נחמיה-פרק-6

ביאורים

  • וַיְְְהִי כַאֲשֶׁר נִשְְְׁמַע לְְסַנְְְבַלַּט וְְטוֹבִיָּה וּלְְְגֶשֶׁם הָעַרְְְבִי וּלְְְיֶתֶר אֹיְְבֵינוּ כִּי בָנִיתִי אֶת־הַחוֹמָה וְְלֹא־נוֹתַר בָּהּ פָּרֶץ, פרצה. החומה לא הייתה הרוסה כולה, אבל היה צריך לבנות את הפרצות. גַּם נשמע להם כי עַד־הָעֵת הַהִיא, לאחר שהחומות כבר הושלמו דְְּלָתוֹת לֹא־הֶעֱמַדְְְתִּי בַשְְּׁעָרִים עדיין. השלב הזה, שבו העיר עומדת לפני ביצור מלא, אבל עדיין אפשר לחדור לתוכה, מסוכן.

  • וַיִּשְְְׁלַח סַנְְְבַלַּט וְְגֶשֶׁם אֵלַי לֵאמֹר: לְְכָה וְְנִוָּעֲדָה יַחְְְדָּו, הבא ניפגש בַּכְְּפִירִים, כפרים קטנים ש בְְּבִקְְְעַת אוֹנוֹ. נערוך ועידה בינך, מנהיג מדינת יהודה לביננו, מנהיגי מדינות אחרות. וְלאמתו של דבר הֵמָּה חֹשְְׁבִים לַעֲשׂוֹת לִי רָעָה. באופן כללי נחמיה היה חשדני, אולי מחמת היכרותו עם התככים הפוליטיים בחצר המלוכה הפרסי. בוודאי חשד באנשים הללו, שלא היו ידידיו.

  • וָאֶשְְְׁלְְחָה עֲלֵיהֶם מַלְְְאָכִים, שליחים לֵאמֹר: מְְלָאכָה גְְדוֹלָה אֲנִי עֹשֶׂה וְְלֹא אוּכַל לָרֶדֶת. אני עסוק כעת ואין לי זמן לפגישות. לָמָּה תִשְְְׁבַּת, תיפסק הַמְְּלָאכָה כַּאֲשֶׁר אַרְְְפֶּהָ, אעזוב אותה וְְיָרַדְְְתִּי אֲלֵיכֶם?!

  • וַיִּשְְְׁלְְחוּ אֵלַי כַּדָּבָר הַזֶּה אַרְְְבַּע פְְּעָמִים, וָאָשִׁיב אוֹתָם כַּדָּבָר הַזֶּה. הם שלחו עוד הזמנות, ובכל פעם אמרתי להם שאין לי זמן לזה.

  • וַיִּשְְְׁלַח אֵלַי סַנְְְבַלַּט כַּדָּבָר הַזֶּה פַּעַם חֲמִישִׁית אֶת־נַעֲרוֹ, וְְאִגֶּרֶת , שאינה חתומה כרגיל אלא פְְּתוּחָה בְְּיָדוֹ, כך שכל אחד יכול היה לקרוא בה, אולי כדי שתוכנה יתפרסם.

  • כָּתוּב בָּהּ: בַּגּוֹיִם נִשְְְׁמָע, נודע בעמים וְְכך גַשְְְׁמוּ, גשם הערבי אֹמֵר ש אַתָּה וְְהַיְְּהוּדִים חֹשְְׁבִים לִמְְְרוֹד במלכות, עַל־כֵּן אַתָּה בוֹנֶה הַחוֹמָה, וְְאַתָּה הֹוֶה, מתכונן להיות לָהֶם לְְמֶלֶךְְְ. כַּדְְּבָרִים הָאֵלֶּה, וכיוצא באלו הדברים .

  • וְְגַם־נְְבִיאִים הֶעֱמַדְְְתָּ, לִקְְְרֹא, להכריז עָלֶיךָ בִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר: יש מֶלֶךְְְ בִּיהוּדָה. וְְעַתָּה יִשָּׁמַע לַמֶּלֶךְְְ ארתחששתא כַּדְְּבָרִים הָאֵלֶּה. אנחנו עדיין לא מאמינים בזה, אבל השמועות רצות, והן עלולות להגיע אל המלך. וְְעַתָּה לְְכָה וְְנִוָּעֲצָה יַחְְְדָּו. הבה נשוחח על העניין ונודיע שאין אמת בשמועות.

