נחמיה-פרק-5

ביאורים

• וַתְְּהִי צַעֲקַת הָעָם וּנְְְשֵׁיהֶם גְְּדוֹלָה אֶל, על אודות אֲחֵיהֶם הַיְְּהוּדִים.

• וְְיֵשׁ מהצועקים אֲשֶׁר אֹמְְרִים: בָּנֵינוּ וּבְְְנֹתֵינוּ אֲנַחְְְנוּ, שלנו הנם רַבִּים. פירוש חלופי: את ילדינו אנחנו מגדלים, וְְנִקְְְחָה דָגָן וְְנֹאכְְלָה וְְנִחְְְיֶה. עלינו להאכיל את משפחתנו. או: את ילדינו אנחנו מוסרים לנושים בעד ריבית שנתחייבנו בה כדי שיהיה לנו מזון .

• וְְיֵשׁ אֲשֶׁר אֹמְְרִים: שְְׂדֹתֵינוּ וּכְְְרָמֵינוּ וּבָתֵּינוּ אֲנַחְְְנוּ עֹרְְבִים, נותנים בעירבון, וְְנִקְְְחָה, ונקנה דָגָן בָּרָעָב.

• וְְיֵשׁ אֲשֶׁר אֹמְְרִים: לָוִינוּ כֶסֶף לְְמִדַּת, כדי לשלם מס קרקע של הַמֶּלֶךְְְ, ולשם כך משכַּנּוּ את שְְׂדֹתֵינוּ וּכְְְרָמֵינוּ.

• וְְעַתָּה כִּבְְְשַׂר אַחֵינוּ כן בְְּשָׂרֵנוּ, כִּבְְְנֵיהֶם כן בָּנֵינוּ, וְְהִנֵּה אף על פי שכולנו, העשירים והעניים, שווים בעצם, אֲנַחְְְנוּ כֹבְְשִׁים, משעבדים אֶת־בָּנֵינוּ וְְאֶת־בְְּנֹתֵינוּ לַעֲבָדִים, וְְיֵשׁ מִבְְּנֹתֵינוּ נִכְְְבָּשׁוֹת כשפחות, וְְאֵין לְְאֵל יָדֵנוּ, אין בכוחנו לעשות דבר, וּשְְְׂדֹתֵנוּ וּכְְְרָמֵינוּ ניתנים לַאֲחֵרִים. העשירים הלוו כסף לעניים וניצלו את החובות כדי להשתמש ברכושם של הלוֹוים ולשעבד גם את ילדיהם.

• וַיִּחַר לִי מְְאֹד כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְְְתִּי אֶת־זַעֲקָתָם וְְאֵת הַדְְּבָרִים הָאֵלֶּה.

• וַיִּמָּלֵךְְְ לִבִּי עָלַי. הרהרתי בדבר, וָאָרִיבָה אֶת־הַחֹרִים וְְאֶת־הַסְְּגָנִים, התווכחתי עם בעלי השררה והמעמד העשירים, וָאֹמְְרָה לָהֶם: מַשָּׁא, תביעת חוב אִישׁ־בְְּאָחִיו אַתֶּם נֹשִׁים. כיצד אתם נוהגים כנושים כלפי אחיכם ודוחקים אותם?! וָאֶתֵּן עֲלֵיהֶם קְְהִלָּה גְְדוֹלָה. הקהלתי סביבם אנשים רבים. נחמיה נשא נאום חמור בפני הקהל.

• וָאֹמְְרָה לָהֶם: הלוא כשהיינו בגולה אֲנַחְְְנוּ קָנִינוּ אֶת־אַחֵינוּ הַיְְּהוּדִים הַנִּמְְְכָּרִים לַגּוֹיִם, שחררנו את אחינו השבויים מידי הגויים כְְּדֵי בָנוּ, כפי יכולתנו, וְְהנה גַם־אַתֶּם תִּמְְְכְְּרוּ אֶת־אֲחֵיכֶם וְְנִמְְְכְְּרוּ־לָנוּ?! עכשיו אתם משעבדים את אחיכם היהודים שאתנו כאן כדי שניאלץ לשחרר גם אותם?! וַיַּחֲרִישׁוּ, הם שתקו וְְלֹא מָצְְאוּ דָּבָר מה לענות.

• וָאֹמַר: לֹא־טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר־אַתֶּם עֹשִׂים, הֲלוֹא בְְּיִרְְְאַת אֱלֹהֵינוּ ראוי ש תֵּלֵכוּ, תנהגו. האם אינכם יראים מֵחמת חֶרְְְפַּת הַגּוֹיִם אוֹיְְבֵינוּ, בראותם אותנו מעבידים את אחינו שלנו?!

• והרי לא רק אתם בעלי חובות, גַם־אֲנִי, אַחַי וּנְְְעָרַי נֹשִׁים בָּהֶם כֶּסֶף וְְדָגָן. גם אנחנו הלווינו להם כסף; הבה נַעַזְְְבָה־נָּא אֶת־הַמַּשָּׁא הַזֶּה, נבטל כולנו את החובות הללו.

• הָשִׁיבוּ נָא לָהֶם כְְּהַיּוֹם את שְְׂדֹתֵיהֶם, כַּרְְְמֵיהֶם, מטעי זֵיתֵיהֶם וּבָתֵּיהֶם, ואת מְְְאַת הַכֶּסֶף, הכסף הרב וְְהַדָּגָן, הַתִּירוֹשׁ וְְהַיִּצְְְהָר אֲשֶׁר אַתֶּם נֹשִׁים בָּהֶם.

