהֶם רָמְחֵיהֶם וְקַשְּׁתֹתֵיהֶם׃
-
וָאֵרֶא וָאָקוּם וָאֹמַר אֶל־הַחֹרִים וְאֶל־הַסְּגָנִים וְאֶל־יֶתֶר הָעָם אַל־תִּירְאוּ מִפְּנֵיהֶם אֶת־אֲדֹנָי הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא זְכֹרוּ וְהִלָּחֲמוּ עַל־אֲחֵיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם נְשֵׁיכֶם וּבָתֵּיכֶם׃
-
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר־שָׁמְעוּ אוֹיְבֵינוּ כִּי־נוֹדַע לָנוּ וַיָּפֶר הָאֱלֹהִים אֶת־עֲצָתָם ונשוב [וַנָּשָׁב] כֻּלָּנוּ אֶל־הַחוֹמָה אִישׁ אֶל־מְלַאכְתּוֹ׃
-
וַיְהִי מִן־הַיּוֹם הַהוּא חֲצִי נְעָרַי עֹשִׂים בַּמְּלָאכָה וְחֶצְיָם מַחֲזִיקִים וְהָרְמָחִים הַמָּגִנִּים וְהַקְּשָׁתוֹת וְהַשִּׁרְיֹנִים וְהַשָּׂרִים אַחֲרֵי כָּל־בֵּית יְהוּדָה׃
-
הַבּוֹנִים בַּחוֹמָה וְהַנֹּשְׂאִים בַּסֶּבֶל עֹמְשִׂים בְּאַחַת יָדוֹ עֹשֶׂה בַמְּלָאכָה וְאַחַת מַחֲזֶקֶת הַשָּׁלַח׃
-
וְהַבּוֹנִים אִישׁ חַרְבּוֹ אֲסוּרִים עַל־מָתְנָיו וּבוֹנִים וְהַתּוֹקֵעַ בַּשּׁוֹפָר אֶצְלִי׃
-
וָאֹמַר אֶל־הַחֹרִים וְאֶל־הַסְּגָנִים וְאֶל־יֶתֶר הָעָם הַמְּלָאכָה הַרְבֵּה וּרְחָבָה וַאֲנַחְנוּ נִפְרָדִים עַל־הַחוֹמָה רְחוֹקִים אִישׁ מֵאָחִיו׃
-
בִּמְקוֹם אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶת־קוֹל הַשּׁוֹפָר שָׁמָּה תִּקָּבְצוּ אֵלֵינוּ אֱלֹהֵינוּ יִלָּחֶם לָנוּ׃
-
וַאֲנַחְנוּ עֹשִׂים בַּמְּלָאכָה וְחֶצְיָם מַחֲזִיקִים בָּרְמָחִים מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים׃
-
גַּם בָּעֵת הַהִיא אָמַרְתִּי לָעָם אִישׁ וְנַעֲרוֹ יָלִינוּ בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם וְהָיוּ־לָנוּ הַלַּיְלָה מִשְׁמָר וְהַיּוֹם מְלָאכָה׃
-
וְאֵין אֲנִי וְאַחַי וּנְעָרַי וְאַנְשֵׁי הַמִּשְׁמָר אֲשֶׁר אַחֲרַי אֵין־אֲנַחְנוּ פֹשְׁטִים בְּגָדֵינוּ אִישׁ שִׁלְחוֹ הַמָּיִם׃
מקומות
-
ירושלים
ליבם סולגק. בראיט ולחת צורק מונחף, בגורמי מגמש. תרבנך וסתעד לכנו סתשם השמה – לתכי מורגם בורק? לתיג ישבעס.