  • וָאֶשְְְׁלְְחָה אֵלָיו – לסנבלט לֵאמֹר: לֹא נִהְְְיָה כַּדְְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה אוֹמֵר. אין שמועות ואין תכניות, כִּי מִלִּבְְּךָ אַתָּה בוֹדָאם. אלה דברי שקר שהמצאת.

  • כִּי כֻלָּם מְְיָרְְאִים, מפחידים אוֹתָנוּ לֵאמֹר: יִרְְְפּוּ יְְדֵיהֶם מִן־הַמְְּלָאכָה וְְלֹא תֵעָשֶׂה, וְְעַתָּה אם אכן רצונך בטובתי, חַזֵּק אֶת־יָדָי.

  • וַאֲנִי בָאתִי אל בֵּית שְְׁמַעְְְיָה בֶן־דְְּלָיָה בֶּן־מְְהֵיטַבְְְאֵל, שכנראה היה איש חשוב, אולי הוכר כנביא, וְְהוּא עָצוּר, סגור בביתו מפני שהיה חולה או מסיבה אחרת, וַיֹּאמֶר אלי : נִוָּעֵד אֶל־בֵּית הָאֱלֹהִים, בוא ניכנס שנינו אֶל־תּוֹךְְְ הַהֵיכָל, המקדש וְְנִסְְְגְְּרָה דַּלְְְתוֹת הַהֵיכָל, כִּי בָּאִים לְְהָָרְְְגֶךָ, וְְלַיְְְלָה בָּאִים לְְהָָרְְְגֶךָ. סכנה אורבת לך בלילה. ניכנס לתוך המקדש, ומכיוון שההיכל סגור וריק מאדם, אתה תהיה מוגן .

  • וָאֹמְְרָה, אמרתי : הַאִישׁ כָּמוֹנִי יִבְְְרָח?! לא ולא. וּמִי כָמוֹנִי אֲשֶׁר־יָבוֹא אֶל־הַהֵיכָל וָחָי?! הלוא אינני כהן, ואסור לי להיכנס להיכל. לֹא אָבוֹא!

  • וָאַכִּירָה, הכרתי וְְהִנֵּה לֹא־אֱלֹהִים שְְׁלָחוֹ, כִּי הַנְְּבוּאָה כביכול אשר דִּבֶּר עָלַי, שיבואו להרוג אותי בלילה, לא היה דבר ה', וְְלאמתו של דבר טוֹבִיָּה וְְסַנְְְבַלַּט שְְׂכָרוֹ, שילמו לו כדי לומר דברים כאלה.

  • לְְמַעַן, מפני ש שָׂכוּר הוּא לכך אמר זאת, לְְמַעַן־אִירָא וְְאֶעֱשֶׂה־כֵּן וְְחָטָאתִי, וְְהָיָה לָהֶם לְְשֵׁם רָע. אילו עשיתי כן, הם היו מפרסמים את הדבר לְְמַעַן יְְחָרְְפוּנִי, כדי שיביישו ויקללו אותי. העצה שנתן לו נביא השקר, לא נועדה להזיק לו במישרין, אבל הייתה עלולה לשמש נושא להשמצות.

  • זָָכְְְרָה, אֱלֹהַי, לְְטוֹבִיָּה וּלְְְסַנְְְבַלַּט כְְּמַעֲשָׂיו אֵלֶּה, וְְגַם לְְנוֹעַדְְְיָה הַנְְּבִיאָה וּלְְְיֶתֶר הַנְְּבִיאִים אֲשֶׁר הָיוּ מְְיָרְְאִים אוֹתִי. היו עוד נביאים שאמרו לי דברי הפחדה.

  • וַתִּשְְְׁלַם בסופו של דבר הַחוֹמָה בְְּעֶשְְְׂרִים וַחֲמִשָּׁה לֶאֱלוּל, לַחֲמִשִּׁים וּשְְְׁנַיִם יוֹם, ביום ה – 52 מאז התחלנו בשיקומה.

  • וַיְְְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמְְעוּ כָָּל־אוֹיְְבֵינוּ, וַיִּרְְאוּ כָָּל־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְְבִיבֹתֵינוּ, וַיִּפְְּלוּ מְְאֹד בְְּעֵינֵיהֶם. הם חשו שפלים בעיני עצמם, וַיֵּדְְעוּ כִּי מֵאֵת אֱלֹהֵינוּ נֶעֶשְְְׂתָה הַמְְּלָאכָה הַזֹּאת. הם הבינו שהצלחתנו לסיים את כל המלאכה בזמן קצר יחסית נבעה מסיוע עליון.

  • גַּם בַּיָּמִים הָהֵם מַרְְְבִּים חֹרֵי, אצילי יְְהוּדָה את אִגְְּרוֹתֵיהֶם שנשלחות ו הוֹלְְכוֹת עַל, אל טוֹבִיָּה, וַאֲשֶׁר לְְטוֹבִיָּה בָּאוֹת אֲלֵיהֶם. חלק מהאנשים, שלא העזו לומר דברים בגלוי, התכתבו עם טוביה העמוני ואנשיו. המרחק בין היהודים והשומרונים לא היה אז גדול ביותר, והשומרונים טענו שהם יהודים, ושהם רוצים להיות שותפים. על כן היו קשרים בין שתי הקבוצות, ורבים חשבו שאין זו אלא מחלוקת פנימית בתוך עם אחד.

  • כִּי אנשים רַבִּים בִּיהוּדָה היו קרובים דיים לטוביה שהפכו בַּעֲלֵי שְְׁבוּעָה, ברית לוֹ, נשבעו לו אמונים, כִּי־חָתָן הוּא לִשְְְׁכַנְְְיָה בֶן־אָרַח, וִיהוֹחָנָן בְְּנוֹ של טוביה לָקַח אֶת־בַּת־מְְשֻׁלָּם בֶּן בֶּרֶכְְְיָה. הם התחתנו עם בני המשפחות החשובות ביותר ביהודה.

  • גַּם את טוֹבֹתָיו של טוביה הָיוּ אֹמְְרִים לְְפָנַי, היו מספרים לי בשבחו, ואת דְְְבָרַי הָיוּ מוֹצִיאִים לוֹ. מצד שני, את כל דברי הרכילות שיכלו לספר עלי היו מספרים לו, וכתוצאה מכך – אִגְְּרוֹת שָׁלַח טוֹבִיָּה לְְיָרְְאֵנִי. נחמיה אמנם בא מכוח המלכות, אך היה חדש במקום ולא השתייך לקבוצה המקומית. לא היה להם פקפוק לגבי יושרו, אבל מכיוון שלא היה משלהם, התעוררו כנגדו טרוניות וקטטות כמנהג העולם. גם לאחר שנבנתה החומה, לא השתררה שלווה בארץ. פעם אחר פעם היו ניסיונות לעורר מהומות בעיר ולסייע לאויבים מבחוץ.