• וַיֹּאמְְרוּ השומעים שהזדעזעו מדבריו הנוקבים : נָשִׁיב מה שיש בידינו, וּמֵהֶם לֹא נְְבַקֵּשׁ עוד לפרוע את חובותיהם. כֵּן נַעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר אַתָּה אוֹמֵר.וָאֶקְְְרָא אֶת־הַכֹּהֲנִים, וָאַשְְְׁבִּיעֵם – את הציבור, באמצעות הכהנים לַעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה.

• גַּם את חָָצְְְנִי, כנף בגדי נָעַרְְְתִּי, ניערתי כמעשה סמלי, עד שהכול נפל ממנו, וָאֹמְְרָה: כָּכָה יְְנַעֵר הָאֱלֹהִים אֶת־כָָּל־הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא־יָקִים, יקיים אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה, מִבֵּיתוֹ וּמִיגִיעוֹ, מעושרו, וְְכָכָה יִהְְְיֶה נָעוּר וָרֵק. הוא יאבד את כל נכסיו ויישאר מטולטל ומרוקן. וַיֹּאמְְרוּ כָָל־הַקָּהָל על השבועה: אָמֵן! וַיְְְהַלְְלוּ אֶת־ה'. למרות הקושי הם הסכימו לוותר לעניים על חובותיהם, ושיבחו את ה' על ההזדמנות לאפשר למסכנים לחיות בכבוד. וַיַּעַשׂ הָעָם כַּדָּבָר הַזֶּה.בזמן כתיבת הספר נחמיה מוסיף הערה:

• גַּם מִיּוֹם אֲשֶׁר־צִוָּה, מינה אוֹתִי לִהְְְיוֹת פֶּחָם, הפחה שלהם בְְּאֶרֶץ יְְהוּדָה, מִשְְּׁנַת עֶשְְְׂרִים וְְעַד שְְׁנַת שְְׁלֹשִׁים וּשְְְׁתַּיִם לְְאַרְְְתַּחְְְשַׁסְְְתְְְּא הַמֶּלֶךְְְ – שָׁנִים שְְׁתֵּים עֶשְְְׂרֵה, אֲנִי וְְאַחַי, חברי שבאו אתי, את לֶחֶם הַפֶּחָה לֹא אָכַלְְְתִּי. אף על פי שהגיעו לי תשלומים שונים ומזונות בהיותי המושל מטעם המלך, לא לקחתי דבר.

• וְְאילו הַפַּחוֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר־לְְפָנַי הִכְְְבִּידוּ עַל־הָעָם, וַיִּקְְְחוּ מֵהֶם מסים בְְּלֶחֶם וָיַיִן אַחַר גביית כֶּסֶף־שְְׁקָלִים אַרְְְבָּעִים. גַּם נַעֲרֵיהֶם שָׁלְְטוּ עַל־הָעָם. הם ניצלו את כוחם והכבידו על התושבים, ולעומת זאת אֲנִי לֹא־עָשִׂיתִי כֵן מִפְְּנֵי יִרְְְאַת אֱלֹהִים. ייתכן שהצהרתו של נחמיה לא הייתה מכובדת, אבל הוא אדם ישיר מאוד.

• וְְגַם, אף בִּמְְְלֶאכֶת הַחוֹמָה הַזֹּאת הֶחֱזַקְְְתִּי, וְְשָׂדֶה לֹא קָנִינוּ, וְְכָָל־נְְעָרַי קְְבוּצִים, מרוכזים שָׁם עַל־הַמְְּלָאכָה. אף שהבאתי עמי כסף ובידי כוח שלטוני, אני ונערַי לא קנינו דבר, וכל עשייתנו הוקדשה לציבור.

• וְְהַיְְּהוּדִים, בני יהודה שסביבי וְְהַסְְּגָנִים, פקידי המלך הם מֵאָה וַחֲמִשִּׁים אִישׁ, ומבני העם הַבָּאִים אֵלֵינוּ לעזור לנו שהגיעו מִן, ממקום מושבם של הַגּוֹיִם אֲשֶׁר־סְְבִיבֹתֵינוּ, כולם היו עַל־שֻׁלְְְחָנִי.

• וַאֲשֶׁר הָיָה נַעֲשֶׂה בעבורם אצלי לְְיוֹם אֶחָד: שׁוֹר אֶחָד, צֹאן שֵׁשׁ־בְְּרֻרוֹת, מובחרות וְְצִפֳֳּרִים, עופות נַעֲשׂוּ, הוכנו לִי, וּבֵין עֲשֶׂרֶת יָמִים, בכל עשרה ימים הייתי משקה אותם בְְּכָָל־יַיִן לְְהַרְְְבֵּה, לרוב, וְְעִם כל זֶה את לֶחֶם הַפֶּחָה, מס מזונות לבית המגיע לפחה, לֹא בִקַּשְְְׁתִּי כִּי־כָבְְדָה הָעֲבֹדָה עַל־הָעָם הַזֶּה.

• זָָכְְְרָה־לִּי אֱלֹהַי לְְטוֹבָה כֹּל אֲשֶׁר־עָשִׂיתִי עַל־הָעָם הַזֶּה.