פסוקים

  1. ויהי כאשר נשמע לסנבלט וטוביה ולגשם הערבי וליתר איבינו כי בניתי את־החומה ולא־נותר בה פרץ גם עד־העת ההיא דלתות לא־העמדתי בשערים
  2. וישלח סנבלט וגשם אלי לאמר לכה ונועדה יחדו בכפירים בבקעת אונו והמה חשבים לעשות לי רעה
  3. ואשלחה עליהם מלאכים לאמר מלאכה גדולה אני עשה ולא אוכל לרדת למה תשבת המלאכה כאשר ארפה וירדתי אליכם
  4. וישלחו אלי כדבר הזה ארבע פעמים ואשיב אותם כדבר הזה
  5. וישלח אלי סנבלט כדבר הזה פעם חמישית את־נערו ואגרת פתוחה בידו
  6. כתוב בה בגוים נשמע וגשמו אמר אתה והיהודים חשבים למרוד על־כן אתה בונה החומה ואתה הוה להם למלך כדברים האלה
  7. וגם־נביאים העמדת לקרא עליך בירושלם לאמר מלך ביהודה ועתה ישמע למלך כדברים האלה ועתה לכה ונועצה יחדו
  8. ואשלחה אליו לאמר לא נהיה כדברים האלה אשר אתה אומר כי מלבך אתה בודאם
  9. כי כלם מיראים אותנו לאמר ירפו ידיהם מן־המלאכה ולא תעשה ועתה חזק את־ידי
  10. ואני־באתי בית שמעיה בן־דליה בן־מהיטבאל והוא עצור ויאמר נועד אל־בית האלהים אל־תוך ההיכל ונסגרה דלתות ההיכל כי באים להרגך ולילה באים להרגך
  11. ואמרה האיש כמוני יברח ומי כמוני אשר־יבוא אל־ההיכל וחי לא אבוא
  12. ואכירה והנה לא־אלהים שלחו כי הנבואה דבר עלי וטוביה וסנבלט שכרו
  13. למען שכור הוא למען־אירא ואעשה־כן וחטאתי והיה להם לשם רע למען יחרפוני
  14. זכרה אלהי לטוביה ולסנבלט כמעשיו אלה וגם לנועדיה הנביאה וליתר הנביאים אשר היו מיראים אותי
  15. ותשלם החומה בעשרים וחמשה לאלול לחמשים ושנים יום
  16. ויהי כאשר שמעו כל־אויבינו ויראו כל־הגוים אשר סביבתינו ויפלו מאד בעיניהם וידעו כי מאת אלהינו נעשתה המלאכה הזאת
  17. גם בימים ההם מרבים חרי יהודה אגרתיהם הולכות על־טוביה ואשר לטוביה באות אליהם
  18. כי־רבים ביהודה בעלי שבועה לו כי־חתן הוא לשכניה בן־ארח ויהוחנן בנו לקח את־בת־משלם בן ברכיה
  19. גם טובתיו היו אמרים לפני ודברי היו מוציאים לו אגרות שלח טוביה ליראני

פסוקים מנוקד

  1. וַיְהִי כַאֲשֶׁר נִשְׁמַע לְסַנְבַלַּט וְטוֹבִיָּה וּלְגֶשֶׁם הָעַרְבִי וּלְיֶתֶר אֹיְבֵינוּ כִּי בָנִיתִי אֶת־הַחוֹמָה וְלֹא־נוֹתַר בָּהּ פָּרֶץ גַּם עַד־הָעֵת הַהִיא דְּלָתוֹת לֹא־הֶעֱמַדְתִּי בַשְּׁעָרִים׃
  2. וַיִּשְׁלַח סַנְבַלַּט וְגֶשֶׁם אֵלַי לֵאמֹר לְכָה וְנִוָּעֲדָה יַחְדָּו בַּכְּפִירִים בְּבִקְעַת אוֹנוֹ וְהֵמָּה חֹשְׁבִים לַעֲשׂוֹת לִי רָעָה׃
  3. וָאֶשְׁלְחָה עֲלֵיהֶם מַלְאָכִים לֵאמֹר מְלָאכָה גְדוֹלָה אֲנִי עֹשֶׂה וְלֹא אוּכַל לָרֶדֶת לָמָּה תִשְׁבַּת הַמְּלָאכָה כַּאֲשֶׁר אַרְפֶּהָ וְיָרַדְתִּי אֲלֵיכֶם׃
  4. וַיִּשְׁלְחוּ אֵלַי כַּדָּבָר הַזֶּה אַרְבַּע פְּעָמִים וָאָשִׁיב אוֹתָם כַּדָּבָר הַזֶּה׃
  5. וַיִּשְׁלַח אֵלַי סַנְבַלַּט כַּדָּבָר הַזֶּה פַּעַם חֲמִישִׁית אֶת־נַעֲרוֹ וְאִגֶּרֶת פְּתוּחָה בְּיָדוֹ׃
  6. כָּתוּב בָּהּ בַּגּוֹיִם נִשְׁמָע וְגַשְׁמוּ אֹמֵר אַתָּה וְהַיְּהוּדִים חֹשְׁבִים לִמְרוֹד עַל־כֵּן אַתָּה בוֹנֶה הַחוֹמָה וְאַתָּה הֹוֶה לָהֶם לְמֶלֶךְ כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה׃
  7. וְגַם־נְבִיאִים הֶעֱמַדְתָּ לִקְרֹא עָלֶיךָ בִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר מֶלֶךְ בִּיהוּדָה וְעַתָּה יִשָּׁמַע לַמֶּלֶךְ כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְעַתָּה לְכָה וְנִוָּעֲצָה יַחְדָּו׃
  8. וָאֶשְׁלְחָה אֵלָיו לֵאמֹר לֹא נִהְיָה כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה אוֹמֵר כִּי מִלִּבְּךָ אַתָּה בוֹדָאם׃
  9. כִּי כֻלָּם מְיָרְאִים אוֹתָנוּ לֵאמֹר יִרְפּוּ יְדֵיהֶם מִן־הַמְּלָאכָה וְלֹא תֵעָשֶׂה וְעַתָּה חַזֵּק אֶת־יָדָי׃
  10. וַאֲנִי־בָאתִי בֵּית שְׁמַעְיָה בֶן־דְּלָיָה בֶּן־מְהֵיטַבְאֵל וְהוּא עָצוּר וַיֹּאמֶר נִוָּעֵד אֶל־בֵּית הָאֱלֹהִים אֶל־תּוֹךְ הַהֵיכָל וְנִסְגְּרָה דַּלְתוֹת הַהֵיכָל כִּי בָּאִים לְהָרְגֶךָ וְלַיְלָה בָּאִים לְהָרְגֶךָ׃
  11. וָאֹמְרָה הַאִישׁ כָּמוֹנִי יִבְרָח וּמִי כָמוֹנִי אֲשֶׁר־יָבוֹא אֶל־הַהֵיכָל וָחָי לֹא אָבוֹא׃
  12. וָאַכִּירָה וְהִנֵּה לֹא־אֱלֹהִים שְׁלָחוֹ כִּי הַנְּבוּאָה דִּבֶּר עָלַי וְטוֹבִיָּה וְסַנְבַלַּט שְׂכָרוֹ׃
  13. לְמַעַן שָׂכוּר הוּא לְמַעַן־אִירָא וְאֶעֱשֶׂה־כֵּן וְחָטָאתִי וְהָיָה לָהֶם לְשֵׁם רָע לְמַעַן יְחָרְפוּנִי׃
  14. זָכְרָה אֱלֹהַי לְטוֹבִיָּה וּלְסַנְבַלַּט כְּמַעֲשָׂיו אֵלֶּה וְגַם לְנוֹעַדְיָה הַנְּבִיאָה וּלְיֶתֶר הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר הָיוּ מְיָרְאִים אוֹתִי׃
  15. וַתִּשְׁלַם הַחוֹמָה בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה לֶאֱלוּל לַחֲמִשִּׁים וּשְׁנַיִם יוֹם׃
  16. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמְעוּ כָּל־אוֹיְבֵינוּ וַיִּרְאוּ כָּל־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵינוּ וַיִּפְּלוּ מְאֹד בְּעֵינֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי מֵאֵת אֱלֹהֵינוּ נֶעֶשְׂתָה הַמְּלָאכָה הַזֹּאת׃
  17. גַּם בַּיָּמִים הָהֵם מַרְבִּים חֹרֵי יְהוּדָה אִגְּרֹתֵיהֶם הוֹלְכוֹת עַל־טוֹבִיָּה וַאֲשֶׁר לְטוֹבִיָּה בָּאוֹת אֲלֵיהֶם׃
  18. כִּי־רַבִּים בִּיהוּדָה בַּעֲלֵי שְׁבוּעָה לוֹ כִּי־חָתָן הוּא לִשְׁכַנְיָה בֶן־אָרַח וִיהוֹחָנָן בְּנוֹ לָקַח אֶת־בַּת־מְשֻׁלָּם בֶּן בֶּרֶכְיָה׃
  19. גַּם טוֹבֹתָיו הָיוּ אֹמְרִים לְפָנַי וּדְבָרַי הָיוּ מוֹצִיאִים לוֹ אִגְּרוֹת שָׁלַח טוֹבִיָּה לְיָרְאֵנִי׃

מקומות

  • אונו

    עיר בנחלת בנימין, קרובה ללוד.
    מזוהה כיום עם כפר עאנה, הוא אונו, על-ידי י' ז' פרס.

  • ירושלים

    ליבם סולגק. בראיט ולחת צורק מונחף, בגורמי מגמש. תרבנך וסתעד לכנו סתשם השמה – לתכי מורגם בורק? לתיג ישבעס.